"זה כבוד גדול להיות הבת של זקי שלום", אומרת אורית שלום-בג, מנכ"לית רשת חצי חינם, ונחנקת מדמעות. לוקח לה כמה דקות לחזור לנשום סדיר. אביה, זקי שלום, הוא מבעלי הרשת, והיה מאז הקמתה המנכ"ל והפנים שלה. לפני שלוש וחצי שנים חלה בפתאומיות ומאז אינו פעיל בעסקים. אורית, "הבת של אבא", שסומנה על ידיו מאז ילדותה כממשיכת דרכו, ובהמשך שימשה כסמנכ"לית סחר, פרסום ושיווק ברשת, החליקה בטבעיות לנעליו הגדולות בתפקיד המנכ"לית.
מדובר בניהול של רשת עם קונספט ייחודי, שמגלגלת מחזור מכירות שמוערך בכ-2.5 מיליארד שקל בשנה, וכוללת שמונה סניפים, כל אחד מהם בגודל של 11,000 מ"ר, עם מגוון עצום וקומה שלמה שהיא רק מוצרי נון פוד – מגרביים ועד כלי גינון. לאחרונה פתחה הרשת בהשקעה של 150 מיליון שקל סניף חדש ברחובות. על השאלה למה הרשת לא צמחה במספר הסניפים כמו רשתות מתחרות, אומרת שלום-בג: "כל סניף שלנו עושה כמו 40 סניפים של מתחרים".
קבוצת חצי חינם היא חברה פרטית שמצויה בבעלות משותפת של זקי שלום (שליש) ומוטי קופרלי (שני-שלישים), שבניגוד למתחריהם, פעלו לאורך השנים מתחת לרדאר וברחו מהתקשורת. הקבוצה כוללת מלבד רשת הסופרמרקטים גם פעילות נדל"ן ענפה באמצעות חברת meex שבבעלותם, ששווי נכסיה מוערך במיליארדי שקלים. בימים אלו החלה מיקס בבניית שני מגדלי מגורים בשכונת יד אליהו בתל-אביב בצמוד למגדל "אפרהאוס תל אביב" של גינדי (שנטע ברזילי שימשה כפרזנטורית שלו). לאחרונה גם השיקה החברה בבת-ים מרכז מסחר ופנאי ייחודי על שפת הים בשם "מיקס בת-ים". את פעילות הנדל"ן מנהלים במשותף אור קופרלי (40), בנו של מוטי, ובת דודתו ליהי סונק (46), בתו של ששי קופרלי, אחיו של מוטי. הסבא של שניהם, אביו של מוטי קופרלי היה קבלן, כך שההתמחות רצה במשפחה.
שלום-בג (44), נשואה פלוס שלושה, היא הבכורה מבין שלושת ילדיו של זקי. אחיה דודו שלום הוא מנהל הנון-פוד ברשת, האח השני יוסי אינו חלק מהעסק. עד שהייתה בת 14 חיה המשפחה בדירת שלושה חדרים ביד אליהו. "גרתי בחדר אחד איתם, אני מנהלת אותם מאז שהם קטנים, אז הם כבר רגילים. הם הבינו שזה מה שזקי (לפעמים היא קוראת לו זקי ולפעמים אבא – נ"ז) רוצה, שאוביל את הרשת", היא אומרת.
מילדות היא התלוותה לאביה, עוד כשהיה בעל בסטה לפירות וירקות בשוק הכרמל. הבסטה הצטרפה לחנות עופות ובשר שפתח בשוק ב-1982, לאחר שחזר ממלחמת לבנון. כמו הסיפור שמיכאל שטראוס ז"ל היה מספר על עפרה בתו – שעוד כילדה נלוותה אליו ברכב לסיבובי חלוקת מוצרים ללקוחות, כשמחלבת שטראוס הייתה עוד בחיתוליה, וכך נסללה דרכה להיות "היורשת" – כך נשמע גם הסיפור של שלום-בג ואביה. כילדה, היא מעידה, אהבה לבוא לשוק – "כולם פינקו אותי, הרגשתי כמו הנסיכה של השוק". לחתונה של שלום-בג בגני התערוכה הזמין אביה זקי 1,300 איש – כל ענף המזון התייצב, והוא הסתובב כחתן השמחה. שלום-בג: "זאת הייתה חתונה של אבא".
