"נפלה לי בבית רקטה והוא נפגע", מספרת אסנת קקון, תושבת שדרות שפונתה ב-7 באוקטובר מביתה בעיר: "אמרו לי שמי שמסתדר בכוחות עצמו ומוצא איפה לשהות – המדינה משלמת לו מענק. עשיתי הכול לפי הספר - ובכל זאת אין פיצוי. מרגיש שתפסו טרמפ על הגב של תושבי שדרות".
הסיפור של אסנת הוא סיפורם של רבים. בתחילת המלחמה, לתושבים בדרום ובצפון שנאלצו להתפנות מבתיהם הוצעו שתי אפשרויות: להתפנות למגורים במימון המדינה (בעיקר במלונות), או למצוא בעצמם איפה לגור עד שיוכלו לשוב לבתיהם, ובתמורה לקבל "מענק אכלוס". למרות שחלפו כמעט שנתיים מתחילת המלחמה, כ-1,700 איש לא קיבלו מענה על פנייתם.
ארבעה מפונים משדרות שלא קיבלו את המענקים, הגישו לפני חמישה חודשים עתירה לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בעתירה שהגישו נגד שר התיירות חיים כץ, משרד התיירות והביטוח הלאומי – צוין כי העותרים, תושבים שנאלצו להתפנות מבתיהם לאחר הטבח - לא קיבלו את התשלום בעקבות דיווחים שגויים של בתי מלון.
בתגובה שהגישו השבוע כץ ומשרד התיירות לעתירה, נטען שאין למשרד יכולת להכריע בין גרסאות המפונים – שטוענים שלא שהו בבתי מלון – לבין גרסת בתי המלון שרשמו אותם בתור שוהים: "הוגשו למעלה מ-13 אלף בקשות לבירור, כאשר במרביתן המוחלט הגיעו הצדדים להסכמות, בסיועו של משרד התיירות. כיום, נותרו כ-1,700 בקשות שלגביהן הצדדים לא הגיעו להסכמות – ובהן גם בקשותיהם של העותרים", נכתב בתגובת המשרד לעתירה.
העותרים הציגו למשרד התיירות ראיות שונות, למשל: אישורים על כך ששירתו במילואים בתקופת האירוח הנטענות; או שפונו יחד עם מקום עבודתם למבנה בעיר אחרת; או שלא עזבו את שדרות בשל תפקיד שמצריך זאת.
הראיות לא הועילו, ולמעשה, משרד התיירות – שהופקד בהחלטת ממשלה כאחראי בנושא – מפנה את המפונים מהעוטף ומהצפון לתבוע פרטנית את בתי המלון: "הם (המפונים ובתי המלון – רג"ש) שני צדדים פרטיים, ומשרד התיירות כלל אינו צד לריב. קיים פתרון חלופי בדמות פנייה לערכאה שיפוטית מתאימה בהליך בין הצדדים".
אסנת מספרת שב-7 באוקטובר, במקום להתפנות למלון, היא בחרה לשהות בהוסטל לאנשים עם מוגבלויות שבו היא עובדת. למרות זאת, משרד התיירות הכיר בה כאילו התגוררה במלון וסירב להכיר בזכאות שלה. נוסף לכך, גם נצבר לה חוב מול הביטוח הלאומי. את המסמכים הדרושים: אישור מהמעסיק ותיעוד של הפינוי – היא מספרת שכבר הגישה מזמן, אבל איש לא מתייחס לפנייתה.
"זה מעצבן ומתיש. אני בחרתי לעבוד, הייתי יכולה לקבל משכורת גם אם הייתי הולכת למלון. האנשים בהוסטל מכירים אותי וסומכים עליי – הרגשתי מחויבות להיות איתם ברגעים האלה. מעבר לזה, במקום להיות ב-100 אחוז פניות עבורם, הייתי צריכה לטפל בעניין המענק תוך כדי. אמרו לי גם שהיה לי חוב בביטוח לאומי כי קיבלתי כסף עבור זמן שהייתי במלון בים המלח לכאורה".
לדבריה, "בעלי היה במלון – והם רשמו אותי יחד איתו. אמרתי למשרד שזה לא נכון ושזו טעות ברישום, אבל המלון לא מוכן להסיר את השם שלי כי הוא מרוויח מזה שאני רשומה אצלו. אני מוכנה גם להוציא פירוט אשראי שייראו שכל ההוצאות שלי במקום אחר לגמרי ולא באזור המלון".
עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח שהגישה את העתירה: "המענה של משרד התיירות לעתירה שלנו הוא שערורייתי. מדובר בבני אדם שהציגו את מלוא הראיות לכך שלא גרו בבתי מלון, אבל המשרד מושך בכתפיים ומגלגל עיניים. הסעד שהתבקש בעתירה הוא צנוע: שיקימו מנגנון שקוף וברור שיבחן את טענות התושבים ויכריע באלפי העררים שהמשרד עצמו הורה להגיש לו. לא ביקשנו כסף. אבל גם את העניין האלמנטרי הזה הוא מסרב לעשות בתואנות שווא".
מהביטוח הלאומי נמסר: "הביטוח הלאומי הוא גוף משלם של המענקים בהתאם למה שנקבע בחוק. נקבע בכנסת כי התשלום יועבר בהתאם לאישור זכאות ולדיווחים המתקבלים ממשרד התיירות ומערך הדיגיטל הלאומי. לכשיהיה אישור הכסף יעבור כחוק".
תגובת משרד התיירות: "המשרד טיפל במציאת פתרונות אירוח לכ-130 אלף תושבים מקווי העימות. המשרד יזם לרווחת המפונים מענק מחייה בקהילה, באמצעותו אף נחסכו למדינה למעלה מ-7 מיליארד ש"ח. המשרד יצא בקמפיין ייעודי למפונים במטרה לעלות את המודעות לחובה לבצע בקבלה של המלון רישום בכניסה וביציאה (צ'ק אין ואאוט) על מנת למצות את מלוא הזכויות. למשרד התיירות אין סמכות להכריע בין גרסאות של צדדים פרטיים במסגרת ערעורים. יחד עם זאת, המשרד יזם מערך וולנטרי לפתרון מחלוקות בין מפונים למלונות ופתר באמצעותו למעלה מ-11 אלף מחלוקות".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.07.25
