"כל משפחתי בארץ, אבל אני מסתכל על הנכדים שלי ושואל את עצמי מה אפשר וצריך לעשות כדי שהם יישארו כאן, בישראל", אומר בשיחה פרופ' יעקב פרנקל (82).
אין צורך להציגו לקוראים: אין כלכלן ידוע ממנו לציבור הישראלי. אזכיר בקצרה את תחנות הקריירה העיקריות בחייו הבוגרים. הוא כיהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו – וגם באוניברסיטת ת"א. עמד בראש חטיבת המחקר של קרן המטבע הבינלאומית ושימש ככלכלן ראשי לקבוצת שבע המעצמות התעשייתיות. ב-1999 נענה להזמנתו של ראש הממשלה יצחק שמיר לכהן כנגיד בנק ישראל, ויתר לתמיד על אזרחות אמריקאית – ונשאר בתפקידו כשבע שנים. אחר כך מילא שורה של ג'ובים בכירים במוסדות פיננסיים אמריקאיים, ביניהם כיו"ר תאגיד הביטוח AIG וכיו"ר ג'יי-פי מורגן, מהבנקים הגדולים בעולם, וזכה להערכה רבה של הממשל על מעורבותו בכיבוי המשבר הפיננסי ב-2007 וב-2008. כשראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש ממנו לחזור ולעמוד בראש בנק ישראל, הוא סירב באדיבות, למרות יחסי הקִרבה בין השניים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
זה שנתיים פרופ' פרנקל שומר המסורת מקפיד להשתתף בהפגנות המחאה בקפלן ובכיכר החטופים, בהן גם נאם. "אני לא מפגין נגד ביבי", מבקש להבהיר פרנקל, "אני מפגין בעד: בעד מדינת ישראל דמוקרטית, ליברלית, שומרת חוק ומונהגת על ידי אנשים ערכיים. אני מייחל שנשחרר את כל החטופים ושנחזור במהרה בימינו למעמד הגלובלי כפי שהיה לנו עד ינואר 2023. מובילים ביצירתיות, בשיח פתוח, בעזרה הדדית, בטכנולוגיה וגם ביכולת מופלאה להיחלץ ממשברים כלכליים גלובליים. כן, היינו, בלי הפרזה, אור לגויים".
והאור כבה?
"אתה רואה בעצמך את השחיקה ההרסנית במעמדנו; אני חי בחרדה שאנחנו עלולים לאבד את עיקר יתרונותינו. נוצר כאן ועכשיו חוסר ודאות באשר לעתידנו".
מה בעיניך, כישראלי שומר מסורת, השתנה הלילה הזה מכל הלילות, כנאמר בהגדה של פסח?
"אחרוג מהכלכלה ואומר: בין פסח זה לקודמו נכנסנו כמדינת היהודים למלכוד של עודף ביטחון עצמי, של היעדר ענווה, של התעלמות מהאזהרה 'לא לעולם חוסן'. אנחנו בהיבריס מסוכן המסנוור את עינינו וחושינו. איבדנו את הרגישות לשיסוי, פלגנות, הסתה, רמיסה של זכויות, התעלמות מהזולת. אם וכאשר אתה כחברה לא מטפל בריקבון מבפנים, אתה מתפרק מבפנים".
ב-7:20 בבוקר של יום ד' בשבוע שעבר, זמן ישראל, נכנסו לתוקף המכסים הגבוהים שהטיל דונלד טראמפ על יבוא לארה"ב – והעולם הכלכלי כמרקחה. בדיוק תריסר שעות אחר כך, ב-19:20, העלה הנשיא ברשת החברתית x הודעה הכתובה, כדרכו, באנגלית משובשת לפיה הוא מקפיא את יישום תוכנית המכסים שלו ל-90 ימים – מלבד המכסים הכבדים על יבוא מסין – ומוריד את כל המכסים על יבוא אחר (גם מישראל) לשיעור אחיד של 10%. והעולם הכלכלי שוב כמרקחה. השתררה תחושה של אובדן מצפן ואובדן דרך.
האם אנחנו על סיפון של מטוס גלובלי שהקברניט שלו שיכור כוח, שבוי בידי שרלטנים ומתחזים וזורע כאוס מכוון?
"אני נוטה להשיב בכן. תוכנית המכסים על יבוא הסחורות לארה"ב, שעל הוצאתה לפועל הודיע טראמפ בנחישות ושאותה השהה חלקית, בלטה מההתחלה כשגיאת מדיניות כלכלית הכי חמורה בעשרות השנים האחרונות. לא ידוע לי על צעד כלכלי גלובלי כה מזיק, כה בלתי נחוץ, המשקף בורות כה עמוקה לגבי עקרונות הכלכלה וההיסטוריה הכלכלית".
