בתנועה איטית, מכשפת, נלכדות העין והנפש בעבודותיו המהפנטות של רועי עדין: עץ זית ששורשיו חשופים נמלט מסופת חול, חיבוק אוהבים שנלפת לכדי שני פרחי ענק פסטליים ענוגים, גוף אישה בתנועה עגולה שראשו פרח מתנודד ברוח, שורשים עצומים ששולחים רגליים מהאדמה אל מקור מים, והכל מגלם בתוכו צמיחה או קמילה, תלוי במבט המתבונן. כל עבודה מגיעה גם בגרסת וידיאו וגם בגרסת סטילס שנגזרת ממנה. "וזה חידוש בעולם האמנות, משהו שאני ממש צריך להסביר לאנשים", אומר עדין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
רועי עדין הוא לא האמן הראשון שמצייר באמצעות טכנולוגיה של בינה מלאכותית, אבל החותם שהוא הותיר ביריד האמנות "צבע טרי" שננעל השבוע, הוא לא רק ייחודי בכל קנה מידה, הוא גם תורגם להכנסה מטורפת של יותר ממיליון שקל תוך כמה ימים. עשרות אספני אמנות מהשורה הראשונה וגם כמה מהאנשים העשירים בישראל רכשו את היצירות של הצעיר בן ה-24 שעד כה לא מכר ולו עבודה אחת, ושמי שנחשפו לעבודות שלו היו רק העוקבים באינסטגרם. כעת הפך עדין בן לילה לשם החם של האמנות המקומית, ולסמל סטטוס טרנדי על הקירות בבתי הפאר ובמשרדים של עשירי האלפיון העליון בישראל, בשעה שאוצרי מוזיאונים כבר מתקוטטים על זכות ראשונים לתערוכה נחשקת.
כמה עוקבים נוספו לך באינסטגרם מאז היריד?
"כמה אלפים", הוא אומר בהתרגשות. "מדהים לגלות לכמה אנשים האמנות שלי הגיעה".
יהיו אנשים שיגידו שיצירה בעזרת AI זו לא אמנות.
"אני יודע, לגמרי יש כאלה", מודה עדין. "זו גם הייתה התהייה שלי לאורך חודשים של יצירה שבהם התכוננתי לרגע הזה. לא ידעתי האם הרגש האנושי שממנו אני יוצר ושעובר דרך כל כך הרבה כלים דיגיטליים, טכניקות וטכנולוגיות, יצליח לעבור למי שיעמוד מול היצירות, ושמחתי לגלות שבצד השני אנשים מרגישים את החוויות האנושיות שהרגשתי בשנה וחצי האחרונות".
מה שהוא הרגיש בשנה וחצי האחרונות, ושהעיף את הסכך של הלב לאלפי המבקרים ביריד "צבע טרי", כולל קולגות, אספנים ואמנים מפורסמים שהגיעו לטפוח לו על השכם, בהחלט מתורגם לעבודות וידיאו והדפס חד-פעמיות ועוצרות נשימה, שמשוכפלות רק בשלושה העתקים, כדי שכל רוכש ירגיש שבידיו משהו ייחודי, ושיוצרות שפה וחותם ברורים ומקוריים. זה גם מה שגרם לסרג' תירוש, סוחר אמנות ותיק וחד חושים, להמר על עדין, ולהרוויח בגדול.
"ברמה הטכנית, העבודות שלי מבוססות על שנים של שימוש בכלים של אנימציה ועיבוד תמונה, ובשלוש שנים האחרונות הוספתי גם כלי AI וכיוון שהשנה וחצי האחרונות היו מטלטלות עבור כולנו, מה שניסיתי לבטא זה את האתגרים שבחיפוש אחרי תקווה, אחרי בועת השקט בתוך הרעש שאנחנו חיים בו".
