בשאר אל-מסרי מושך מבטים בטיילת שתוהים לגבי הבחירה האופנתית של אדם שבחר במחויט על פני כפכפים בחום הזה של תל אביב. הסקרנות גוברת מול המראה המוקפד והפמליה שמקיפה אותו, עד שעובר אורח שזונח את הביישנות מגיע לברר וחוזר על עקבותיו, מפטיר כמעט מאוכזב "אה, הוא איזה איש עסקים".
זו דרך אחת לתאר את בשאר אל-מסרי, אבל הנה עוד כמה: הוא מיליארדר ובן למשפחה הפלסטינית העשירה בעולם, בעל קשרים מהבית הלבן ועד קטאר; הוא מייעץ מקרוב לחברו הטוב ושליחו של טראמפ לנושא החטופים, אדם בוהלר, והיה מעורב בשחרור החייל עידן אלכסנדר מהשבי; ומבין חבריו בישראל, לא היה קרוב אליו מהמיליארדר איל וולדמן, שלפני כחודש הגיש נגדו, ביחד עם משפחות נוספות של קורבנות טבח 7 באוקטובר, תביעה עם האשמות חמורות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
לצד כל אלה בשאר אל-מסרי הוא גם, ונראה שבעיניו בעיקר, האיש שמשוכנע שבכוחו לרשת את אבו-מאזן ולהצליח היכן שכשל ראש הרשות הפלסטינית, במאבק מול חמאס ובטיפוח היחסים עם ישראל. ההבנה שעתידו בפוליטיקה, הוא אומר, נפלה בעקבות 7 באוקטובר והמלחמה. וגם כאן, הכל מתחיל בצלחת.
"היום בארוחת הבוקר במלון אמרתי לקולגות שלי, 'וואו, כל אדם שעובד במלון הזה נראה ממדינה אסייתית'. כשהתארחתי בעבר במלונות ישראליים, כל העובדים היו פלסטינים", הוא אומר על אחוזי האבטלה הגבוהים ברשות. "לא יהיה לנו שלום אמיתי עם השכנים שלנו כשאנחנו עניים ולא עצמאיים. אנחנו צריכים לעמוד על הרגליים".
הדרך לפנטזיה של אל-מסרי עוברת בשגשוג כלכלי שהוא משוכנע שיידע לטפח. אבל עד שזה יגיע, צריך להתחיל בבסיס. במהלך המלחמה הוא קידם הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, ובירך השבוע על ההחלטה הישראלית לחדש אותו. "אני לא מעורב בתוכנית הישראלית הנוכחית", הוא אומר, "אבל גורמים פלסטיניים הם אלה שצריכים לחלק את הסיוע בעזה. אני לא מבין למה צריך לערב חברות בינלאומיות וגורמים חיצוניים".
איך נוכל להיות בטוחים שהסיוע ההומניטרי לא מגיע לידי חמאס?
"אני לא חושב שנוכל להיות בטוחים בזה, האמת. אנשים רעבים עומדים שבוע בתור לקבל מזון, ואז מגיע אליהם חמוש ואומר להם, 'תנו לי את זה'. מה הם יכולים לעשות? ברור שאנחנו לא רוצים שזה יגיע לחמאס, אבל להרעיב אנשים בגלל זה - זה מגוחך".
אל-מסרי מתגאה בכך שלאורך השנים התנגד לחרם על ישראל, וספג ביקורות מבית וגינויים מצד ארגוני BDS. "הקיצוניים קראו לי 'מנרמל'. ואיפה אני היום? מנרמל פופולרי, זה בסדר גמור מבחינתי. בוודאי שאני מנרמל. לא לקנות מוצרים ישראליים? זה מטופש", הוא אומר.
6 צפייה בגלריה
בשאר אל-מסרי. "לא יהיה לנו שלום אמיתי עם השכנים שלנו כשאנחנו עניים ולא עצמאיים"
(צילום: איליה מלניקוב)
הפרויקט שהוא מתגאה בו יותר מכל הוא הקמת רוואבי, העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה, שסמוכה לרמאללה. "כשהקמתי אותה, הדבר הפופולרי היה להצהיר כמו קולגות שלי, 'לא אקנה סחורה ישראלית!' ואני אמרתי, אם לא אמצא סחורה פלסטינית במחיר סביר, אקנה כל דבר מבחוץ – כולל מישראל. ויותר מזה, נחשו מה, חבר'ה? ישראל תוכל לספק 90 אחוזים ממה שאקנה, בזכות זמינות חומרים וקרבה פיזית. אמרו לי, 'אתה לא יכול להרשות לישראל להשקיע בפלסטין'. למה? תן להם לשים את הכסף שלהם אצלנו. אם ישראלים ישקיעו פה, בהמשך הם יפנו לצה"ל ויגידו 'המצור שהטלת הורג את העסקים שלי'. אז אמרתי, תנו לישראלים להיות הלוביסטים שלנו, השותפים שלנו. אין בזה שום דבר רע".