הפה שהתיר שלשום הוא הפה שיכול שוב לאסור מחר, אם בעל הפה יקום על צד שלילי של המיטה.
"נשיא ארה"ב התנהג בחוסר אחריות קיצוני – והתגובה הקיצונית של השווקים מוכיחה זאת. הירידות החדות בשערי ניירות הערך והעליות החדות אחריהן משדרות חשש עמוק ממדיניות כלכלית קפריזית, אישית, לא מבוססת, מדיניות של כאוס מכוון כשיטה, כאסטרטגיה בקבלת החלטות גורליות, על ידי מי שמחזיק בהגה המעצמה האמריקאית. את לקחי הזגזוג המסחרר של טראמפ לא ישכחו, ורמת חוסר הוודאות בעולם תעלה. מה גם שהנשיא לא הודיע על ביטול כל תוכנית המכסים, אלא רק על הקפאת היישום ל-90 יום".
מה גרם לו לשינוי הפתע?
"אני רואה שלושה גורמים שמהם הושפע טראמפ. ראשית, לחץ כבד של המיליארדרים שתרמו למסע הבחירות שלו. הם לא הפסיקו לתבוע ממנו את ביטול תוכנית המכסים, והדרישה נעשתה תכופה וקולנית יותר ככל שהבורסות נפלו יותר. הגורם השני לשינוי קשור לראשון: בחירות הביניים לקונגרס בוושינגטון שייערכו בעוד כשנה וחצי. לו נערכו בחירות אלו תחת ההשלכות של תוכנית המסים המקורית של טראמפ, אין ספק שארה"ב הייתה שקועה במיתון ואינפלציה קשים והרוב שיש למפלגה הרפובליקנית בשני בתי הנבחרים היה נמחק כולו. זו תחזית פוליטית שבהחלט עבדה על טראמפ. הגורם האחרון: שוק ניירות הערך הנופל שהטיל אפילו על טראמפ את חובת המשמעת במדיניות הכלכלית. לפחות חלקית".
והאזהרות הנואשות של כלכלנים מקצועיים?
"הוא לא מושפע מהן. לא מזיז לו. יועציו הקרובים הם הרי אנשים דוגמטיים המחזיקים תקופה ארוכה בדעות חריגות והזויות. תפיסתם, שטראמפ אימץ אותה, היא: קודם כל נהרוס את הסדר הישן ואחר כך נראה מה יהיה. הם אנשי הרס, לא אנשי היגיון".
"הירידות החדות בשערי ניירות הערך והעליות החדות אחריהן משדרות חשש עמוק ממדיניות כלכלית קפריזית, אישית, לא מבוסס. את לקחי הזגזוג המסחרר של טראמפ לא ישכחו, ורמת חוסר הוודאות בעולם תעלה"
ומה הלאה?
"טראמפ הביא את הכלכלה העולמית למרחק של פסע מהתהום, אך ברגע האחרון לקח צעד-שניים לאחור. זה ייאמר לזכותו. אולם עצם האיום בקפיצה לתהום לא הוסר. הוא מזמין כעת את שותפות הסחר של ארצו לבוא למו"מ כשאקדח המכסים עדיין מונח על השולחן והמחסנית עדיין מלאה. מזמין אותן, במיוחד את סין, למו"מ תחת סחיטה באיומים. וזה מפחיד את היחידים ואת השווקים. חוסר הוודאות נעשה למאפיין המובהק המתמשך של נשיאות טראמפ. לכן הנזק מסחרחורת המכסים שלו עצום ולא יחלוף במהרה. חברות יצרניות גדולות כבר מודיעות על הקפאת השקעות וצמצומים בתעסוקה".
האם ההשלכות של תוכנית המכסים המקורית שלו היו עלולות להביא את העולם לשפל כלכלי כמו בשנות ה-30 של המאה הקודמת?
"ב-1929 נפל שוק המניות האמריקאי, לאחר השתוללות של ספקולציות חסרות רסן. על רקע מחיקה מסיבית של שווי השקעות וחסכונות פיננסיים הגיעו שני חברי קונגרס רפובליקנים, הסנאטור סמוט וחבר בית הנבחרים האולי, למסקנה שגויה בעליל, שלפיה הטלת מכסים גבוהים על יבוא לאמריקה תהיה התרופה הנכונה למשבר בוול סטריט. הם הצליחו להעביר בקונגרס חקיקה מקיפה המטילה מכסי מגן גבוהים על רבבות מוצרים וסחורות יבוא לארצם. אז כמו היום נומק המהלך בכורח להגדיל את התעסוקה היצרנית המקומית.
