בודדים הם היזמים שזוכים לעקוב מקרוב ובכל יום איך החלום שלהם מטפס עוד קומה, הולך ונבנה. כאשר המדובר בדנה עזריאלי, בעלת השליטה ויו"ר קבוצת עזריאלי, החלום פשוט נשקף מחלון חדר הישיבות שלה שבקומה ה-48 במגדל עזריאלי העגול ברחוב בגין בתל-אביב.
חלונו הענקי של החדר המרשים לוכד את הכרך עד לעומק הים התכול, ובצלע הימנית שלו נשקף מגדל "הספירלה" שנבנה בימים אלה ומתווסף למרכז עזריאלי תל-אביב. המגדל מיתמר כבר לגובה הקומה ה-66 מתוך 91 שהוא צפוי להגיע אליהן, מה שיקנה לו את התואר המגדל הגבוה במדינה, ויהפוך אותו לסמל החדש של קו הרקיע הישראלי.
זהו פרויקט הדגל החדש של קבוצת עזריאלי, והוא נטוע על השטח שבו שכן במשך עשרות שנים בית "ידיעות אחרונות" המיתולוגי ברחוב מוזס 2 בתל-אביב, ביתי השני במשך עשורים. ועכשיו דנה עזריאלי מביטה רחוק וגבוה אל האייקון המתהווה, שבשפת תכנון הערים נקרא "סופר טול בילדינג" ובעזריאלית היא מכנה אותו גם "מגדל של ציונות סביבתית" — הראשון בעולם שנבנה מ-100% אלומיניום ממוחזר.
"הספירלה צפוי להיות המגדל הגבוה ביותר בישראל, הוא מתפרס על שטח של למעלה מ-150 אלף מטר רבוע, שזה כמעט כמו השטח של כל מרכז עזריאלי כיום", ממחישה עזריאלי את גודלו של הפרויקט העצום. ולמה ספירלה? הרעיון עלה כאשר התלבטה מה אפשר להציב ליד שלושת הבניינים האייקונים שאביה, דוד עזריאלי שורד השואה, הקים על דרך בגין בתל-אביב – המגדל העגול, המרובע והמשולש. לבסוף, במקום ללכת על המלבן הצפוי, החליטה ביחד עם אדריכלי הפרויקט, להפתיע בספירלה, שבעיניה מזכירה בצורתה מגילה ומתכתבת עם היותנו עם הספר. בכלל, הערכתה לדעת ולחוכמה היהודית תוזכר לא מעט בראיון, בעיקר כאשר היא תדבר על הבית הציוני של דוד וסטפני עזריאלי שבו גדלה בקנדה, וגם על הבית שלה, ברעננה, לצד דני חכים, בעלה, ושתי בנותיה, שאותן היא מנסה להרחיק מחשיפה תקשורתית, אבל לכך עוד נגיע.
אגרסיביות? אסרטיביות
דנה עזריאלי לא מרבה להתראיין. יש לה אינטואיטיביות עמוקה באשר למה נכון ולא נכון מבחינתה. כנראה סוג של רדאר שמתפתח ומתחדד ככל שאת מטפסת במעלה המגדל המקצועי והעסקי שהפכת להיות. ולצד זאת, עזריאלי מעידה על עצמה שהיא גם רגישה מאוד, קולטת הקשרים ואנשים במהירות האור ומקשיבה באמת למה שאומרים לה, "עד כדי נכונות להפוך את דעתי בתנאי שמשכנעים אותי בעזרת עובדות ודאטה". וגם לכך עוד נחזור.
היא בת 58. "נולדתי בחודש יוני, ערב מלחמת ששת הימים, אז אפשר להגיד שאני ציונית עוד מהבטן", נשואה לדני חכים, מומחה לאמנויות לחימה שעוסק בפעילות חברתית פילנתרופית, ואמא לשתי בנות, 19 ו-20 שעל פרטיותן היא שומרת כמו על קוד של כספת. "אנחנו בית צנוע, מאוד מסורתי, שומרים על המסורת כחלק מאורח החיים שלנו", היא אומרת.
"נחישות ורגישות זה שילוב לא פשוט, אבל הוא אפקטיבי. יש בי המון נחישות, ואפשר להגיד שאני יכולה להיות כוחנית כדי להשיג מטרות. כאשת עסקים פיתחתי סנסורים שעוזרים לי להבין מי יושב מולי בחדר, לקרוא מה הצד השני צריך ולהבין איך לנהל את הסיטואציה. וכן, אני גם רגישה, אבל לא מאפשרת לרגישות שלי להסיט אותי מהמטרה"
מסורתי במובן של בית דתי?
"במדינה שלנו, אנשים עסוקים בהגדרות. הכוונה היא שאנחנו בית שמקבלים בו את האחר, בית שחיים בו על בסיס לוח השנה של החגים היהודיים, של החוכמה היהודית. ארוחות שבת אצלנו הן עוגן, ובעיניי ההתמדה והשמירה על הערכים האלה מאוד מוסיפה לחיים שלנו".
כולם מכירים את אבא שלך, דוד עזריאלי שורד השואה שעלה לארץ והקים משפחה ואימפריה. אבל לא יודעים כמעט מי זו אמא שלך.
