בין פרסים יוקרתיים, שמלות מעצבים וכוכבי ענק, בטקס פרסי האמי האחרון שנערך לפני כשלושה שבועות היה רגע אחד שלו חיכה כל מי שאוהב להריח את השלג מגיע. לרגל 25 שנה לעליית סדרת הקאלט "בנות גילמור", התאחדו על הבמה לורן גרהאם ואלקסיס בלדל - הלוא הן לורליי ורורי גילמור - להגשת פרס הכתיבה הטובה ביותר בסדרה קומית. כשברקע בקע קולה של קרול קינג עם שיר הפתיחה Where You Lead I Will Follow, ומרפסת ביתן האהוב של הבנות בסטארס הולו ניצבה על הבמה, סיפרו השתיים על הדרך שהן עברו עד לרגע הזה.
"'בנות גילמור' הייתה בעצם סדרה קטנה מאוד. כלומר, לא היה לנו כסף", אמרו השתיים, "אם ב'המופע של דרו קארי' חגגו יום הולדת, הם היו שולחים לנו את שאריות העוגה, כי נראינו רעבים. חסכנו כל השנה כדי להצליח לצלם פרק אחד עם שלג, ואז 'אי.אר' היו מרטיבים את הרחוב שלהם ושוטפים לנו את הכול. אבל היו לנו תסריטים - תסריטים מצוינים", הוסיפו השתיים, שהודו בעבר שגודל התסריט בכל פרק היה כפול משל סדרה רגילה.
לבמה הזאת, שחוגגת את הטלוויזיה האמריקנית, הגיעו השתיים כשהן מגובות בטייטל הנחשק "איקוניות" - טייטל שלו הן זכו בזכות התפקידים שלהן ב"בנות גילמור". וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: מדוע סדרה שעלתה לשידור אי אז בתחילת אוקטובר 2000, ומספרת על מערכת יחסים ייחודית בין אם ובת שביניהן מפרידות רק 16 שנים, גורמת לנו גם היום "ללכת אחריה לאן שהיא מובילה"?
"הן פיתחו ביניהן חברות מעניינת כזו, שאי אפשר 'ללהק' אותה"
רשת WB (האחים וורנר) הוקמה באמצע שנות ה-90, אך עד 1997 התקשתה להשיג חשיפה משמעותית, ורוב הסדרות ששידרה היו כאלה שבוטלו וחודשו אצלה. מי שהפכו עבורה את היוצרות הייתה הסדרה "באפי ציידת הערפדים", ואחריה "דוסון קריק", "פליסיטי" ו"מכושפות", שמיתגו אותה כבית לדרמות נעורים וקרש קפיצה לכוכבים חדשים. אבל למרות ההצלחה היחסית, WB נותרה רשת קטנה בהרבה מהענקיות המתחרות, והפקותיה נאלצו להסתפק בתקציבים צנועים בהרבה. דווקא מתוך המגבלה הזו נולדו סדרות ששמו את הדגש על דיאלוגים חדים ודמויות בלתי נשכחות - וכך, במסדרונותיה, צמחה גם "בנות גילמור".
12 צפייה בגלריה
"הקסם של הסדרה הוא לחלוטין מערכת היחסים הלא שגרתית בין רורי ולורליי"
(צילום: Warner Bros./Delivered by Online USA/Gettyimages)
"לא היה לנו כסף", סיפר יאניק טרוסדייל, שגילם את מישל, בריאיון ל"פיפל" השנה: "כל הזמן התלוננו שאיימי (שרמן-פלדינו, יוצרת הסדרה. א"ח) העלתה רעיונות אבל לא יכולנו לממש אותם, כי הם היו יקרים מדי. 'אין כסף, אין כסף, אין כסף' - זו תמיד הייתה התשובה".
