"כשהמלחמה הזו תיגמר כבר", אומר משה ליאון בראיון לקראת יום ירושלים שיחול ביום שני הקרוב, "אני מצפה שיתפרץ כאן שגשוג כלכלי גדול. בכל הארץ ובמיוחד אצלנו, בבירת ישראל", מצהיר האיש שעומד בראש אחת הערים המורכבות והמאתגרות בעולם.
לפי ראייתו של ליאון (64), רואה חשבון במקצועו (אחותו ואחיו פרופסורים באוניברסיטאות) ירושלים כיום היא מעבדה של ישראל עתידית, בעוד כך וכך שנים: שליש חרדים, שליש ערבים, שליש יהודים לא-חרדים. לכל אחת מקבוצות האוכלוסייה, אומר ליאון, מאפיינים אחרים, צביון אחר, העדפות כלכליות וחברתיות אחרות, "וזה מחייב אותי להתחשב בצורכיהן הייחודיים", כדבריו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים בלבד:
בבחירות לראשות העיר ב-2018 זכה ליאון ל-51.5% מהקולות, בבחירות ב-2024 כבר תמכו בו 81.5% מהמצביעים. הבעת אמון גורפת. "לא התכוונתי ואיני מתכוון", מסביר ליאון את הרייטינג המקומי הגבוה שלו, "לכפות על אף קבוצה מהמרקם הירושלמי שינוי באורחות חייה. אני לא מורה לחינוך מחדש של מבוגרים. אני ראש עיר ששליחותו לשלב את טובת עיר הבירה של ישראל עם טובת המגוון האדיר של תושביה".
משימה בקנה מידה היסטורי גם 58 שנים אחרי מלחמת ששת הימים.
התקדמת בשילוב?
"התקדמנו מאוד ואין לך עדות ראייה חזקה יותר למיזוג הקהילות, הדתות והעמים הירושלמי מהרכבת הקלה: כולם נוסעים בה ביחד. נשים מוסלמיות וגברים חרדים, עובדי מדינה ובעלי דוכנים בשווקים, חילונים גמורים ודתיים לאומיים. זהו המרחב הירושלמי הבולט של מיזוג וקיום יחדיו. ולא היחיד: האוניברסיטה העברית, המכללות, בתי החולים, מכוני המחקר, מרכזי הקניות, השווקים, בתי הקפה, הפארקים, מתחמי הבילוי – כל המקומות הללו מספקים מקומות התערות בין-קהילתית. כולם שם, כל הירושלמים".
אותם מרחבים משותפים עלולים בקלות להפוך לאזורי עימותים קשים.
"הרוחות בירושלים אמנם נרגעו בשנים האחרונות, אך הסכנות לעימותים ולמשברים לא חלפו. יש לתפיסתי רק מענה נכון אחד לסיכונים אלו: הידברות. למנוע התלקחות על רקע דתי, עדתי ולאומי על ידי קידום הידברות, התקרבות ושותפות, זהו מבחן המנהיגות שלי כראש העיר, מבחן יומיומי".
עם ניצחונו בבחירות 1977 הבטיח מנהיג הליכוד מנחם בגין להשוות את השירותים שמקבלת אוכלוסיית מזרח ירושלים לאלו שמקבלת האוכלוסייה במערב העיר. לצמצם את הפערים ברמת החיים וביחס הרשויות. הבטחתו לא מומשה.
"הדבר שצרם לי והכאיב לי במיוחד עם כניסתי לתפקיד הייתה ההזנחה העצומה של מזרח העיר. מבחינתי זו מציאות בלתי נסבלת. במרוצת עשרות שנים לא ניתנה תשומת לב אמיתית לצרכים של האוכלוסייה הערבית ולא הושקעו משאבים לקידומה ולהקלת מצוקותיה. החלטתי, לכן, כראש העיר שמחובתי לטפל בכך. לשנות מן היסוד את המצבה".
התגייסת לכך על אמת או רק ברמת ההצהרה?
