הזמן היחיד שיש לטיאנה ילדל (TiAnna Yeldell) עם עצמה הוא כשהיא ישנה – וגם זה לא קורה הרבה. האם היחידנית בת ה-44 עובדת 80 שעות בשבוע כדי לפרנס את שלושת ילדיה (בגיל 18, 14 ו-8). במהלך היום היא שליחה בפיצה האט, שם היא מרוויחה 9.50 דולר לשעה לפני טיפים, ובלילה היא מנקה רכבות במערכת המטרו של יוסטון עבודה שמכניסה למשק הבית שלה 17 דולר לשעה.
בימים שבהם היא עובדת בשתי המשמרות, ילדל ישנה שעתיים-שלוש בלבד לפני שהיא מעירה את ילדיה ומכינה אותם לבית הספר – ואז היא עושה הכל מחדש.
ילדל היא אחת ממיליוני עובדי מזון מהיר ברחבי ארה"ב שמתקשים להתקיים ולסגור את החודש. לפי נתוני לשכת העבודה האמריקנית, כשני שליש מהעובדים בתעשייה הן נשים, ורבות מהן מפרנסות את משפחותיהן בשכר המינימום הפדרלי של 7.25 דולרים לשעה. מבחינת החלוקה האתנית, אמריקנים ממוצא היספני מהווים 24.6% מכוח העבודה בתעשייה, בעוד חלקם בכוח העבודה בכלל הוא 18.8%. בניגוד למיתוס הרווח שלפיו התעשייה נשלטת בעיקר בידי בני נוער שמבקשים להרוויח דמי כיס, יותר ממחצית מעובדי המזון המהיר בארה"ב הם בני יותר מ-20.
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, שבמהלך הקמפיין הנשיאותי באוקטובר 2024 צולם כשהוא הופך המבורגרים בסניף של מקדונלד'ס בפנסילבניה, הודה ששכר המינימום הפדרלי "נמוך מאוד" ושיש לשקול להעלות אותו, אך הוסיף שמדובר במהלך "מורכב", כלשונו.
בינתיים, מספר גדל והולך של מדינות פעלו להעלאת שכר המינימום לנוכח האינפלציה הגבוהה בשנים האחרונות. המחוקקים באלסקה אישרו בנובמבר יוזמת חקיקה שתעלה את השכר במדינה מ-11.73 דולר לשעה ל-15 דולר, עד 2027, ובמיזורי אושרה העלאה דומה החל מ-2026, מ-12.30 דולר ל-15 דולר לשעה. קליפורניה, שעלויות המחיה בה הן הגבוהות ביותר בארה"ב, העלתה באפריל את השכר לעובדי מזון מהיר באופן ספציפי, מ-16 דולר ל-20 דולר לשעה.
בדוח שפרסמה בדצמבר האחרון העמותה האמריקנית הלאומית לתעסוקה (NELP), נכתב שעד סוף השנה יעלה שכר המינימום ב-23 מדינות וב-65 ערים ומחוזות בארה"ב. אולם, לצערם של ילדל ומשפחתה, טקסס, המדינה שבה היא מתגוררת, היא אחת מ-20 מדינות שנותרות ברף שכר המינימום הפדרלי של 7.25 דולרים, שלא עודכן מאז 2009. מחוקקים דמוקרטים בטקסס הציעו שוב ושוב חקיקה להעלאת שכר המינימום במדינה, ללא הצלחה. חוקי קדימות, שמאפשרים לטקסס ולמדינות רבות נוספות למנוע את העלאת שכר המינימום בערים ובמחוזות בשטחן, מהווים מחסום נוסף.
4 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ בסניף מקדונלד'ס בפנסילבניה, אוקטובר 2024
(צילום: Doug Mills/The New York Times via AP, Pool)
לפי מחשבון שכר המחיה של MIT, אחד המכונים האמריקניים הנחשבים ביותר, השכר הדרוש למחיה עבור מבוגר אחד המגדל שלושה ילדים באזור המטרופולין של יוסטון הוא 57.65 דולר לשעה. המשמעות מבחינתה של ילדל היא שכדי להתקיים ולפרנס את ילדיה, היא חייבת לעבוד בעבודה שנייה. בתום משמרת נוספת בפיצה האט, בכובה מצחייה וחולצה אפורה עם הכיתוב "No One Out Pizzas The Hut", היא מרשה לגופה להישמט מרוב עייפות על שולחן האוכל המשפחתי המתקפל. המשמרת של ילדל בפיצה האט נמשכת לפעמים עד 23:00, וכדי להגן על עצמה היא נושאת בכיסה פנס וסכין.