אך למרות שהעלילה התרחשה בקונטיקט, הצילומים נערכו בכלל באולפני האחים וורנר בברבנק שבקליפורניה, בסטים ששימשו גם סדרות אחרות. הבית של לורליי ורורי היה מהצד השני של הבית של סוקי חברתן הטובה; כדי לחסוך בבניית לוקיישנים חדשים היו מצלמים את גרהאם "צועדת במעגלים" באותו סט עם פריטים מוזזים מסביב; והמלבישה הראשית, ברנדה מייבן, מחזיקה גם היום חשבון טיקטוק פעיל שבו היא מספרת שכדי להתאים את הבגדים לתקציב היא השתמשה בביגוד קיים, ובחלק מהמקרים אפילו קנתה בחנויות יד-שנייה או השתמשה בפריטים שכבר היו במחסנים של האחים וורנר.
12 צפייה בגלריה
"הייתה לנו הרבה חירות בכל מה שקשור לליהוק". מתוך "בנות גילמור"
(צילום באדיבות נטפליקס)
אם חלק מהשמלות שנלבשו באירוע של בריגדת החיים והמוות בעונה חמש נראו לכם מוכרים - זה כי כנראה ראיתן בעונה השנייה את הנערות בטקס היציאה לחברה של רורי לובשות אותן, ולאורך השנים מעריצים אדוקים גם זיהו פרטים שנלבשו בסדרה "חברים" (ששייכת ל-NBC, אבל צולמה באולפני וורנר) - על הדמויות ב"בנות גילמור".
למרות התקציב המוגבל הצליחה שרמן-פלדינו (יחד עם בעלה, דניאל פלדינו, שחתום על ההפקה) לדמיין ולברוא את העיירה הקטנה סטארס הולו. בהומור ובדיאלוגים שנונים ומפורטים היא הצליחה להפוך מקום שבו הכול נמצא במרחק הליכה ליקום חי ומלא דמויות בלתי נשכחות - מקירק ועד מיס פאטי - עם חנויות צבעוניות וישיבות-תושבים שכמעט תמיד גלשו לכאוס.
שרמן-פלדינו הבינה שכשהליהוק מדויק היא לא צריכה הרבה כסף. "השילוב בין שחקנית מקצוענית (גרהאם) לבין נערה שפשוט הייתה היא עצמה (בלדל) יצר משהו קסום, וזה היה חלק ממה שהפך את הסדרה לכל כך מיוחדת", טענה בריאיון ל"אנטרטיינמנט וויקלי" לפני עשור. "הן בילו שעות ארוכות בלפטפט זו עם זו, להסתובב במעגלים בסטארס הולו. הן פיתחו ביניהן חברות מעניינת כזו, שאי אפשר 'ללהק' אותה – היא פשוט צצה וקורית. והיה לנו מזל גם עם אד הרמן וקלי בישופ (ריצ'רד ואמילי), כי אני לא חושבת שמישהו צפה עד כמה ההורים יהיו חשובים. קלי בישופ הייתה ה'גילמור גירל' הנוספת. 'בנות גילמור' היא בעצם מופע בין-דורי, והעובדה שהיו לנו הורים/סבא-סבתא כל כך חזקים אפשרה לנו להגיע למקומות שלא היינו יכולים להגיע אליהם עם דמויות אחרות. זה מה שהפך את הסדרה שלנו לשונה, כי בעצם לא היה מקום שלא יכולנו ללכת אליו".
"הקסם של הסדרה הוא לחלוטין מערכת היחסים הלא שגרתית בין רורי ולורליי", חיזקה בלדל את דבריה בריאיון למגזין "גלאמור" ב-2016. "זה מה שרוב המעריצים מדברים עליו כשהם ניגשים אליי. או שהם מצליחים להזדהות איתה, או שהם היו רוצים שתהיה להם מערכת יחסים כזו. הרבה אמהות ובנות צופות בסדרה יחד".
"הייתה לנו הרבה חירות בכל מה שקשור לליהוק", המשיכה שרמן-פלדינו, "ידענו שכדי לאכלס עיירה אנחנו צריכים אנשים חזקים, כאלה שאפשר תמיד לספר סביבם סיפורים - והיינו צריכים למצוא אותם. בכל פעם שמישהו הופיע בתפקיד אורח ונחל הצלחה, כמו שון גאן (קירק, שבפרקים הראשונים מופיע כדמות של מתקין אינטרנט בכלל. א"ח), מיד הרגשנו שצריך להחזיר אותו. הבנו שאנחנו חייבים 'לשמור עליו' ושהוא לא יכול ללכת לשום מקום אחר, אחרת נמות.