"אמא שלי", עזריאלי מתרגשת, "היא אישה מקסימה ואוהבת ללא תנאים, היא הדבק של המשפחה, והיא אוהבת את הפרטיות שלה, וככה גם בעלי, דני. אני לא הייתי ולא יכולה להיות מי שאני היום ללא בן זוג כמו שיש לי. לדני יש אינטליגנציה מאוד עמוקה ורחבה בכל מיני תחומים, הוא לא איש עסקים, הוא איש שמבין באנשים ועסוק בפרויקטים של דו-קיום. הוא גם מאוד מאמין בכוח נשי ובאופן שבו הכוח הנשי יכול לגשר על פערים ולפתור מחלוקות בין בני אדם. דני חושב שכוח נשי הוא סוד ההצלחה בתחומים רבים, ותומך בי מאוד".
היא נולדה בקנדה, לארץ עלתה בשנת 2000 ואת הציונות ספגה כאמור בבית, בסיפורים, בשפה, בכמיהה לציון, במוזיקה שהושמעה: "כל הילדות אני זוכרת ברקע תקליטים של נעמי שמר ויפה ירקוני. בשישי בצהריים כשבאו חברים או בערבים שבהם ההורים שלי אירחו, השירים של הזמרות הישראליות מילאו את הנשמה, זה זיכרון של עם ישראל של פעם. בכלל, מילדות הייתה לי הערצה לא רק לזמרות הישראליות אלא גם לנשים הישראליות, לכך שהן היו גם חזקות וגם נשיות, ידעו גם לבנות את הארץ וגם להיות אמהות, ומאוד אהבתי את השילוב המיוחד הזה של הצבריות".
האם את מרגישה שהצלחת בשילוב הזה, להיות גם אמא וגם אשת עסקים?
"אני חושבת שכן. נחישות ורגישות זה שילוב לא פשוט, אבל הוא אפקטיבי. יש בי המון נחישות, ואפשר להגיד שאני יכולה להיות כוחנית כדי להשיג מטרות. כאשת עסקים פיתחתי סנסורים שעוזרים לי להבין מי יושב מולי בחדר, לקרוא מה הצד השני צריך ולהבין איך לנהל את הסיטואציה. וכן, אני גם רגישה, אבל לא מאפשרת לרגישות שלי להסיט אותי מהמטרה".
אז כבר שמעת שאומרים עליך שאת כוחנית. כאישה שמעידה על עצמה שהיא רגישה, זה פוגע בך?
"לא, ממש לא", היא מחייכת בזקיפות קומה. "הרי תמיד אומרים שנשים הן אגרסיביות, אבל אני קוראת לזה אסרטיביות. על גברים אגב לא אומרים שהם אגרסיביים", אומרת מי שנחשבת לאשת הפלדה של ענף הנדל"ן בישראל.
כעבר כמה דקות, הטלפון הדומם שעל השולחן מצלצל. עזריאלי מתבוננת בצג, מבקשת הפוגה וממהרת לענות.
"זו הבת שלי", היא מבהירה. ומיד שוקעת כל כולה בשיחה. שואלת את בתה יותר מפעם אחת אם היא זקוקה ולה ורוצה שתצא מהחדר, ולבסוף נרגעת ומנתקת בהקלה.
"כאשר הבנות או דני או אמא שלי מתקשרים, גם אם זה באמצע ישיבה חשובה, אני עונה. יש לנו קוד, ואני מיד מבינה שהם צריכים אותי ויוצאת מהחדר. אבל עכשיו הבת שלי אמרה שזה בסדר, אני אדבר איתה שוב כשנסיים את הראיון".
לפני כחודש הודיע במפתיע רון אבידן, מנכ"ל קבוצת עזריאלי, על פרישה אחרי ארבעה חודשים בלבד בתפקיד. אבידן, מנהל מוערך שכיהן בשורה של תפקידים בכירים — האחרון שבהם מנכ"ל חברת אזורים במשך כשש שנים — נימק את העזיבה ב"סיבות אישיות" שמנעו ממנו להמשיך לשמש בתפקיד. מאחורי הקלעים אמרו כי אבידן התקשה להתמודד עם הדומיננטיות של עזריאלי. מהצד השני, היו שהסבירו כי עזריאלי הבינה תוך זמן קצר שאבידן אינו מתאים לתפקיד וחתכה הפסדים במהירות.
על רקע עזיבתו של אבידן, הועלו אמירות שלפיהן "יש מקום בקבוצה רק למנכ"ל אחד, וזו את", ושלא הייתה לאבידן העצמאות לקבל החלטות משמעותיות.
שפת גופה של עזריאלי נחושה ואסופה: "רון עזב מסיבות אישיות, יש מדי פעם נסיבות בחיים שלא מתאימות, ואני מאחלת לו הצלחה. הקבוצה מתקדמת קדימה בתנועה מתמדת, עם מחויבות להמשכיות, מקצועיות ואיתור ההנהלה המתאימה ביותר לשלב הבא".
עם עזיבתו, את אמורה לקבל בימים הקרובים את אישור האסיפה למינוי זמני כמנכ"לית הקבוצה. היה מעניין אותך להישאר בתפקיד הזה?