"מעל 1,000 כלכלנים אמריקאים, מהשמאל והימין כאחד, פירסמו אז מנשרים נגד המכסים והזהירו מתוצאות הרסניות. הם לא טעו. כתוצאה מחקיקת מכסים הפך המשבר הפיננסי לשפל ריאלי עמוק: התוצר של המשק האמריקאי נחתך עד 1933 בחצי (!) ושיעור האבטלה זינק מ-8% מכוח העבודה לפני החקיקה ל-16% שנה אחריה ול-25% שנתיים אחריה. למרות שבתקופה ההיא לא היו אינטרנט וטלוויזיה, מדינות הסוחרות עם ארה"ב הגיבו כמעט מיד על צעדי אמריקה במסע מכסים נגדיים גבוהים והמשבר התפשט כמו מגפה בעולם. השפל הגלובלי של שנות ה-30 מחק את מעמד הביניים הליברלי-דמוקרטי והיה המניע המוביל לעליית הפאשיזם והנאציזם. זה הלקח הזועק מההיסטוריה".
"השפל הכלכלי של שנות ה–30 מחק את מעמד הביניים הליברלי דמוקרטי והיה המניע המוביל לעליית הפאשיזם והנאציזם. זה הלקח הזועק מההיסטוריה"
הוא שימש כאות אזהרה והתרעה לדורות של פוליטיקאים ששקלו להיעזר שוב בתרופת המכסים.
"לאחר מלחמת העולם השנייה, מדיניות הסחר הרשמית של ארה"ב השתנתה מקצה לקצה, מהגנה על תוצרת מקומית באמצעות מכסים ומכסות להסכמי סחר חופשי רב-לאומיים. ביוזמת וושינגטון הוקמו מוסדות המבוססים על הדדיות כמו קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי, OECD ועוד. זו הייתה גלובליזציה עוד לפני שהמילה בכלל הומצאה. השיטה עבדה היטב, חילצה מאות מיליוני בני אדם מעוני וצימצמה את אי-השוויון בין המדינות. בהחלט היה מקום לשפר אותה ולהגדיל את הפיצוי לנפגעים ממנה במדינות המפותחות, אך בשום פנים ואופן לא לחסלה. עד שבא כעת הנשיא טראמפ וחזר לדפוס החשיבה והעשייה המסוכן של 1930".
ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שלארה"ב יש גירעון ניכר בסחר הבינלאומי.
"כבר במאה ה-19 הוכיח הכלכלן היהודי הבריטי הדגול דוד ריקרדו את היתרונות של הסחר הבינלאומי החופשי, וההוכחה שלו שרירה וקיימת. בניגוד גמור להצגת הדברים על ידי טראמפ, הסחר החופשי מיטיב במיוחד עם אמריקה. אבל אותי מדאיגה לא רק אי-ידיעת העובדות והתעלמות מהידע המקצועי, אלא גם השפה שבה השתמש ומשתמש הנשיא להצדקת תוכניותיו. הוא מחלק את העולם ל'אנחנו', כלומר ארה"ב, ו'הם', כל שאר המדינות. 'הם', מספר טראמפ לשומעיו, רוצים לרושש ולהחליש 'אותנו', את כלכלת אמריקה הגדולה, ולכן 'אנחנו' צריכים להחזיר 'להם' במלוא הכוח. להכות בהם חזק באמצעות המכסים ולגרום לכך שיתחננו על ארבע להקלות והעדפות. הוא משתמש ביודעין בביטויים רוויי הסתה ושיסוע. לא לחינם דבקו בו הכינויים 'המפלג' ו'המשסע'".
מסתבר ששיסוי, שנאת האחר ופלגנות משרתים היטב את הפוליטיקאים הסמכותניים בעידן הנוכחי. גם בישראל.
"הפלגנות והשיסוי הם אבני היסוד של מדיניות המעדיפה את טובת הבייס, קהל התומכים והמצביעים הבסיסי של מפלגות השלטון, על פני הציבור כולו. כדי לרצות את הבייס מוכנים המנהיגים הסמכותניים ויורשיהם לנקוט צעדים חסרי היגיון, אי-רציונליים, מזיקים אבל – כך הם מאמינים – פופולריים אצל הבייס. זה קורה לצערי גם בארצנו. ודי להסתכל על תקציב הממשלה שאושר בכנסת".