"אותו דבר קרה עם לייזה ווייל (פריס), שהייתה לי בראש כבר מהאודישן שלה לתפקיד של רורי. אבל הבנתי שהיא לא מתאימה לרורי, אבל שהיא מבריקה בצורה בלתי רגילה - כמו קומיקאית-על, אז פשוט כתבתי לה דמות חדשה. הייתה לנו הרבה גמישות כזו. בכל פעם שמישהו היה מעולה - היה לנו המזל פשוט 'ללכוד' אותו, ואף אחד לא ערער על זה. ככה יצא שיכולתי ללהק את מיילו ונטימיליה (ג'ס) ואת מאט זוקרי (לוגן) עוד לפני שבכלל היו לנו תפקידים בשבילם. ברגע שיש לך את האנשים האלה - אתה תמיד מסודר, תמיד יהיה מישהו שיחלץ אותך".
למרות שהקסם קרה כבר בתחילת שנות ה-2000, ב-2014 הגיע בכל זאת נקודת מפנה, כשנטפליקס רכשה את הזכויות לשידור הסדרה, והעמידה את כל שבע העונות לצפייה רצופה. מה שהיה פעם סדרה נישתית עם קהל נאמן אך מוגבל הפך בן רגע לתופעה גלובלית. דור חדש של צופים - רבים מהם צעירים שלא נחשפו לסדרה בשידוריה המקוריים - גילה מחדש את הקשר הקרוב בין לורליי ורורי, את המתח מול הסבא ריצ'רד והסבתא אמילי שמממנים לרורי את הלימודים, וגם את הסבלנות שנדרשה כדי לראות אם אי-פעם יתממש סיפור האהבה בין לורליי ללוק מהדיינר.
"בהחלט הגענו ליותר אנשים ממה שהגענו עם האחים וורנר", סיפרה גרהאם בריאיון השנה לג'ימי קימל. "זה חלחל גם לצעירים יותר, למבוגרים יותר, לגברים שהילדים או הנשים שלהם כנראה הכריחו אותם לצפות בזה". גרהאם אגב כמעט פספסה את התפקיד שללורליי, כי הייתה מחויבת לפרויקט אחר - שבוטל בדיוק בזמן לשמחת כל המעורבים.
ההצלחה בנטפליקס סללה במהירות את הדרך לחידוש A Year in the Life, שהחזיר את הדמויות למסך ב-2016. ארבעת הפרקים עוררו מחלוקת עזה: יש שטוענים שהצליחו להחזיר את הקסם, ואחרים סבורים שהיה עדיף לעצור בעונה השביעית (או השישית, למיטיבי לכת שפחות מחבבים את העונה המקורית האחרונה). כך או כך את ההצלחה שלה אי-אפשר להכחיש, והשאלה מי האב של הילד שמתגלה שרורי נושאת ברחמה ברגעי הסיום של החידוש, ממשיכה להעסיק את המעריצים, והקאסט נשאל עליה בכל פאנל או ריאיון עד היום.
I Am an Autumn
שתי בשורות מרגשות הגיעו לאחרונה למעריצי הסדרה, שמוכיחות את העניין הרב בה עד היום. האחת - סדרת דוקו חגיגית לציון 25 שנה, שתכלול ראיונות עם חברי הקאסט (אך ללא גרהאם ובלדל); השנייה - טקס קבלת הכוכב של לורן גרהאם בשדרת התהילה של הוליווד, שנערך בסוף השבוע האחרון.
"אני נרגשת כל כך כשאתם ניגשים אליי, בדרך כלל בשירותים של שדה התעופה, ומספרות לי כמה הסדרה משמעותית עבורכן. שצפיתן בה יחד עם בן משפחה, ואולי אפילו העברתן אותה לדור הבא", צחקה גרהאם בטקס, שבו נכחו גם הזוג פלדינו, קלי בישופ (אמילי), סקוט פטרסון (לוק), מאט זוקרי ויאניק טרוסדייל.