"כרגע לקחתי את התפקיד כדי לאפשר רציפות ניהולית. תהליך האיתור מתקדם בצורה מסודרת, והדלת פתוחה למועמדים מצוינים. בסוף נעשה מה שנכון לקבוצה".
ואולי הדבר הנכון יהיה למנות מנכ"לית?
"את שואלת? אני עניתי את תשובתי ואני לא מגיבה יותר בנושא".
מניה בזינוק
כבתו של איש העסקים, הפילנתרופ ואיש החזון דוד עזריאלי, שהקים את קניון איילון אי שם בשנות ה-80, היא כבר שמעה לאורך השנים כל וריאציה אפשרית של צקצוק והרמת גבה על כניסתה לנעליו הגדולות של אביה, אבל דנה בחרה לאסוף קבלות במקום לפזר מילים.
בשנת 2010 עם הנפקת החברה לציבור, היא מונתה לסגנית יו"ר קבוצת עזריאלי. בשנת 2014 החלה לכהן כיו"ר הקבוצה ומונתה רשמית לתפקיד לאחר שאביה הלך לעולמו. מאז פטירתו של אביה בשנת 2014, מנהלת דנה את אימפריית הנדל"ן המשפחתית שהוריש אחריו והגדילה את מנעד האחזקות שלה. תחת ניהולה, החברה הגדילה את שוויה יותר מפי שלושה – היום נסחרת קבוצת עזריאלי בשווי שוק של כ-37 מיליארד שקל. מדובר בקבוצת הנדל"ן הגדולה בישראל בפער עצום מהמתחרים ובחברה השישית בגודלה בבורסה של תל-אביב. כאשר נכנסה עזריאלי לתפקיד היו"ר, היו בקבוצת עזריאלי רק 11 קניונים ושמונה מגדלי משרדים. כיום החברה מחזיקה ב-23 מרכזים מסחריים בפריסה ארצית, 17 נכסי משרדים ושמונה נכסי משרדים בחו"ל. בין הקניונים הבולטים של הקבוצה: עזריאלי בתל-אביב כמובן, איילון ברמת-גן שנחשב לקניון הראשון בישראל, קניון מלחה בירושלים ומול הים באילת. לקבוצה גם כמה מבנייני המשרדים המפורסמים בישראל: מרכז עזריאלי, שאליו יתווסף מגדל הספירלה, ומגדל עזריאלי שרונה, לצד בנייני משרדים בארה"ב, בעיקר בערים יוסטון ואוסטין בטקסס.
למרות הירידות של השבוע האחרון בבורסה — מניית קבוצת עזריאלי נמצאת קרוב לשיא של כל הזמנים. בחמש השנים האחרונות, למרות הקורונה והמלחמה — זינקה המניה בכ-85%. הרבה מזה אפשר לייחס לחוסן של הישראלים שממשיכים לפקוד את הקניונים ולקנות גם תחת אזעקות וגם לעובדה שהישראלים טסים פחות לחו"ל מאז המלחמה וקונים יותר בארץ. עזריאלי מכירה לעומק את הלקוח של הקניון הישראלי. היא יודעת שהוא מגיע לא רק לקניות אלא גם לבלות, לנשום, לפגוש חברים או אנשים, לדבר, להסתובב, להתאוורר ושישמח לפגוש על הדרך מיצג אמנותי או תערוכה – פעולות שנחוצות לנו מאוד בתוך סיר הלחץ של השנתיים האחרונות. היא גם מצביעה על העובדה שהבחירה הזו של הצרכן הישראלי היא חלק מהחוסן שלנו. היכולת ברגע אחד לעזוב את השקיות ולרוץ למרחב מוגן כשנשמעת אזעקה, ומיד עם תומה, לחזור ולהשלים את הקנייה או להתיישב לכוס קפה, כאילו לא ניסו הרגע להרוג אותנו.
"זה אנחנו", היא אומרת. "עם ישראל ממשיך לחיות מתוך חוסן, ואין עוד אף עם שמבין כמונו את החשיבות של שמירה על אופטימיות. זה סוד ההצלחה שלנו כעם, מתוך הבנה עמוקה שככה ננצח ולא ניתן לשום דבר להפריע ליומיום שלנו", היא מדגישה.
"כשהטילים האיראניים פגעו בלב תל-אביב וההדף הגיע עד למרכז עזריאלי, ידעתי דבר אחד בוודאות מוחלטת: אנחנו נתקן את המפגעים במהירות האפשרית ונפתח את המרכז מחדש לעסקים"
ולכן, יומיים אחרי 7 באוקטובר וכנגד כל הסיכויים, פתחה עזריאלי את כל הקניונים, החלטה שלדבריה נבעה מאמונה גדולה בחוזק, בחוסן ובכלכלה הישראלית: "היה לי חשוב להראות שאנחנו חוזרים לשגרה, שיש מקום לצאת אליו אם אנשים מרגישים צורך, שאפשר גם במצב שהיינו בו להאמין בכלכלה, בשפיות ובנורמליות שלנו, ובעיני זו הציונות".
אבל שום דבר לא נורמלי.
"שום דבר לא נורמלי, וזו הנורמליות שלנו", היא מחייכת. "כשהטילים האיראניים פגעו בלב תל-אביב וההדף הגיע עד למרכז עזריאלי, ידעתי דבר אחד בוודאות מוחלטת: אנחנו נתקן את המפגעים במהירות האפשרית ונפתח את המרכז מחדש לעסקים".
