מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת אלון-לנג מאור עקיבא.
בצילום: דב (29), מאיה (26) והחתולים הארי ומייגן.
אור עקיבא? דב: "אנחנו פה חצי שנה אחרי שגרנו שנתיים וחצי בחיפה. זו דירה של ההורים של מאיה ואנחנו משלמים את המשכנתה, 4,000 שקל ל-4 חדרים". מאיה: "אני לא אשקר, אור עקיבא היא לא חלום חיינו אבל זה מקום נוח כי אני לומדת בטכניון ודב עובד בבני ברק. זה בדיוק באמצע. בקיץ אנחנו הולכים הרבה לים בקיסריה".
איך הכרתם? דב: "הכרנו בצבא. הייתי קצין אג"ם בגדוד טנקים, ומאיה בדיוק סיימה קורס קצינים ובגלל שהיא הייתה מצטיינת נתנו לה לבחור לאן להגיע". מאיה: "מצחיק. אף אחד לא שאל אותי. שלחו אותי לבסיס מחריד ברמת הגולן והייתי בשוק. אמרו לי לכי לקצין אג"ם שיעשה לך תדריך. אני פותחת את הדלת ושם ראיתי את דב פעם ראשונה. אני מבואסת והוא מסתכל עליי מבסוט. אחרי שנהיינו חברים שאלתי אותו 'מה חשבת כשראיתי אותי באותו יום?', והוא ענה 'שאת ממש יפה ואיזה כיף לקצין קשר שהולך לעבוד איתך כל הזמן'".
מה אתם עושים? דב: "השתחררתי לפני חצי שנה ואני עובד כיועץ חיצוני בצבא דרך חברת מטריקס. אני מנהל מוצר. אנחנו מפתחים מוצרים טכנולוגיים שקשורים לטנקים. התחלה זה תמיד קשה. הייתה לי קריירה צבאית במשך 10 שנים ובניתי מעמד, אבל אחרי 7 באוקטובר החלטתי לעזוב. היה לי משבר קשה עם המפקדים שלי ועם המערכת".
7 באוקטובר? דב: "הייתי מ"פ פלוגת השריון שהייתה על גבול עזה באותה שבת. היו תחתיי עשרה טנקים. נהרגו לי באותו בוקר 9 חיילים ונחטפו לי עוד ארבעה. אנחנו היינו הטנקים הראשונים להגיב ונלחמנו שם קשה במהלך היום. הגעתי לגזרה ב-8:30 בבוקר אחרי שהקפיצו אותי. אני זוכר שאמרתי למאיה 'אני מסיים את האירוע וחוזר'. לא הבנו באותו רגע מה קורה. בדרך דרומה קיבלתי כבר הודעות שיש לי חיילים הרוגים ופצועים והתחלתי לנהל חמ"ל תוך כדי הנסיעה, לנסות לכוון את החיילים ולהרגיע אותם. שמעתי את המצוקה שלהם והבנתי שאנחנו לא באירוע. מהר מאוד הבנתי שהתפקיד שלי בתור מ״פ לא רלוונטי. אף אחד לא מתפקד וגם המח"ט משמש כלוחם שמגן על העמדה שלו. אז פשוט עליתי על טנק ויצאתי להילחם".
להילחם? דב: "היו קרבות קשים על מוצב יפתח וראיתי שם המון חברים שנהרגו בגבורה. משם החלטתי לנסוע לקיבוץ ארז ובדרך הורדתי כמה שיותר רכבים וטרקטורים של מחבלים שאני יכול. זה היה יום ארוך שבמהלכו מפקד החטיבה התקשר אליי ואמר לי 'אתה הטנק היחיד שכשיר כרגע, אני חייב שתגיע לניר עם. כשהגענו בסופו של דבר לקיבוץ נלחמנו מול 40 מחבלים והצלחנו למנוע את החדירה לניר עם. היו שלבים שמאוד פחדתי ואמרתי לעצמי 'אל תמות עכשיו'. אבל רוב הזמן אתה פשוט בפוקוס ולא חושב על כלום. היה לי הרבה מזל שיצאתי בחיים יחד עם כל צוות הטנק שלי. היום אני מרצה על הפלוגה שלי - כדי להביא לתודעה את הגבורה האדירה של החיילים האלה".
מאיה? "אני סטודנטית בטכניון להנדסת חומרים ובמשרת סטודנט ברפאל בתחום הטילים. אני אוהבת את רפאל כי אני מרגישה שמלמדים אותי ובונים עליי שאעבוד שם כמהנדסת כשאסיים את הלימודים. הבעיה שבחודשים האחרונים כמעט ולא עבדתי כי עשיתי השנה 300 ימי מילואים".
300 ימי מילואים? מאיה: "אני מגויסת מ-7 באוקטובר. אני קצינת קשר גדודית ובגלל שחסר אנשים הפכתי להיות גם קצינת אג"ם. 4 חודשים פשוט לא היינו בבית. היינו נפגשים מדי פעם בגבול כשדב יצא לטפל בטנק. בשלב מסוים הטכניון חזר ללמוד אז הפסדתי את הלימודים וכנראה אצטרך להאריך אותם קצת, אבל עזרו לי לעבור חלק מהמבחנים. בחודשים האחרונים אני לומדת חלק מהשבוע ועושה מילואים בסופי השבוע. לא הייתי שישי בבית כבר חודשים. זה משוגע אבל אין אנשים. במקביל אני בצוות מייסד של עמותה וגם זה שואב זמן".
עמותה? מאיה: "עמותת הגדעונים של קצינים בוגרי חיל התקשוב. אנחנו בונים קהילה ורוצים לחזק את המודעות ליכולות שלהם. אלה אנשי טכנולוגיה ברמה הכי גבוהה והגענו למצב שבראיונות עבודה בחברות הייטק לא ממש יודעים מה זה כי מכירים רק את 8200, וזה מתסכל".
מצב כלכלי? דב: "אנחנו מרוויחים מעל הממוצע אבל גם מבזבזים מעל הממוצע". מאיה: "גדלנו במשפחות שונות בכל מה שנוגע לכסף. אצל ההורים שלי אין קשר בין האם צריך להוציא לבין אם מוציאים בפועל. קודם כל מוציאים ואחר כך חושבים. זו תודעה של שפע אבל יש לזה חסרונות כי בתור אדם מבוגר אני מבינה שזה בעייתי". דב: "אנחנו לא חוסכים מספיק לזוג בלי ילדים".
הבילוי שלכם? מאיה: "רומא. חזרנו עכשיו מסופ"ש קצר. אנחנו מאוהבים בעיר הזו וכל פעם חוזרים לשם".
תוכניות? דב: "טיול אחרי צבא. יש תוכנית מפורטת. חודש קרוואן בניו זילנד, מזרח אסיה ולסיים ביפן. אנחנו ממש צריכים את זה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]