במשך שנים הפעילה משפחת קופרלי, שכנתה של משפחת שלום ביד אליהו, חנות למוצרי ניקיון ממול לבסטה של זקי בשוק. היחסים התהדקו, וב-1989 הם החליטו לפתוח בשותפות סופר קטן באזור התעשייה של חולון בשם חצי חינם, שבתחילה שימש כמחסן גיבוי לחנות שלהם בשוק. שלום-בג: "אבא הביא לשם את סבא, עיראקי מבוגר, לראות את המקום – זאת הייתה שממה, סביבה לא הכי טובה. סבא אמר: 'חשוך כאן, מי יבוא לפה לקנות?' החזון של זקי היה להביא את חוויית השוק לחנות: בכניסה הוא שם בסטות עם מוצרים שונים, והמקום משך לקוחות".
4 צפייה בגלריה
עם אביה, זקי שלום. "הספקים אמרו לי שהתפוח לא נפל קרוב לעץ – הוא נפל על העץ" | צילום: באדיבות המשפחה
הקפיצה הגדולה הייתה פתיחת חנות הענק בחולון, בשטח של 11,000 מ"ר, מוקפת במתחם מסחרי, על שטח שרכשו לא רחוק מהחנות הישנה. כל שמונת סניפי הרשת עד היום זהים בגודלם, בעיצוב, בתמהיל ובמחירים, והם הגדולים ביותר בין סניפי רשתות השיווק בארץ. כדי לתת תחושת שוק, טריות ושפע, הם הפרידו את הפירות והירקות לחנות סמוכה. בנוסף הכניסו מחלקה גדולה של אוכל מוכן בייצור עצמי, קונספט שהיה באותה עת חדשני בסופרים (ספוילר: בקרוב יחל פיילוט שיאפשר להזמין לראשונה אונליין לא רק את מוצרי הסופר של הרשת, אלא גם את האוכל המוכן). הם בנו תפאורה שכללה פסלי ענק, ציורים על הקירות ועוד. דגש ניתן גם למוצרים הטריים: קצבייה באורך 20 מטר, שעד היום בכל הסניפים ניצבת בה שורה ארוכה של קצבים, מחלקת דגים עם שירות של ניקוי ופילוט. "מכל הסופרים, אני חושבת שרק אנחנו עוד מוכרים וגם טוחנים קרפיונים לגפילטע פיש", אומרת שלום-בג.
ב-1995, לאחר ההצלחה והקמת הסניף הענק בחולון וסניף נוסף בפתח-תקווה, עברו שתי המשפחות, קופרלי ושלום, ממגורים בשכנות בניין ליד בניין ביד אליהו, למגורים בשכנות בקריית-אונו. שתיהן בנו וילות על מגרשים צמודים שקנו. כיום שבט שלם המורכב משתי המשפחות גר בבתים פרטיים בשכונה. הבית של שלום-בג לא רחוק מבית הוריה. גם שני אחיה גרים בשכונה, וגם חלק מילדי קופרלי.
"אבא היה וואן מן שואו, מאוד ריכוזי. סמך רק עלינו. אני בניתי מטה, הבאתי אנשי מקצוע. אצל אבא כל הנתונים היו בראש. אני הולכת צמוד עם סמנכ"ל כספים. הכנסתי מערכות דאטה מתקדמות. יש לי צוות מקצועי שאיתו אני מנהלת"
כילדה, עם הורים שעבדו קשה (גם אמה עבדה ברשת), שלום-בג הסתובבה הרבה בסניפי הרשת, וכשהייתה בת 14 כבר נתנו לה לעבוד בקופה. "לא מזמן באתי לביקור בחנות הראשונה בחולון, שעדיין פועלת, עם הבן שלי בן ה-12, וסיפרתי לו שהייתי קופאית בסניף. הוא היה בתדהמה: את? קופאית?! הוא היה בטוח שאמו נולדה מנכ"לית", היא מחייכת.
