1. היא יפה, היא גדולה, היא מוכרת בכל מקום בעולם והיא בירת ערי ישראל. אולם ירושלים, העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינת ישראל, היא גם עיר ענייה, עם הרכב אוכלוסייה שעלול לדרדר אותה עוד לזרועות העוני ולהאט את התפתחותה, אם לא יחולו בה שינויים מפליגים כבר בשנים הקרובות.
עובדה אחת ברורה לגמרי, כאשר בוחנים את סיפורה של העיר, אין כנראה אפילו ילדים באזור נידח באפריקה שלא שמעו את שמה ועל נפלאותיה. ירושלים מהווה מיקרוקוסמוס ייחודי של החברה הישראלית והמרחב המזרח־תיכוני. הפסיפס האנושי שלה מורכב מקבוצות דתיות, לאומיות ותרבותיות שונות, החיות זו לצד זו.
הבנת המבנה הדמוגרפי של ירושלים כיום – לצד ניסיוננו לנתח כאן מגמות בהתפתחותה העתידית לקראת שנת 2040 – חיונית לצורך תכנון עירוני, הקצאת משאבים ופיתוח תשתיות חינוך, תעסוקה ודיור. נכון לשנים האחרונות, אוכלוסיית העיר חצתה בשנתיים האחרונות את רף מיליון התושבים, והיא ממשיכה לצמוח בקצב מהיר הנובע בעיקר מריבוי טבעי גבוה.
על־פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכון ירושלים למחקרי מדיניות, מבנה האוכלוסייה בעיר מתחלק לשתי קבוצות לאומיות עיקריות: האוכלוסייה היהודית, המהווה כ־57% מכלל התושבים, והאוכלוסייה הערבית המהווה כ־38% מתושבי העיר, כאשר כ־5% הנותרים הם זרים או תושבים ללא סיווג דתי ברור.
בתוך החלוקה הדתית והקהילתית, הנתונים מציגים תתי־קבוצות בעלות מאפיינים מובחנים:
האוכלוסייה המוסלמית: מהווה את הרוב המוחלט של המגזר הערבי בעיר, עם כ־365,000 תושבים (כ־36% מכלל אוכלוסיית העיר).
האוכלוסייה הנוצרית: קבוצה קטנה אך היסטורית, המונה כ־13,000 עד 15,000 תושבים בלבד (כ־1.5% מהעיר), ומורכבת ברובה מערבים נוצרים וממיעוט של נוצרים בני לאומים זרים.
האוכלוסייה החרדית: הקבוצה הגדולה ביותר במגזר היהודי. החרדים מהווים כיום כ־29% מכלל אוכלוסיית העיר, וכמחצית (כ־47%) מהאוכלוסייה היהודית בירושלים.
האוכלוסייה הדתית והמסורתית: הציבור הדתי-לאומי והדתי מאוד מהווה כ־24% מהאוכלוסייה היהודית, בעוד הציבור המסורתי, שהיה בעבר הרחוק רוב מוצק בירושלים, מהווה כיום רק כ־12% ממנה.
האוכלוסייה החילונית: מהווה מיעוט יחסי בתוך המגזר היהודי בעיר – כ־15% בלבד מהתושבים היהודים (וכ־8.5% מכלל תושבי העיר) ומספרם הולך ופוחת בשנים האחרונות בקצב גבוה ומצער.
ירושלים נחשבת לאחת הערים הצעירות ביותר בישראל בהשוואה לערים גדולות אחרות, כמו תל אביב או חיפה. כ־33% מתושבי העיר הם ילדים ובני נוער גילאי 0 עד 14, בעוד שיעור האזרחים הוותיקים (בני 65 ומעלה) עומד על כ־9.5% בלבד, בעיקר בשל תוחלת חיים קצרה יותר אצל ערביי העיר. עם זאת התפלגות הגילים והגיל החציוני משתנים באופן דרמטי בין הקבוצות השונות:
האוכלוסייה החרדית: זאת הקבוצה הצעירה ביותר בעיר. הגיל החציוני בה עומד על כ־19 שנים בלבד. כ־40% מקבוצה זו הם ילדים מתחת לגיל 15, ורק אחוזים בודדים הם קשישים.