מה תעשה אחרת מאבו-מאזן אם תחליף אותו כיו"ר הרשות?
"אתה מודע לבחירות באופק?"
רק לגיל שלו ולכך שזה לא מספר שיורד עם השנים.
"זו חרפה שלא היו לנו בחירות כבר 20 שנה. ברגע שתושג הפסקת אש, אנחנו חייבים ללכת לבחירות בתוך חצי שנה, מקסימום שנה. יש החלטות קשות לקבל. אגב, למה אנחנו צריכים לחכות ליום שאחריו? אני מאחל לו שנים רבות, אבל למה צריך לחכות שאדם ימות?"
אז תתמודד על ההנהגה הפלסטינית?
"תלוי מתי יהיו בחירות, אם זה בעוד 20 שנה אהיה זקן מדי. אחרי הזוועות שעברנו, פלסטינים וישראלים, אם המדינה שלי קוראת לי - לא אהסס לשרת אותה. זה לא מוסרי להיות גרידי ולומר 'לא מתאים לי עכשיו'. זה אולי נשמע שאני מחפש את זה, אבל אני מעדיף לשוט ביאכטה שלי וליהנות מהחיים, עבדתי קשה 40 שנה ואשמח לבלות עם משפחתי, אבל המציאות מאלצת כל אדם בעל מודעות להתייצב".
ומה תציע אחרת מאבו-מאזן?
"אתרכז בפיתוח דמוקרטיה חילונית, כמו שהייתה הרשות הפלסטינית. זו לא המצאה שלי. לא נוכל להיות דיקטטורה ובמקביל לקיים יחסים עם ישראל הדמוקרטית".
מה זה אומר במעשים?
"אדאג שפלסטין תצמח ותשגשג, ארים פרויקטים שמייצרים מקומות עבודה. זה הדבר הראשון. בכנות, אני לא חושב שההנהגה הנוכחית בכלל משקיעה מאמץ בנושא. שנית, אני צריך לפנות אליך. בלעדיכם, הישראלים, נישאר חנוקים ונשלטים. ואני צריך לגרום לך להרגיש בנוח ולא לשטות בך, למען הדור הבא. לכן אעשה שינויים קונטרוברסליים במערכת החינוך. אם נמשיך ללמד את ילדינו שנאה, נקבל מלחמה אחר מלחמה. אנחנו ואתם כאן כדי להישאר, והגורל שלנו משותף. נכיר בישראל כמו שהכרנו בהסכמי אוסלו, נשים אותה על המפה ונלמד ילדים עברית. אני מופתע שהדור החדש בישראל לא דובר ערבית, אלא אם הם בתפקידי מודיעין".
"להתמודד על ההנהגה הפלסטינית? אם המדינה שלי קוראת לי - לא אהסס לשרת אותה. זה אולי נשמע שאני מחפש את זה, אבל אני מעדיף לשוט ביאכטה שלי וליהנות מהחיים, עבדתי קשה 40 שנה ואשמח לבלות עם משפחתי, אבל המציאות מאלצת כל אדם בעל מודעות להתייצב"
איך תצליח היכן שקודמיך נכשלו במאבק מול חמאס?
"חמאס ניצח בבחירות בגלל חולשת הרשות הפלסטינית, ועשה הפיכה. לחשוב שהעם הפלסטיני הצביע חמאס זו טעות, זה לא שהם קיבלו 51 אחוז מהקולות. צריך להסתכל לעבר ישראל מתוך אמונה שהעמים שלנו מוכנים לזה".
אתה מדבר על הבעיה ההיסטורית, אני מנסה להבין את הפתרון העתידי.
“גם הפתרון העתידי יכלול בחירות, ומי שירוץ בבחירות הפלסטיניות לא יוכל להתמודד נגד המערכת שמקיימת אותן. אם הוא קיצוני ומעוניין שישראל תחדל מלהתקיים, הוא לא ישתתף בבחירות”.
חמאס יסכים לוותר על השלטון בעזה?
"אני לא חושב שיש להם ברירה, הם כבר הצהירו על כך בשיחות פרטיות ובציבור. העניין כרגע הוא האם הם ייראו טוב או רע ציבורית, אבל זה לא מעניין וצריך להתקדם. אסור שיהיו קבוצות חמושות בגדה ובעזה, רק כוחות הממשלה הלגיטימית. זו לא רק דרישה ישראלית (לפרק את חמאס מנשקו - א"ב), זו גם דרישה פלסטינית".
איך אתה רואה את הסיכויים שלך להיבחר?
