הנושא הבוער כיום בזירה הכלכלית בישראל הוא העובדה שהאינפלציה כאן – ובגדול. מדובר בתחום המעיק ביותר, למעט המלחמה, על כל אזרח ואזרחית במדינה.
עליית מדד המחירים בחצי האחוז בחודש מרץ – ולפניה ציפייה לעלייה דומה לפחות גם באפריל – חייבת להדליק נורה אדומה במשק, ובמיוחד בקרב קובעי המדיניות. הממשלה, לצערנו, לא עשתה דבר בשנה האחרונה כדי להילחם ביוקר המחיה, ואף ליבתה אותו באמצעות מיסים שהוטלו ומהלכים נוספים שביצעה. הטענה כי "האינפלציה השנתית בירידה" אינה אלא אחיזת עיניים: בשנה שעברה מדדי מרץ ואפריל עלו ב-0.6% וב-0.8% בהתאמה. זו הסיבה היחידה (!) לכך שעליות המחירים הנוכחיות מתקבלות אצל חלק מהגורמים כ"ניצחון מזהיר על האינפלציה" – אף שמדובר בפועל בקצב שנתי מצטבר של לפחות אחוז בתוך חודשיים.
לאחר 14 חודשים שבהם לא התכנסה ולו פעם אחת ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה – שהוקמה בקול תרועה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו – צפוי כינוס ראשון שלה בימים הקרובים. אולם ספק רב אם השרים, ובפרט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הכלכלה ניר ברקת, אשר לא פעלו כלל במשך 14 חודשים להפחתת האינפלציה, יציעו יוזמות חדשות ומשמעותיות שיביאו לשינוי.
מול העלייה המתמשכת ביוקר המחיה, הציבור ממתין לבנק ישראל שיתחיל סוף-סוף להפחית את הריבית, שלא ירדה מאז ינואר 2024 – אז הופחתה ברבע אחוז ל-4.5%. ההתייקרויות שממשיכות להתרחש גם כיום מקשות מאוד על משקי הבית, התעשייה והמסחר, ומגבירות את הלחץ להורדת ריבית.
לשורת ההתייקרויות שהחלה בינואר – לרבות עליית המע"מ ל-18%, ייקור הארנונה ביותר מ-5%, העלאת תשלומי הביטוח הלאומי, הקפאת עדכון מדרגות המס, וייקור החשמל – נוספו באפריל התייקרויות חדשות: מוצרי חג הפסח התייקרו בכ-8% (הרבה מעבר למדד שנתי של 3.3%), מחירי התחבורה הציבורית עלו ב-33% (למעט בני 67 ומעלה שנוסעים חינם מהשבוע), שכר המינימום עלה ב-6% – מה שמכביד על עסקים קטנים, מחירי המים צפויים לעלות ב-1.4% בעוד עשרה ימים – לפגיעה ישירה בחקלאים ועסקים. וכל זאת עוד לפני שמלחמת הסחר העולמית תייקר מוצרים נוספים – ממכוניות ועד חומרי גלם לתעשייה ולמזון. דוגמה לכך: גם במקרה שבישראל לא יעלו את המע"מ והמכס על הרכב, אם יוטל מכס של 145% על חלקים מיובאים מסין שמורכבים ברכבים אמריקניים, הרי שמחירם יתייקר. אותו הדין לגבי רכבים אירופיים.
לפי תחזיות כלכלנים מובילים, אנחנו עומדים בפני סטגפלציה – השילוב הקשה של אינפלציה ומיתון. המשמעות: האינפלציה מרימה ראש, תוך כדי ירידה בפעילות הכלכלית. וכמו תמיד, הפגיעה העיקרית היא בחוליות החלשות בחברה – בעסקים קטנים ובמשקי בית בעשירונים התחתונים.
לכך יש להוסיף את היחלשות השקל מול המטבעות הזרים בשבועות האחרונים – בעיקר בשל המלחמה המתמשכת בעזה, השבתת הנמל באילת עקב תקיפות החות'ים, והחשש מעליית מחירי האנרגיה בעולם בשל מלחמות סחר וניסיונות יצרני הנפט לייקר את מחירי הנפט, למרות ירידה מסוימת במחירו לאחרונה.
גם מדד מרץ הקשה במיוחד על משקי הבית. מעבר לעליות מחירי המזון לקראת הפסח, נרשמו עליות משמעותיות גם בבגדים ונעליים (2.2%) ובפירות טריים (1.5%).
ומיהם הנפגעים העיקריים מהתייקרויות אלה? אותם מגזרים שתומכים ברובם בממשלה הנוכחית – החרדים והעשירונים הנמוכים – שהוזנחו דווקא על ידי מי שהם עצמם בחרו.
לכן, נדרשת מהממשלה כעת הפניית זרקור מהעיסוק בהדחות בכירים, פגיעה במערכות המשפט והתקשורת, והגדלת תקציבים למשרדי ממשלה מיותרים – אל מלחמה חשובה באמת, שיש בה סיכוי לניצחון: האינפלציה.
הממשלה חייבת: להעניק סיוע והלוואות לעסקים שנפגעו מהמלחמה, בעיקר בדרום ובצפון; לאפשר הלוואות לחברת החשמל ולתאגידי המים, למניעת התייקרויות נוספות; להרחיב סיוע וסבסוד למאפיות וחקלאים – טרם יתייקרו מוצרי הבסיס; להגביר אכיפה ופיקוח על מרכולים, להצגת מחירים ולשמירה על מוצרים שבפיקוח; ואולי גם – להוסיף מוצרים בסיסיים חדשים לפיקוח, לטובת משפחות מרובות ילדים והעשירונים התחתונים.
וכן – הגיע הזמן שאזרחי ישראל, ולא רק החברות הגדולות, ייהנו ממשאבי המדינה – ובראשם הגז, שמחירו היה אמור לרדת כבר מזמן.
בתחום נוסף – הזינוק במחירי הדיור – הממשלה לא פועלת כלל. לא במשרד האוצר, לא במשרד השיכון. אין פועלים פלסטינים, אין חומרי גלם זולים מטורקיה בשל החרם, ואין מספיק דירות בבנייה. התוצאה: המשך עליית מחירים כמעט ודאית.
בהשאלה מהמושג הצבאי-מדיני ממלחמת עזה – "כפסע מניצחון" – נדמה כי כיום אנו "כפסע מהפסד" במלחמה נגד האינפלציה.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.04.25
