הגיע הזמן לומר את האמת הסטטיסטית, שהיא גם פוליטית: האצת האינפלציה באפריל לשיעור חודשי של 1.1%, המתורגם לקצב שנתי של 14%, נגרמה על ידי חידוש המלחמה בעזה ועל ידי התייקרויות יזומות של הממשלה בתחומים רבים, גם הן פועל יוצא מהצורך לממן את המלחמה. לעומת זאת, למזון לא הייתה שום השפעה על מדד המחירים הגבוה, מסיבה פשוטה: המזון באפריל לא התייקר כלל - מדד מחירי המזון עלה ב-0.1% - ואף הוזל ריאלית בכאחוז.
במהלך השליש הראשון של 2025 התייקר סל הצריכה המשפחתי הטיפוסי ב-2.1%, ייקור מואץ מאוד לפי כל קנה מידה, ובמיוחד בהשוואות בינלאומיות. ישראל בלטה בשנים 2010 עד 2024 באינפלציה כמעט אפסית, איטית בהרבה מזו ששררה באותה תקופה במדינות מפותחות. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובמיוחד מראשית השנה, התהפכו היוצרות; בשעה שהאינפלציה השנתית במדינות מפותחות מתכנסת סביב 2% עד 2.5%, בישראל היא רצה קדימה לעבר שיעורים שנתיים כפולים, הרחק מהיעד של 1% עד 3%. והסיבה? לחצי המלחמה.
לכן, מומלץ להפסיק לרדוף אחר ההודעות השונות של יצרניות המזון על ההתייקרויות – מכעיסות ככל שיהיו – ולהתמקד בחשיפה ציבורית של מחולל האינפלציה הקריטי: חידוש הלחימה העצימה ברצועת עזה. לגיוסי מילואים מסיביים השלכות אינפלציוניות, להפסקת טיסות של חברות תעופה זרות השלכות אינפלציוניות, להעלאת מע״מ השפעה אינפלציונית, לייקור מים וחשמל השלכות אינפלציוניות, להעלאת מחירי התחבורה הציבורית השלכות אינפלציוניות, וכן הלאה.
לסיכום: עזבו את אסם (כמשל), לכו על המלחמה. כל עוד נהיה משק במלחמה לא תועיל גם החקיקה הבומבסטית שאמורה הייתה להשוות את התקינה הישראלית לאירופית ובהמשך לאמריקנית: המחירים הגבוהים, שמושפעים במישרין ובעקיפין מהצורך של הממשלה לממן את עלויות הלחימה, לא יירדו, והאינפלציה לא תיבלם. במקביל ימשיכו להישחק המשכורות הריאליות של מרבית תושבי ישראל העובדים.
מובן מאליו שהאינפלציה המואצת מחסלת באכזריות את התקוות להפחתת ריבית על ידי בנק ישראל, ולהקלה על בעלי החובות למשכנתאות ולאוברדרפט. הבה נקווה כעת לאי-העלאתה. לבכירי בנק ישראל ברור שהעלאת ריבית עלולה לשים ברקס לצמיחה, איטית ככל שתהיה, של הפעילות הכלכלית בחודשים הקרובים. את הלחימה בעזה, הריבית לא תעצור.