העלות הכלכלית של מלחמת חרבות ברזל, בלי להזכיר את עלותה האנושית, כבר נושקת ל-250 מיליארד שקל. נטל כבד ביותר, אפילו למשק הישראלי החזק. כעת נוסף לכך האיום של טראמפ במכסים על יצוא מישראל לארה"ב, שיגרום לנזק משמעותי גם אם המכס לא יעלה על 10%. האם, לדעתך, תקציב הממשלה ומדיניותה הכלכלית מתמודדים נכון עם אתגרים אלו?
"המענה הכלכלי-לאומי ההולם לעלויות המלחמה ולמהלכי המכס של טראמפ צריך להיות חד וברור: האצת הצמיחה הכלכלית. לשם כך על הממשלה לשנות בדחיפות את סדר העדיפויות התקציבי. לסגור מיד את ברזי התקציב המזרימים כסף קואליציוני-פוליטי בשפע, כספים המעודדים הימנעות של חרדים ממתן השכלה בסיסית לילדיהם ומהשתלבות בשוקי העבודה המודרניים. במקום לתמרץ צמיחה, התקציב בולם אותה. שרידות הקואליציה אינה מטרה ראויה למדיניות כלכלית לאומית. היא אות לכישלון שלה".
"שנים שיווקתי את ישראל בעולם כמדינה לתפארת הדמוקרטיה. המהפכה המשפטית נמשכת גם במלחמה בלי בושה. מזה אני חושש יותר ממכסי טראמפ"
ממשלת נתניהו הנוכחית רוצה ומסוגלת לעשות את השינוי?
"לממשלת ישראל יש גירעון ענק באמינות כלפי תושביה, כמסתבר מסקרי דעת הקהל. חוסר האמינות מקורו במה שנראה לכל אזרח סביר כהעדפת מגזר לא יצרני על פני היצרני. העדפת בורות על השכלה. העדפת השתמטות על התגייסות. העדפת אינטרסים פוליטיים צרים על ממלכתיים. העדפת הזמן הקואליציוני הקצר על הלאומי הארוך. סדר העדיפויות המעוות הזה מסוכן לישראל תמיד ובמיוחד בתקופה זו, רוויית הקשיים. השינוי החד חייב להתחיל מיד, במהלכים כלכליים-תקציביים גדולים, צופים פני עתיד. לא להסס, לסובב בחוזקה את הגה המשק ולא להיכנס לצומת מסוכן באור אדום בוהק. כך תשקם הממשלה את אמינותה ותשמור על היתרונות התחרותיים של כלכלת ישראל".
לסיום, נחזור ברשותך שנתיים לאחור. למה הצטרפת להפגנות המחאה נגד הרפורמה המשפטית?
"מפני שראיתי ברפורמה אז ואני רואה בה היום כלי מרכזי לחורבן הדמוקרטיה הישראלית. הרס מערכת שיפוט עצמאית הוא נקודת מוצא של כל ממשל השואף להרוס את הדמוקרטיה הליברלית. מתחילת כהונתי כנגיד ועוד קודם לכן במוסדות הכלכליים הבינלאומיים אני משווק את ישראל כמדינה לתפארת הדמוקרטיה. כעת איני בטוח שהמשטר הדמוקרטי הישראלי יצליח להגן על עצמו מפני מי שמשתמשים בכלים דמוקרטיים לכאורה כדי להרוס אותו. המהפכה המשפטית הרי נמשכת במלוא עוזה גם במלחמה. בלי בושה. מזה אני חושש יותר ממכסי טראמפ".
לחותרים תחת ישראל ליברלית לא אכפת שנהיה עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. הם שואפים לכך.
"ישראל לא צריכה ולא יכולה להרשות לעצמה להתנהל כאילו היא אי מנותק מהעולם, עם לבדד ישכון. כוחנו בהיותנו מודל ייחודי של דמוקרטיה ליברלית צעירה, אמיצה ומצליחה. צומחת ופורחת. הסכמי אברהם, ההישג העיקרי של נתניהו בכהונתו הקודמת, שיקפו את מעמדנו הבינלאומי החזק. מעמד זה מצוי כעת בסיכון כגבוה. בליל הסדר, בחג החירות, אני, כיהודי מסורתי, שם את מלוא תקוותי בחברה האזרחית החזקה, הנאורה, הפטריוטית והמגויסת למאבקי צדק. היא האור לגויים החדש".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.04.25