12 צפייה בגלריה
לורן גרהאם בטקס קבלת הכוכב בשדרות הכוכבים בהוליווד. מימינה: דניאל פלדינו, ומשמאלה: איימי שרמן-פלדינו וקלי בישופ
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
"עוצרים אותי הרבה", סיפרה מוקדם יותר השנה, "זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש ואני לא יודעת למה". אבל בריאיון לפני עשור ל"אנטרטיימנט וויקלי", הודתה שיש מי שזיהתה את זה הרבה לפני כולם: "אני מרגישה גאווה עצומה על ההצלחה של הסדרה היום, אחרי שהיינו משובצים מול 'חברים' במשך שנים. קלי בישופ אמרה פעם: 'אני חושבת שזו תהיה אחת מהסדרות שאנשים יחזרו אליה שוב ושוב', אבל אז לא באמת הבנתי את זה. רק כשעשיתי שנים אחר כך מחזמר בברודוויי, פתאום הגיעו נערות צעירות לראות את ההפקה בגלל 'בנות גילמור', ואז חשבתי: 'אה, נכון. השידורים החוזרים'. זה לא קרה כשהסדרה שודרה באמת, אלא שנים אחר כך".
גם טרוסדייל סיפר באותו ריאיון ל"פיפל" שמעריצים עוצרים אותו ברחוב כדי לדבר על הדמות שלו: "כל יום. כל הזמן. 40 פעמים ביום. היום אפילו חיכו לי אנשים מול המלון שבו אני מתארח, ואני חשבתי לעצמי - איך הם יודעים שאני ישן כאן? זה נהדר, אין הרבה תפקידים שיש להם השפעה על אנשים גם 25 שנה אחרי", אמר, "אני לא הולך להילחם בזה. אני מישל, וזה בסדר".
אפילו מליסה מקארתי - השחקנית המצליחה ביותר שיצאה מ"בנות גילמור" ואחת הקומיקאיות האהובות בהוליווד - עדיין נשאלת שוב ושוב על ימיה בתור סוקי, השפית הקלאמזית והבסטי של לורליי. עצם העובדה שגם אחרי קריירה מלאת שוברי קופות, מועמדות לאוסקר ופרס אמי היא מזוהה כל כך עם הסדרה - היא ההוכחה האמיתית לגודל ההצלחה ולחיים הארוכים שלה.
מקארתי אפילו חזרה לגלם את סוקי בחידוש ב-2016 - מהלך שלא בהכרח מובן מאליו שתעשה שחקנית בסדר הגודל שלה. "זה קיבל חיים שלא ציפיתי להם", אמרה בריאיון ל"אנטרטיימנט טונייט" שבכלל עסק בתפקיד שלה בלייב-אקשן של "בת הים הקטנה" ב-2023. "איימי יצרה עולם קטן ומנחם שהיה תענוג להיות בו, ועבדתי עם אנשים מקסימים. הייתה לי עבודה קבוע - אף אחד לא הופתע מזה יותר ממני, אולי חוץ מההורים שלי".
12 צפייה בגלריה
"איימי יצרה עולם קטן ומנחם, שהיה תענוג להיות בו". מתוך "בנות גילמור"
(צילום באדיבות נטפליקס)
אבל עם כל הכבוד לאלו, תו התקן האמיתי של 2025 להמשך ההצלחה הוא דווקא בטיקטוק. באפליקציה האהובה, "בנות גילמור" חיה מחדש דרך סאונדים שהפכו לוויראליים. המעבר המוזיקלי המוכר של ה-La-La-La מאת סם פיליפס מלווה עשרות אלפי סרטונים; השורה I am an autumn הפכה למנטרה של עונת הסתיו, עם אינספור קליפים של סוודרים ושתייה חמה; וגם הציטוטים המשעשעים של קירק זוכים שם לחיים חדשים.
