שתיים בלילה בחברון. חמש דמויות חשודות נראו מטיילות בתחנת הדלק. מתן פרץ הוקפץ מעמדת השמירה הצבאית וכבר תכנן את קרב היריות שלו - אחד מול חמישה. בצעדים קטנים של דריכות הוא מתקרב למקום. "הייתי יותר דרוך ממפוחד", הוא משחזר, "חשבתי כבר אלפיים צעדים קדימה. הרצתי את התרחיש הגרוע ביותר בראש. חשבתי גם שיש למחבלים יתרון עליי כי הם בחשיכה ואני חשוף באור של תחנת הדלק. ופתאום אני שומע מלמול באיזשהו ניב שאני מזהה, שהוא לא עברית, אבל זה גם לא ערבית. אני עוצר שנייה לפני שמתפתח מגע - ואז אני אומר, 'רגע, רגע, שנייה, רגע, מה? ואני קולט! בוא'נה, הם מדברים ביידיש!'".
קרב היריות המדומה שהריץ הסטנדאפיסט בראש היה בסך הכול מפגש עם הילדות שלו - חמישה חרדים שהגיעו לתחנת הדלק בחברון. "הם היו עם הגרניק כדי לשטוף את האוטו שלהם! תחשוב איזה מזל שאני הלכתי. אתה מבין שהייתי בישיבה חרדית בירושלים, ואני מכיר את הניב הזה? כל בן אדם אחר שהיה נעול על הסיטואציה היה קודם כל יורה, ובצדק - היו את כל הסיבות לירות".
מה זה עשה לך?
"הכול עלה לי פתאום, כי ראיתי איפה זה היה יכול לקרות ומה היה יכול להיות מהדבר הזה. לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אם הייתי יורה עכשיו בחסיד, סתם כי הוא שטף את האוטו שלו. למרות שאני יודע שזאת לא הייתה אשמתי, והם לא אמורים להיות שם. שם אמרתי לעצמי - בשנייה שאני מסיים את המילואים אני הולך לטיפול. אני לא יכול יותר לטפל בעצמי".
למה?
"הפחד של 'מה היה קורה אם...', זה היה נוראי. פתאום נפלה לי ההבנה שאני צריך לבדוק דברים עם עצמי. בכל המילואים פגשתי אנשים ששירתו איתי בסדיר (בחטיבת כפיר, ר"ב). אני מדבר איתם, והם מזכירים לי דברים - ואני מגלה שאני לא זוכר כלום. ממש שום דבר מהשירות הסדיר שלי".
מה זאת אומרת?
"לא זוכר כלום, כאילו יש לי חור שחור בזיכרון. משהו בקטע מדאיג. שלוש שנים שמתוכן אני זוכר אולי קצת מהטירונות. הדחקתי לחלוטין את כל הדבר הזה, וזה לא בריא, וזה לא טוב. אני לא רוצה שזה יתפרץ לי באיזשהו שלב בחיים מתוך לחץ. לא הפסקתי לחשוב על זה כל המילואים, ניסיתי להבין - למה אני לא זוכר כלום?!".
אולי זה מנגנון הגנה?
"אני בטוח שזה מנגנון הגנה. אבל בסופו של דבר, אתה לא רוצה שזה יתפרץ על האישה או על הילדים מתישהו בחיים, או בהופעה, או סתם נגיד כשמישהו קופץ עליי מאחורה. זה משהו שאני מספר בפעם הראשונה, אני פשוט הדחקתי את השירות הצבאי שלי. אני לא זוכר כלום. אומרים לי, 'בוא, תעשה סטנדאפ לחיילים', אמרתי יאללה, אכתוב קצת חומרים מהשירות שלי. ואני מנסה ואני מבין שאני לא זוכר כלום. פשוט שום דבר. למה אין לי פאנצ'ים על הצבא? יש לי פאנצ'ים על הישיבה התיכונית. יש לי פאנצ'ים על הילדות בקרית ארבע, יש לי פאנצ'ים על העבודה בעגלות. איפה השלוש שנים האלה? למה? אני מדבר עכשיו ויש לי צמרמורת. אני יודע שהייתי בקרבי, יש לי תמונות, כלומר לא הזיתי. יש אנשים ששירתו איתי, ומדברים איתי. זה מדאיג אותי מאוד. התחלתי לעבוד עם הפסיכולוגית שלי. היא אמרה לי, 'קח אותי למצב של סכנת חיים בצבא. אני מניחה שהיו כאלה'. אבל אני לא זוכר! זה נמחק לי!".