רועי עדין, Sandstorm
ואכן, כשניצבים מול העבודות הייחודיות של רועי, הנפש מתמקדת בתנודה איטית של איברי גוף וצמחים שונים שמתלכדים לכדי תנועת חיים פסטלית-פסטורלית, בין אם אלה דמויות שבוקעות חבוקות מתוך אבקני פרח, עץ זית חשוף שורשים שנמצא במנוסה, או כזה שמשורג בו זוג אוהבים, וגם קוצי ארטישוק בצבעים עזים שמפריחים סערת חיים במסך השטוח והדק.
"בכל יצירה שלי אני נוגע בקשרים שבין האדם לטבע. כמו בטבע, גם לנו יש עונות. יש זמן של שינוי ושל השלה, יש זמן של צמיחה והתחדשות. המוטיב שאני חוזר אליו הוא עץ הזית, שהוא סמל כל כך ישראלי של אריכות ימים, עמידות וצמיחה בתנאים בלתי אפשריים".
"בלי המחשב לא הייתי יכול ליצור את היצירות שלי, אבל גם המחשב לא היה יושב שבועות כדי ליצור קקטוס שנראה כמו בנאדם שמגונן על עצמו, או עץ זית שנראה כמו זוג אוהבים. שיתוף הפעולה בין האדם לטכנולוגיה הוא מה שמוליד דברים שיש בהם ערך"
והופתעת כשהמוטיבים הללו דיברו לכל כך הרבה אנשים? היית ללא ספק האמן המדובר ביותר ביריד.
"הגעתי ליריד עם אמונה גדולה. התפקיד שלי כאמן הוא להאמין שמה שאני מבטא ייגע באנשים, גם אם זה חדש ושונה בטכניקה, וגם אם כתוצאה מכך הרבה אנשים יטילו ספק בהיותה של היצירה שלי אמנות".
ספק שתורגם ליותר ממיליון שקל.
"כן". הוא מחייך שוב את החיוך הגדול שלו, שתופס חצי פנים. "בתערוכה נמכרו יצירות ביותר ממיליון שקל, אנשים קנו הביתה, למשרדים, לפרויקטים אדריכליים ולמלונות אמנות בתנועה שנוצרה בעזרת בינה מלאכותית. הדהים אותי שאנחנו הישראלים מחבקים אמנות שנוצרה בעזרת AI, ורוצים בסלון עץ זית או פרח בתנועה תמידית, כשההשראה היא מהתנועה המדיטטיבית של הטבע, שמרגיעה אותנו בעידן של כל כך הרבה רעש דיגיטלי. זו הדרך להשתמש בכלים החדשניים של הטכנולוגיה כדי להשיג שקט ורגיעה", הוא אומר בתבונה של אמן בן 224 ולא בן 24.
רועי עדין, Tight Hold
אז במקום לבהות בעץ שנע ברוח, מי שקנו את היצירות שלך ייתקעו על עוד מסך?
"זו שאלה שפגשה אותי לאורך השנים", הוא מודה בכנות הצחה שמאפיינת אותו, "גם אני שאלתי האם אני עוד מסך באינפלציה של מסכים".
ומה ענית לעצמך?
"שאני מקווה שהאמנות שלי תזכיר לאנשים לנשום, להתחבר לטבע, להאט. בסוף התנועה העדינה שביצירות שלי, בין אם בגרסה המודפסת או בווידיאו, נועדה להזכיר שלנשימה שלנו יש הרבה השפעה על איך שאנחנו מרגישים, בטח כשהיומיום יכול להיות כל כך סוער ורועש. וכשהעבודה ממוסגרת במסגרת עץ והתנועה בה כל כך איטית, זה רמז לכך שלווידיאו יש יכולת להכניס ממד חדש לחיים שלנו. בסוף התפקיד של אמן בעידן של טכנולוגיה בקצב השתנות מואץ הוא כל הזמן להתנסות בטכניקות שונות ולצמוח יחד עם הטכנולוגיה, כדי לבטא את עצמו בדרכים שלא היו אפשריות קודם לכן", הוא אומר.
