בינואר 2024 הובהל עידן עמדי מרצועת עזה לבית החולים שיבא כשהוא פצוע קשה, מפויח ונושא את התג "אלמוני". בפברואר 2025, קצת יותר משנה לאחר מכן, הוא כבר מופיע לעיני המוני מעריצים עם שירי אלבומו החדש שיצא לאחר הפציעה, "סופרמן". בהתחשב בעובדות המצמררות האלה, סיבוב ההופעות הנוכחי של עמדי הוא יותר מאשר אירוע תרבותי. הוא כמוסה של המציאות הישראלית – כואבת, בלתי נתפסת ומעוררת השתאות בעת ובעונה אחת.
עידן עמדי מבצע את "לתת לחיים לרקוד" באקספו בתל אביב
(צילום: ליאור שרון)
את סיבוב הופעות הקאמבק שלו התחיל עמדי באופן טבעי בירושלים, העיר שבה נולד וגדל, ואמש (ראשון) הוא הגיע לאקספו תל אביב. "אין סיפורים כאלה בעולם, נכון? זה סיבוב הופעות קצת מוזר", אמר עמדי למעריצים הנרגשים. איפה עוד תמצאו זמר פופולרי ושחקן מצליח שהוא גם לוחם שכמעט איבד את חייו במלחמה? זה סיפור ישראלי עד כאב, וגם המופע שנוצר בעקבותיו הוא ישראלי עד כאב.
כבר בתחילת הערב על מסך גדול הוקרן סרטון שתיעד רגעים מתהליך השיקום שלו, ולקול התשואות החל עמדי לדקלם-לשיר את הלהיט "סופרמן", שיר הנושא של אלבומו החדש. הטקסט מבהיר שלא מדובר בלהיט תעופה עצמית אלא דווקא בניסיון להעביר מסר הפוך: תירגעו, אני לא גיבור העל שאתם אומרים שאני. לכל מושב בהיכל הוצמדה מזכרת – סיכה עם מחומש דמוי הסמל המזוהה עם גיבור העל סופרמן, רק שבמקום האות S מופיע במרכז לב שבור. לצד הסיכה בחר עמדי להשאיר מסר אישי שנכתב חודשים לפני המופע הראשון. בטקסט הקצר הזה הוא מסביר מה הייתה כוונתו במשפט המפתח בשיר הנושא, "כבר לא מפחיד אותי למות, יותר מפחיד לא לחיות".
"לא לחיות זה להפסיק לשיר, להפסיק לחלום, להפסיק ללכת קדימה למרות שכואב", כתב עמדי, "אם איכשהו המילים האלה הופכות למציאות ואתם נמצאים באולם כרגע, קוראים אותן, תדעו שלפניכם יעמוד עוד מעט אדם לא שלם. עם שברים, עם פיתולים ועם פינות חדות, אבל גם כזה שמבין שאין שום יופי בשלמות". זו, למעשה, התשובה של עמדי לבדיחות שהפכו אותו לצ'אק נוריס הישראלי. הוא מודע לכך שהוא סמל ישראלי, וגם יודע ליהנות מזה לפעמים, אבל לא רוצה שתראו בו גיבור ובוודאי לא רוצה שתחשבו שהוא הגבר המושלם.
עידן עמדי מבצע את "אמא" באקספו בתל אביב
(צילום: ליאור שרון)
מ"סופרמן" המשיך עמדי וביצע את "לתת לחיים לרקוד", שמסתמן כשיר הטוב ביותר באלבום החדש, ועוסק בתהליך השיקום מהפציעה הקשה ובהתמודדות עם הכאב. לביצוע של "אלייך" הוא לוקח את הגיטרה לידיו, ואחרי "אינסוף" הרומנטי הוא מספר על הצוואה שהשאיר לילדיו בתחילת המלחמה ושר את "מכתב לילדים". באלגנטיות של המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות הוא גורם לקהל לקום ולהתנועע ב"קול זיכרון ישן", שמהדהד את ילדותו בעיר המעניינת ביותר בעולם.
הקהל הרעיף על עמדי אהבה, ולא רק אהבה: במהלך הערב הוגשו לו כמה וכמה זרי פרחים, גלימת סופרמן, חולצה של בית"ר ירושלים ועוד. ב"חלק מהזמן" הוא צעד קדימה לעבר הקהל, כדי לראות מקרוב את פרצופיהם של הזריזים שהצליחו לקנות כרטיסים לפני שכולם נמכרו בתוך דקות ספורות. אחד מרגעי השיא נרשם כאשר הוא התיישב מול פסנתר כנף כדי לנגן ולשיר בליווי כינורות את "כאב של לוחמים", השיר שאיתו פרץ לתודעה אי אז באודישן ב"כוכב נולד", וקיבל משמעות נוספת לאחר הפציעה.