"בהחלט התגייסתי. התחלתי מיצירת קשרים אישיים ובלתי אמצעים עם האוכלוסייה בשכונות המזרחיות ועם מנהיגי הציבור הפלסטינים המקומיים. הקשבתי לדבריהם ולמדתי מהם. אחר כך מצאתי את המשאבים התקציביים המתאימים והתחלנו להשקיע שם. לנקות ולטפח את המרחב הציבורי, להקים פארקים, גינות ומרחבי פנאי ומפגש. לך לשער שכם בכניסה לעיר העתיקה וראה כיצד הפך המקום ממוקד של עוני, הזנחה ואלימות למרחב קהילתי תוסס. בה בעת דאגנו ליצור הזדמנויות לתעסוקה איכותית".
והתוצאה?
"אין במזרח העיר טיפה של אבטלה ושיעורי התעסוקה בה בשיא. שיפצנו ובנינו גני ילדים ובתי ספר חדשים המושכים המוני תלמידים. המחסור בכיתות טרם חוסל, אך כ-25,000 כבר לומדים לפי תוכניות המתאימות לבגרות ישראלית והביקוש מתחזק משנה לשנה. זו אותה מתכונת של בגרות אליה לומדים במגזר הערבי בארץ; מודרנית, נקייה מהסתה ומעניקה כלים חיוניים להתקדמות השכלתית ומקצועית. במקביל חידשנו והכשרנו בניין ייחודי במזרח העיר למקומות עבודה לחברות הזנק טכנולוגיות מקומיות".
"אין במזרח ירושלים טיפה של אבטלה, ושיעורי התעסוקה בה בשיא. 25,000 כבר לומדים לפי תוכניות המתאימות לבגרות ישראלית והביקוש מתחזק משנה לשנה. לא במקרה אין לחמאס אחיזה בה. תושביה חפצי חיים, חפצי קידמה"
הסתובבתי בחברתו של ליאון ברחובותיה של ירושלים המזרחית וראיתי את התגובות החמות של התושבים המקומיים אליו. "אני פועל למען תושבי מזרח העיר", מדגיש ליאון, "כדי לממש את מה שמגיע להם, אבל ברור שיש לפעולותיי אפקט מרגיע מאוד על החיים המשותפים בכל העיר. לא במקרה אין לחמאס אחיזה בה. תושביה חפצי חיים, חפצי קידמה".
ממרומי משרתו, ליאון – מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנות כהונתו הראשונה של נתניהו – נמנע מלהתייחס לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים בשטחיה של ירושלים המזרחית ומחשיפת עמדותיו בסוגיות מדיניות-ביטחוניות על הפרק. מטבעו ולפי התבטאויותיו הוא איש של פשרה וחתירה לעמק השווה. פוליטיקאי מתון, רציונלי, אנטי-משיחי. האם תכונותיו מכשירות אותו לצלול למי הפוליטיקה הארצית כדי להגיע לראשות הממשלה? אני מניח, אפילו בטוח, שמשה ליאון יכול היה להיות ראש ממשלה מעולה. אבל אני גם מניח שבאווירת ההקצנה הציבורית הקשה סיכויו לא גבוהים. חוק הברירה הטבעית השלילית בפוליטיקה הישראלית לפיו הטובים נושרים למטה והפחות טובים עולים למעלה, תקף גם לגביו.
אוכלוסיית ירושלים רבתי, בגבולות שציירו חד-צדדית ממשלות ישראל לדורותיהן ולא הוכרו בעולם, גדלה מהר, כ-2% בשנה. ב-2023 עברה את רף מיליון תושבים. לגידול הדמוגרפי של העיר, אומר ליאון, שלושה מקורות: עולים חדשים, הבוחרים לחיות בה, תושבי ישראל מחוץ לירושלים המקימים בה את ביתם והירושלמים עצמם.
ליאון: "כדי שלא יווצר בעיר מחסור בדיור צריך להנפיק לפחות 7,500 היתרים לדירות חדשות מדי שנה, 3,000 מהן במסגרת התחדשות עירונית, הרחבות ותוספות לבנייני מגורים ישנים. ואנחנו מנפיקים את ההיתרים ביד רחבה ובכמות הנדרשת".
התחדשות עירונית נתפסת כמהלך לטובת תושבים בעלי יכולות, לא לחסרי היכולת.
