בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה יזמית נדל"ן לקבלת שווי הרחבה שנעשתה בנכס בבאר שבע שאותו מכרה לפני כשלושה עשורים. השופטת מיה רויזמן-אלדור שוכנעה שההרחבה, בדמות בניית גלריה בנכס, נעשתה מכוח הסכמה בין היזמית לרוכש, באופן שהיא ויתרה על טענותיה לגביה, וממילא התביעה התיישנה.
באוקטובר 1996 מכרה היזמית את הנכס לאביו של הנתבע. חמש שנים לאחר מכן קיבל הרוכש היתר לבניית גלריה, שאותה בנה בפועל ב-2002, ושטחה 37.9 מ"ר. במאי 2021 הוא הלך לעולמו. ארבעה חודשים לאחר מותו, וחצי יובל אחרי שקנה את הנכס, הוגשה התביעה נגד בנו כיורש.
היזמית טענה שבהסכם מ-1996 לא נמכרו למנוח זכויות הבנייה שמכוחן הקים את הגלריה. לטענתה הוא עשה בזכויות הבנייה כבשלו והיא גילתה על ההרחבה רק ב-2016. לדבריה בניית הגלריה הייתה מעשה מרמה והונאה שככל הנראה בוצע בסיוע אשת המנוח, שעבדה באותה תקופה במחלקת ההנדסה בעיריית באר שבע. היא דרשה שהיורש ישלם לה את שווי ההרחבה, בסך 104,642 שקל.
מנגד טען היורש שהזכות לבניית גלריה הוענקה לאביו במעמד המכירה. הוא הכחיש את טענות המרמה וההונאה שהעלתה היזמית, והתעקש שהתביעה לוקה בהתיישנות נוכח השנים הרבות שחלפו, ומשכך עליה להידחות על הסף.
השופטת רויזמן-אלדור קבעה שהיזמית אמנם צודקת בטענתה שלא מכרה למנוח את זכויות הבנייה להקמת הגלריה, ובכל זאת דחתה את תביעתה לקבלת שווי ההרחבה. החלטתה נשענה על עדות עובד לשעבר בחברה, שסיפר על הסכמה מזמן אמת שלפיה היזמית תוותר על דרישתה לגבי הגלריה.
עו"ד שאול אטיאסהעד סיפר שעשה עם המנוח עסקה שלפיה תמורת תשלומי הארנונה וניהול שישולמו ישירות ליזמית, היא תטמיע בהיתר גם את היחידה שלו. במילים אחרות, הוסכם שהיזמית תגבה מהמנוח ארנונה מלאה ותשלם אותה לעירייה בתעריף מוזל, כאשר ההפרש יגלם את הרווח שלה, וזאת תמורת ויתור על טענותיה בנוגע להרחבה.
מדברי העד עלה שההסכמה נרקמה גם במטרה להכשיר הרחבות בלתי חוקיות שנעשו באזור באותה תקופה. השופטת שוכנעה ש"על מנת שתוכל התובעת להכשיר גלריות נוספות במתחם בשלב מאוחר יותר, הושגו בינה לבין הנתבע הסכמות במסגרתן, למעשה, ויתרה על טענותיה כלפיו, באופן ששולל ממנה את זכות התביעה כעת".
כך או כך נקבע שהתביעה אינה "תביעה במקרקעין" הנהנית מתקופת התיישנות ארוכה, אלא דרישה כספית רגילה המתיישנת בחלוף שבע שנים ממועד היווצרות עילתה.
מסקנת השופטת הייתה שהיזמית ידעה על בניית הגלריה לכל המאוחר ב-2008, כך שתביעתה התיישנה שנים לפני שהוגשה. לחלופין קבעה שהתביעה נגועה בשיהוי כבד, המצדיק את דחייתה. נוכח האמור היא הורתה על דחיית התביעה תוך חיוב היזמית לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
ב"כ התובעת: עו"ד אלי חבוש
ב"כ הנתבעים: עו"ד יניב אור
עו"ד שאול אטיאס עוסק במקרקעין ונדל"ן
הכותב לא ייצג בתיק
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
ynet הוא שותף באתר פסקדין