האוכלוסייה המוסלמית: מאופיינת אף היא במבנה גילים צעיר מאוד, עם גיל חציוני של כ־21 שנים. כ־37% מהמוסלמים בעיר הם בגילי 0–14, תוצר של שיעורי פריון גבוהים בעשורים האחרונים, אם כי אלו נמצאים במגמת ירידה מסוימת בשנים האחרונות.
הציבור היהודי הכללי (דתיים, מסורתיים וחילונים): קבוצה זו מבוגרת משמעותית. הגיל החציוני בה נע סביב 31 שנים, שיעור הילדים (0–14) עומד על כ־26%, ושיעור בני ה־65 ומעלה גבוה משמעותית ועומד על כ־15%.
האוכלוסייה הנוצרית: הקבוצה המבוגרת ביותר בירושלים. הגיל החציוני של הנוצרים בעיר גבוה מ־35 שנים, שיעור הילדים נמוך יחסית (כ־24%), ושיעור הקשישים בקבוצה זו הוא הגבוה ביותר מבין כלל המגזרים.
מגמות הפריון, הריבוי הטבעי ודפוסי ההגירה הפנימית (מעבר של תושבים אל מחוץ לעיר ופנימה) צפויים לשנות את פניה של ירושלים עד שנת 2040. על־פי תחזיות דמוגרפיות ארוכות טווח של הלמ"ס ומכוני המחקר, אוכלוסיית ירושלים צפויה להגיע לכ־1.35 עד 1.45 מיליון תושבים כבר בעוד 14 שנים, בשנת 2040.
השינויים המרכזיים הצפויים בהתפלגות הקהילתית כוללים:
המשך הצמיחה החרדית: הציבור החרדי צפוי להמשיך לצמוח בקצב המהיר ביותר בעיר (כ־4% בשנה). עד שנת 2040 החרדים צפויים להוות כ־35% עד 38% מכלל אוכלוסיית העיר, ולמעלה מ־55% מהאוכלוסייה היהודית בה.
יציבות יחסית של המגזר המוסלמי: האוכלוסייה המוסלמית תמשיך לגדול בשל ריבוי טבעי, אך בקצב מתון מאשר בעבר עקב ירידה הדרגתית בשיעורי הפריון של נשים ערביות במזרח העיר. קבוצה זו צפויה לשמור על משקלה היחסי, המוערך כיום סביב 37% עד 39% מכלל התושבים.
צמצום הציבור החילוני והמסורתי: עקב מאזן הגירה פנימי שלילי (צעירים ומשפחות מהציבור הכללי העוזבים את העיר לטובת המרכז או יישובים סמוכים), שיעורם של החילונים והמסורתיים צפוי להצטמצם במהירות רבה על־פי כל הסימנים, ולהוות אחוז חד־ספרתי מסך התושבים בעיר. הציבור הדתי־לאומי צפוי לשמור על יציבות יחסית עקב שיעורי פריון גבוהים יותר מהממוצע החילוני.
המשך התכווצות הקהילה הנוצרית: הקהילה הנוצרית צפויה להמשיך להצטמצם באחוזיה, עקב ילודה נמוכה והגירה אל מחוץ לישראל, ותהווה[ למרות חשיבותה העצומה של ירושלים לעולם הנוצרי, פחות מ־1% מהעיר.
בפילוח לפי קבוצות לשנת 2040:
החברה החרדית והמוסלמית ישמרו על פירמידת גילים צעירה, כאשר מרבית התושבים בהן יהיו מתחת לגיל 25. הדבר ידרוש הקמה מסיבית של מוסדות חינוך, בתי ספר וגני ילדים במערב ובמזרח העיר.
בחברה היהודית הכללית (ובייחוד החילונית) יהיה שיעור גבוה מאוד של בני 50 ומעלה ומיעוט יחסי של ילדים, מה שישנה את אופי השכונות הוותיקות שבהן קבוצות אלו מתרכזות.