כשעמדי סיפר על חבריו שנפלו במלחמה, לפני שביצע את "זוכר כמעט הכל", דמעות עלו בעיניו. הוא הזכיר אותם בשמותיהם – אלכסיי שמקלוב, שנפל בקרב על תחנת המשטרה בשדרות ב-7 באוקטובר; עקיבא יסינסקי וגבריאל בלום, שנהרגו בתקרית שבה עמדי נפצע; ואלירן יגר שנפל בקרב ברצועת עזה. היה לו חשוב להנכיח באירוע הזה גם את כאב האובדן. מספר פעמים במהלך ההופעה הוא קיבל מהקהל דגלי הנצחה לזכר חללים מהמלחמה והניף אותם על הבמה.
את השיר "אמא" מהאלבום הטרי הוא הקדיש לפיזיותרפיסטית שליוותה אותו בתקופת השיקום, עירית סמילנסקי, ולדבריו בזכותה הוא עומד היום זקוף. הוא ציין שבחודשים האלה היא הייתה לו כמו אימא שנייה, וניגש לחבק אותה באחד מהרגעים יוצאי הדופן במופע. בהמשך הוא לא שכח להודות לרופא המנתח שקיבל אותו בתל השומר, פרופ' יורם קליין, שגם הוא נכח בהיכל. "הוא אוהד הפועל תל אביב והוכחנו לעולם שאפשר להביא שלום בין המחנות. הוא הביא לי לחדר דגל של בית"ר ועשה דבר 'פעוט' שהוא להציל את חיי", אמר עמדי בחיוך וקד לו בתודה.
עמדי, שהיופי בהופעתו טמון בפשטות, מעיד על עצמו שהתחספס בעקבות מאורעות 7 באוקטובר והמלחמה, וזה בהחלט מורגש בחומרים שיצר מאז. לא הייתי מתנגד אילו היה מבצע עוד שיר או שניים מהאלבום החדש, למשל את "לב" הנוגע.
השיר "לדפוק ת'ראש", שמפגין הומור ומודעות עצמית בשפע, מסתמן כאחד מחביבי הקהל בהופעה, והמומנטום הקצבי נמשך עם "עכשיו כולם רוקדים". בהדרן הוא חוזר ל"נגמר" מתחילת הקריירה, שגם הוא קיבל עוד מטען של משמעות. "ובדרך כשיצאנו אל הבית, אז עצרנו בפלאפל בפינה / ואנשים שם הסתכלו, מחאו כפיים, 'הגיבורים שלנו' אמרו באהבה / ואני עומד שם, מסתתר, קצת גדול עליי להיות זה ששומר", הוא שר אז. נדמה שגם היום הוא מבקש לחמוק מתדמית הגיבור ולא נוח לו כשמציבים אותו בעמדה הזו.
בסופו של דבר, ב-7 באוקטובר השתנה הרבה ממה שידענו על מושג הגבורה. עמדי הדגים זאת בסיפור שסיפר כששר את "דברים יפים לראות" – עוד שיר שכבר לא יישמע אותו דבר אחרי פציעתו ("אהובי, תפסיק לראות את הסוף / אהובי, זה כנראה מה שהיה צריך להיות / כך את אומרת / בוא נמשיך לחיות / יש עוד דברים יפים לראות"). במהלך ההופעה צעירה בקהל החזיקה שלט ובו הבטחה: "הפעם לא אתעלף בהופעה". עמדי סיפר שמדובר במקרה שהתרחש בהופעה האחרונה שלו לפני המלחמה, ב-5 באוקטובר 2023.
מעשה שהיה כך היה: אותה צעירה, שישבה באחת מהשורות הראשונות, איבדה את ההכרה אחרי שהנגן יוני דרור השמיע תרועת סקסופון חזקה מדי. שניהם, עמדי ודרור, עצרו הכול ונחלצו בעצמם לעזרתה. לדברי עמדי, עיתונאי ששמע על המקרה פנה אליו באותו יום חמישי בבקשה לדווח איך הוא נזעק עם שותפו לטפל במעריצה, אמר שזה לא מובן מאליו והפליג: "זו ממש גבורה". העיתונאי חשב לפרסם את הידיעה ביום ראשון, אבל מובן שזה לא קרה. באותה שבת פרצה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, וכולנו למדנו להכיר סיפורי גבורה מסדר גודל אחר לגמרי, מקרבות הבלימה ועד תעוזת המחלצים. איך שר פעם עידן עמדי? "לעזאזל, כמה גיבורים יש במדינה". נייחל לימים שבהם נוכל להסתפק בגבורה מסדר גודל קטן עד בינוני ולא נזדקק ליותר מזה.