"התייחסו אליי כמו לחפץ - זה היה הזמן הכי מטריד שחוויתי על הסט"
יותר מחצי כתבה עברה וכמעט ולא הזכרנו את אחת הדמויות הכי חשובות בסדרה - לוק. אז מה עם השחקן סקוט פטרסון אתם שואלים? לפני כמה שנים הכאיב פטרסון למעריצים כשחלק כמה תחושות קשות מימי הצילומים של "בנות גילמור". בפודקאסט שלו, I Am All In with Scott Patterson, שיתף כי הרגיש שמחפיצים אותו במהלך סצנה בעונה השלישית שבה סוקי (מקארתי) נוגעת בטעות באחוריו, מה שמוביל אותה ואת לורליי לשיחה על הישבן שלו.
"זה גרם לי להרגיש ממש נבוך. זה הכעיס אותי שהתייחסו אליי כמו לחפץ. זה היה מטריד והייתי צריך לסבול את זה לאורך כל הסצנה הזו ובעוד הרבה טייקים. הכול היה על הישבן, הישבן, הישבן, הישבן. כשלא צילמנו, ישבנו ועדיין דיברו על הישבן, הישבן, הישבן. זה היה הזמן הכי מטריד שחוויתי על הסט הזה. לא יכולתי לחכות שהיום הזה ייגמר.
12 צפייה בגלריה
"אף פעם לא אמרתי כלום, ולכן גם כעסתי על עצמי". מתוך "בנות גילמור"
(צילום באדיבות נטפליקס)
"תשימו את עצמכם בנעליי: תעמדו שם מול כל האנשים שמצלמים. ככה היוצרת של הסדרה רואה את הדמות הזו - שאפשר להשפיל אותו ולקחת ממנו את הכבוד שלו במשך סצנה שלמה וזה בסדר. אבל זה לא היה בסדר מבחינתי. שנאתי את הסצנה הזו. זה מגעיל באותה מידה כשנשים מחפיצות גברים כמו כשגברים מחפיצים נשים, וזה מזיק באותה מידה. זה היה פשוט היום הכי פוגעני שחוויתי על סט".
לדבריו, הוא לא העז לומר דבר אז, כי חשש למקום עבודתו ובאותה תקופה סוגיות כאלה לא נלקחו ברצינות כמו היום. "רק בגלל שזה היה ב-2003 זה לא אומר שזה היה בסדר. זה אף פעם לא בסדר. ולא הרגשתי נוח לעשות את זה וזה עצבן אותי. אף פעם לא אמרתי כלום, ולכן גם כעסתי על עצמי, אבל הייתה לי עבודה ולא רציתי לעשות דרמה".
כמו הרבה סדרות מאותה תקופה, גם ב"בנות גילמור" יש לא מעט דברים שבמבט לאחור נראים אחרת. מלבד מישל, כמעט כל הדמויות היו לבנות, ואין ייצוג לקהילה הגאה עד שמישל מוצא מהארון בחידוש ב-2016; סיפור החיים של לורליי - שנכנסה להיריון בגיל 16, עזבה את הבית ובכל זאת הצליחה לבנות לעצמה חיים שנראים כמעט מושלמים - מוצג באופן רומנטי שמעלים את הקושי; וגם הבדיחות החוזרות על כמויות האוכל המטורפות של לורליי ורורי - אז זה היה חלק מהקסם שלהן, אבל היום זה יכול להרגיש קצת בעייתי - כאילו הן "זוללות בלי הפסקה" ובכל זאת תמיד נראות מושלמות, מה שמצייר אידיאל גוף שלא ממש קיים במציאות.
בין אם אתם ממצדדי תרבות ה-WOKE ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מזה שסדרות כמו "חברים", "מופע שנות ה-70" וגם "בנות גילמור" ממשיכות לככב גם היום למרות הביקורות שחוזרות ועולות. ייתכן שחלק מהקסם טמון דווקא בזה שהן פחות הקפידו על פוליטיקלי קורקט - מה שנותן להן מין חופש לא מכוון, וגורם לצופים להרגיש שהם חוזרים לעידן אחר. גם אם חלק מהרגעים נראים היום בעייתיים, הפער הזה עצמו מוסיף רובד של נוסטלגיה ושיחה מחודשת סביב הסדרה.
