מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת דוגמא, ממושב עמקה.
בצילום: יעל (59), עזריאל (63) וחלק מ-12 הילדים עם הנכדים.
הבית: נחלה במושב עמקה שבגליל. עזריאל: "אני נולדתי פה. זה התחיל כמושב של תימנים, אבל יש גם הרבה יבוא לאורך השנים. את הבית בנינו ב-1984 וכל פעם מוסיפים בעקבות הילדים. כמעט שאין פה נכסים למכירה, זה די נדיר. לאחרונה כל יחידת משק קיבלה אפשרות לבנות עוד שתי יחידות דיור והבת שלי מתכננת לבנות. המינהל לוקח יותר מ-500 אלף שקל על זה. אני לא מבין על מה ולמה". יעל: "במקום לעודד אותנו להישאר ולבנות פה מקשים את החיים".
איך הכרתם? עזריאל: "בדואר". יעל: "זה נשמע מצחיק אבל זה באמת היה בדואר. הייתי שם עם חברה והוא היה אז רס"ר בקבע והגיע עם חברים. אז לא הייתי דתייה".
חזרה בתשובה? יעל: "האמת שהוא היה דתל"ש אבל הוא חזר אחריי. הייתי בכיתה י"א בחילופי נוער והקהילה היהודית אירחה אותנו וראיתי שם את היהודים עטופים בטלית, ובלי סיבה התחלתי לבכות והבנתי שיש לי משהו שמחבר אותי. אז עוד לא ידעתי להסביר את זה אבל כשהתבגרתי הבנתי שאלה החיים שאני רוצה למשפחה שלי, אבל הבית שלנו מאוד מגוון. חלק מהילדים דתיים, חלק חילונים. חלק ימנים, חלק קפלניסטים, וכולם מסתדרים עם כולם".
מה עושים? עזריאל: "הייתי כמה שנים בקבע אבל היא לא הסכימה שאשאר, אחרת כבר הייתי פנסיונר של הצבא עם התנאים הכי טובים שבעולם. עשיתי כל מיני דברים והתחלתי לקנות פרות כדי למכור חלב לתנובה".
פרות? עזריאל: "בהתחלה היו לנו ממש מעט, אבל לאט-לאט התרחבנו. כל פרה עולה בין 10 ל-12 אלף שקל. אם אתה עובד קשה אפשר להתפרנס מזה אבל אין לך לא שבת ולא חג, לא יום ולא לילה כי את הפרות חייבים לחלוב כל יום". יעל: "אז לא היו עובדים זרים. הכל עשינו בעצמנו. אין חופש. עד גיל 41 ראיתי בתי מלון רק מבחוץ. הפעם הראשונה שיצאנו לחו"ל הייתה בגיל 42, בזכות מפעל הפיס. זכינו בכרטיס טיסה. בטח מישהו שם אמר 'פרגנו להם. הם קורעים את הנשמה בעבודה עם הפרות'". עזריאל: ב-2004 התחלנו לעשות גבינות".
גבינות? יעל: "הרעיון התחיל כי נוצרו לנו עודפי חלב. יש לך מכסה כמה מותר לך למכור, ואם יש לך יותר חלב אתה משלם קנס. עזריאל תימני ולא היה מוכן לשלם קנס, אז הוא התחיל לחשוב מה עושים". עזריאל: "הלכתי ללמוד ברופין איך לעשות גבינות". יעל: "בזמן הזה אני הייתי פה עם הילדים ועם החליבות. היו הרבה ניסיונות עד שהוא הצליח". עזריאל: "הגבינה הראשונה הייתה ג'יבנה, גבינה ערבית". יעל: "הוא לקח את הגבינות הראשונות והיה מסתובב בין הכפרים ומנסה למכור אותן". עזריאל: "הפריצה הייתה במלחמת לבנון השנייה. המחלבות ממרכז הארץ פחדו להגיע ואני נוסע עם הגבינות בין הקטיושות, והתחלתי להיכנס לשוק הרוסי. זה שוק חזק".
מחלבה? יעל: "יום אחד הוא החליט שהוא לא נוסע יותר והתחיל למכור מחדר הקירור". עזריאל: "זה היה נורא. אנשים היו מגיעים, רוצים לטעום מזו ולטעום מההיא ואנחנו קופאים מקור בפנים. היה אחד שטעם מכל סוגי הגבינות. עשר כפיות ביזבז ואני חושב בראש איך משתחררים מהדבר הזה, לא רוצה למכור לו. אז אמרתי לו, 'תן לי את הכפיות אני צריך לשטוף אותן'. הוא נבהל, אמר תודה והלך". יעל: "זה הלך טוב, אז החלטנו לבנות מעדנייה נורמלית. קראנו לזה 'מחלבת דוגמא'. את הגבינות שלנו אפשר לקנות רק פה ומגיעים מכל הסביבה. הוא במעדנייה ואני עובדת בחוץ".
מה עושה? יעל: "אני משגיחת כשרות. הראשונה בישראל. יום אחד חברה מתקשרת ואומרת לי שהרב אמר שאני צריכה להיות משגיחה. אחרי שצחקתי הבנתי שהוא רציני והתחלתי לעבוד. אחר כך יצא חוק מהרבנות שצריך תעודה אז הלכתי ללמוד, אני וכל הגברים. כולם קיבלו זימונים להיבחן ורק אני לא – כי הרב שם אמר שאישה לא נכנסת לרבנות הראשית. נפגעתי, אבל הפתרון היה שהרב מרדכי אליהו יבחן אותי וייתן לי תעודה שלא מהרבנות הראשית. הרב שלא נתן לי להיכנס לרבנות היה יונה מצגר, ואחרי שנים הוא התארח עם המשפחה שלו באזור והגיע לפה. אמרתי לו, 'אני משגיחת כשרות. זו שלא נתת לה להיכנס'. סגרתי מעגל".
משפחה גדולה? יעל: "ברוך השם. האמת שיש לנו גם שני ילדים מאומצים. זה התחיל כששמעתי ברדיו שמחפשים משפחות לארח ילדים. פניתי וקיבלתי ילדה שהייתה מגיעה בחופשות מהפנימייה. יום אחד היא הביאה את אחותה הקטנה שסיפרה לי שמגיל חודש היא בפנימיות, אז הצעתי לה להישאר אצלנו, עוד לפני ששאלתי את עזריאל. מזל שהוא זורם עם הדברים שלי. היום היא בת 35 וחלק מהמשפחה. בהמשך גם אימצנו עוד ילד שהגיע כתינוק לתקופה, אבל לא הסכמתי לוותר עליו".
מצב כלכלי? יעל: "ברוך השם. העסק עובד טוב, אבל היו תקופות קשות. נלחמנו כל השנים להוסיף פרות ומכסה, ואז לייצר ולשווק את הגבינות והיום זה משתלם. אנחנו עושים גם תיירות ויש לנו מרכז מבקרים, וזה מרגש אותי שאנשים מגיעים. אנחנו עושים להם סיור וסדנה להכנת גבינות ובסוף ארוחה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]
