פטריק דרהי ישב בערב יום שני באולם המכירות החדש של סות'ביס בניו יורק והביט במספרים על המסך מטפסים. הבעלים הישראלי של בית המכירות לחש משהו ליועץ לצידו, המנכ"ל צ'רלס סטיוארט נשך שפתיים כשמחיר היצירה חצה את 170 מיליון הדולר - ורק אחרי שהקהל מחא כפיים כשנשבר רף 200 מיליון הדולר, השניים שילבו זרועות וצחקו. כך תועד הרגע שבו "דיוקן אליזבת לדרר" של גוסטב קלימט נמכר בידי סות'ביס תמורת 236.4 מיליון דולר כולל עמלות - היצירה השנייה היקרה בהיסטוריה שנמכרה במכירה פומבית, והיקרה ביותר של אמנות מודרנית שנמכרה אי פעם במכירה פומבית.
המכירה נערכה בערב החנוכה של מטה סות'ביס החדש בבניין ברויאר במדיסון אבניו, לשעבר משכנו של מוזיאון וויטני. היא הובילה את מכירת ערב האמנות המודרנית, והייתה גולת הכותרת של אוסף לאונרד א. לאודר, יורש אימפריית הקוסמטיקה אסתי לאודר ואחד האספנים המשפיעים בשוק האמנות האמריקני, שהלך לעולמו ביוני. על פי הדיווחים, הדיוקן לבדו היווה כמעט מחצית משווי העבודות שנמכרו מאוספו באותו ערב, כ-527.5 מיליון דולר.
הציור, שגובהו כשני מטרים, צויר במשך שנתיים, בין 1914 עד 1916, ומתאר את אליזבת לדרר בת ה-20, בת למשפחת פטרונים יהודית בולטת של קלימט בווינה. היא ניצבת זקופה מול רקע תכול שעליו דמויות סיניות, עטופה גלימה ארוכה עם דרקונים סיניים ושמלה לבנה מנצנצת. מבקרי אמנות מציינים כי תנוחת העמידה הישירה והבטוחה שלה בציור, בניגוד למבט העקיף שמאפיין דיוקנאות אחרים של קלימט, הפכה את הדיוקן לאחד הציורים הבולטים מתקופתו המאוחרת. הוא נחשב לאחד משני דיוקנאות מלאים בלבד של קלימט שעדיין נמצאים בידיים פרטיות, ולכן גם לאחת ההזדמנויות האחרונות לאספנים פרטיים לרכוש יצירת פורטרט מרכזית שלו.
הדיוקן היה חלק מאוסף אמנות מרשים של משפחת לדרר היהודית בווינה. בתקופת מלחמת העולם השנייה בזזו הנאצים את העבודות, והאוסף הועבר לטירת אימנדורף באוסטריה, שם עלה רובו באש בסוף המלחמה. הדיוקן של לדרר ניצל מהשריפה, וב-1948 הוחזר לאחיה, אריך לדרר, שהיה דמות מוכרת בעולם האמנות הווינאי והונציאני. הציור נשאר בידיו עד שמכר אותו ב-1983, שנתיים לפני מותו.
הקשר בין קלימט לבין לדרר היה גם עניין של חיים ומוות. היסטוריונים מזכירים כי בתקופת הרדיפות הנאציות אליזבת לדרר טענה שהיא בתו הלא-חוקית של קלימט, אמן לא-יהודי שמת ב-1918 - צעד שנועד לסייע לה להימלט מרדיפה. אמה, סרינה לדרר, חתמה על תצהיר שתומך בגרסה הזו.
באמצע שנות ה-80 רכש את הדיוקן לאונרד לאודר - יורש אסתי לאודר ואחיו של רונלד לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי.לאודר הציב אותו בדירתו בשדרה החמישית. יועצת האמנות שלו, ההיסטוריונית אמילי בראון, סיפרה כי זה היה "תכשיט האוסף", וכי לאודר נהג לאכול את ארוחת הצהריים היומית לידו כאשר היה בבית.
בערב המכירה הוערך הדיוקן ביותר מ-150 מיליון דולר, ההערכה הגבוהה ביותר מתוך 1,450 היצירות שהוצעו בשבוע המכירות. שישה מציעים התחרו עליו במשך כעשרים דקות, החל מפתיחה של 130 מיליון דולר. אחד המציעים הטלפוניים הצטרף רק כאשר המחיר הגיע ל-171 מיליון דולר. בסופו של דבר זכה מציע טלפוני אחר ב"מחיר פטיש" של 205 מיליון דולר, ועם עמלות הגיע הסכום ל-236.4 מיליון דולר. זהו כאמור מחיר שובר-שיאים עבור קלימט, הרבה מעל 108 מיליון הדולר שהושגו ב-2023 עבור "ליידי עם מניפה", וגם מחיר השיא ליצירה מודרניסטית שנמכרה במכירה פומבית.
