סטודנט לראיית חשבון רכב על קטנוע ללא ביטוח חובה ויפוצה בכ-6 מיליון שקל. זאת, לאחר הליך משפטי אזרחי שהחל לפני כשבע שנים, שעסק בתוצאות תאונת דרכים בה היה מעורב לפני 13 שנים. השופט אבי פורג התיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים של התובע. יש להדגיש כי ביטוח חובה הוא לא בחירה. החובה לבטח כל רכב בביטוח חובה נקבעת על פי פקודת ביטוח רכב מנועי 1970.
התובע, כיום בשנות השלושים לחייו, היה סטודנט לראיית חשבון בשנת 2012. בשל מצוקה כלכלית החליט שלא לרכוש ביטוח חובה לקטנוע שלו, ששימש אותו לנסיעות קצרות. במרץ 2012 נפגע בתאונת דרכים כשהוא רכוב על אופנוע, כאשר רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע התנגש באופנוע וכתוצאה מכך התובע נפגע קשה.
אין מחלוקת כי האופנוע עליו רכב התובע לא היה מבוטח בביטוח חובה בעת התאונה. אם היה לו ביטוח חובה בתוקף הוא היה תובע את מבטחת האופנוע שלו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, אולם מאחר שלא היה לו ביטוח אז הוא תבע את המבטחת של הרכב שפגע בו על פי פקודת הנזיקין.
בשנת 2018 התובע הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז באמצעות עוה"ד גיל בן ארי, המתמחה בתביעות נזיקין, תביעת פיצויים נגד הנהג הפוגע ונגד חברת הביטוח שביטחה בביטוח חובה את הרכב בו נהג. בהליך המשפטי הצהיר התובע כי "ביטוח החובה היה יקר עבורי כסטודנט. עשיתי טעות גדולה שלא עשיתי ביטוח". מנגד, הנהג הפוגע טען שמי שאשם בתאונה הינו התובע שרכב על הקטנוע במהירות וללא אורות, אלא שבית משפט לתעבורה הרשיע את הנהג הפוגע בנהיגה רשלנית ואי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול.
עוד טען הנהג הפוגע לאשם תורם מצד התובע, אולם השופט פורג קבע בפסק הדין כי "מסקנתי היא כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע, ואין מקום לקבל טענת הנתבעים בנוגע לאשם תורם של התובע".
בעקבות הפגיעה התובע החל לסבול משלל בעיות רפואיות וכן הפסיק את לימודיו ואינו עובד. השופט קבע כי שקלול הנכויות הרפואיות של התובע בתחומים נוירולוגיה (5% ), פלסטיקה (15%) ופסיכיאטריה (32.5%), מעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בשיעור של 45.5%.
במסגרת פסק הדין השופט ציין כי "התובע תיאר תחושה לפיה כל חבריו התקדמו והמשיכו בחייהם ואילו הוא נותר ללא מקצוע ויכולת לחזור ללימודיו, ללא חברה עם נכות נפשית קשה וצלקת גדולה בראשו בה הוא מתבייש מאוד, ולכן לעיתים מנסה להסתירה עם כובע. בעקבות מצבו התברר גם כי נשלל רישיון הנהיגה שלו".
עוד קבע השופט כי "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות, אני סבור כי סביר יותר שהתובע לא יוכל לחזור לעבוד בתחום כלכלה, חשבונאות וראיית חשבון, ועם זאת, התובע לא מיצה את המאמצים לחזור למעגל העבודה, וגם במצבו, ובהתחשב בגילו הצעיר נראה שיש באפשרותו להשתלב במעגל העבודה בדרך זו או אחרת. מצאתי כי בנסיבות האמורות פגיעתו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, ואני קובע אותה בשיעור של 50%".
עו"ד גיל בן אריצילום: יוהנס פלטןמחלוקת נוספת הייתה מה השכר שיכול היה התובע להשתכר לו היה משלים את לימודיו ומקבל רישיון רו"ח. השופט החליט כי סך כל הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד של התובע עומדים על כ-4 מיליון שקל. בגין הפסדי פנסיה נפסק לתובע כחצי מיליון שקל, בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סכום של 180 אלף שקל, בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סך של 200 אלף שקל, בגין הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד סכום של 200 אלף שקל ובגין נזק שאינו נזק ממון סך של 250 אלף שקל. הסך הכולל של הפיצוי לאחר שינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי עומד על כ-5 מיליון שקל, אולם על סכום זה נקבע כי יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% והוצאות חוות הדעת והעדים. את המוסד לביטוח לאומי שגם הגיש התביעה ייצג עו"ד ארנון קליר.
בא כוח התובע, עוה"ד גיל בן ארי, מסר בתגובה כי "גם מי שנהג ללא ביטוח חובה יכול להיות זכאי לפיצויים, ולעיתים אף גבוהים מאלו שהיו נפסקים לו היה רוכב עם ביטוח חובה, אלא שמדובר במסלול ארוך ומתיש מאוד, בו על התובע להוכיח שנהג הרכב האחר גרם לתאונה באשמתו".