עדין נדהם מכך שבין האנשים שרכשו מהיצירות שלו היו גם אספנים שמאחוריהם עשורים של ניסיון, אנשי עסקים ידועים מאוד ובעלי גלריות, שזיהו ביצירות שלו את הדבר המדיטטיבי הזה שדיבר אליהם. וחשוב לו מאוד להחמיא ולהודות לבמה שבה זכה: "'צבע טרי' נוצר על ידי צוות של נשים שהקימו יריד אמנות שסוחף עשרות אלפי מבקרים אוהבי אמנות, בתקופה שבה בישראל ההתעניינות באמנות ממש לא מובנת מאליה".
הוא בן 24, נולד בירושלים וחי בהרצליה, הבן השלישי מתוך ארבעה, מגיל 12 עוסק באנימציה שאותה למד באופן עצמאי. הוא נטש את בית הספר בגיל 15 בברכת הוריו, חני ואיש הטלוויזיה גלעד עדין. בצבא שירת בדובר צה"ל. "המסע שלי עם יצירה התחיל בגיל 8 כשלקחתי את מצלמת הווידיאו הביתית וצללתי לאינטרנט להבין איך יוצרים אנימציה. בגיל 12 פתחתי ערוץ יוטיוב עם היצירות שלי, והבנתי את כוח הוויזואליה שיוצרת חיבור בין אנשים".
ואיך מגיע ילד בן 8 למצלמת וידיאו?
"גדלתי עם אבא שמשתמש במדיה כדי לספר סיפור, ועם אמא, חני עדין, שהיא מדריכה להתפתחות אישית שמלמדת להתבונן פנימה. שניהם מתרגשים וגאים והיו מספיק משוגעים לאפשר לי לעזוב את הלימודים בגיל 15, לוותר על תעודת בגרות ולהתמסר לאמנות. מגיל 12 אני בכל יום מתיישב מול המחשב, בדרך כלל עם הזריחה כשהעולם עוד לא התעורר, ושואל את עצמי מה אני רוצה לבטא".
וכשהתלמיד מוכן, המורה בא. כשעדין שלח לסרג' תירוש לינק לאתר שלו, התגובה מאספן האמנות הוותיק לא איחרה להגיע: "סרג' תירוש הוא אוטוריטה", עדין נושא עיניים למנטור שלו שמצטרף לשיחה. "כשהוא ראה את העבודות שלי, הוא כתב 'בוא ניפגש', ואמר שמצא ביצירות משהו 'חדשני, מיוחד ומגובש'. שימח אותי לשמוע את זה מאספן אמנות עתיר ניסיון וסיפרתי לו על האמונה שלי שבינה מלאכותית יכולה ליצור עולם חדש של אמנות".
רועי עדין, Craft Of Life
והוא זרם?
"ריגש אותי לגלות שסרג' רואה בבינה המלאכותית בסך הכל כלי, מדיום. הוא אמר לי: 'מה שנוגע בי זה מה שאתה יוצר, זה הרגש שאתה מעביר ובעצם המחשב עבורך הוא כמו המכחול עבור הצייר או חמר עבור הפסל'".
והמחשב לא מייתר אותך כאמן?
"בלי המחשב לא הייתי יכול ליצור את היצירות שלי, אבל גם המחשב לא היה יושב שבועות כדי ליצור קקטוס שנראה כמו בנאדם שמגונן על עצמו, או עץ זית שנראה כמו זוג אוהבים. שיתוף הפעולה בין האדם לטכנולוגיה הוא מה שמוליד דברים שיש בהם ערך. הרבה מהאמנים שהציגו ביריד אמרו לי: 'AI הוא הכלי שלך כמו שמכחול הוא הכלי שלנו'".
אחת מהן היא הפסלת המוערכת אילנה גור, שכמו רבים קיבלה המלצות רותחות על עבודותיו של עדין והגיעה במיוחד לצפות בהן. "מרגש אותי שאמנית כל כך מנוסה ומצליחה מגיעה לתערוכה הראשונה שבה אני תולה את האמנות ואת הלב שלי מול כולם, ודווקא היא, שמגיעה מהחומר ומהיצירה בידיים, אמרה לי: 'מה שחשוב זה שהרגש שאתה מעביר הוא עוצמתי. אתה תגיע רחוק'".