איך זה הרגיש להיות מוסללת מגיל צעיר לעבוד ברשת?
"אבא מגיל צעיר ראה אותי כמיועדת. אחרי הצבא – לא טיולים ולא נעליים, הוא הכניס אותי למחלקת ניהול חשבונות, שאז פעלה גם מול הספקים. רציתי לצאת ללימודים אקדמיים, אבא התנגד בתוקף, למרות שאבות בדרך כלל מעודדים ילדים ללמוד. לדעתי, הוא פחד שהלימודים יסיטו אותי לתחומים חדשים ולא אחזור לעסק. היה לנו קשר מיוחד, אני עיקשת לא פחות ממנו, והסיכום לבסוף היה שאני אעבוד ביום ואקח לימודי ערב. רציתי שיהיו לי גם הכלים והידע האקדמי, שלא יגידו, היא בתפקיד רק בגלל שהיא הבת של זקי".
איך זה היה?
"זה לא היה קל, לעבוד וללמוד, אבל סיימתי תואר ראשון במינהל עסקים בציונים טובים. טקס הסיום היה מרשים, בפארק ברעננה, גם ביבי נתניהו היה נוכח שם מאיזושהי סיבה. אבא כל כך התרגש שהוא שיגע אותי לעשות גם תואר שני, שלא תיכננתי. עשיתי תואר שני עם דגש על הנושא של מבנה ארגוני. בדיעבד, העובדה שעבדתי בשטח שנים הייתה בית הספר הטוב ביותר, ועם כל הכבוד להשכלה – לולא הגנים שקיבלתי ממנו... יש דברים שאי-אפשר ללמוד.
"כשחגגנו לפני 17 שנה יומולדת 20 לרשת, אמרתי לאבא, אני רוצה פרסום לאירוע ואבא לא אהב פרסום עד אז. אני רציתי חגיגה – עשינו מבצעים מטורפים על מוצרים פופולריים דאז כמו שוקולית, נס קפה. אבא ראה בפעם הראשונה מה עושה הפרסום, ואז הקמתי לראשונה מחלקת פרסום ושיווק. בשלב מסוים לקחתי גם חלק מהמסחר ממנו. הבאנו חדשנות. בזמנו, כשהתחיל האונליין ברשתות, היינו בהלם מזה שמישהו קונה עוף, דגים או בשר בלי לראות בעיניים מול הקצב".
איך היה להחליף אותו בתפקיד?
"כשאבא חלה זה היה בום. אלה נעליים גדולות להיכנס אליהן. אבל הייתי כבר 25 שנים ברשת והכרתי כל פיפס".
מה התובנה שאת לוקחת מהאירוע של אבא, שביום אחד חלה והפך ללא פעיל?
"פחות להתעצבן, לדאוג לבריאות. אבא היה וואן מן שואו, מאוד ריכוזי. סמך רק עלינו. אני בניתי מטה, הבאתי אנשי מקצוע. אצל אבא כל הנתונים היו בראש. אני הולכת צמוד עם סמנכ"ל כספים. הכנסתי מערכות דאטה מתקדמות. יש לי צוות מקצועי שאיתו אני מנהלת".
קמעונאות היא ענף קשוח וגברי מאוד. המקבילה הנשית היחידה של שלום-בג ברשתות שיווק המזון בארץ היא יפית לוי אטיאס, בתו של רמי לוי. גם היא בת בכורה, שמונתה בספטמבר האחרון למנכ"לית משותפת יחד עם אביה ב"רמי לוי שיווק השקמה", עם עלות שכר של 1.5 מיליון שקל בשנה. כמו שלום-בג, גם לוי אטיאס, היום בת 42 ואם לשישה, גדלה במשפחה שבה ההורים עבדו קשה, והסתובבה עם אביה מגיל צעיר בחנויות שניהל. גם היא סיפרה כי בגיל 14 כבר עבדה בסידור מדפים ובקופה.
