באוגוסט 2024 נכנס דני דנון, בפעם השנייה בחייו, לתפקיד שגריר ישראל באו"ם. דנון, בן 54, נשוי ואב לשלושה, כיהן בעבר בתפקידים ממלכתיים שונים, בהם שר המדע והטכנולגיה, סגן שר הביטחון וח"כ מטעם הליכוד. כשהוא נדרש להשוות בין הקדנציה הראשונה שלו כשגריר ישראל באו"ם, בין השנים 2015–2020, לנוכחית, הוא מסביר עד כמה הפעם התפקיד מורכב, בשל מצבה של ישראל בעולם מאז 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. "אם בעבר נדרשנו להיאבק על עמדות ישראל, היום אנחנו נלחמים על עצם קיומה", הוא אומר. "הכהונה השנייה שלי באו"ם היא בעיצומה של מתקפה רב־זירתית, בתקופה של אנטישמיות גלויה, מתקפת טרור חסרת תקדים והכפשה שיטתית של ישראל. בין היתר את הכוח למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר אני שואב ממשפחתי, שמלווה אותי לאורך הדרך, ומהווה עבורי עוגן אישי וערכי. במערכה מתמשכת כמו זו התמיכה מהבית היא לא דבר מובן מאליו, היא נותנת לי כוח לעמוד מול גלים של צביעות ושנאת ישראל".
לפני כחודש הוביל דנון משלחת של שגרירי או"ם, מכ־30 מדינות שביקרו בישראל, כהמשך ישיר להשתתפותם בצעדת החיים באושוויץ שבפולין. הוא ליווה את המשלחת בביקורה בירושלים, ביישובי הדרום והעוטף ובטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בבריכת הסולטן בירושלים. "אחרי אושוויץ ו־7 באוקטובר, שתיקה אינה אופציה", הכריז.
4 צפייה בגלריה
השגריר דנון עם משלחת שגרירים מכל העולם במצעד החיים בפולין
(צילום: UN photo/Evan Schneider)
למה כיוונת בדבריך?
"להביא את העולם לירושלים ולדרום היה, מבחינתי, מהלך שהראה שישראל לא תשתוק ולא תסתתר. שנאת יהודים לא נעלמה, והיא גם לא תיעלם אם העולם ישוב לשתוק. מדינת ישראל קמה כדי להבטיח ש'לעולם לא עוד', והקהילה הבינלאומית חייבת להתייצב לצידנו, להכיר בזכותנו לחיים בטוחים בארצנו, ולתמוך במאבקנו לצדק, חירות וביטחון. שתיקה, במיוחד מצד הקהילה הבינלאומית, הפכה לשותפות להסתה, לאלימות ולהכחשה. לא דיברנו עם השגרירים, שהגיעו לארץ וביקרו, בין היתר, בכפר עזה, בשדרות ובירושלים, על המציאות - הם ראו אותה. כשהם עמדו מול שרידי פסטיבל הנובה, מול הבתים השרופים בכפר עזה, הם הבינו כמה השתיקה מסכנת את כולנו. זו לא הייתה רק הצהרה דיפלומטית, אלא מהלך שורשי שחשף לעולם את האמת".
איך נלחמים באנטישמיות בזירה הבינלאומית, בעיקר כשההסברה הישראלית לא מקבלת ציונים גבוהים?
"האנטישמיות היום מרימה את ראשה מחדש בכל מקום. בקמפוסים, ברשתות, במוסדות בינלאומיים. אנחנו מחויבים להרים את הראש ולהדוף את גל השנאה בלי חשש ובלי מורא. בכל רגע יש לזכור, שהאמת בצד שלנו. אותנו תקפו, והחטופים שלנו עדיין נמצאים בידי האויב האכזר, לכן אנחנו לא מתנצלים, אלא גאים לייצג את האמת והמוסר".
מה תפקידה של ירושלים בעת הזו?
"ירושלים היא בירת ישראל, אבל היא גם מוקד הזהות שלנו והיום גם מוקד הדיפלומטיה הבינלאומית. לכן, ביום ירושלים, אנחנו לא רק חוגגים, אלא גם מזכירים לעולם, שזו בירת ישראל לא כסיסמה, אלא כמציאות. החיבור שלנו לעיר הזו אינו עניין פוליטי, אלא עובדה היסטורית ותרבותית. ירושלים היא הלב הפועם של העם היהודי, וכשמבינים את הלב, מבינים את כל הגוף. לכן אני גם מעודד מנהיגים מכל העולם להגיע לעיר ולחוות אותה כפי שהיא באמת".
איזו ירושלים יש לדני דנון בלב?
"בכל פעם שאני נכנס בשערי העיר, אני מתרגש. יש משהו באוויר שהוא גדול מאיתנו. מעבר לכך יש כמה פינות בעיר היפה הזו, שאני מתחבר אליהן במיוחד. למשל, בריכת השילוח בעיר דוד, מקום שבו ההיסטוריה היהודית מדברת בקול ברור. כשאני עומד שם, במיוחד לצד שגרירים מרחבי העולם, אני מרגיש את הכוח של הרצף ההיסטורי, מהתנ"ך ועד ימינו.
גם הספרייה הלאומית החדשה היא, בעיניי, סמל לירושלים שמחברת עבר ועתיד, שורשיות וחדשנות. כשליח ציבור שצמח בתנועת נוער, תמיד ראיתי בירושלים את הלב הפועם של העם היהודי, תמיד פעלתי לחיזוק מעמדה של העיר היפה בעולם. את זה אני ממשיך לעשות גם היום מעל במת האו"ם. ירושלים לא זקוקה להסברים, רק לביקורים. מי שעומד בה - מרגיש. מי שמטייל בה - מבין. מי שמביט בה - יודע: זו הבירה של העם היהודי, היום כמו תמיד".