לכן ירושלים צועדת בבטחה לקראת מציאות שבה שני המגזרים הגדולים והמשפיעים ביותר בה יהיו המגזר החרדי והמגזר המוסלמי, אשר יחד ירכיבו כמעט שלושה רבעים מאוכלוסיית העיר בשנת 2040. מדובר בשתי אוכלוסיות שבהן שיעור העוני גבוה יחסית, רבים מהם לא עובדים, בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות. מבחינה פיננסית[ העיר ירושלים תיהפך לענייה יותר, רבים מתושביה לא ישלמו כלל מיסי ארנונה, או רק מיסים בסכומים נמוכים מאוד, וממשלות ישראל ייאלצו לדאוג למענקי איזון לעיר, אחרת היא פשוט תעמוד בפני פשיטת רגל.
עם זאת פעולה ממשלתית עתידית תוכל להציל את ירושלים. הממשלות בשנים הקרובות יצטרכו להזרים לעיר, באמצעות מענקי עידוד והבטחת מקומות עבודה טובים, אוכלוסייה חזקה, שתשקם את ירושלים ותצעיד אותה קדימה, אחרי שנים של הגירה שלילית של האוכלוסייה החזקה בעיר.
המבנה הדמוגרפי הצעיר של קבוצות התושבים הקיימות יוכל גם לייצר מנוע צמיחה אנושי אדיר, אך יציב גם אתגרים כלכליים רחבי היקף. על קובעי המדיניות להתאים כבר עתה את שוק התעסוקה, פתרונות הדיור ומערכי התחבורה הציבורית, כדי להבטיח את חוסנה הכלכלי והחברתי של הבירה בעשורים הבאים ואת הפיכת ירושלים מאחת הערים החלשות בארץ לאחת המובילות בה. מה שבטוח, ליופיה ולייחודה של העיר לא יימצאו בשום מקרה מתחרים.
2. נתון עצוב ומדאיג. דווקא עיריית ירושלים מובילה במספר התלונות על השלטון המקומי בישראל. מדו"ח מבקר המדינה שפורסם בימים האחרונים עולה תמונה לא חיובית, כאשר היינו מצפים דווקא מעיריית ירושלים, כעיר עם מגוון כה גדול של דתות, עדות ועולים חדשים, להיות רגישה עד מאוד לתושביה.
אולם מבקר המדינה קבע אחרת. ירושלים היא שיאנית התלונות נגד רשויות מקומיות בישראל, כפי שעולה מהדו"ח השנתי של נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, ימים ספורים לפני שמתניהו אנגלמן יסיים את כהונתו.
מובילה במספר התלונות על השלטון המקומי. בניין העירייה
(צילום: shutterstock, brunocoelho)
על־פי הנתונים הרשמיים, במהלך שנת 2025 הוגשו נגד עיריית ירושלים וגופי השלטון המקומי בה 609 תלונות, הנתון הגבוה ביותר בארץ, המשקף זינוק חד של כ־34% לעומת השנה הקודמת (455 תלונות). מתוך כלל הפניות שנבדקו בעניינה של הבירה, 34% נמצאו מוצדקות.
הדו"ח מצביע על מגמה מדאיגה ברשויות גדולות נוספות, עם עלייה כלל־ארצית של 23% בהיקף התלונות נגד השלטון המקומי. במקום השני ברשימה הלא מחמיאה ניצבת עיריית בני ברק (עוד נתון עצוב), שרשמה את הזינוק החד ביותר – 44%, עם 367 תלונות. אחריה מדורגת (גם כן מצער) עיריית תל אביב־יפו, שנגדה הוגשו 261 תלונות, נתון המהווה עלייה של 42%.
