עוצמה כלכלית, מלמדת ההיסטוריה, היא מרכיב קריטי ביכולת של מדינה לנהל מלחמות. מדינה עם משק חזק מסוגלת לממן עימותים ממושכים. מדינה עם משק רעוע – מתרוקנת במהירות ממשאבים. מה מצבה של איראן?
הנתונים חלקיים ומעורפלים. קרן המטבע הבינלאומית, שאיראן חברה בה, פרסמה את הדוח האחרון על הכלכלה האיראנית לפני שבע שנים בלבד. גם אז, הדוח כלל ביקורת קטלנית: הנתונים הלאומיים אינם מהימנים, אינם משקפים את המציאות ומושפעים מתמריצים פוליטיים.
הבעיה אינה רק באיסוף הנתונים – אלא במבנה המשק עצמו. ענפים מרכזיים נשלטים על ידי משמרות המהפכה, קרנות ממשלתיות מושחתות ועמותות דתיות. אין פיקוח מקצועי, המימון סודי והתמחור שרירותי. במציאות כזו – אי-אפשר לדעת באמת כמה המשק מייצר. מדדי האינפלציה אינם משקפים את המחירים בשוק, ובחנויות שורר מחסור כרוני במוצרי יסוד.
ובכל זאת, כלכלנים בבנק העולמי – חלקם ממוצא איראני – ניסו להרכיב תמונת מצב עדכנית. לפי הדוח שפורסם בקיץ האחרון, ההכנסה הריאלית לנפש באיראן נותרה כמעט ללא שינוי במשך רבע מאה. לעומת זאת, במדינות מתפתחות אחרות חלה עלייה של עשרות אחוזים ברמת החיים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך במיוחד – פחות מ-42%, ובקרב נשים רק 14%. מעל שני שלישים מהעובדים באיראן מועסקים בכלכלה לא מדווחת – כלומר עובדים בשחור.
יותר ממיליון בוגרי אוניברסיטאות עזבו את המדינה בעשור האחרון. אין מספיק משרות למשכילים, לצעירים ולנשים. מקורות התעסוקה מדולדלים, וגם תעשיית האנרגיה – שהייתה אמורה לספק מטבע חוץ – מדשדשת.
הסנקציות, יחד עם הנטישה של תאגידי האנרגיה הבינלאומיים, גרמו לתעשיית הנפט והגז האיראנית לפיגור טכנולוגי חריף. אפילו הביקוש המקומי לא תמיד מקבל מענה. אין דלק, אין מים, אין חשמל. יש מסגדים ויש אורניום מועשר.
הבנק העולמי פירסם גם תחזית: אם איראן תיכנס לעימות צבאי ישיר מול ישראל, היא תספוג פגיעה של 10% בתוצר, עלייה באינפלציה, קריסה בשער המטבע ונפילה בהשקעות. התחזית הזאת נראית כיום אופטימית מדי.
לפי SIPRI (מכון שוודי לחקר תקציבים צבאיים) תקציב הביטחון האיראני בשנים האחרונות עמד על כ-7.5 מיליארד דולר בשנה – כ-2.2% מהתמ"ג. תקציב הביטחון של ישראל באותו פרק זמן היה 25 מיליארד דולר – פי 3.3. תוצרה של איראן היה 340 מיליארד דולר, ושל ישראל 500 מיליארד – אף שהאוכלוסייה האיראנית גדולה פי תשעה.
לפרויקט הגרעין האיראני, שעלה יותר ממאה מיליארד דולר, אין שום תרומה כלכלית. הכסף הזה היה יכול לממן עשרות בתי חולים ומכוני מחקר. אבל שלטון האייתוללות בחר להשקיע באיום, לא בעתיד. כך נראית כלכלה על סף התמוטטות. למקבלי ההחלטות בטהרן לא אכפת מכל זה. אכפת להם לשמור על שלטונם, שלטון שהביא את ארצם לסף מפולת כלכלית.
נכון לעכשיו, אין לאיראן משאבים לנהל מלחמת התשה ממושכת מול ישראל, אין לה יכולת אפילו להתגונן בצורה אפקטיבית. הסנקציות, יחד עם הנטישה של תאגידי האנרגיה הבינלאומיים, גרמו לתעשיית הנפט והגז האיראנית לפיגור טכנולוגי חריף. אפילו הביקוש המקומי לא תמיד מקבל מענה.