פגשת פעם את יפית לוי אטיאס?
"לא פגשתי את יפית. אני מפרגנת לה ומאחלת לה הצלחה – יש הכנסה לכולם. הקמעונאות היא תחום שמפגר אחרי כולם בנושא של נשים – אין כמעט. אני קצת כמו אבא, שהיה ביישן בחשיפה פומבית ולא התמנגל. הקוביה הזאת שהיא המשרד שלי, זה והבית – אלה החיים שלי. אנחנו לא מבלים באירועים, ואני פחות נפגשת".
המנכ"לות שלה ברשת משותפת עם מוטי קופרלי, אבל החלוקה ברורה: הוא בענייני נדל"ן, לוגיסטיקה ותפעול, היא בכל נושאי המסחר, השיווק והפרסום, ובקיצור – העובדים והספקים פוגשים רק אותה. ואם הספקים חשבו שאחרי זקי – שתמיד אמרו עליו שהוא הסוחר הטוב ביותר, אבל גם קשוח בנוסח בסטיונרים מהשוק, שלא מהסס לזרוק ספקים מהמדף ומתווכח על כל גרוש – היא תהיה שונה, התברר להם שבדרכה שלה היא לא פחות קשוחה. "הספקים אמרו לי לא שהתפוח נפל קרוב לעץ – הוא נפל על העץ", היא אומרת.
לאחרונה מכרתם את מפעל פרי הגליל שהיה בבעלותכם שנים ארוכות. למה?
"בזמנו זקי החליט לרכוש גם מפעלים: כשהוא שמע שמפעל פרי הגליל עומד להיסגר, הוא החליט, גם מטעמי ציונות, לרכוש אותו, וגם את יקב בנימינה. אני נגד הפעלות בשלט רחוק ובעד להתמקד במה שאנחנו יודעים וטובים. פרי הגליל לא הייתה עסקה כדאית כלכלית. לדעתי הסיבה לכך שהמפעל כשל היא הניהול. עסקת המכירה שלו הייתה טובה לכולם – קיבלנו 112 מיליון שקל עבורו. השארנו אצלנו את שם המותג ויטה פרי הגליל, ואנחנו מייבאים תחתיו טונה ועוד מוצרים. גם את יקב בנימינה העמדנו למכירה. אנחנו נישאר רק עם מפעל הבשר והעופות שיש לנו במרכז, שמייצר רק עבור הרשת – לקצביות, לאוכל המוכן, למוצרים הקפואים וכו'. כך אנחנו יכולים לשלוט באיכות. אחרי המינוי שלי החלפתי את רוב הצוות במפעל ואת המנכ"ל, במטרה להתמקצע עוד יותר. עכשיו קנינו קו משוכלל לפירוק עופות".
מה עם פתיחת סניפים חדשים?
"בסניף ברחובות שפתחנו לא מזמן, הראשון אחרי 13 שנה, יש חידושים: איחדנו את מחלקת הפירות והירקות, כי אנשים ממהרים ולא רוצים לעבור פעמיים בקופות, מחלקת הנון-פוד נמצאת באותה קומה ולא בקומה נפרדת, והוספנו המון קופות. זה הסניף הכי יפה בארץ, ואנחנו מתכוונים כעת להאיץ את קצב פתיחת הסניפים".
דוחות הרבעון הרביעי שפורסמו בשבוע שעבר מלמדים שלפחות בחלק מהרשתות – שופרסל, ויקטורי, קרפור – רואים ירידה במכירות לאחר תקופה של בום במשך המלחמה. ייתכן שהציבור, בגלל הגזירות הכלכליות, התחיל לצמצם קניות?
"אנחנו רואים איזשהו צמצום בסל, אבל ייתכן שזה בגלל שלפני פסח אנשים רוצים קודם כל לנצל את המלאי שיש להם בבית ושלא יוכלו להשתמש בו בפסח כי הוא חמץ. זה מוקדם מדי להגיד אם זאת מגמה שנשארת איתנו".