המבקר אנגלמן הדגיש בדו"ח המיוחד שלו, כי הגידול במספר הפניות במחוז ירושלים ניכר גם באופן יחסי לגודל האוכלוסייה: היקף הפניות קפץ מ־19.1 תלונות לכל 10,000 תושבים ל־32.6 תלונות. עם זאת בחישוב מספר התלונות הממוצע לכל אלף תושבים, הרשויות המובילות בארץ היו דווקא של ערים חלשות במיוחד בדירוג הסוציו־אקונומי - בני ברק, בית שמש, נתיבות ולוד, אך במפתיע גם העיר הגדולה השלישית, חיפה.
עיקר טענות האזרחים נגד עיריית ירושלים נסבו סביב רמת השירות לציבור, ובכלל זה היעדר מענה לפניות, עיכובים ממושכים בטיפול, התנהגות עובדי ציבור, לצד ליקויים בנושאי חינוך, רווחה וגביית ארנונה. ממצאי הדו"ח מדגישים את הצורך הדחוף של הרשויות המקומיות לבצע בדק בית מקיף, לשפר את הממשק מול האזרח ולהגביר את הפיקוח על איכות השירות הניתן לתושבים.
3. בשני העשורים האחרונים עובר שוק מחנה יהודה בירושלים מהפכה אמיתית, ללא כל ספק חיובית מאוד. מדוכן פירות וירקות מסורתי, הפך השוק בעיקר, ואפילו די מפתיע בתחילה, לאחד ממוקדי חיי הלילה המובילים בישראל.
והנה בימים אלה השוק ניצב בפני שדרוג תשתיות מקיף חדש. עיריית ירושלים ומשרד התיירות החליטו להשקיע סכום גבוה של לא פחות מ־54 מיליון שקל במתיחת פנים למתחם.
בשני העשורים האחרונים עבר השוק שינוי דרמטי. עם רדת החשיכה, הבסטות הוותיקות סוגרות את התריסים, ומפנות את מקומן לעשרות ברים, פאבים ומסעדות שף תוססות. הסמטאות הצרות, שבעבר התמלאו בקונים בשעות הבוקר, מתמלאות דווקא בלילות באלפי בליינים, סטודנטים ותיירים מהארץ ומהעולם. חזיתות הברזל של החנויות, המעוטרות בציורי גרפיטי צבעוניים, הפכו לתפאורה של חיי לילה ייחודיים, המשלבים אותנטיות ירושלמית עם תרבות בילוי מודרנית.
בתוכנית: תשתיות משודרגות. מחנה יהודה בלילה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כדי לתמוך בצמיחה זו ולפתור בעיות תשתית ארוכות שנים, הוכרז על פרויקט הפיתוח החדש. המימון, בסכום המשמעותי של 54 מיליון שקל, יתחלק שווה בשווה בין העירייה למשרד התיירות, ויבוצע בין השנים 2026 ל־2028. התוכנית כוללת החלפה מלאה של מערכות המים, הביוב, הניקוז והחשמל, לצד חידוש הריצוף הוותיק בסמטאות השוק ובתוואי המחבר לשכונת נחלאות הסמוכה.
מטרת הפרויקט היא להפוך את המרחב לבטוח, נגיש ומזמין יותר, תוך שמירה קפדנית על האופי הייחודי שהופך את מחנה יהודה ללב הפועם של ירושלים – ביום ובעיקר בלילה.
4. אחד האתרים הכי משמחים בירושלים היה מאז ומתמיד גן החיות התנ"כי. עוד בימים שבהם שכן בפאתי שכונת רוממה, אהבנו ללכת לשם, כילדים, ולראות לראשונה בחיינו מקרוב אריות, נמרים, פילים והיפופוטמים.
ואכן גן החיות בירושלים הוא אחד ממוקדי התיירות הפופולריים בישראל, המשלב היסטוריה עשירה וסיפורים אנושיים מרגשים. הגן הוקם בשנת 1940 בשכונת שמואל הנביא, ועבר בין מספר מיקומים עד שבשנת 1993 הועתק משכונת רוממה אל משכנו הנוכחי במורדות מלחה, בעמק רפאים. הגן משתרע על פני כ־400 דונם, מופעל עם תקציב שנתי נאה של כ־53 מיליון שקל, ומאכלס כ־2,000 בעלי חיים מיותר מ־250 מינים שונים.
