בית המשפט למשפחה בירושלים אישר לאחרונה צוואה שהותירה אם לתשעה המנשלת את אחד מילדיה מירושתה: השופט פליקס גורודצקי דחה את טענת הבן המקופח שלפיה אימו סבלה מפרקינסון ודמנציה ומשכך לא הייתה כשירה לערוך אותה.
ב-2014 ערכו ההורים צוואות נוטריוניות הדדיות שבמסגרתן הורישו את רכושם זה לזו, ולאחר פטירתם לילדיהם, למעט אחד, שלגביו ציין כל אחד מהם בצוואתו שהוא "לא יירש כלום מרכושי ומצוואתי זו בכל אופן וצורה". האב הלך לעולמו הראשון, ואחריו מתה האם.
1 צפייה בגלריה
צוואה ירושה אילוס אילוסטרציה צוואה ירושה אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
הבן שסירב להשלים עם נישולו מהירושה הגיש התנגדות לבית המשפט וטען שבמועד חתימת הצוואה אימו לא הייתה כשירה, ועל כן היא בטלה. לדבריו בתקופה זו אימו הייתה בעשור התשיעי לחייה וסבלה מירידה קוגניטיבית, ובכללה פרקינסון ודמנציה. "עצם העובדה שהמנוחה בחרה לערוך צוואה בגיל 83, כאשר הייתה במצב רפואי וקוגניטיבי ירוד, מעלה תמיהות", טען.
מנגד טענו אחיו שאימם הייתה צלולה במועד עריכת הצוואה, ולכן היא תקפה. על המניע להדרת המתנגד מהעיזבון סיפרו שהוא קשור בהתנהגותו המחפירה כלפי ההורים, כמו גם העובדה שניהל נגד האב הליכים משפטיים מורכבים, ארוכים ומייגעים במשך שנים ארוכות. לדבריהם המצב הגיע לכך שהוא השיא את בנו מבלי להזמין את הוריו לחתונה.
על מנת לבחון את כשירות האם במועד חתימת הצוואה מינה השופט גורודצקי מומחית. הערכתה הראשונית הייתה שכעמדת הבן, אימו אכן לא הייתה כשירה לצוות באותה תקופה. ואולם לדברי השופט, הגורם הרפואי שעליו נסמכה חוות הדעת עשה סיבוב פרסה בעדותו, כשהודה כי בפועל "יכול להיות" שהמנוחה הייתה כשירה.
על רקע האמור הודתה המומחית כי ייתכן שטעתה בהערכתה הראשונית: "האם אני יכולה לקבוע בצורה נחרצת שלא משתמעת לשני פנים שהיא לא הייתה כשירה לכתוב צוואה ולחתום על צוואה בצורה שמעבר לכל ספק? יכול להיות שאני לא יכולה לומר זאת בצורה נחרצת".
עו"ד אברהם (בומה) ברחד עו"ד אברהם (בומה) ברחד
בנסיבות אלה קבע השופט שחרף מצבה הרפואי, אין אינדיקציה לכך שהאם לא הייתה כשירה לצוות במעמד חתימת צוואתה. לקביעה זו נלוו שורת עדויות מטעם הנוטריון שערך את הצוואה, כמו גם של בני משפחה, שחיזקו את ההערכה שלפיה היא הייתה צלולה.
הנוטריון - שהכיר את המשפחה שנים רבות - סיפר בעדותו כי המנוחה הייתה אישה עם חוכמת חיים ובריאה אשר "מבינה הכול". השופט קבע שעדותו הייתה אמינה ולא נסתרה, ויש לתת לה משקל משמעותי.
גם חתנה של המנוחה, נכדה ונכדתה אישרו בעדויותיהם שהיא הייתה כשירה בתקופה הרלוונטית. הנכדה, בעלת מומחיות בפסיכיאטריה, סיפרה ש"סבתא שלי הייתה במצב קוגניטיבי מצוין, אני אומרת את זה כרופאה וכנכדה". לדבריה באותה תקופה היו כמה אירועים משפחתיים בהשתתפות סבתה, והיא זוכרת אותה בהם "מתפקדת ומודעת למצב שלה, ללא שום קושי".
בסופו של דבר, לאור העובדה שכשירות המנוחה לא נשללה, קבע השופט שצוואתה תקוים. הוא דחה את ההתנגדות וחייב את הבן שנושל לשלם לאחיו 120 אלף שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המתנגד: עו"ד אבינועם חדי • ב"כ הנתבעים 5-1: עו"ד אורי נחמני • ב"כ הנתבע 8: עו"ד רמי פנירי • עו"ד אברהם (בומה) ברחד עוסק בירושות וצוואות • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין