מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים ‏במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת בלומנפלד-יונה מקופנגן ומיפו.
בצילום: מירב (47), יאיר (43), תמרה (4), הכלבה מרתה.
1 צפייה בגלריה
(צילום: אסי חיים)
הדירה: יאיר: "אנחנו גרים בקופנגן בתאילנד. הגענו לישראל לכמה חודשים לטיפולי פוריות ואנחנו נמצאים בדירה ביפו שבה גרנו, והיום שוכרת אותה אחות של מירב".
איפה הכרתם? יאיר: "ב-2015 הלכתי למסיבה במועדון הבלוק, ושם פגשתי את מירב. היא אהבה את הקול שלי, את השיער שלי ואת איך שאני רוקד, אז הצעתי לה נישואים. התחתנו באיזה חלל יפואי מגניב ושכרנו רצפת דיסקו עם אורות ושילבנו את זה עם פורים. הייתה מסיבת תחפושות בחתונה. אנחנו מגיעים מחיי הלילה - מירב הייתה ידועה בעיר כ'מירב הרוקדת' מהבלוק".
מירב הרוקדת? מירב: "בגיל 30 התגרשתי אחרי שנה של זוגיות. נסענו לטיול ארוך במרכז אמריקה ושם הוא הכיר מישהי ועזב אותי. זה היה נורא מתסכל להפסיק את הטיול באמצע ועוד עם שברון לב כל כך גדול. זה היה המשבר הגדול שקרה לי בחיים ועולם המסיבות מילא את חיי. זה היה בן הזוג שלי - המועדונים. הייתי מגיעה לרקוד ולא עניין אותי אף אחד. באחד המקומות בעיר אפילו שילמו לי 500 שקל, רק כדי שאבוא וארקוד שם בימי שישי. לא רציתי קשר עם גברים והיה לי עשור של רווקות עד שיאיר הגיע למועדון ואהבתי את זה שהוא רוקד מולי ולא מפריע לי. לא מדבר איתי רק מחייך ורוקד יפה ונהיינו זוג. הוא עידכן אותי ישר שהוא לא רוצה ילדים ושהוא לא רוצה לגור בארץ".
לגור בארץ? מירב: "אמרתי לו שאני לא עוזבת את ישראל. זה לא קורה. ולגבי הילדים זה לא היה דחוף לי אבל גם לא רציתי לוותר על זה. בכל זאת קונפורמיסטית מנצרת עילית במקור. אחרי כמה חודשים יחד, הוא היה מספיק מאוהב והשתכנע". יאיר: "סחבתי על עצמי כזאת שבירות ודיכאון והרגשתי שאין לי מקום בלב לשום דבר מעבר לפתח הקטן של הזוגיות. מירב ריפאה אותי והתחלתי להתרגל לרעיון". מירב: "אחרי שנה של ניסיונות זה לא קרה, והתברר שיש בעיה ושאני לא יכולה להיות אמא רק בתרומת ביצית. החלטתי להילחם על זה. אחרי שנתיים ושני הריונות בלי דופק זה הצליח. היה לי קשה לוותר על המסיבות אבל בדיוק התחילה הקורונה. אמרתי תודה והרגשתי שכישפתי את העולם".
תמרה? מירב: "חצי שנה אחרי שהיא נולדה התחיל שומר החומות. אני עם תינוקת פה ביפו, בלי ממ"ד ועם אזעקות ופחדים. פעם ראשונה הבנתי שאני לא יכולה לחיות ככה". יאיר: "לי תמיד הייתה ביקורת על מה שקורה פה והרגשתי שאני לא יכול לחיות פה. הבנתי שתמיד נחפש פה איך להמשיך את הטראומה ולא איך לחתור לשלום ולפתור את המצב. לא מנסים פה לייצר הרמוניה אלא להתגונן באופן קבוע. אחרי אסון הכרמל הבנתי שהמחדלים טבועים בנו ב-DNA בין אם זה גשר המכביה, יום כיפור, תקרת הפלקל, אסון הכרמל ועד 7 באוקטובר. אני מוזיקאי וצללתי למלחמת יום כיפור ובמשך 4 שנים שמעתי הקלטות, קראתי ספרים והוצאתי אלבום אינסטרומנטלי שנקרא 'חרב'. הוא פסקול עכשווי למלחמה. כשזה התחבר עם הפחדים של מירב בחרנו לעזוב ועברנו לקופנגן".
קופנגן? מירב: "לפני 3 שנים היה גל של ישראלים שהבינו שהקרקע שם זולה ואפשר לחיות שם טוב. ההורים שלי בדיוק נפטרו והייתה לי ירושה אז בנינו בית מושלם עם בריכה וגינה וכולל כל הריהוט ב-850 אלף שקל. זה לא ייאמן. גם עזבנו את תל אביב כי התחלנו להרגיש את יוקר המחיה סוגר עלינו".
מה אתם עושים? מירב: "אני עושה יחסי ציבור למוזיקאים ועובדת בזום. צילמתי עכשיו קורס ליווי דיגיטלי לנשים בטיפולי פוריות. זו השליחות שלי בחיים לעזור לנשים לעבור את הדבר הזה בצורה יותר נעימה ולפתח אופטימיות". יאיר: "לי יש עסק שקוראים לו 'על זה'. אני מלמד תכנים של התפתחות אישית פרקטית. איך לייצר את המציאות שרוצים, לסדר את הזמן ולנהל תהליכים אבל באופן מאוד פרקטי, בלי הרבה בולשיט. העבודה שלנו לא השתנתה, יש שם קהילה ישראלית וחברים, העלות זולה והכל הרבה יותר נעים ושקט".
החיים שלכם? יאיר: "עברנו חודשיים לפני 7 באוקטובר וזה מזל". מירב: "מה שקרה שכל האירועים דממו ולא הייתה לנו עבודה כמעט כל השנה האחרונה". יאיר: "בגלל שהיה לנו בית זה לא היה קשה מדי. עלויות המחיה שם זניחות. הבעיה היא שהגענו לישראל לפני 4 חודשים להפריה נוספת וישראל גמרה אותנו מבחינה כלכלית. אנחנו טסים חזרה השבוע ואני מסתכל על זה כעל התוכנית להצלה הכלכלית שלי". מירב: "כשהיינו פה נפל טיל ביפו, מאוד קרוב לבית שלנו בזמן שהייתי עם תמרה לבד בבית. כל הזמן חשבתי איזו הקרבה ומאמץ אנחנו עושים כדי שלתמרה יהיה אח או אחות. לשמחתינו זה נקלט והשבוע התבשרנו שזה בן. אנחנו חוזרים לקופנגן אהובתנו. לישראל נחזור בסוף ההיריון ללידה וחיבוקים".
תאילנד? מירב: "אתה לא יושב כל היום בים אבל השגרה יותר נעימה, ופשוטה". יאיר: "בקופנגן יש רמזור אחד. נהיינו כפריים ואני על קטנוע נוסע בתוך הג׳ונגל. אתה מתחבר לטבע".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]