מי שידאג לכך שהוא יגיע רחוק הוא כמובן תירוש, בן למשפחת סוחרי האמנות הידועה, שבגלריה שהקים ביפו הוא מקפיד לטפח אמנים צעירים. "בעבר הקמתי את הסניף הישראלי של סיטיבנק, הרווחתי במשך עשור הרבה יותר מאשר אני מרוויח בעולם האמנות, אבל כשהייתי בן 40 הגיע המשבר, אבא שלי נפטר, ואני התגרשתי והתחשק לי לעשות דברים שעושים לי כיף, אז עזבתי את העבודה בפיננסים וחזרתי לאמנות", הוא אומר ומתכוון לעסק המשפחתי של גלריית האמנות והעתיקות שאביו, ז'אן, הקים בארץ בשלהי שנות ה-40 לאחר שעלה מצרפת. כאן הוא פגש את סימון, ציירת שעלתה ממרוקו והשניים הקימו משפחה וסחפו את ילדיהם לעיסוק רב-שנים באמנות. עכשיו סרג' מתבונן בגאווה מופגנת בבן טיפוחיו שהתעשר והתפרסם בן לילה.
מה זה אומר מיליון שקל בשבוע?
תירוש: "זה אומר שקבלת הפנים לעבודות של רועי הייתה חמה, שאנשים הרגישו נוח עם התמחור שנע בין 5,000 ל-16,000 דולר פלוס מע"מ. המחיר הזה הרגיש לי נכון גם כי הוא מעניק כבוד ליצירות של רועי, וגם כי הוא מאפשר להעלות אותו בשלבים הבאים".
תירוש מקבל בשוטף הרבה מאוד פניות מאמנים שרוצים שייצג אותם, אבל מודה שבעדין מצא משהו חדש, ייחודי ומרגש: "לא הופתעתי שבין הקונים היו אספנים מוכרים מאוד, אנשי עסקים מהאלפיון העליון, בעלי גלריות וסוחרי אמנות בינלאומיים. וזה לא רק בגלל שהביתן התבלט ביריד, גם בחדשנות, גם בגודל וגם בדימויים, אלא כי לרועי יש שפה ויזואלית אחידה וייחודית לו. יש עוד יצירות AI אבל שפה כמו של רועי עוד לא ראיתי. כשאני בוחר אמן, אם אני לא רואה שפה מגובשת, ייחודית וחדשנית, זה לא מעניין אותי. בנוסף העבודות שלו הרגישו לי מתאימות למה שאנחנו מחפשים במדינה בעת הזו. הצורך שלנו בהתכנסות פנימה, במציאת שקט, התחברות עם עצמנו ואחד לשני כדי להשיג רגיעה ולא רק רעש ויזואלי ופייק-ניוז שהטכנולוגיה מייצרת. העבודות מעידות שלטכנולוגיה יש גם צד אחר".
ומה עם הפחד שהטכנולוגיה תפגע באמנות?
"אין לי פחד כזה, כי AI הוא עוד סוג של חומר שמאפשר לאמן ליצור. זה כמו שהמציאו את המצלמה וחשבו שזה יגמור את הציור, או שמדפסות התלת-ממד יגרמו לאנשים לא לפסל בחמר. כל אמן בוחר את הכלי שלו ואני מזכיר שרועי יליד 2001 וטבעי שיבחר בכלי שמרגיש איתו הכי בנוח. רועי גדל עם מדיה, הוא מבין מה זה סטורי-טלינג ודימויים עוצמתיים שמדברים, הוא יודע איך ליצור את העבודה באופן שייגע ברגש, ומקפיד על הפרטים הקטנים ובסוף זה מביא תוצאות".