ואכן, תוך ארבעה ימים בלבד (מתוכם שלושה שבהם כל הקניונים בארץ היו מושבתים) חזרו הקופות בעזריאלי תל-אביב לצלצל. זה גם ההסבר של עזריאלי לעובדה שמניית הקבוצה נושקת לשיא, דווקא בתקופה כל כך רגישה מבחינה ביטחונית, כלכלית ומוראלית. "יש כאן אמון עמוק מצד השוק. גם כשיש טלטלות ביטחוניות, חוסר ודאות פוליטית או האטה בצריכה – אנחנו ממשיכים לפעול מתוך חשיבה לטווח רחוק. המשקיעים רואים שאנחנו לא ממהרים להיבהל, לא עוצרים פרויקטים לא מקפיאים יוזמות. להפך – ממשיכים לבנות, לחדש, לגוון את הפעילות ולשמור על עקרונות שמרניים בניהול הסיכונים.
"העובדה שאנחנו פעילים בכמה תחומים משלימים – מסחר, משרדים, דאטה סנטרס, מגורים, מלונאות – יוצרת לנו בסיס איתן שמפזר סיכונים. וכמובן, יש לנו גם היסטוריה ארוכה של עמידה ביעדים, יציבות פיננסית וניהול זהיר. אז כן, התקופה רגישה. אבל אולי דווקא בגלל זה, גופים מוסדיים ומשקיעים פרטיים בוחרים במניות של חברות שיודעות להחזיק יציבות ולהתחדש, גם כשיש רעידות".
"אסור שנהיה אי בודד"
ואז מגיע נתניהו עם נאום ספרטה ודיבורים על משק אוטרקי ובידוד של ישראל מהעולם. מה את חושבת על האמירות האלה?
"בעשורים האחרונים ישראל עשתה קפיצה אמיתית בכלכלה. אסור שנהיה אי בודד, ואסור שנאבד את המעמד המיוחד שלנו, כדמוקרטיה יחידה ומשגשגת במזרח התיכון. אנחנו, בקבוצת עזריאלי, רואים את זה דרך החברות הבינלאומיות ששוכרות את הנכסים שלנו ומגדילות את שטחי השכירות. אני חושבת שההתנהלות של המדינה חייבת להיות עם חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ואני משוכנעת שניתן לקבל החלטות שיאפשרו לישראל לשמור על היתרונות הביטחוניים והכלכליים שצברנו בלי להרחיק אותנו מהעולם".
איך את רואה את המצב שלנו בעולם – מדינית וכלכלית?
"המצב של ישראל בעולם אכן לא פשוט, ואני לא מקלה בו ראש. יש המון דיסאינפורמציה שעוברת בכלי התקשורת וברשתות לגבי ישראל. לכן כולנו, כאנשי עסקים אחראים שנמצאים בממשק משמעותי עם חו"ל, חייבים להיות ציונים גאים ולדבר על מה שקורה. לדבר על מצב החטופים. יש שם אנשים שלנו, ויש לנו חובה לשחרר את כולם מיד, להציג את הסטנדרט הכפול שקיים ביחס אלינו ואת חוסר היכולת או הרצון להבין את המורכבות שבמצב שאליו נקלענו באזור הזה במזרח התיכון. צריך להדגיש את העובדה שאנחנו מדינה דמוקרטית שמקפידה על ערכים של הומניות. אני מגינה על ישראל גם כשיש דברים קשים ומורכבים ועושה את זה בכל פעם שיש לי הזדמנות, בכל ארוחת ערב שאני נוכחת בה וכמעט בכל פגישה אני שומרת על הגאווה הציונית שלי, וככה כולנו צריכים לעשות. כל אנשי העסקים הישראלים שפועלים בחו"ל צריכים להפגין אומץ וגאווה במדינה שלנו ולהסביר את המצב המורכב שאנחנו נמצאים בו".
ומה עונים לך בעולם?
"מבין החברות הבינלאומיות הגדולות, יש את מי שממשיכים לעבוד איתנו ומבינים שהמצב המורכב הזה יחלוף, ויש את העסקים הבינוניים והקטנים שממתינים ורוצים לראות מה יקרה. לכן החובה שלנו היא להראות ולדברר להם את המורכבות, את הטוב ואת הפחות טוב, ולא לתת להם להגדיר את המצב שהם בכלל לא מכירים לעומק. אני לא נותנת לזה לעבור אלא לוקחת נשימה עמוקה ומדברת ושואלת מה הם היו עושים במצב המורכב הזה. אין מספיק אנשים מטעמנו שמדבררים את המצב הזה, שמבינים איך לדברר אותו לעומק כדי לספר את הסיפור שלנו טוב יותר. הרי בזה העניין. זה צו השעה, והוא אפילו קיומי: לספר טוב יותר את הסיפור של ישראל, להזכיר לעצמנו את הסיפור המאחד, המחבר. כי אם אנחנו לא מתאחדים, אנחנו מתפרקים, ואם אנחנו מתפרקים – זה איום קיומי. זה לא אומר שאנחנו כאנשי עסקים חייבים לאהוב כל דבר שהממשלה שלנו עושה", היא אומרת לאחר מחשבה קצרה, "אבל אנחנו חייבים לאהוב את המדינה ולהאמין בעם שלנו", היא ממשיכה בקול צלול שעטוף במבטא. והמשפט הבא הוא שאת האחדות הזו היא רואה בצעירים.