"הסיכויים שלי טובים מאוד (צוחק), אני יודע את זה. אבל מדאיג אותי שכבר מסמנים אותי כמטרה בזמן שאין בחירות. זה סתם הופך אותי ליעד".
האיש שמחלק את זמנו בין רוואבי ורמאללה לוושינגטון, מבקר לעיתים תכופות בישראל ורוצה להרגיש שייך בכל מקום שהוא מגיע אליו. מה עושה מיליארדר שרוצה להרגיש בבית? פשוט קונה לעצמו אחד. בימים האחרונים הוא מחפש בתל אביב את מבוקשו בנכסים רחבי ידיים על הים. בינתיים הוא מתארח בסוויטה הנשיאותית במלון קמפינסקי ברחוב הירקון, שם גם חגג עם בוהלר את שחרורו של עידן אלכסנדר, כפי שתיאר נחום ברנע בטורו ב"המוסף לשבת" בשבוע שעבר. "הייתי מאוד מעורב בפתיחת הדלתות שהובילה לפגישה של בוהלר עם אנשי חמאס בדוחא", אומר אל-מסרי על המאמץ שנשא פרי. "בהחלט היה לי תפקיד גדול ביוזמה הזו".
דיברת עם משפחת אלכסנדר?
"לא, אני לא בטוח שהם בכלל יודעים מי אני. אני חושב שפגשתי את אמא שלו ביום ההשבעה של טראמפ. משפחות חטופים ישבו לפנינו, ודיברתי עם כמה מהן".
אתה בטח מודע לתסכול בישראל מכך שלצד השמחה על שחרורו של עידן אלכסנדר, משפחות חיילים חטופים בלי אזרחות אמריקאית מרגישות שנשכחו.
"בוא נזכור שביום ההשבעה של טראמפ, בולדוזר יהודי אחר, סטיב וויטקוף, סגר עסקה ששיחררה חטופים רבים שאינם אמריקאים, אז זה לא הוגן להגיד שהאמריקאים פועלים לשחרר רק אמריקאים".
לא רק אמריקאים שוחררו מהשבי, אבל החייל היחיד ששוחרר הוא אמריקאי.
"שחרור עידן אלכסנדר קבע תקדים, שוחרר חטוף שהוא חייל בשירות פעיל. אז זה חיובי. צריך להסתכל על היתרונות, וזה מוקדם לשפוט כי אנחנו בתהליך. סטיב ואדם נסעו לדוחא אחרי השחרור של אלכסנדר, כדי לשחרר חטופים נוספים. הם חייבים לחזור הביתה והמלחמה חייבת להסתיים".
למחרת שחרורו של עידן אלכסנדר המשיכו החגיגות במסעדה בהרצליה, עד שנשמעה אזעקה שזרעה באל-מסרי בהלה, ולא בגלל הטיל החות'י. "הפחד הכי גדול שלי הוא להיכנס למקלט ושאנשים יגלו שאני פלסטיני", הוא אומר. "פגיעת טיל פחות מפחידה אותי מהאפשרות שאותקף על ידי אנשים עצבניים. כשתפסה אותי אזעקה בדרך לשדה התעופה, אמרתי תודה לאל שאני בכביש. אבל במסעדה ביקשו שנתקדם למרחב המוגן, אז אמרתי לחבר פלסטיני שהיה איתי, 'שום מילה בערבית'".
חווית גזענות בישראל?
"לא ממש, לא. יש לי מאות חברים ישראלים, ישנתי בבתיהם, אבל כאן לא מדובר בחברים אלא בהמון זועם ואמוציונלי. כל מה שצריך זה אדם אחד שיצעק 'יש כאן פלסטיני!' ויחשבו שאני מספק מיקום לטיל, או לא יודע מה. דברים מטורפים יכולים לקרות בתקופה הזו".
"הפחד הכי גדול שלי הוא להיכנס למקלט ושאנשים יגלו שאני פלסטיני. פגיעת טיל פחות מפחידה אותי מהאפשרות שאותקף על ידי אנשים עצבניים. יש לי מאות חברים ישראלים, ישנתי בבתיהם, אבל כאן לא מדובר בחברים אלא בהמון זועם ואמוציונלי. כל מה שצריך זה אדם אחד שיצעק 'יש כאן פלסטיני!'"
בזמן שהוא מבלה בין חגיגות לאזעקות, חונה בנתב"ג מטוסו הפרטי של אל-מסרי, שבעבר היה שייך לערפאת. "פניתי לאדם שקנה אותו זמן קצר לאחר הרכישה, כי הופתעתי לגלות שהוא למכירה", הוא אומר. "לא מיהרתי, אני לא זקוק למטוס פרטי, אבל אני חושב שהמטוס הפרטי הראשון של יו"ר הרשות הפלסטינית הראשון, צריך להישאר בבעלות פלסטינית ולסיים יום אחד במוזיאון פלסטיני. ואני יודע היכן הוא יהיה, מתחת לדגל הגדול על הגבעה ברוואבי".
