תכנים טלוויזיוניים על השואה, ברוב המקרים תכני דוקו, אינם זרים לצופה הישראלי. אבל נרטיבים שקשורים לשואה בז'אנרים כמו מתח וריגול הם בהחלט יוצאי דופן. "הגרמני", דרמת מתח מעורבת בדרמה משפחתית, שהופקה עבור yes בשיתוף עם חברת ליונסגייט האמריקנית ("מד מן") שהפרק הראשון שלה עלה אמש (א'), היא אולי ביטוי לאופן חדש בו מיוצגת השואה בתרבות הפופולרית.
"הגרמני" - מאחורי הקלעים
(באדיבות yes)
השחקן הגרמני, אוליבר מסוצ'י (המוכר מהסדרה "אפל", בנטפליקס) ואניה בוקשטיין הם אורי ואנה, זוג המתגורר בקיבוץ על שפת הכינרת בשנות ה-70. שניהם ניצולי שואה שהתאהבו עם תום מלחמת העולם השנייה ובנו לעצמם משפחה חדשה (עם הילדים עידו טאקו ונאיה בינשטוק) וחיים חדשים. בשלב מסוים המוסד מגייס את אורי למשימה בגרמניה, כזו שתצניח אותו בתא ותיקי אס.אס, כך שיוכל לסייע למוסד להניח את ידיו על פושע המלחמה יוזף מנגלה.
בלי קשר, אנה מתחילה לשחזר את קורותיה מהמלחמה ומנסה להתחקות אחרי עקבות המשפחה שלה, ואז צפים ועולים בה חשדות שהצופה המיומן יוכל לנחש אותם משלב די ראשוני בסדרה. בתוך כך הצאצאים הצעירים למשפחה מנהלים כל אחד עלילת משנה משלהם - איתן מנסה להתמודד עם טראומה שמשאירה אותו אכול רגשות אשם ותמר מנהלת מערכת יחסים עם חוקר שואה שפגשה באוניברסיטה. התסריט הזה זיכה את "הגרמני" בפרס התסריט בפסטיבל הסדרות הבינלאומי סירייס מאניה בצרפת, וחתומים עליו משה זונדר ("פאודה") ורונית ויס-ברקוביץ', שניהם דור שני לניצולי שואה, על בסיס רעיון של המפיק, אסף גיל.
זו לא הפעם הראשונה שמסוצ'י משחק בפרויקט שקשור לנאציזם, הוא היה היטלר בסרט "הוא חזר" ואדם שנשבה על ידי הנאצים אבל שומר על שפיותו בעזרת לימודי שחמט ב"משחק מלכים". הוא לא דובר עברית והוא השתלט על הטקסטים שלו במיומנות מרשימה, כשהוא מדקלם אותם פונטית. אבל הבעיה של "הגרמני" מתחילה בדיוק שם - בטקסטים. אפשר להבין מה קסם ליוצרים ברעיון שמוביל את קו העלילה של דרמת המתח. השואה מן הסתם כללה אינספור "ז'אנרים". היה בה גם הומור שחור, היה בה אקשן, היו סודות אפלים בנוסף לטרגדיה שגדלנו עליה. האפשרות לטוות עלילת מתח וריגול פנטסטית על רקע נושא טעון כל כך בהיסטוריה היהודית והישראלית היא בהחלט מפנה מרענן ואפילו בריא.
איפה זה משתבש? בשלב הביצוע. הנרטיב ששולח את מסוצ'י לחדור לקבוצת קציני האס.אס והגילויים של אנה, הגם שהוא צפוי למדי, עוד עובד יחסית (על פי שלושה פרקים מתוך שמונה שנשלחו לביקורת) והטוויסטים מייצרים את המתח המתבקש במהלך התפצחות התעלומה. הוא מגובה גם בשחקנים מנוסים וטובים - רותם קינן כחברו הטוב של אורי ואלון אבוטבול כראש המוסד ששולח אותו למשימה. אנחנו כצופים כבר מורגלים בשפה של סדרות 'המוסד' והיא לא מצריכה מורכבות גדולה.
מאידך הדרמה המשפחתית צולעת לגמרי, למרות שגם היא מגובה בשחקנים מצוינים - עידו טאקו ("החייל הנעלם") ונאיה בינשטוק. היא רצופה בקלישאות, בהתרחשויות מאולצות ובתגובות שטחיות של כל הדמויות. היא לא מעניקה את התמיכה המתבקשת לעלילת המתח. ההתנהגות של הדמויות לא מאפשרת לצופה להאמין שמדובר בניצולי שואה וצאצאיהם וגם השחזור התקופתי לא מצליח לגמרי ליצור את התחושה הנכונה.
דווקא בתקופה שבה האנטישמיות בעולם מתגברת שוב, "הגרמני", שנוצרה בשיתוף פעולה שיאפשר לה במה בינלאומית, נראית כמו גרסה מדוללת ונעדרת מורכבות של מה שהייתה יכולה להיות - דרמת מתח נועזת שמביאה פן של השואה שאנחנו לא רגילים אליו, ומסתפקת בתבניות בנאליות שחוקות שנעדרות את העומק והכאב האמיתי. מצד שני, כשהמציאות הנוכחית כל כך מטרידה, אולי שיח כזה על הטראומה ההיסטורית הוא בגדר מותרות.