"אני דור שני לשורד שואה, כל הזמן היה לי בראש את הבאג הזה שצריך לשרוד, אבל גדלתי בחיים מאוד בטוחים וחשבתי שהפחד מפני האנטישמיות שייך לעבר הרחוק. אלא שעכשיו האנטישמיות התפוצצה שוב בעולם, ומולה אנחנו חייבים להבין כמה חשוב שיש לנו מדינה חזקה ששומרת על הביטחון ועל הזהות שלנו"
מה את חושבת על הדור הצעיר, הדור של הילדות שלך?
"הם מבינים את הנקודה הזו. הם מבינים שכאשר הם נלחמים כתף אל כתף הם חזקים יותר. הם מבינים שהביחד שלנו הוא נושא קיומי, הם מבינים שאנחנו חייבים להסתדר אחד עם השני ושהקיטוב הוא הבעיה הכי גדולה שיש לנו כעם", קולה מטפס לסולם גבוה יחסית אליה. "אני עליתי ארצה בגלל עם ישראל, בגלל שרציתי להיות חלק מהחיים כאן, והקיטוב שקיים פה היום הוא לגמרי לא הסיפור הישראלי והציוני שלי ושלנו".
כמי שגדלה בחו"ל ומחוברת לקהילות היהודיות מעבר לים – מה עם האנטישמיות בעולם? את מרגישה אותה?
"האנטישמיות בחו"ל התגברה, ומרגישים את זה בצורה גלויה וסמויה גם בעולם הפילנתרופיה, גם כאשר אוניברסיטאות עוצרות שיתופי פעולה אקדמיים עם חוקרים ומרצים מישראל, גם בעולם התרבות ובהפגנות נגד ישראל. האנטישמיות נמצאת כמעט בכל מקום היום, גם בתת-המודע, וצריך להתמודד עם זה", היא אומרת בכאב. "לא דימיינתי שזה משהו שאהיה עדה לו בחיים שלי. אני דור שני לשורד שואה, כל הזמן היה לי בראש את הבאג הזה שצריך לשרוד, אבל גדלתי בחיים מאוד בטוחים וחשבתי שהפחד מפני האנטישמיות שייך לעבר הרחוק. אלא שעכשיו האנטישמיות התפוצצה שוב בעולם, ומולה אנחנו חייבים להבין כמה חשוב שיש לנו מדינה חזקה ששומרת על הביטחון ועל הזהות שלנו. אסור לנו לזלזל בחשיבות של הזהות היהודית ושל המדינה היהודית".
ואת אומרת את זה בשעה שנראה שהצעירים היהודים בעולם מפנים לנו עורף.
"אני לא חושבת שהם מפנים לנו עורף. יש הרבה יהודים בעולם שמבולבלים ולא יודעים איך להבין את מה שקורה בישראל. הם לא זוכרים את השואה ואת הזמן שבו לא היה פספורט ישראלי והיינו רק אורחים במדינות של אחרים, ולכן הם אולי לא מבינים את צו השעה. וגם כאן זו אחריות של כולנו להעביר את המסרים האלה, באמצעות חינוך לזהות יהודית וחיבורים לישראל שגם מכבדים את הזהות של היהודים בגולה".
אבל חינוך הוא קודם כל דוגמה אישית, ובכל הקשור לדוגמה אישית של ערבות הדדית, הרי שבסיבוב הזה של המחאה למען שחרור החטופים עמדו ראשי המשק מנגד ולא השביתו את הפעילות, וכך בעוד רבים דהרו להפגנות בירושלים ובתל-אביב ביום ההשבתה האחרון, היו גם אחרים שהלכו לעשות שופינג בקניונים, גם של קבוצת עזריאלי, שנשארו פתוחים.
כשאני שואלת מדוע המגזר העסקי לא משתמש בכוח שלו כדי לגרום לממשלה להחזיר את החטופים, עזריאלי עונה בשאלה: "ומה את מציעה שהמגזר העסקי יעשה?"
שתשביתו את המשק, כמו שהשבתת את העסקים שלך בימי המהפכה המשטרית.
"הנושא של החטופים קרוב לליבי. אין משהו שמעסיק אותי — כאמא, כאזרחית, כישראלית — יותר מהשבתם. אני תומכת בזה בכל ליבי, יורדת להפגין בעצמי ועומדת בכיכר. אבל כשזה מגיע לקבוצה, אני חייבת לחשוב גם על המשמעות הכלכלית והחברתית. הקניונים הם לא רק 'עזריאלי', הם מאות עסקים קטנים, עשרות אלפי עובדים, פרנסה של משפחות. אני לא יכולה, ולא רוצה, לכפות עליהם עמדה, או לשבש עבורם יום עבודה. לכן ההחלטה הייתה לאפשר לכל אחד לפעול לפי יכולתו וצו מצפונו.