בסלון הדל אך המסודר, היא מחליפה את בגדיה, מגישה לילדיה את ארוחת הערב שלהם ואורזת את השאריות. לאחר הארוחה פורשים שני המתבגרים לחדריהם, ואילו בנה הקטן איוון מתכרבל לידה על הספה ומשחק בקונסולה האדומה הבוהקת שלו. "אני לא רוצה לעבוד בשתי עבודות – אבל כדי לספק קורת גג לילדיי אני חייבת", היא אומרת תוך כדי פיהוק.
עובדי המזון המהיר סובלים לא רק מתנאי השכר הירודים, אלא גם משעות עבודה משתנות ובלתי צפויות, מהגבלות של חופשת מחלה בתשלום ומהתעסקות עם לא מעט לקוחות בעייתיים. "תעשיית המזון המהיר ידועה לשמצה בשכר ובתנאי העבודה", אומר חוקר העבודה דיוויד מדלנד, עמית בכיר במרכז האמריקני לקדמה (Center for American Progress). "היא נתפסת כמעט כסוג של עבודה חד-פעמית שהמדיניות לא התייחסה אליה ברצינות".
למרות האתגרים, ילדל שומרת על גישה חיובית בעבודה בפיצה האט, שבה החלה לפני כשנה וחצי כנהגת משלוחים, ומאז למדה לעשות "כמעט הכל", כולל הכנת הפיצות והפעלת הקופה. "בסך הכל, זו עבודה ממש קלה", היא אומרת. "הדאגה היחידה שלי היא כשיש לנו מעט עבודה, ואז מבקשים לקצץ את השעות שלנו".
חלום קליפורניה
אנג'ליקה הרננדס (51), שעבדה בסניפי מקדונלד'ס במשך 20 שנה וכעת עובדת בסניף במונטריי פארק ליד לוס אנג'לס, אומרת שהעלאת שכר המינימום עזרה לה לשלם שכר דירה וחשבונות בזמן, להימנע מקנסות על פיגורים ולקנות "קצת יותר" במכולת. "העלאת השכר אפשרה לי גם לראשונה לצאת עם משפחתי לאכול בחוץ בסופי שבוע", היא אומרת. "מה שעובדי המזון המהיר הצליחו להשיג בקליפורניה הוא מבחינתי הישג גדול".
אבל לדברי הרננדס, חלק גדול מהעלייה נבלעה בשכר הדירה, שעלה לאחרונה ב-200 דולר בחודש. "אנחנו צריכים קצת יותר כדי שנוכל לחסוך כסף ולקנות בגדים, בלי להיות בלחץ ובלי להשתמש באשראי". כעת, הרננדס היא חברה באיגוד עובדי המזון המהיר של קליפורניה וחברה במועצת המזון המהיר של המדינה, שמטרתה שיפור בתנאי העבודה.
עבור ילדל, הגיע העת שגם בטקסס יעדכנו את שכר המינימום. "אם מדינות אחרות יכולות לשנות, גם אתם יכולים לשנות", היא אומרת כשהיא פונה אל המחוקקים במדינה. העייפות שלה ניכרת: תנועותיה איטיות, ועפעפיה צונחים. בהיותה עובדת בשתי משרות אין לה ימי חופש, והפעילויות שלה עם הילדים חייבות להתקיים בימים שבהם היא עובדת רק בעבודה אחת.
בבוקר שישי קר בשעה 7:00, היא מלווה את הילד הקטן שלה לתחנת האוטובוס, ואז ממהרת להסיע את בתה לצילומי ספר המחזור שלה בתיכון בקצה השני של העיר, כדי להספיק להגיע בזמן למשמרת בפיצה האט. בסטודיו לצילום שבו מתקיימים הצילומים, ילדל ובתה מצטלמות לסלפי על רקע שכתוב עליו "מחזור 2025". ילדל לובשת שמלה בכחול מלכותי ועליה הכיתוב "Faith", ובתה לבושה בגלימה ובכובע שחורים. שיערן של שתי הנשים מסודר בצמות ארוכות ואלגנטיות עם קצוות מתולתלים. "כאמא, מתפקידי לעשות הכל בשביל הילדים שלי", היא אומרת.
אבל למרות כל העבודה הקשה, למשפחה כמעט אין חסכונות. בחודשים טובים, מספרת ילדל, נשארים לה כ-100 דולר, אולם לעיתים קרובות לא נותר דבר לאחר התשלומים השוטפים, כך שעל חופשות או בילויים עם הילדים אין מה לדבר. "בסוף היום, עבדתי את כל השעות האלה ואין לי באמת מה להראות בתמורה, חוץ מתשלום חשבונות".