אל-מסרי לא מספר בכמה רכש את מטוס הצ'לנג'ר 604 ששימש את ערפאת, אבל מספק טיפ למתעניינים מחוג הסילון. "המטוס הזה פרייסלס", הוא אומר. "אבל אני מעריך שהוא שווה כחמישה מיליון דולר". המטוס הפרטי הזה שימש את בוהלר בסבב פגישותיו עם מנהיגים באזור, במגעים לקידום עסקת חטופים. "יותר נכון לומר שטסנו יחד פעמים רבות, ולרוב במטוס שלי, אחרי שהוא מונה לשליחו של טראמפ ולפני השבעתו כנשיא. קהיר, קטאר, תל אביב, ירדן, טורקיה, בחריין, איחוד האמירויות - הוא רק מונה ורצה לקבל את התמונה המלאה, ולהבין מי זה מי".
את בוהלר הכיר לפני כשמונה שנים, ובין השניים נוצרה לדבריו חברות אישית נטולת עסקים משותפים, אבל עם הרבה דיבורים על פוליטיקה אזורית. באמצע דצמבר התחילו השניים לטוס יחד ברחבי האזור, "כדי להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה", אומר אל-מסרי. "זה יותר גדול מאשר החזרת החטופים, אבל יש דחיפות להציל חיים ואדם נחוש להחזיר את כולם הביתה".
קשריך במדינות ערב סייעו בפתיחת דלתות לבוהלר?
"במקרים מסוימים. רוב מנהיגי המדינות האלה נפגשו איתו וקיבלו את פניו בברכה. אני ייעצתי בנושאים מסוימים, כמו לדפוק על דלת כזו ואחרת".
על איזו דלת הוא דפק בעצתך?
"ייעצתי לו ללכת לירדן ולפגוש את הוד מלכותו, זו למעשה הייתה הנסיעה הראשונה שלנו. ירדן לא הייתה שחקן בנושא החטופים, והיא חשובה מאוד בתהליך. גם טורקיה חשובה, וכדאי לשמוע איזה לחץ היא יכולה לייצר".
אגב, מאיזה מוצא הטייסים במטוס הפרטי שלך?
"לרוב ישראלים. לעיתים קרובות אני מעדיף טייסים עם אזרחות כפולה, כי אנחנו טסים למקומות שלישראלים קשה או בלתי אפשרי להיכנס. כשטסנו לאפגניסטן או לעיראק, הבאנו טייסים אחרים, כי באנו לשחרר חטופים ולא לייצר חטופים נוספים".
שתי בנותיו של אל-מסרי דוברות עברית, אחת מהן לומדת גם יידיש. הוא עצמו לא דובר עברית, אבל הוא מבין היטב את אלה שמדברים אותה. ההיכרות עם המנטליות הישראלית סייעה לו מאחורי הקלעים כבר בימי אוסלו. "הלכתי למלון מייפייר בוושינגטון, היכן שהיה שמעון פרס", הוא נזכר. "הוא וערפאת סיכמו בטלפון שאאסוף את ההסכם הסופי ממנו, ואלך לסוויטה של ערפאת כדי למסור לו אותה. רגע היסטורי מאוד".
במהלך שיחות השלום אירח את צוות המשא ומתן הפלסטיני בוושינגטון הבירה. "אמרתי להם שיש לי חדר ישיבות גדול ברחוב 13, והאזור הזה היה מלא זונות בזמנו, אז הם שאלו אותי למה יש קונדומים זרוקים ברחוב. חלקם מעולם לא היו עד אז מחוץ לפלסטין", הוא אומר. "הזמנו פיצה, ישבנו ארבע שעות, וברגע שסיימנו את הפגישה ראיתי ציטוטים ממנה בחדשות. אמרתי, 'בחייאת חבר'ה, מה עם קצת סודיות?'
6 צפייה בגלריה
בשאר אל-מסרי. "הבעיות המחורבנות של המזרח התיכון רודפות אותי בכל מקום"
(צילום: איליה מלניקוב)
"הבעיות המחורבנות של המזרח התיכון רודפות אותי בכל מקום", הוא אומר. "במקרה הייתי בוושינגטון כשצוות המשא ומתן, שבו כולם חברים שלי, הגיע לעיר. אחד מחבריי הטובים, אכרם הניה, הוביל את המשלחת. אז יצאנו בלילה עם ד"ר סאיב עריקאת המנוח. שניהם אהבו סרטים, והייתי צריך להוציא אותם. החבר'ה היו כל כך עייפים שבאמצע הסרט שמעתי נחירות ונשארתי לראות אותו לבד, למרות שאני בכלל לא אוהב סרטים".