10 צפייה בגלריה
עצרת בכיכר החטופים. "אני יורדת להפגין בעצמי. אין משהו שמעסיק אותי יותר מהשבת החטופים"
(צילום: דנה קופל)
זה בדיוק המקום שבו אחריות נבחנת – בהחלטה שקולה, שמבינה את המורכבות. יש לי אחריות כלפי השוכרים כולם, מכל המגזרים. הבחירה שלא לסגור – לא באה מתוך אדישות אלא מתוך כבוד. כבוד לאנשים, לדעות שונות, ולמציאות קשה שכולנו חיים בתוכה, ואמן שתגיע לסופה הטוב בקרוב".
במהפכה המשטרית סגרת.
"כי הבנתי שאנחנו דוהרים לשינוי משפטי ללא הסכמה רחבה של העם ודאגתי שמא אנחנו מאבדים את האיזונים והבלמים ששומרים על הדמוקרטיה. לא כי אני נגד הצורך בשינוי, אני נגד הדרך שבה זה נעשה. בכל פעם שמנסים לעשות שינוי כל כך רחב, חייבים הסכמה רחבה של העם. ולכן הכי חשוב זה שנקפיד לדבר אחד עם השני ולייצר בינינו שיח. יש ארגונים, כמו הרבעון הרביעי למשל, שמנסים להוביל אותנו להקשיב לדעות מגוונות גם אם אנחנו לא מסכימים איתן. במדינה שלנו אנחנו עסוקים בלהיות צודקים, וזה תוקע אותנו בפוליטיקה של זהויות. אבל כשבודקים לעומק מגלים שאנחנו מסכימים על הרבה מאוד דברים, ולי חשוב מאוד להדגיש את ההסכמות הרחבות, כדי לחבר בינינו".
"הקניונים חזקים. הצרכן הישראלי אוהב שופינג"
בתקופת הקורונה האופנה הייתה להספיד את הקניונים. מומחים רבים העריכו כי זה עניין של שנים ספורות עד שהקניות באונליין ישתלטו על השוק. בפועל, הקניונים מציגים נתוני שיא גם במלחמה. לעזריאלי יש הסבר: "הקניונים בישראל חזקים ממש, והאונליין מהווה רק 15% מנתח השוק. יש לקוחות לשניהם, הצרכן הישראלי אוהב לעשות שופינג", היא מרגיעה ומספרת על מודל שפותח בקבוצה ומזמין עסקי אונליין להתנסות בהעברת העסק לאופליין.
מתחרות, לפחות כלפי חוץ, היא לא כל כך מתרגשת. גם לא מהפתיחה המתוקשרת של ביג גלילות.
"ביג גלילות? כל תחרות איכותית היא מבורכת. לא מדובר בשוק של 'מנצח אחד'. קניונים משרתים קהלים מגוונים, והצרכן היום הולך גם וגם. אנחנו משקיעים כל הזמן בחידוש, בחוויה וביצירת התמהיל, השירות, המיקום – אלה היתרונות התחרותיים האמיתיים. אנחנו חיים במדינה שעדיין חסרים בה שטחי מסחר פר נפש בהשוואה למדינות אחרות בעולם. יש מקום לשחקנים קיימים לגדול ולשחקנים חדשים להיכנס. התחבורה משתפרת, ואנשים רוצים חוויות שונות. ככל שיש יותר תחרות, כולם משתפרים".
ובכל זאת, כדי לשרוד מול השינויים הטכנולוגיים הקניונים יצטרכו לבצע התאמות ושינויים כדי לשרוד. איך ייראו הקניונים בעוד עשור או שניים?
"מוצלחים", היא עונה מהר. "זאת כל עוד נמשיך להתחדש, להסתכל קדימה, לעשות סקרי שוק מבוססי דאטה, לרענן את התמהיל, להביא את הטרנדים הכי חמים, להציע עוד תחומי עניין לצד השופינג, כמו פופ-אפים ותערוכות, וכמובן להקפיד על שירות וניקיון כדי שהלקוחות יישארו איתנו. צריך להבין, הקניון הוא כבר מזמן לא רק 'מרכז קניות' אלא 'מרכז חיים': שילוב של צרכנות, בילוי, קהילה, פנאי, תרבות ובריאות. אצלנו בעזריאלי, הראייה היא של 360 מעלות. אנחנו חושבים כל הזמן איך ליצור מרחב של עירוב שימושים ללקוחות שכולל את כל מה שצריך עבורם במקום אחד נגיש".
"כמו כל שינוי גדול – גם הכניסה שלנו לתחום חוות השרתים נולדה מהבנה עמוקה של מגמה. העולם מייצר דאטה בקצב אקספוננציאלי, והמידע הזה צריך תשתית: פיזית, אמינה, מאובטחת, עם חיבורים מהירים וצריכת אנרגיה יעילה. למעשה, מדובר בנדל"ן מניב משולב תשתיות, אלא שהשוכרים הם ענקיות טכנולוגיה, והשכירות נמדדת בחשמל ולא במטרים רבועים"
מרכזי המסחר והקניונים מהווים כ-27% מנכסי הקבוצה. הנדל"ן והמשרדים מחזיקים בכ-30% נוספים מהנכסים ומהווים זרוע משמעותית לא פחות עבור עזריאלי. לאחרונה דובר על כך שחברת מטא פינתה את המשרדים ששכרה בבניין בשרונה, ועזריאלי מציינת שהשטח שהתפנה הושכר כבר ברובו, ובמחירים טובים יותר. לפי הפרסומים, חתמו בעזריאלי שמונה חוזי שכירות חדשים בהיקף כולל של כ-20 אלף מ"ר, כאשר דמי השכירות בעסקאות אלו הגיעו לכדי 180 שקל למ"ר. בין החברות החדשות בעזריאלי שרונה, חברת הטכנולוגיות לפודקאסטים ריברסייד (Riverside), הסטארט-אפ מאסטרסקול (Masterschool), סטארט-אפ הבינה מלאכותית Darrow, חברת הסייבר פרימטר איקס ועוד.