טרגדיה בגן החיות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לצד פעילות השימור הענפה, הגן ידע לאורך השנים אירועים פיקנטיים, אך גם טרגיים שנחרטו בזיכרון הציבורי:
באפריל השנה נרשמה התרגשות עצומה בגן עם הולדתו של "צָ'הָאיָה" (אור באינדונזית) – גור האורנגאוטן הראשון אי פעם שנולד בירושלים, לאם בת ה־13 "סוגה", כחלק מתוכנית שימור בינלאומית.
לעומת זאת סיפורו של הפיל גבי היה פחות משמח, אך ורק בשל השם הטרגי שניתן לו. בשנת 2005 נולד בגן פילון אסיאני היסטורי, שהיה הראשון בישראל שנולד מהזרעה מלאכותית מורכבת. הוא נקרא "גבי" על שמו של ד"ר גבי אשכר ז"ל, הווטרינר הראשי המוערך של הגן, שיזם את הפרויקט ונהרג בתאונת דרכים טרגית זמן קצר לפני הלידה. כאשר בגר, הועבר גבי, עוד בימי הידידות בין שתי המדינות, דווקא לגן חיות בטורקיה.
טרגדיה אירעה בגן בקיץ אשתקד. בחודש באוגוסט 2025 התרחש בגן אסון כבד ומזעזע. המטפל המסור אוריאל נורי ז"ל בן ה־26 נהרג כאשר נמר פרסי תקף אותו בתוך חצר הכלוב, בזמן שהכין פעילות העשרה עבור המבקרים.
מה שבטוח הוא שאחת ההמלצות הראשונות שלנו למבקרים בעיר הבירה היא להגיע לגן התנ"כי. בטוח שלא תתאכזבו.
5. עדי גורדון הוא אחד הסמלים הגדולים ביותר שידע מועדון הכדורסל המפואר של הפועל ירושלים ושל הספורט הישראלי כולו. גורדון, ששיחק בעמדת הרכז, ניחן באישיות מגנטית, מנהיגות יוצאת דופן ויכולת נדירה, שהפכה אותו לחביב הקהל באולם "מלחה" המיתולוגי. הוא לא היה רק שחקן כדורסל מבריק, אלא גם מנהיג רוחני על המגרש, שהצליח להפיח במועדון אמונה ווינריות.
רגע השיא בקריירה של גורדון, אשר נחרת בדפי ההיסטוריה של הכדורסל המקומי, התרחש ב־18 באפריל שנת 1996. בגמר גביע המדינה התמודדה הפועל ירושלים מול מכבי תל אביב החזקה. בשניות הסיום של המשחק, כשהתוצאה הראתה שוויון, לקח גורדון את האחריות לידיו. הוא כדרר מול הגנת הצהובים, חדר לרחבה וקלע זריקה קשתית ובלתי אפשרית ("האפ־אנד־אנדר") מעל ידיו המושטות של תומר שטיינהאור.
עדי גורדון
(צילום: יוסי רוט)
הסל המדהים הזה קבע ניצחון 65:67 והעניק להפועל ירושלים את גביע המדינה הראשון בתולדותיה. הזכייה ההיסטורית שברה את ההגמוניה של מכבי תל אביב וסימנה את הפיכתה של ירושלים לאימפריית כדורסל. עדי גורדון נותר עד היום סמל לרוח לחימה, חיבור עמוק לאוהדים ומופת למשחק קבוצתי ומרגש.
בימים אלה חזר עדי גורדון בן ה־60 לרגע לכותרות. עיריית ירושלים החליטה להעניק לספורטאי, מהגדולים שהיו בירושלים, "המלמיליאן של הכדורסל", במסגרת טורניר הסטריטבול החגיגי בכיכר ספרא, אות הוקרה מיוחד על תרומתו רבת השנים לספורט בירושלים ולכדורסל בישראל. באמת שמגיע לו הכבוד הזה!
