בוקר טוב לכל האנשים שחיים בבית "האח הגדול" הגדול בעולם, דהיינו מדינת ישראל. סגורים מכל כיוון, הדרך היחידה לצאת היא להיות מודח למדינה אחרת. עיני כל העולם מופנות אלינו 24/7, הכל משודר, מתועד ומנותח בזמן אמת. עם גיבורים ונבלים ומריבות בלתי פוסקות, הצבעות הדחה בזירה הבינלאומית, גינויים והטלות ווטו, וכמובן, קידוש בשבת. חשקה נפשכם באסקפיזם מאלחש? קשה לכם להתמודד עם האין-מצב? העונה החדשה של "האח הגדול" נפתחה אתמול ואיתה הרוטינה המוכרת שאתם כבר יודעים לדקלם מתוך שינה. ואל תשכחו, לא באנו לפה כדי לעשות חברים.
מתוך "האח הגדול" - פרק הפתיחה
(צילום: באדיבות רשת 13)
אל תתנו לאווירת הספרינט על סטרואידים של גיא זו-ארץ ולירון וייצמן להטעות אתכם – זאת עומדת להיות עונת מרתון מרוחה וארוכה. כל דבר שיכול להימתח – יימתח. זה מתחיל מערב הכניסה שעומד להתפרש – לראשונה ב"האח הגדול!" – על פני שלושה (!) ערבים, ובתחילת המשדר הבטיח זו-ארץ שהעונה הזאת תיגמר אי שם בספטמבר, כלומר אחרי החופש הגדול. איפשהו אל תוך שנת הלימודים, אנחנו עדיין נקבל שלושה ערבים בשבוע של הדיירים סרוחים להם בבריכה או בחדר השינה, משתדלים לא לחטוף קנסות ולא לאבד את ההכרה.
זה ימשיך וימשיך, ואנחנו נשכח מתי זה בכלל התחיל ומה עשינו שמגיע לנו כל היופי הזה, ובשביל מה בכלל הגענו מלכתחילה. נשאר רק לקוות שבשלב מסוים לזוארץ ו-ויצמן יגמר הקול והם יפסיקו לצעוק. באמת, תפסיקו לצעוק. הדבר הזה שאתם מחזיקים ביד, הוא מגביר את הקול שלכם כדי שיגיע עד האנשים שצופים בכם בבית. הטכנולוגיה קיימת והיא ממש בהישג ידכם, ליטרלי. אין צורך בדציבלים נוספים, אנחנו שומעים אתכם נהדר.
על פי תעודות הזהות של רוב הדיירים (כלומר של שליש מהם), אפשר להסיק בזהירות שההפקה מכוונת לעונה מיליטנטית עם הרבה קונפליקטים. כמעט כל הדיירים הגיעו עם המניפסט המתורגל והקלישאתי של מתמודדי "האח", ואני תוהה אם האח הגדול מכוון אותם לשם בעצמו. שוב אנשים ש"אומרים את הכל דוגרי בפנים", לכולם יש פתיל קצר וכולם אומרים בדיוק את מה שהם חושבים, לא מחשבנים לאף אחד ואם מישהו מנסה לפגוע בהם, הם משגרים אליו טיל כתף ומוציאים לו את החשק לחיות.
כמעט כולם תמיד מקבלים מה שהם רוצים, עושים מה שהם רוצים ולא כדאי להיקלע לפה שלהם בטעות או לא בטעות. אין לי מושג ממתי זה נהיה ערך, להקיא את הדעה שלך כל הזמן, להגיד את מה שאתה חושב בפרצוף בלי טאקט. אני רק יודעת שאיפה שהוא האידיאל היפה של אינדיוודואליזם ומימוש והגשמה עצמיים לקח פנייה מאוד-מאוד לא נכונה. האם אנשים כאלה מסוגלים בכלל לבנות מערכות יחסים מעניינות, או שהאח הגדול פשוט ויתר על אלה מראש? רק הזמן יגיד. הדמיון לא נגמר באופי. כל הבנים דומים זה לזה ולאור בן דוד, אותו לוק אוריינטלי זיפי ומחוספס, וכל הבנות דומות זו לזו רק מחליפות צבעים.
יש לנו את ארז, כדורגלן עם פה גדול; מאור, גרסה של דנה דבורין, בחורה מבית עשיר עם פה גדול; תרצה, ששירתה בעזה והיה לה כיף; מאי, דוגמנית מסלול בינלאומית שהיא גם מתוקה וגם רעה; אלאיה, שאמרה בראיונות בעבר שהיא טרנסית למרות שזה לא נאמר בפירוש בשום שלב בתוכנית, ושלי, שאוהבת אוכל ובמיוחד מזון, שיש לקוות שלפחות תנפיק מדי פעם חידושי-שפה שיצדיקו את נוכחותה ("בחרו בי סקנד צ'אנס ואני סקנד וואן"). כמובן שכל האנשים האלה משליכים אל תעודות הזהות שלהם את ה"אני הדמיוני" שלהם, זה שהם מפנטזים שהם. אחר כך רובם נכנסים הביתה והופכים לפודלים, ורק אחרי תקופת מה מתחילים להתגלות היהלומים האמיתיים.
השנה יש כמה פוטנציאלים: טל, טייל פוסט-טראומטי שלא שותה אלכוהול, בהצלחה בבית האח, טל; ארז, שמעיד על עצמו שהוא דייר רגיל ורק בזה כבר יש משהו כל כך מרענן; חן, האקס של מאי, שמגיע מבארי עם טרגדיית 7 באוקטובר, ולורן אופוקו גוזלן הימסני, ידידתו הטובה של כל מי שמשלמים לו לפי מילה, שמנגישה הכל לבעלה - ושאם מותר להמר בשלב הזה, אני רוצה לראות אותה יוצאת אחרונה מהבית. מי שחולש על שתי הנישות – הסטריאוטיפי והפוטנציאלי הוא דרור "דרורה" קליר, האדם היחיד שאתם אולי באמת מכירים, יד ימינה של דנה אינטרנשיונל שסדרת הדוקו-ריאליטי בכיכובה הוכיחה שאי אפשר לקבל ממנו מספיק.
כך החלה לה עונה נוספת שתיתן לנו הזדמנות להתמכר לאנשים שאנחנו לא מכירים - כלומר, אם אף אחד בהפקה לא יעמוד בינינו. מי ייתן שנזקקי האסקפיזם ימצאו בה נחמה, ושהחטופים יחזרו כולם, כמה שיותר מהר, ובבניין ציון ננוחם. אמן.