4 צפייה בגלריה
נהג לאכול צהריים ליד היצירה של קלימט. לאונרד לאודר לצד אליזבת' הרלי
(צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
מבחינת דירוגי השוק, "דיוקן אליזבת לדרר" נכנס למועדון המצומצם של יצירות שעברו את רף מאה מיליון הדולר. הוא מתמקם מיד אחרי "סלבדור מונדי" של לאונרדו דה וינצ'י שנמכר ב-2017 תמורת 450.3 מיליון דולר, ועוקף שיאי-עבר של פיקאסו ומודיליאני. התוצאה מאשרת את מעמדו של קלימט כאחד הציירים הבודדים מראשית המאה ה-20 שממשיכים למשוך מחירים בני תשע ספרות בשוק תנודתי.
אוסף לאודר כלל באותו ערב לא רק את הדיוקן, אלא גם עבודת דיו של וינסנט ואן גוך, "הזורע בשדה חיטה בשקיעה" מ-1888, שנמכרה ב-11.2 מיליון דולר ונרשמה כשיא עולמי לרישום עט ודיו של האמן. בנוסף נשבר שיא של אמנית העכשווית ססילי בראון, שציור שלה נמכר ב-9.8 מיליון דולר לאחר שנרכש ב-2006 בכמחצית מסכום זה.
עם סיום חלקו של לאודר, עבר בית המכירות לערב האמנות המודרנית והעכשווית, כשבראש רשימת העבודות דווקא מוצר מעולם הסניטריה. "אמריקה", שירותים מפוארים עשויים 18 קראט זהב מלא של האמן האיטלקי מאוריציו קטלאן, הוצעו למכירה לפי משקל הזהב שלהם, בכ-9.9 מיליון דולר. היצירה, למרבה הפלא, משכה רק מציע טלפוני אחד. עם העמלות הגיע המחיר ל-12.1 מיליון דולר. בבית המכירות ציינו כי הקונה הוא "מותג אמריקני מפורסם", בלי לפרט.
קטלאן יצר שני עותקים בלבד של האסלה המוזהבת ב-2016. אחת הוצבה במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, שם ביקרו אלפי אנשים והוזמנו להשתמש בה כשירותים פעילים, והמוזיאון אף הציע להשאילה לבית הלבן כאשר דונלד טראמפ ביקש לשאול עבודת ואן גוך. העותק השני הוצב בארמון בלנהיים באנגליה ונגנב ב-2019. שניים מן המעורבים בפריצה הורשעו השנה, אך האסלה לא נמצאה והמשטרה מעריכה שהזהב פורק והותך.
האסלה שהוצעה כעת למכירה הגיעה מאוספו של היהודי סטיב כהן, איל קרנות הגידור ובעלי קבוצת הבייסבול ניו יורק מטס, שנחשב לאחד האספנים המרכזיים של האמן. כהן החליט למכור את "אמריקה" משום שהיצירה הוחזקה במחסנים והוא רצה לראות אותה מוצבת שוב במקום ציבורי. קטאלן עצמו אמר בעבר כי הזהב בשירותים נועד ללעוג לעושר קיצוני, והסביר כי "לא משנה אם אתם אוכלים ארוחה ב-200 דולר או נקניקייה ב-2 דולר, התוצאה בשירותים זהה".
בסוף השבוע שלפני המכירה השתרכו תורים מחוץ לאולם שבו הוצב פסל השירותים בגלריה שעוצבה כמו תא שירותים מצופה-מראות. מאבטחים סיפרו כי מצאו בקושי זמן לגשת לשירותים רגילים בשל העומס. הפסל, שמשקלו כ-100 קילוגרם של זהב, צולם ללא הרף ברשתות החברתיות והפך לחלק מן המאמץ של סות'ביס למשוך קהל צעיר ומקומי למטה החדש, סמוך לריכוז מוזיאוני המייל.
המכירה של קלימט ושל האסלה המוזהבת בשני חלקי הערב יצרה צמד חריג אפילו בסטנדרטים של שוק האמנות. מבקרי אמנות הגדירו זאת "אחד הצמדים המוזרים בזיכרון האחרון", ערב שבו יצירה אחת נחשבת לאירוע של היסטוריה אמנותית ואחרת להפגנת ראווה של שוק הספקולטיבי, אך שתיהן יחד סיפקו סימנים מוקדמים להתאוששות בשוק שנחלש בכ-12% בשנה שעברה. בסך הכול הגיעו שתי מכירות הערב ל-706 מיליון דולר, יותר מכפליים של האירוע המקביל בשנה שעברה ושיא הכנסות לילה אחד בתולדות סות'ביס.
גם אצל המתחרים נרשמו מספרים חריגים. ערב קודם דיווח בית המכירות הפומביות כריסטיס על מכירות בהיקף 690 מיליון דולר במכירת אמנות המאה ה-20, כולל עבודה של מארק רותקו שנמכרה ב-62.2 מיליון דולר, לצד עבודות של פיקאסו ומונה שנעו סביב 45.5 מיליון דולר כל אחת. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים לעומת נובמבר הקודם, ומנתוני דו"חות של ארט בזל ו- UBS עולה כי אחרי שנתיים של ירידות והססנות מצד אספנים, שוק האמנות מתחיל לרשום מחדש עסקאות ענק, במיוחד כאשר מדובר ביצירות עם שושלת בעלות "מוזיאלית" כמו אוסף לאודר או אסלה מזהב.