"לך לקטמונים וראה את מהפכת ההתחדשות העירונית העוברת על השכונה. והיא לא יחידה. כך גם בקריית יובל, בגילה, בתלפיות. בתלפיות מוקמת למעשה עיר חדשה בתוך עיר ישנה. לא תכיר את המקומות הללו. השכונות החרדיות מתחדשות אף הן, חלקן בקצב מזורז. בברכת רבנים התגברנו על הרתיעה מפני בנייה לגובה; מעליות שבת נתקבלו כפתרון משביע רצון. בירושלים המזרחית אנחנו עובדים כעת על תוכניות בינוי עיר מסודרות ומאושרות. היעדרן עיכב את תנופת הפיתוח שם".
החרדים הקיצוניים ממשיכים למרר את החיים לכולם או שנכנעת להם?
"אני לא נכנע לאף אחד. זו טעות לראות בחרדים קבוצה הומוגנית אחת. להפך, מדובר באוכלוסייה גדולה, מעל ל-300 אלף, מגוונת מאוד, שבתוכה קהילות משנה רבות. ברור גם לי שלא ניתן להתעלם מהכוח הפוליטי שלהם, אבל באותה מידה לא ניתן להתעלם מזכאותם של החרדים לקבלת שירותים קהילתיים וציבוריים בהתאם לגודלם ומצבם. מי שמביט בנתונים הסטטיסטיים והכלכליים לא יכול לטמון ראש בחול".
מהיכן יבואו התקציבים לחרדים, הם יקבלו כספים על חשבון הלא חרדים?
"אני לא רואה את החיים המשותפים בעיר כמשחק שסכומו אפס, מה שמקבל אחד נגרע מהאחר. אני יודע ומאמין שלכולם מגיע - ולחלשים מגיע יותר. אני מוציא לפועל את התקציב העירוני לפי תפיסה עולם המעדיפה את הנזקקים, את המוזנחים יחסית ואת בעלי הצרכים הבוערים. חובתי כראש העיר לפעול לצמצום פערים ולשוויון מעשי, לא בהבל פה. ויש שינוי: בחברה החרדית בירושלים נרשמת בשנים האחרונות עלייה בתעסוקה של גברים ונשים כאחד. עולה בה גל של סקרנות השכלתית ורעב לידע מקצועי. השתלבות החרדיות והחרדים בכלכלה מקומית תחזק אותם ותחזק את העיר".
יש מה לעשות בירושלים בסופי השבוע?
"בניגוד לדעה הרווחת, ירושלים לא מתחרדת. ירושלים היא כעת עיר של סובלנות. פעילות תרבותית ענפה מתקיימת כאן גם בשבתות. במוזיאונים, בגלריות, במרחבים הירוקים הפתוחים, במתחמי בילוי ועוד".
"חוגים קיצוניים", מדגיש ליאון, "הרגישו במגמת השינוי ועברו מירושלים לבית-שמש וסביבתה. הפלג החרדי הירושלמי כבר לא ירושלמי. אנשיו מגיעים העירה רק כדי להפגין ולהפריע".
"בניגוד לדעה הרווחת, ירושלים לא מתחרדת. עיר של סובלנות עם פעילות תרבותית בשבתות. החוגים הקיצוניים הרגישו במגמת השינוי ועברו לבית–שמש וסביבתה. הפלג החרדי הירושלמי כבר לא ירושלמי. אנשיו מגיעים רק כדי להפריע"
כראש העיר ירושלים משה ליאון אוהב תחבורה ציבורית מסילתית. אוהב רכבות. עיניו בורקות כשהוא מפליג בחזיונות העתיד, הלא רחוק כדבריו, כששלושה קווים של הרכבת הקלה – אדום, כחול וירוק – ומסילה תת-קרקעית חדשה של רכבת ישראל למרכז ירושלים "יחברו את כל חלקי העיר ברשת של שתי וערב". בינתיים הופסקה השבוע התנועה גם בקטע מרכזי של הקו האדום, הקו היחיד הפעיל, מהלך חריג ומכאיב. פקקים שהיו נדירים יחסית בירושלים בשנים עברו, חוזרים כעת בעוצמה רבה.