מאז התערוכה יש צונאמי של התעניינות בעבודות של עדין. "הרבה אנשים הלכו מהביתן שלנו עם חוויה שהם לקחו איתם", מוסיף תירוש, ההתעניינות בו היא רבה, גם ממוזיאונים ומאספנים, גם ממעצבים של חללים ציבוריים ומוסדות שמזמינים אותו להרצאות, "ובשביל אמן שפעם ראשונה מציג זה וואו. אני לא רגיל לקבל כל כך הרבה שאילתות אחרי היריד".
איך אתה מסביר זאת?
"יצירות וידיאו עובדות בפורמט מאוד ספציפי: ללא סאונד, בתנועה עדינה, כאשר הן מוצגות כמו ציור, מה שמאפשר להתייחס למסך כמו אל קנבס שמתקיימים בו חיים, את זה אנשים רוצים לקחת ולתלות בסלון".
אז ההימור שלך הצליח.
"בהחלט, אין תלונות, וזו רק ההתחלה. עוד נצטרך לברור בין כל ההצעות שזורמות אלינו בסצנה המקומית, כנראה לעשות עוד משהו בארץ שיאפשר ליותר קהל להיחשף לעבודות, בהמשך לצאת לחו"ל, כאשר תחושת הבטן שלי היא שיהיה נכון להתחיל ביפן כי האסתטיקה הזו מאוד תדבר אליהם. משם לארה"ב, אירופה והמזרח התיכון. העולם הוא מגרש המשחקים שלנו וננסה לקחת את רועי להיכן שנכון".
רועי עדין, Untouched Waters
בקצב הזה רועי יצטרך לעבוד יום ולילה.
תירוש: "יש לנו עוד עבודה פוסט היריד, ללכת ללקוחות שרכשו את העבודות ולהתקין אותן, עכשיו כולנו עסוקים במלאכה הזו, הפקות משלוחים, תלייה, צריכים שהלקוחות יידעו להפעיל את המסכים".
מה זאת אומרת להפעיל?
"כל מי שקנה עבודה מקבל שלט והוראות להפעלת המסך והרצת הסרט במהירות הנכונה, ואנחנו גם מסבירים איך לדבר על היצירות עם החברים שיתארחו אצלם".
במונחים ישראליים, רועי הוא כבר אמן עשיר?
תירוש מחייך. "הכל יחסי. היריד בהחלט הקפיץ אותו לשורת האמנים שבשנת המס הזו נמצאים בעשירון העליון. חלק הארי מהסכום שנכנס ממכירת העבודות נשאר בידיו של רועי, אני מרוויח אחוזים".
רועי, זה סכום מטורף לצעיר בגילך.
"כנראה אשקיע את הכסף בלייצר עוד אמנות ולעשות את זה ממקום של שקט נפשי. היצירה תישאר הדלק שלי, היא תמיד תרגיש לי כמו נביעה טבעית ולא כמו מטלה. יום אחרי היריד כבר קמתי מוקדם בבוקר לרגעים שלי בעומק עם עצמי, משם תגיע התערוכה הבאה. עכשיו אני חולם שהאמנות שלי תגיע לאנשים בכל העולם".
שלב הרעיון: גיבוש הרגשות שלי לרעיון ויזואלי.
שלב ה-Prompt AI: כתיבת טקסט הוראה למחשב שבעזרתו אני מייצר עם בינה מלאכותית מאות תמונות, מתוכן אני מלקט כמה תמונות בודדות, שהן חומר הגלם ליצירה שלי. תוכנות: Midjourney ,Sora ועוד.
שלב עיבוד השכבות הידני: עם עכבר ומקלדת, בתהליך "קולאז' דיגיטלי" אני שוזר את התמונות שיצרתי עם בינה מלאכותית ומדייק את הקומפוזיציה, הפרופורציות וההבעה. תוכנות: Photoshop ,After Effects ועוד.