מי לא אוהב סרטים?
"החיים מלאים במספיק סרטים".
שמעתי שהיה לך גם סרט אחר. אחרי שאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה ב-2001, היית חלק מערוץ חשאי בין שרון לערפאת, שכלל ביקור של עמרי שרון בביתך.
"אתה עובד עם שב"כ? (צוחק). כן, זה נכון. שרון כונה 'מיסטר ג'נוסייד', והיה ניסיון להביא אותו ואת וערפאת לדבר בשיחות סודיות בשיא האינתיפאדה. ערפאת קרא לי ואמר, 'מישהו יגיע אליך עם מסר אליי, תרגיש בנוח לסרב'. אמרתי, אדוני הנשיא, אעשה הכל. המוקטעה קרובה, חמש דקות נסיעה מהבית שלי, ונאמר לי 'הנשיא רוצה לפגוש את הבן של שרון בבית שלך'. זה היה עמרי. אמרתי, מה?! וואו, זה ביג! ואני חושב לעצמי, 'הוא בטח יבוא בטנק ישראלי, הם ירצו להגן עליו'. הסכמתי כי זה מה שערפאת רצה, אבל תהיתי למה הוא לא יכול לפגוש אותו במוקטעה".
חששת לארח פגישה כזו?
"בכנות כן, אבל אומרים שבלי אומץ אין תהילה. הלכתי לגרושתי - אז אשתי - ואמרתי לה. 'בשום אופן אני לא נשארת עם הבנות בבית', היא אמרה. שרון היה חדשות רעות לפלסטינים, אז היא לקחה את הבנות למלון".
ומה היה בפגישה הסודית בין ערפאת לשרון?
"הפגישה ארכה שלוש שעות לפחות והייתה מאוד חיובית, אבל לא הובילה לשום דבר. למה? 99 אחוז בגלל המשקעים האישיים בין שרון וערפאת".
אל-מסרי (64) גדל כילד שמנת למשפחת אצולה מבוססת בשכם, בנו של רופא ואחיינו של מיליארדר אחר, איל ההון סביח אל-מסרי, ששוויו מוערך בכעשרה מיליארד דולר. בילדותו נשלח פעם אחר פעם למעצרים מינהליים, "שמונה או תשע פעמים", כשניסה לדבריו להוכיח לחבריו שאינו הילד המפונק שהם חושבים שהוא.
זרקת אבנים?
"אני לא אדם אלים, אבל לומר שלא זרקתי אבן מעולם זה שקר. זרקתי פעם אחת, כי הילדים תמיד ראו בי ילד אליטה עשיר ממשפחת אל-מסרי. מאז, בכל פעם שהיה משהו - הגיעו לעצור אותי. בשתיים בלילה ראיתי חיילים מעל המיטה, הם רצו להעיר אותי ואמא שלי התעקשה שתעשה זאת בעצמה. ואז לוקחים אותך, אתה מקבל מכות בג'יפ, ומגיע למעצר של 18 או 21 יום".
אז ההורים שלך שלחו אותך ללמוד בחו"ל כדי שתתרחק מצרות?
"כן. בגיל 17 מצאתי את עצמי פתאום בקהיר, ושם תלמידים מעשנים חשיש ושותים אלכוהול, והיו זונות מתחת לבית שלי, ואני רק ילד. אז עזבתי לארצות הברית. אבא שלי בוגר אוניברסיטת וירג'יניה, אחי ואחותי נולדו בניו יורק, וכילד הייתי אומר לאמי, 'למה עזבתם את ניו יורק כשהיית בחודש שישי? אם הייתם נשארים הייתי נעשה נשיא ארצות הברית'. היא ענתה, 'תשאל את אבא שלך'. הם רבו על זה".
מאז הפך למיליארדר ובעליה של חברת האחזקות הבינלאומית "מסאר", שהוקמה ב-1994 "והייתה הרגע שבו עברתי ממאות אלפים למיליונים". הוא מחזיק בין השאר גם בקרן ההשקעות סיראז', העיתון הפלסטיני "אל-איאם", ובהקמת העיר רוואבי נעזר במשקיעים מקטאר. "באתי ממשפחה עם הרבה עשירים, אבל בניתי את עצמי", הוא מתעקש.
עסקיו של אל-מסרי מקיפים את העולם, אבל למרות קשריו העמוקים בוושינגטון הוא לא חושש להעביר ביקורת על הנשיא טראמפ ותוכנית ההגירה מרצון שהציע לתושבי עזה. "זה מזעזע", הוא אומר. "שאלתי, לאן ייקחו אותם? אמרו לי, 'סומליה'. עניתי, אה, כן? היא תעמוד בזה? אין שם עוני ורעב? אמרו לי, 'לא, בשאר, זו סומלילנד'. אמרתי, וואו! קול! זה נשמע כמו דיסנילנד, אולי גם אני אלך".
צחוק בצד, מדינת היעד היא לא באמת העניין, אני מניח. טרנספר בהסכמה לקנדה או גרמניה היה מקובל עליך?
"עקירת אנשים בכוח היא תמיד דבר רע. כל אדם מורעב, שמודאג מכך שילדיו ייהרגו כי היו במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון, היה קופץ על ספינה ועוזב. לא כי הוא רוצה, אלא כי אין לו ברירה. לכן זו הגירה כפויה, ולא כל המילים היפות על הגירה מרצון".
מצד שני, הוא מברך על השיח הישיר של ממשל טראמפ עם חמאס, ומאמין שדיפלומטיה צריכה להיעשות גם מול ארגוני טרור. "אתה צריך לדבר ישירות עם האויבים שלך", הוא אומר. "אם לא תדבר עם מי שמחזיק בחטופים, עם מי כן תדבר? אתה יכול לדבר איתי כמה שתרצה, אבל הם לא אצלי. אתה מדבר על פירוק מנשק? שב ונסה לפתור זאת".
איך אתה יכול לסמוך על הנשיא טראמפ, כשהוא מדבר על פתיחת שערי גיהינום על עזה, ולאחר מכן מביע דאגה מהמשבר ההומניטרי? זה חתיכת פער.
"אני מסכים, 'פתיחת שערי גיהינום על עזה' היא אמירה קיצונית, שלדעתי יותר פוליטית מאשר מעשית. פתחת שערי גיהינום על עזה שנה וחצי, מה חדש? לדעתי, 90 אחוז מזה הצגה פוליטית, וגם כשטראמפ מדבר על הכנסת סיוע - גם זה פוליטי".
היו לו כאן חברים רבים לפני המלחמה, עם רובם הוא מספר ששמר על קשר, אבל החבר הכי קרוב שהיה לו כאן, יזם ההייטק איל וולדמן, היה זה שהתרחק ממנו עוד לפני 7 באוקטובר. בתו של וולדמן, דניאל, נרצחה במסיבת הנובה לצד בן זוגה, נעם שי. בחודש שעבר וולדמן, יחד עם עשרות משפחות של נפגעי השבת השחורה, הגיש בוושינגטון תביעה נגד אל-מסרי בטענה ששיתף פעולה עם שלטונות חמאס. לצד וולדמן חתומים על התביעה קרוביהם של 46 אזרחים אמריקאים שנרצחו במתקפת הטרור, בהם משפחתו של הירש גולדברג-פולין ז"ל שנחטף ונרצח בשבי חמאס, והשר לשעבר יזהר שי, שבנו סמ"ר ירון אורי שי ז"ל נפל בקרב בכרם שלום.
"איל היה חבר קרוב, עבורי הוא עדיין כזה, למרות התביעה", אומר אל-מסרי. "בלתי אפשרי לדמיין את כאבו על האובדן. הכרתי את דניאל, ראיתי אותה תשעה ימים לפני שנרצחה. היא נתנה לי חיבוק שלא אשכח. בכיתי עליה, רציתי ללכת להלוויה, להיות איתו בשבעה. הוא לא רצה אותי. זה כאב, ועוד יותר כואב לראות את שמו על התביעה. תביעה עם טענות שווא, שערורייתיות ומעליבות, שמובלות על ידי עורכי דין ויחצ"נים עם רעב לכסף, שמשחקים על האבל של התובעים. אני חושב שהם מוּנָעים מרגשות, וזה מובן לגמרי. לצערי הכעס הזה מכוון כלפי האדם הלא-נכון. ניסיתי לעזור להם לקבל את יקיריהם, 50 שנה אני מציג עצמי כאדם של שלום, בניתי את רוואבי ומציגים את זה כאילו היא הוקמה למען ארגון אלים. לצערי הפכו אותי למטרה, לזומם התוכניות הטוב בעולם. אני לא מסוגל להסביר כמה זה מקומם אותי".
אחד התובעים, השר לשעבר יזהר שי, אומר שיש נגדך ראיות. בין השאר, מנהרות חמאס שנחפרו מתחת לבתי המלון שלך.
"אשמח לדבר עם כל התובעים, קל מאוד לענות להם. את עסקיי בעזה ירשתי, לא בניתי את המלונות, רק תיחזקתי אותם. בשני העשורים האחרונים הייתי בעזה חמישה לילות, מגוחך לחשוב שידעתי משהו על התוכניות האלה".
