40 שנה שרבקה זהר לא ביקרה אצל רופא. לא עשתה בדיקות. עד אותו יום, בשנה שעברה, שפתאום איבדה תחושה ביד. "פתאום היא נרדמה לי, השפה ירדה למטה, לא יכולתי לדבר", היא משחזרת בריאיון שהתפרסם הבוקר (שישי) ב"7 ימים". "ואני זוכרת שאמרתי לאודי (תורג'מן - המפיק המוזיקלי, ג"ב): 'היד שלי כבדה'. ככה זה התחיל. ואז אני זוכרת שהייתי לבד בבית ופתאום לא יכולתי לנשום. נהייתי כחולה. הצלחתי להגיע לשכנים ואמרתי שאני לא נושמת. הגיעו ממד"א ולקחו אותי לבית חולים, זהו".
אבל למרות סדרה מכובדת של אירועי שבץ, קריסה של הכליות וקורונה - שבעקבותיה הייתה מחוברת שבוע למכונת הנשמה, מורדמת ומונשמת - זהר לא פחדה למות. "שכבתי על שולחן הניתוחים והבנתי מה זה אלוהים. ראיתי את מה שנקרא שכינה. זה הרגיש כמו שמש, זה מאוד נעים. ואז ידעתי שהכל יהיה בסדר".
זהר נאלצה ללמוד מחדש לנשום בעצמה. איך לדבר. איך לשיר. איך לחיות. "תוך כדי זה, אודי הוציא אותי לאולפן. היה מבריח אותי מבית החולים לפתח תקווה, להקליט שירים לאלבום".
בגיל 77, באלבום החדש "רסיסים של אור", הקול שלה נשמע טוב מאי פעם, גם כשהיא מארחת אמנים כמו אברהם טל, אתי אנקרי, לאה שבת ושי צברי.
היה רגע שחשבת שלא תשירי יותר?
"כן, אבל זה לא הפחיד אותי או העציב אותי. לא חשבתי על זה ככה. לא הייתה בזה טראומה. פשוט אמרתי: 'טוב, זה נגמר. זה לא יהיה יותר. החיים שלי כבר לא יהיו יותר אותו דבר'".