"אין ברירה", עונה למבקריו ליאון, "רק כך נקצר את עבודות החיבור המורכבות למינימום הכרחי". הוא מבקש מהתושבים להצטייד ב(עוד) סבלנות: החזון התחבורתי הגדול שלו יתחיל, לדבריו, להתממש כבר בינואר השנה הבאה, עם פתיחת קטע חשוב של הקו הירוק וחיבורו לאדום.
ת"א מפתחת אינספור קילומטרים של שבילי אופניים. לא ראיתי בירושלים מסלולים דומים.
"כי לא הסתכלת היטב סביבך. הטופוגרפיה ההררית של ירושלים, הקשתה בעבר על שימוש המוני באופניים. היה קושי לרכוב עליהם בעליות ובמורדות. עם המעבר לכלי רכב דו-גלגליים חשמליים, קורקינטים ואופניים, התמונה משתנה. עד 2026 נסיים סלילה של 100 ק"מ שבילי אופניים. המיזם הזה כולו בסמכות העירייה ולא בשליטה ריכוזית של משרדי האוצר והתחבורה, המקבלים החלטות תחבורתיות גורליות במקומנו ועבורנו".
אלא שהמכשול העיקרי למימוש תוכניותיו התחבורתיות, שליאון נמנע מלהזכיר, אינו פקידותי ואינו תקציבי, הוא פוליטי. חברות זרות גדולות המתמחות בבניית רכבות קלות ובחפירת מנהרות כבר מדירות את רגליהן מהשתתפות בפרויקטים בארץ, במטרופולין ת"א ובזה של ירושלים. "אם המלחמה בעזה תימשך במתכונתה הנוכחית", אומר לי גורם בכיר במשרד האוצר, "נישאר בקרוב רק עם חברות קבלניות סיניות. אולי גם הודית אחת".
בשיחה עימו משה ליאון חוזר שוב ושוב על שאיפתו להביא לירושלים "אוכלוסייה חזקה" כדבריו. הוא גאה במיוחד ("גולת הכותרת שלנו") בפרויקט הדגל החדש של ההייטק בעירו: בשטח האוניברסיטה העברית בגבעת רם מסתיימת בניית השלב הראשון של קמפוס טכנולוגיה וידע חדש, כ-270 אלף מ"ר של תעסוקה. המיזם, הנבנה על ידי החברה הקבלנית גב-ים, קרוי הוג'יטק, ראשי תיבות של אוניברסיטה עברית וטק. 90% מהשטחים כבר מושכרים, מספרים היזמים.
הניסיונות הקודמים למשוך את תעשיות הטכנולוגיה העילית לירושלים לא מאוד הצליחו, בלשון המעטה. חברת ענק אחת, אנבידיה, אף עזבה בשעתה את הבירה.
"בירושלים יש פעילות תוססת של 600 חברות הייטק בתחומי רפואה, מדעי החיים, תכנות מתקדם ועוד, אבל חסרה נוכחות של חברות עוגן גדולות. זה צפוי להשתנות. בהר החוצבים בפאתי העיר נחנך מרכז של רפאל, לצד אינטל ומובילאיי, חברת הבת הישראלית של אינטל. אפל האמריקאית פותחת מרכז למחקר ופיתוח במתחם הוג'יטק. אחריה יבואו חברות ביג-טק רב-לאומיות נוספות, הן נמשכות למקום בשל הקרבה שלו לפקולטות למדעים באוניברסיטה העברית, שהמוניטין שלהן הולך לפניהן. אנחנו הדבר הבא בהייטק הישראלי".
האופטימיות העתידנית של ראש העיר עשויה להתנגש במציאות: נכון לעכשיו, מדי שנה מסיימים לימודים גבוהים לפחות 3,000 סטודנטים ירושלמים שיכלו להיקלט בתעשיות המדע, הידע והטכנולוגיה, במשרות התחלתיות. בפועל נמצאה תעסוקה מתאימה לכמה עשרות מהם בלבד. והתחזית קודרת: המלחמה בעזה שאין די לה ואין סוף לה תקשה על ענקי הטכנולוגיה להרחיב את הנוכחות שלהם בישראל. זו בעיה מדינית, לא עירונית.