שלוותו של אל-מסרי נשברת וקולו מרעים. "חביבי, אם היו נגדי חשדות אמיתיים, היו לפחות מתשאלים אותי", הוא אומר. "אם היו הוכחות, לא הייתי יושב עכשיו בתל אביב ומדבר איתך. הרשויות יודעות טוב מאוד שלא עשיתי כלום. הכל טענות שווא, חלקן מפוברקות. נציג עובדות בבית המשפט, זה יעלה עשרות אם לא מאות מיליוני דולרים, אבל הכסף לא חשוב כמו זה שאנשים יידעו שזה חלק מקמפיין נגדי, שנועד להראות שאין פלסטינים טובים. זה משחק לידי הקיצוניים, והם מתים על זה (מרים את הקול). סליחה, אני נסער. הרבה מהתובעים שוחרי שלום, ומשתמשים בהם כדי לשלוח מסר שאין פלסטיני טוב, שאפילו אל-מסרי מרושע. ויש הרבה קיצוניים בממשלה הזו".
אבל הם לא חלק מהתביעה.
"לא, אבל הם מרוויחים מזה. וייתכן שיש אנשים בודדים עם ונדטה אישית, אבל אני לא רוצה לומר יותר מזה, בבקשה. זה כואב. תראו שיום יבוא ואשב עם התובעים, אחבק אותם ואעבוד איתם".
אז בוא נדבר על הטענות נגדך.
"משפטית אסור לי להגיב, אבל הכל האשמות שווא".
סיוע כלכלי לתשתיות חמאס בעזה.
"זה בולשיט".
ואולי בזכות קשריך עם קטאר...
(קוטע) "אין לקטאר שום קשר למה שעשיתי בעזה. המעורבות שלי ברצועה לא קשורה לדוחא. יש לי עוד עסקים וקטאר משקיעה איתי ברוואבי, שם זה לא עסק שמייצר כסף, אז לקשור את זה לקטאר זה מגוחך. יש לי עסקים בעזה, הלב שלי בעזה והוא אומר לי לא לעזוב את האנשים שם בגלל חבורה רדיקלית שהשתלטה עליהם".
"אם היו הוכחות, לא הייתי יושב עכשיו בתל אביב ומדבר איתך. הרשויות יודעות טוב מאוד שלא עשיתי כלום. הכל טענות שווא, חלקן מפוברקות"
שוחחת פעם עם סינוואר או בכירים בחמאס?
"לא נפגשתי עם סינוואר ולא הכרתי אותו. מעולם לא פגשתי ביודעין חמוש בעזה. אם ידעתי שיש חמוש בחדר, הייתי יוצא. אני מאוד, מאוד זהיר".
כדי להיכנס לעזה ולתחזק את עסקיך שם, נעזרת בחמאס?
"בכניסה לעזה הייתי זקוק לאישור רק מישראל, מעולם לא ביקשתי אישור מהצד הפלסטיני, כי זכותי לבקר שם. כל ביקוריי בעזה תואמו עם ישראל וקיבלתי אישור מוקדם".
ובכל זאת, השקעה בכלכלת עזה תחת שלטון חמאס, לא בהכרח מחזקת את חמאס? אפשר בכלל לטפח כלכלה מבלי לטפח את השלטון שאוחז בה?
"לא היו לי שום רווחים בעזה בכל מקרה. רק הפסדים. התפוסה במלון שלנו הגיעה יום אחד לשלושה אחוזים וחצי, עשינו מסיבה. זה היה וואו. היום ההכנסה היא אפס, אין מלון אבל אנחנו ממשיכים לשלם משכורות לעובדים. בכניסה לעזה אתה עובר דרך אנשי חמאס, 'חכה פה' או 'תפאדל, תיכנס', אז הם שולטים בכל, ויש לך ברירה - האם לזנוח את העובדים שלנו בעזה ולתת לחמאס עוד כוח?
"כל הכסף שלי נמצא בגדה המערבית. שום כסף לא הועבר מהחברות שלי לעזה, למעט מאנשים ששכרו מאיתנו מבנים ושילמו לנו שכירות, אבל המסים שולמו ברמאללה, לא בעזה. חמאס ידעו היטב לא להתעסק עם בשאר, הייתי יכול לסגור את העסקים שלי ולהגיד לחמאס 'תאכילו אתם את האנשים', וזה היה מביך אותם מאוד".
דוגמה לזה שחמאס בחר לא להתעסק איתך?
"מישהו בתפקיד, שמונה על ידי חמאס, בא לעובד שלי בעזה וביקש שנקנה לו שלוש מכוניות, לו ולשני העוזרים שלו. אמרתי לו, 'תגיד לו שאנחנו סוגרים את העסק, הוא יוכל לאסוף את השכירות ונלך משם, אבל אז גם אכנס מסיבת עיתונאים ואספר למה עשיתי את זה'. כמובן שלא הסכמתי".
