בפסק דין יסודי וחשוב שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון נדון עניינם של בני זוג שהחלו בהליכי גירושים אחרי 23 שנות נישואים. במרכז המחלוקת נדונה "הלכת השיתוף הספיציפי" שנטענה על ידי הבעל ביחס לשתי חלקות קרקע בנס ציונה, שאותן קיבלה האישה מאביה כמה שבועות לפני החתונה ונרשמו על שמה בלבד.
מהעובדות עולה כי הבעל היה שותף פעיל להשבחת הקרקע, שבמהלך השנים שונה ייעודה לבנייה במקום לחקלאות. בהמשך בוצעה עסקת קומבינציה עם קבלן, ובמסגרתה קיבלה האישה שבע דירות בבניין שנבנה על השטח.
על בני הזוג הללו חל חוק יחסי ממון. בהתאם לכך, חל עליהם סעיף 5 לחוק - מנגנון "איזון המשאבים" הידוע - שקובע כי במועד שבו "התפרקה החבילה" זכאי כל אחד מהם למחצית שווי נכסיהם, אך זאת למעט "נכסים חיצוניים": כלומר כאלה שהגיעו למי מבני הזוג בתקופה שקדמה לנישואים (כמו בענייננו), או שהתקבלו אצלו בירושה או במתנה במהלך הנישואים.
חרף האמור, הפסיקה מכירה באפשרות של שיתוף בנכסים חיצוניים גם אצל בני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, וזאת באמצעות "הלכת השיתוף הסצפציפי". בהתאם להלכה זו, אם תוצג הוכחה שבעל הנכס החיצוני הראה כוונת שיתוף לגביו כלפי בן זוגו, תוקם חזקת השיתוף לגבי אותו הנכס. זאת, בהינתן קיומו של "דבר מה נוסף", כמו לקיחת משכנתה משותפת לצורך שיפוץ הנכס. המקרה השכיח שבו מוכר שיתוף לגבי "נכס חיצוני" הוא כשמדובר בדירה בה התגוררו בפועל בני הזוג במהלך הקשר.
החידוש בפסק הדין
בפסק הדין שניתן לאחרונה - שעליו חתומה השופטת יעל וילנר, בהסכמת השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ - נפסקו הקביעות הבאות, שחלקן מהוות המשך למגמה שהתפתחה זה מכבר בפסיקה:
1. גם בני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם (=שהתחתנו משנת 1974 ואילך) יכולים להוכיח שיתוף לגבי נכס חיצוני שאחד מבני הזוג הביא עימו לנישואים - ושלפי ברירת המחדל בחוק אינו חלק מחלוקת הרכוש.
2. הנכס החיצוני לא חייב להיות דווקא הדירה שבה גרו בני הזוג אלא כל נכס, לרבות נכסים עסקיים ומסחריים שאחד מהם קיבל טרם החתונה.
3. את השיתוף בנכס החיצוני ניתן ללמוד ממכלול ראיות המלמדות על כוונת שיתוף, גם כאשר בן הזוג הטוען לשיתוף לא היה פעיל אקטיבית בהשבחת הנכס.
4. ניתן להוכיח זכויות בנכס באמצעות הסכם משתמע ("מכללא"), ואין צורך בהסכם בכתב על-פי "דרישת הכתב" הקבועה בחוק המקרקעין.
עו"ד איתי הכהןבמקרה הנדון לא היה בין בני הזוג הסכם ממון, ואולם בית המשפט הכיר ב"הסכם מכללא" הגם שלא עמד בתנאים של "הסכם ממון" הנדרשים בחוק. מכאן עולה השאלה האם אין חשש שהפסיקה תכיר בעתיד בהסכם משתמע בין בני זוג, שנעשה על דרך ההתנהגות, ככזה הגובר על האמור בהסכם ממון שנחתם קודם לכן, שבו הוחרג ה"נכס החיצוני"? דומה כי לאור מגמת הפסיקה, בהחלט קיים סיכון שכזה.
אם נרחיב מעט את נקודת המבט, עולה השאלה גם בהקשר הרחב יותר של "העברה בין-דורית": כיצד יכול הדור המוריש ("דור ההורים") לוודא שההון המשפחתי - אשר לעיתים נאמד בסכומים משמעותיים ביותר (לאו דווקא דירה), כגון מניות שליטה בחברות - לא ייפול לידי בני זוג של הדור השני אגב גירושים, לרבות צאצאיהם מבני זוג מנישואים פרק ב'? וכיצד ניתן להבטיח שהדור היורש לא "יתפתה" גם הוא להעביר חלק מהרכוש לבן זוגו, שכן כפי שאמרו רבותינו: "אהבה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה, נה, ח).
חברת נאמנות משפחתית
ייתכן שהפתרון האופטימלי האפשרי לסיטואציות לא רצויות מעין אלו הוא בהקמת חברת נאמנות משפחתית ככלי להעברה בין-דורית, וכפתרון ליצירת איזון משאבים בטוח יותר בין בני זוג.
היתרון הגלום בנאמנות הוא שהנכסים "היושבים" במסגרת חברת הנאמנות מוגנים לא רק מפני נושים (למעט חריגים כגון בנסיבות של הברחת נכסים) ומפני סיכון של הטלת מס עיזבון ככל שיוחלט על כך בעתיד (הואיל ונאמנות אינה חלק מהעיזבון על פי הדין) - אלא גם מפני זליגת הרכוש לידי בן הזוג השני אגב גירושין והתפרקות התא המשפחתי. זאת, הואיל ונכסי הנאמנות, בהגדרה, אינם שייכים לבן הזוג היורש או מקבל המתנה, אלא הוא בגדר "נהנה" בלבד.
פועל יוצא של האמור הוא שנכסי נאמנות אינם כפופים לאיזון המשאבים או להלכת השיתוף, וממילא אין בן הזוג שלטובתו הוקמה הנאמנות ("הנהנה") רשאי או מוסמך לשתף בהם את בן זוגו. יתרון נוסף הוא בכך שהקמת הנאמנות אינה טעונה לא את אישור בן-הזוג השני וגם לא אישור מראש של ערכאה שיפוטית כלשהי, כמו לגבי הסכם ממון.
ניתן לומר שהקמת חברת נאמנות משפחתית עשויה להוות פתרון אופטימלי להבטחת שמירת הרכוש במסגרת המשפחתית ואי-זליגתו החוצה עקב הליך גירושים - שכן "עין הרע", תרתי משמע, אינה שולטת באותם נכסים המוגנים במסגרת הנאמנות.
הנאמנות אינה יכולה להוות מסלול ל"הברחת" נכסים משותפים מלכתחילה של שני בני הזוג באמצעות רישומם על שם נאמנות לטובת רק אחד מבני הזוג. ואולם הנאמנות יכולה להוות כלי יעיל להגנת אותם "נכסים חיצוניים" שהגיעו לאחד מבני הזוג ממשפחתו מפני החלה של חזקת השיתוף במהלך חיי הנישואים.
• לקריאת פסק הדין המלא של העליון - לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד איתי הכהן עוסק בדיני מיסים ונאמנויות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