במקרה של "בנות גילמור" גם חשוב להדגיש שלמרות המרחק מהפי.סי - ההחלטה לשים במרכז הסדרה שתי נשים חכמות, חזקות, עצמאיות שהולכות פעמים רבות נגד הזרם, היא חזקה במיוחד ולא מובנת מאליה. אבל אם כבר מדברים - אולי הגיע הזמן שהדמויות בסדרה יפסיקו להחזיק את הטלפון הנייד ביד ולדבר בו בזמן נהיגה.
בדרך לעונה נוספת?
למרות הדברים שאמר פטרסון בפודקאסט שלו, אין ספק שעדיין יש לו קשר חזק לסדרה. הסיבה שהוא עסק בסצנה ההיא בפודקאסט שלו היא כי מדובר בפרויקט שמוקדש כולו ל"בנות גילמור". "לפני 20 שנה פגשתם את לוק דיינס… כובע מסובב לאחור, חולצת פלנל משובצת, מוזג קפה", מספר התיאור של הפודקאסט שעושה שימוש בכל הרפרנסים החשובים. "ועכשיו, בפעם הראשונה אי-פעם, סקוט פטרסון צופה בכל 154 הפרקים ובארבעת פרקי ההמשך. נבקר בסטארס הולו, במכולת של דוסי, בסטודיו של מיס פאטי, בחנות העתיקות של גברת קים, ונצלול ליותר רפרנסים תרבותיים ממה שתצליחו לספור. הצטרפו אלינו - בין אם אתם בצד של דין, לוגן או ג'ס. וננסה גם לפענח סוף סוף 'מי האבא'. נדבר מהר, ואם אתן כבר מצליחות להריח שלג, אם פריס היא לא רק עיר בצרפת, וארוחות ערב של יום שישי אצל ההורים הן חובה - אתם לא רוצים להחמיץ את זה. סוף-סוף מותר להביא טלפונים סלולריים".
מי שעוקב אחריו ברשתות החברתיות גם יודע שהוא לא אחת מפציע בסיורי מעריצים בסט של הסדרה. כמוהו גם שחקנים נוספים כדוגמת ונסה מרנו (אפריל), אמילי קורדו (גברת קים) או רוז אבדו (ג'יפסי) - שממשיכים לרכב על גלי ההצלחה שמחזיקים גם 25 שנה אחרי.
גם לורן גרהאם כתבה ספרים שמלאים בסיפורים מימיה בסדרה, וקלי בישופ - אמילי גילמור בשבילכם - בחרה לקרוא לביוגרפיה שלה שיצאה לפני כשנה The Third Gilmore Girl. זאת למרות שהיא אוחזת בקריירה מפוארת בברודוויי, פרס טוני, ותפקיד משחק איקוני כאמא של בייבי ב"ריקוד מושחת".
לא רק השחקנים הבינו את חוזקו של הפרנצ'ייז. מי שגר בארצות הברית בוודאי הבחין שבשנים האחרונות לא פעם מפציעות הדמויות לאיחודים קטנים בהפסקות הפרסומות. ב-2024 לוק ולורליי הופיעו יחד בפרסומת מלאת שלג לוולמרט, ורק בשבוע שעבר עלתה פרסומת לענקית המאפיות Panera, שמפגישה בין שני מושאי האהבה של רורי - דין (ג'ארד פדלקי) ולוגן (מאט זוקרי). השניים כאילו מתווכחים שם מי היה יותר מתאים לרורי, אבל כמובן שבסוף מתגלה שהם מדברים על אוכל.
כשפורטים לנו כך שוב ושוב על נימי הנוסטלגיה, קשה שלא לתהות אם צפוי לנו גם איחוד אמיתי נוסף. אז שתנוח דעתכם, כי אם זה תלוי בגרהאם - הכול עוד אפשרי. בריאיון ל"הוליווד ריפורטר" מהשטיח האדום באמי השנה היא אמרה שהיא יכולה לדמיין סרט חג המולד של "בנות גילמור". למעריצים אין תלונות, שעה וחצי מספיקה בשביל לגלות מי האבא של הילד של רורי (ולכעוס אם התשובה לא תהיה לוגן).