אל-מסרי מתנער מהטענות החמורות נגדו, וטוען כי הקפיד להזהיר את חבריו בישראל שבזמן שהם "חיים בגן עדן", גורפים אקזיטים ומתהלכים באיחוד האמירויות בלי חשש לדבר עברית, השכנים מעבר לגבול מגרדים 80 אחוזי אבטלה, "ויהיו לכך השלכות. לא ידעתי איזה, לא דמיינתי את החרא הזה. 7 באוקטובר היה אירוע בהיקף אלימות שלא הכרנו. ידענו מכוניות תופת, דקירות, ואני מתנגד ביג טיים לכל אלה, אבל 7 באוקטובר זו סקאלה אחרת, משהו שמוחות מרושעים תיכננו במשך תקופה. אני איש עסקים, אני לא אמור לדעת דברים כאלה ובטח שאני לא מעורה בנושאים צבאיים".
יחסיך עם וולדמן ניתנים לתיקון?
"בהחלט, לא רואה למה לא. נהגנו לנסוע יחד ולדבר על פוליטיקה, היו לנו המון ויכוחים סוערים".
"7 באוקטובר היה אירוע בהיקף אלימות שלא הכרנו. ידענו מכוניות תופת, דקירות, ואני מתנגד ביג טיים לכל אלה, אבל 7 באוקטובר זו סקאלה אחרת, משהו שמוחות מרושעים תיכננו במשך תקופה. אני איש עסקים, אני לא אמור לדעת דברים כאלה ובטח שאני לא מעורה בנושאים צבאיים"
וולדמן ואל-מסרי דיגמנו יחד חברות קרובה וארוכה שהייתה סמל לדו-קיום עסקי בין ישראלים לפלסטינים, וכללה גם ראיון זוגי בתוכנית האמריקאית "60 דקות". "אלה היו יחסי ציבור גרועים עבורי בפלסטין", נזכר אל-מסרי. "הרדיקלים זעמו עליי, תלו תמונות שלי מחבק יוצא גולני. אמרתי שם שישראל כאן כדי להישאר. לא מתחרט על זה". הסכסוך עם וולדמן, הוא אומר, התחיל לפני המלחמה ולא היה קשור לעסקים.
מתי נפגשתם לאחרונה?
"לפני כמה שבועות. נתתי לו חיבוק גדול. לא ידעתי אז על התביעה, אבל גם היום הייתי מחבק אותו".
ניסית לגשת אליו בימים שאחרי רצח בתו ובן זוגה?
"הרבה יותר מזה. גם אחרי שהוא הגיב בצורה שלילית, ועד היום, אני משתתף בצערו הבלתי-ייאמן ובצער כל המשפחות השכולות. נורא לאבד את יקירתך, ודאי שבדרך מזעזעת כזו. אני לא יכול לדמיין מה עובר לך בראש. יש לי מסר לכל המשפחות: אני מבין את הסבל והכעס שלכם. האובדן שלכם הוא האובדן שלי. יש לנו עוד הרבה קרבות לנהל יחד, ולא האחד נגד השני. זה בזבוז אנרגיה וכסף. שימו נקמות אישיות בצד, ובואו נביט על התמונה הרחבה למען שני העמים".
מטעם התובעים נמסר בתגובה: "התביעה נובעת מחקירה מקיפה ומתבססת על ראיות שמובילות לשלושה נכסים בעזה, בבעלותו ובפיתוחו של בשאר אל-מסרי וחברותיו. כתב התביעה מציג ראיות למעורבות אישית ופיזית של אל-מסרי - לדוגמה, פיקוחו על חתימת פרויקט משותף עם חמאס בעזה במאי 22' לשיקום אזור התעשייה בעזה, שבו חמאס בנה רשת מנהרות התקפיות בסמוך לגבול ישראל, מול קיבוץ נחל עוז.
"נכס נוסף של משפחת אל-מסרי בעזה, מלון אל-משתל, ניזוק בשנת 2014 מתקיפות חיל האוויר הישראלי שכוונו לאתרי שיגור רקטות של חמאס בסמוך למלון. כתב התביעה טוען בפירוט כי לאחר תקיפות חיל האוויר, תשתיות חמאס מתחת למלון ובסמוך לו נבנו מחדש כדי לאפשר למחבלי חמאס לשגר רקטות לישראל, כולל ב-7 באוקטובר. לאור הנזק שנגרם למלון ונימוקי צה"ל לתקיפותיו, לא סביר שבעלי המלון לא ידעו על כך, ועל אחת כמה וכמה, שלא שיתפו פעולה עם חמאס לצורך הקמת תשתית המנהרות שחיברה את המלון לאתרי שיגור הרקטות של חמאס.
"כפי שמפורט בכתב התביעה, אל-מסרי וחברותיו מומנו זמן רב על ידי קטאר, והוא השקיע בעקביות בעזה תחת שלטון חמאס".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.25