מה מצב שוק המשרדים בישראל, ואיך אתם מושפעים מהתנודתיות בהייטק?
"המצב מורכב. מצד אחד, יש חברות שעוצרות, בוחנות, ממתינות על הגדר. מצד שני אנחנו רואים השקעות ענק, מיזוגים, רכישות. רק בחצי שנה האחרונה גויסו עשרות מיליארדים לטובת השקעות בישראל. אז יש תנועות עומק, ואנחנו רואים עסקאות נחתמות, אולי בקצב איטי יותר, אבל בסטנדרט גבוה. אנחנו גמישים, וזה מאפשר לנו להציע פתרונות מתקדמים לחברות בכל שלב. בסוף, נדל"ן טוב נשאר מבוקש".
ולאחר הקילומטרים שצברה, גם לגובה, בתחום בנייני המשרדים, עזריאלי דוהרת על הסניקרס האופנתיים שלה גם לתחום בנייני המגורים, והשלימה באחרונה את רכישתה של חברת הנדל"ן "צמח המרמן". "החזון הברור שלנו הוא להפוך ולהיות תוך כמה שנים אחת מהחברות הכי גדולות במגורים. הרכישה תאפשר לנו להיכנס לתחום בצורה מקצועית ולתת מענה לביקוש הגבוה מאוד של הדירות בישראל, שמשפיע מאוד על יוקר המחייה. אגב, בנושא יוקר המחיה המדינה בהחלט יכולה לטפל, לו רק הייתה משחררת קרקעות ומציעה אותן במחירים זולים יותר דרך המכרזים שלה. במקום להתרכז בנושאים הגדולים האלה, נתפסים לנושאים פופוליסטיים. בניית הארץ למגורים זה נושא משמעותי מאוד בחזון הציוני, ואני רוצה לבנות את הארץ, גם בצפון ובדרום".
תחת ניהולה של עזריאלי נכנסה הקבוצה לתחומי פעילות חדשים כמו מלונאות ורשת דיור מוגן (הכוללת כיום ארבעה בתים תחת המותג "פאלאס"), אבל אין ספק שהתחום המפתיע והמוצלח ביותר הוא חוות השרתים (Data Centers). כיום זהו מנוע הצמיחה המשמעותי של הקבוצה שמהווה כבר 17% מפעילותה.
מה הביא אותך ממעמקי עולם הנדל"ן לחוות שרתים?
"כמו כל שינוי גדול – גם הכניסה שלנו לתחום חוות השרתים נולדה מהבנה עמוקה של מגמה. העולם מייצר דאטה בקצב אקספוננציאלי, והמידע הזה צריך תשתית: פיזית, אמינה, מאובטחת, עם חיבורים מהירים וצריכת אנרגיה יעילה. למעשה, מדובר בנדל"ן מניב משולב תשתיות, אלא שהשוכרים הם ענקיות טכנולוגיה, והשכירות נמדדת בחשמל ולא במטרים רבועים. הבנתי שהעולם הולך לכיוונים האלו ורציתי להיות חלק מההתפתחות הזו ולייצר לקבוצה שלנו מנוע צמיחה נוסף במקומות שבהם העולמות הדיגיטליים פוגשים את הנדל"ן המניב המסורתי".
איזה יתרון זיהית שיש לך בכניסה לשדה הזה?
"היתרון שלנו, כקבוצת נדל"ן מניב, הוא ביכולת להקים מבנים מורכבים, לנהל חוזים ארוכי טווח, להציע זמינות קרקע, ולתת מעטפת ניהולית ומקצועית. בשנת 2019 זיהינו את ההזדמנות והחלטנו להיכנס לתחום דרך פעילות בארה"ב ולאחר מספר שנים ביצענו אקזיט. כיום אנו מחזיקים בחברה עם נוכחות ופעילות בהיקפים משמעותיים בנורווגיה, בגרמניה ובאנגליה. אני מתכוונת להגדיל את הפעילות הזו מתוך אמונה גדולה בתחום".
דיברת על חשיבותה של הקיימות בסט הערכים שלך. איך חוות שרתים זוללות אנרגיה מתקשרות לקיימות?
"זו שאלה טובה, ואנחנו נעשה הכל כדי להגדיל את ערך הקיימות בתחום, לכן למשל בחרנו לרכוש את חברת 'גרין מאונטיין' בנורווגיה, שם משתמשים בחשמל הכי ירוק שיש ומפתחים פתרונות ירוקים נוספים. התחום של חשמל ירוק עדיין בחיתוליו".
אין תקרות זכוכית
נושא שאי-אפשר שלא לדבר איתו עם עזריאלי הוא השיעור הנמוך של נשים בתפקידי ניהול בכירים בישראל. לעזריאלי חשוב לציין שאצלה אין שום הבדל בין המשכורות שמשולמות לגברים ולנשים בתפקידים זהים, "ממש עבדתי בזה. אין פער בשכר אצלנו. אפס פער", ובאותה הנשימה היא מתגאה גם בעובדה שהיא לא מקדמת נשים בשם האפליה המתקנת אלא אך ורק על פי כישורים והתאמה לתפקיד.
"נשים צריכות להעז ולפרוץ קדימה, להבין שיש נקודת זמן שבה הן יכולות לעשות את זה, ופשוט טו גו פור איט עד הסוף. לצערי, הרבה נשים עדיין מפחדות, מהססות, ואני מעודדת אותן שאם יש הזדמנות קחי אותה. פשוט קחי אותה"
"אם גבר ואישה מתמודדים על אותו תפקיד והגבר מתאים יותר, הוא יקבל את התפקיד. בקבוצת עזריאלי מתוך 12 מנהלים ארבע הן נשים. יש לנו תשע מנכ"ליות מתוך 18 מנכ"לי קניונים, ואני מעודדת את המנהלות והנשים בחברות שלי להיות חזקות ולדבר, להשמיע את דעתן".
בת"א 35 יש רק מנכ"לית אחת.
"זה דבר נוראי, אני לא מבינה איך זה קרה. זה משהו שחייבים לתקן", היא מדגישה. אבל כשאני שואלת על תקרות זכוכית, היא שוב מנפצת את התפיסה השגורה: "אני לא חושבת שקיימות תקרות זכוכית, אבל אני כן חושבת שנשים צריכות להעז ולפרוץ קדימה, להבין שיש נקודת זמן שבה הן יכולות לעשות את זה, ופשוט טו גו פור איט עד הסוף. לצערי, הרבה נשים עדיין מפחדות, מהססות, ואני מעודדת אותן שאם יש הזדמנות קחי אותה. פשוט קחי אותה".
תקשיבי. את לא עוצרת. מתי את נחה?
היא מחייכת חיוך נבוך. "אני לא נחה מספיק, אבל פעם אני עוד אנוח. אני שוחה קילומטר כמה פעמים בשבוע, זו המדיטציה שלי. אני גם קוראת הרבה, באנגלית בעיקר אבל גם בעברית".
ומי החברות שלך?
היא לא מבינה למה זה מעניין. "יש לי חברות של אמת, אבל הן לא מהברנז'ה, חלקן חברות ילדות".
ארבעה ילדים הביאו לעולם סטפני ודוד עזריאלי: האחיות דנה, שרון ונעמי, והאח הבכור, רפי, שמתמודד עם צרכים מיוחדים.
איך הקשר ביניכן, האחיות?
"מצוין".
על השאלה לגבי אחיהן הבכור, רפי, עזריאלי עונה בפתיחות מרגשת. "זה נותן כבר בגיל צעיר הבנה לגבי צרכיו של האחר, מפתח אמפתיה וגם תחושת אחריות וצורך לגונן ולהבין שיש סביבנו קשת של אנשים שונים. גם הבנות שלי למדו את זה בגיל מאוד צעיר. ההורים שלנו אף פעם לא הסתירו את אחינו הגדול, והוא תמיד היה חלק מהמשפחה ומהחיים. ככה גדלנו במשפחת עזריאלי".
עזריאלי הוא אחד המותגים הכי חזקים במדינה. את הבעלים, ואת גם נושאת את השם הזה. מאוד מחייב.
"אני גאה בשם עזריאלי. זה השם שלי, והוא היה כזה עוד לפני שהוא היה מגדלים, בניינים וקניונים. אגב, השם המקורי של אבא שלי היה דוד עזרילביץ' – לפני שהוא עיברת אותו אחרי הקמת המדינה", היא זורקת פרט טריוויה מפתיע. "לשאת את השם עזריאלי זו גם זכות וגם אחריות, אבל לצד זה אנחנו חיים נורמטיביים לחלוטין ומנסים לתמרן בין הפרטי והציבורי".
ממש כמו שאת עושה לאורך הראיון הזה.
"נכון", היא מודה. "ויש למשפחה שלי חיים נורמטיביים ופרטיים לחלוטין ואני מאוד מתעקשת על זה. גידלתי את הבנות שלי בצורה צנועה ונורמטיבית ואני לא חושבת שהן גדלו עם תחושה 'אני עזריאלי'. אני חושבת שגם הן מופתעות כשאנשים מסתכלים עליהן כעל 'עזריאלי', והן גם מתחילות להבין שעם השם באה אחריות. אז אנחנו צנועים ושומרים על חיים פרטיים ואני לא רוצה שהשם עזריאלי יקבע לנו את החיים".
הרגע המפתיע מכל בראיון היה כאשר שאלתי איזה חלומות עדיין לא הגשימה. עזריאלי עונה בהתלהבות מתפרצת: "אני חולמת להיות מדריכת טיולים בישראל".
את רצינית?
"100%. אני רוצה לעשות קורס, הלוואי והיה באונליין".
