מותו של דייויד בואי בינואר 2016 פתח דלת אחת שנותרה נעולה בפני האנושות, וגם בפני הקרובים לו ביותר: זאת הייתה הדלת של המשרד שהחזיק בניו יורק, ואליו הוא הגיע כדי לעבוד על פרויקטים כאלה ואחרים. רק בואי והעוזרת שלו החזיקו במפתח, כדי לשמור על מקסימום סודיות: בכל זאת, גם רבע רעיון לא אפוי של אחד מגדולי האמנים בכל הזמנים, בין אם זה שיר, מחזה או עיצוב של אאוטפיט חדש, יכולים להיות כותרת עסיסית ומוקדמת מדי.
4 צפייה בגלריה
מתוך הארכיב של דייויד בואי במוזיאון V&A בלונדון
(צילום: David Perry, V&A Museum London )
אבל אז בואי גילה שהוא בעצמו פרויקט חדש – של מחלת הסרטן – והיצירה השלמה האחרונה שהספיק להשאיר הייתה רקוויאם לחייו, אלבום המופת Blackstar. כל השאר נאלצו להמתין עד שהתקבל האישור מבעלי העיזבון לפתוח את הדלת הנעולה ולגלות מה הותיר מאחוריו המאסטר. ספק אם אפילו הציפייה הקיצונית ביותר העלתה על דעתה את כמויות החומרים: פתקים, סקיצות, שרבוטים. הטרי ואולי המסקרן מכולם היה רעיון למחזמר, The Spectator, שמתרחש בלונדון התוססת של המאה ה-18: לוח הפתקים בחדר הכיל כיווני מחשבה ורפרנסים לאירועים אמיתיים, כגון הטרור שהטילה כנופיית המוהוק האימתנית שפעלה בעיר באותם ימים, או "מהומות גורדון" האנטי-קתוליות שהתרחשו ביוני 1780.
4 צפייה בגלריה
רפליקה של אוברול Tokyo Pop שיצר Kansai Yamamoto עבור דייויד בואי כזיגי סטארדאסט
(צילום: David Perry, V&A Museum London)
כמעט עשר שנים אחרי, הפתקים בכתב ידו של בואי הם חלק זעיר מהארכיב העצום שנפתח לציבור לאחרונה בסניף המזרח-לונדוני של מוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A): לא פחות מ-90,000 פריטים נתרמו למוזיאון, מתוכם 70,000 תצלומים, 400 תלבושות, 150 כלי נגינה וכן כתבים שונים (מכתבים שכתב וקיבל, מילות שירים). אפילו הדסק מהמשרד הנעול בניו יורק הוא חלק מהמחסן. רק 200 פריטים מוצגים באופן קבוע, אך בהזמנה מראש ניתן לבקש להתבונן בפריטים מסוימים מהקטלוג האימתני.
גם בביקור מזדמן שם, לאחר מאמץ רב להשיג כרטיסים (שמשתחררים תקופתית וכולם שוריינו עד הפעם הבאה), ניתן לראות על שולחן בחלל התצוגה קלסרים מקוטלגים ובתוכם רפליקות של הפריטים. ברקע, מן הסתם, שירים של בואי הבוקעים מתוך המסך הגדול שמקרין קטעי וידאו מוכרים ויותר ופחות שלו. במשך כמעט 50 שנה, מיליונים רצו להציץ לרגע למוחו הקודח של בואי, למה שמעסיק אותו, לחוויות שעבר בדרך להמצאת הרוק מחדש. הארכיב הזה הוא הדבר הכי קרוב להגשמת המשאלה.
הילד שהפך לחבר מכוכב אחר
בהתאם למורשתו הרב-גונית, גם הארכיב של בואי משתדל ככל הניתן לגעת בכל מה שהעסיק אותו מאז הפך מדיוויד ג'ונס, יליד שכונת בריקסטון בלונדון, לחבר מכוכב אחר: הוא יצר בעיקר מוזיקה, אך הירידה לכל פרט הפכה אותו גם לאייקון אופנה, לאינטלקטואל של רוק, לשחקן בפרויקטים שמצריכים ראש פתוח ונפש חפצה, ומעל הכל אמן שמחפש תמיד את הדרך קדימה, לקראת הדבר הגדול הבא.
4 צפייה בגלריה
מעיל Union Flag ששעיצבו דייויד בואי ואלכסנדר מקווין עבור Earthling, 1997
(צילום: David Perry, PA Media Assignments, V&A Museum London)
עבודת האוצרות במוזיאון, שלה היו שותפים אנשי מקצוע אך גם צעירים וצעירות מהשכונות הקרובות למוזיאון, מתוך מטרה לחבר את המוסד המכובד לשכונות שמקיפות אותו, מנסה ככל הניתן לאפיין את התרומה העצומה של בואי מבלי המרכיב החשוב ביותר ביצירה שלו: המוזיקה. מהאנדרוגיניות של תחילת הסבנטיז דרך ההשראה ששאב מהסול וה-Fאנק השחורים בתקופת Young Americans ועד החלוציות האלקטרונית של הטרילוגיה הברילנאית (האלבומים Low, Heroes ו-Lodger), מהקונספט האמנותי של סיבובי ההופעות (למשל סיבוב ההופעות המרהיב Glass Spider) ועד חדוות האינטרנט ("דיוויד בואי ישחרר את אלבומו החדש ברשת לפני החנויות", כך הוכרז לפני Hours מ-1999), כל אמצעי פיזי שיכול לשקף משהו מהתהליכים שחולל מקבל במה.
4 צפייה בגלריה
ג׳קט Aladdin Sane שעיצב פרדי בורטי עבור סיבוב ההופעות של דייויד בואי, זיגי סטארדאסט לייב, ב-1973
(צילום: Freddie Buretti, V&A Museum London)
בנוסף, הארכיון מזמין אוצרים-אורחים להבליט פריטים לפי טעמם והקשר האישי לבואי ו/או ליצירה שלו. השניים שנבחרו הם נייל רוג'רס האגדי, שעבד עם בואי בתקופת ההצלחה הגדולה של Let’s Dance וגם לאחר מכן, וההרכב הבריטי הנפלא The Last Dinner Party, שהושפע עמוקות מהיצירות היותר קברטיות של בואי, למשל האלבום Station to Station. פלא שאחד הפריטים שבחרו חברות הלהקה הוא מדריך להפעלת סינת' מסוג EMS, שליווה אותו בתקופה הברלינאית.
מתנה לאוהבי מוזיקה
לפני שקופצים לבקר, חשוב לעמוד על ההבדל בין ארכיב לתערוכה: 200 פריטים מתוך 90,000 זה אפילו לא קמצוץ, וגם אופן הפירוט על כל מוצג אינו דומה לתערוכה קלאסית. ללא הזמנת פריטים מראש, אין צורך להפקיע יום שלם עבור התענוג.
ובכל זאת, הארכיב של בואי הוא מתנה יפה: בוודאי למעריציו, בהם כאלה שעדיין מעכלים שהוא היה בן אנוש ולכן הלך בדרך כל בשר; אבל גם לאוהבי ואוהבות מוזיקה שהאזינו ממרחק רגשי אך בהנאה והעריכו את האימפקט התרבותי חסר התקדים. למעשה, כשעוברים בין ארונות הזכוכית ומביטים על ערמות הקלסרים, ניתן להרהר האם יש עוד דמות שהמיתולוגיה סביבה מורכבת מכל כך הרבה רבדים, התפתחויות והפתעות. התשובה היא שזה לא משנה אם בארכיב היו 90,000 פריטים או רק 200: דיוויד בואי היה ונותר אחד ויחיד.