שלב דיוק הטקסטורה: עבודה עם מודלים של בינה מלאכותית שבעזרתם אני מדייק את הפרטים הקטנים בכל ענף ובכל עלה. אני משלב AI models שונים כדי להגיע לרמת ריאליזם שגורמת ליצירה להרגיש כמו צילום, אפילו שברור לנו שהיא סוריאליסטית לחלוטין. תוכנות: Magnific, Krea ועוד.
שלב התאורה והצבע: בעזרת מברשות דיגיטליות, אני צובע חלקים שונים בתמונה כדי להעביר את התחושה המדויקת. מכהה חלקים מסוימים, מבהיר אחרים.
שלב ההנפשה: כשהגעתי לתמונה המדויקת, מתחיל שלב ההנפשה. גם הוא משלב טכניקות AI וטכניקות ידניות. התנועה הראשונית מבוססת על מודלים של בינה מלאכותית שיודעים להניע תמונה קיימת באמצעות טקסט שאני כותב להם. את התנועה הזו אני מעביר לעבודה ידנית של דיוק הקצב והתנועה. בעזרת טכניקת AI אחרת אני יוצר לופ המשכי שמאפשר ליצירה לנוע באופן אינסופי. תוכנות: Kling, After Effects, Sora, Topaz ועוד.
רועי עדין לא לבד. לפני חצי שנה עוררה סערה תמונת דיוקן של המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג, שנוצרה בעזרת בינה מלאכותית, ונמכרה ב־1.1 מיליון דולר. סוגיית גבולות האמנות וה־AI הפכה לאמוציונלית, מעלה חששות וזעם בקרב אמנים רבים וזוכה ללא מעט כותרות ודיונים באקדמיה.
הפילוסופית ד"ר תמי יגורי, שעוסקת בחקר משמעות בחיים, מרגיעה ואומרת ששילוב ה־AI בתחום האמנות לא שונה ממה שקרה בעידנים קודמים: "אנחנו רואים בכל עידן איך הטכנולוגיה הופכת להיות בשירות האדם, וגם בתחום האמנות טכנולוגיית ה־AI מטשטשת את הקו שמפריד באופן מסורתי בין מה שמוגדר כאמנות לבין מה שמוגדר כפופוליזם, כדבר לא מקצועי. כדרכה של האבולוציה הקו הזה משורטט מחדש, והפעם באופן יותר מורכב ממה שראינו עד עכשיו. את הטכנולוגיה והקִּדמה בלתי אפשרי לעצור, לטוב או לרע, השאלה היא מה בסופו של דבר אנשים עושים איתן", ממשיכה יגורי ומדגישה: "על פי הגישה הפרגמטיסטית בפילוסופיה, הדברים נבחנים בסוף לפי התוצאות ולפי התועלת, ולכן זה לא שאין דברים וסכנות להיערך אליהם, אבל יש כל כך הרבה דברים מדהימים שצפויים, שקשה לדעת מראש מה יגבר על מה אם בכלל".
"הווליום של מהפכת ה־AI גדול הרבה יותר מזה של המהפכה התעשייתית, והיא מאתגרת את כל תחומי החיים וגם את האמנות", מוסיפה ד"ר מירי סגל, מרצה במחלקה לאמנות באקדמיה בצלאל.
האם ה־AI מאיים על האמנות?
"אם יש כאן איום, הוא לא על האמנות, אלא על מה שאנחנו מגדירים כאנושי, כי אמנות זה משהו שחתום עליו אדם. השאלה הנכונה היא האם ה־AI ישנה את איך זה להיות אדם בעולם".
ואת לא חוששת שבקרוב מחשבים ייצרו אמנות בלי מעורבות אנושית?
"ממש לא. אמנות זה כל מה שאמן אומר שהיא אמנות. לפני כמה שבועות ראינו אמן שמכר פסל בלתי נראה, ובעבר היה זה מרסל דושן שחקר את גבולות האמנות כשהכניס משתנה למוזיאון. כל עוד הדיון הוא אנושי שאלת השימוש ב־AI משנית וחשובה יותר השאלה מה האמן מרגיש, חושב ומשקף במעשה האמנות שלו".