בסקר הסלים לחג של שושנה חן ב"ממון" יצא שסל הקניות ברשתות התייקר עד 16% לעומת החג הקודם. האינפלציה עלתה רק ב-3.8%. מי פה האשם – הרשתות, הספקים?
"עליות המחירים מגיעות מהספקים. אם המחירון בלי הסבר, אני בודקת מול הספק. אני לא אתן שימכור במחיר גבוה אם אין הצדקה, אבל גם להם יש התייקרויות. אני נלחמת מולם, אם לא אקבל את המחיר הטוב ביותר, אני לא מתפשרת. ביחס למחירים ברשת, חצי חינם יצאה במקום השני בהשוואה בין 12 רשתות – אנחנו בהבדל של 9 שקלים בלבד מרמי לוי, שהיה במקום הראשון. היו סקרים במקומות אחרים שבהם היינו במקום הראשון. יצאנו לקראת פסח במבצע מחירים מטורף על עשרות מוצרים, בשר, דגים, משקאות ועוד. בסקר של 'ממון' גם נבדק באיזו רשת הסל הכי התייקר: אנחנו מקום אחד לפני האחרון עם התייקרות של 2.3% בלבד בהשוואה לחג שעבר. אני לא רוצה לדבר על המתחרים, אבל היו רשתות בסקר שייקרו את הסל ב-11% וגם ב-15%. בנוסף, בדקתם פערי מחירים בין סניפים שונים של אותה הרשת, ואצלנו המחירים זהים בכל הסניפים. יכול להיות שבגלל שאצלנו יש דגש חזק על חוויית הקנייה, הסידור על המדפים, הנראות של הסניף, הניקיון. זקי ידוע כפדנט לניקיון וסדר. בפירות והירקות שלנו ידוע שהסידור הוא כמו חיילים. הפלפלים למשל עומדים כולם מיושרים עם העוקץ כלפי חוץ. אולי אנשים נוטים לחשוב שאנחנו יקרים, אבל הסקרים מוכיחים שאנחנו לא".
איך את מג'נגלת בין הבית לעבודה?
"אני צוחקת שאני ב'הורות משותפת' עם אמא שלי, שעוזרת לי מאוד עם הילדים. גם בעלי אביב תומך. לפני שהתחתנו אמרתי לו, 'יש לי תנאי: לגור ליד אמא שלי, אם לא אין חתונה'. הוא הסכים. אני אמא קרייריסטית, וגם חצי חינם זה הבית והנשמה. אני לא אשקר – אני משלמת מחיר. אני מתחילה את היום ב-6.30 בפילטיס וחוזרת בשעות הערב, לפעמים מאוחר מאוד. יש פעמים שהילדים מקבלים צהריים מוולט. גם כשאני בבית יש טלפונים מהעבודה, והילדים יודעים שאם זה חשוב מהעבודה, לא ניגשים אליי. את שישי-שבת אני מקדישה להם. מאוד חשובה לי המשפחתיות. לבעלי יש משפחה גדולה, ובסופ"ש הדלתות שם פתוחות – גיסים, גיסות וכו'. כל יום שישי אנחנו בקידוש אצל ההורים. זה שהילדים גדלים בשפע, לא אומר שהם מקבלים הכל. אנחנו משפחה עמך. אני מחנכת אותם שצריך לעבוד קשה, שצריך מוסר עבודה. בחופשים הם עובדים ברשת. הם ילדים טובים ומחונכים, והם מבינים את החשיבות".
אם לא היית בחצי חינם, מה היית רוצה להיות?
"פסיכולוגית. פעם אעשה תואר בנושא, ממילא אני סוג של פסיכולוגית. אני אוזן קשבת לבעיות של העובדים, חלקם עובדים איתנו 30 שנה והפכו כבר למשפחה. יש אצלי דלת פתוחה ועובדים יודעים שהם יכולים לדבר איתי".