איך המטפלת מגדירה את זה? טראומה או חרדות?
"אני לא יודע. הלוואי והייתי יכול להגיד מה זה. עדיין לא הגענו לעומק של הדבר. רק במילואים זה ממש צף לי, הכול ביחד. היה לי ברור שאני גם מפסיק לעשן. הגעתי למצב במילואים שאני מעשן קופסת סיגריות בארבע שעות. אני משרת בכיתת כוננות, אתה תמיד מוכן למשהו שיקרה, ולהיות ככה 70 יום זה לא בריא. הרגשתי שאני מתפורר. בסדר, בוא נהיה דרוכים כשצריך להיות דרוכים, אבל אי אפשר כל הזמן להיות דרוך".
"אתה הבכור, פתאום בגיל 31 לבקש כסף מההורים - מבחינתי זה להיות לוזר"
פרץ כבר - או רק - בן 37, תלוי איך מסתכלים על זה: מבחינת קריירה, הוא רק בן 37 ותוך שמונה שנים בלבד הפך לאחד מהסטנדאפיסטים האהובים והמצליחים בישראל עם מופע בהיכל מנורה בדרך. אבל בחיים הפרטיים הוא כבר בן 37, רווק, שעדיין מחפש את הדרך לחלום הגדול שלו - הקמת משפחה.
הוא גדל בין היתר בקריית ארבע, מגדיר את עצמו מתנחל לשעבר, אח בכור מבין שישה, בן לאב איש צבא בדימוס ואיש עסקים בהווה, ואמא שחזרה בתשובה. בגיל 27 הוא הוריד את הכיפה כדי לא להגיע למצב של סכסוך עם הדת, והעצב היחיד שלו מהסיטואציה היה על האכזבה של אימו מהבחירה. "אחרי שסיפרתי לה, היא אמרה, 'מה שעושה אותך מאושר'. אבל זה היה ברור שהיא התבאסה עליי, כי אני גם הבן הבכור שלה. אבל זה מחיר שהייתי מוכן לשלם כדי לחיות יותר בשלמות עם עצמי".
ואיך אמרת לאבא?
"לא אמרתי לו. הוא פשוט ראה אותי".
מה גרם לך להבין שאתה לא במקום הזה יותר?
"זה כבר לא התאים לי. שנאתי לשמור שבת. מצטער להגיד, אבל זאת האמת. אני לא יכול לראות טלוויזיה, אני לא יכול לדבר עם חברים שלי, אני לא יכול לצאת לשום מקום, אני לא נייד. אם אתה רוצה משהו אתה הולך ברגל ותקווה שאנשים יגיעו לכיכר כמו שקבעתם. לא בא לי. יצאתי מהדת בגיל 27, לא בגיל 16 שאתה באמת לא יודע מה יש בחוץ. חוויתי שירות צבאי עם כיפה על הראש וחוויתי עבודה בעגלות בחו"ל, שמרתי כשרות ושבת. אתה רואה איך הצד השני חי, ואתה אומר, 'לא כיף לי. לא כיף לי לשמור שבת, לא כיף לי לקום ללכת לבית כנסת, לא אוהב'. אתה מבין? וניסיתי לאהוב את זה, לא הצלחתי. מה אני אעשה? כשהורדתי את הכיפה, אמרתי לאמא שלי שאני מעדיף לסיים עכשיו, כשאני ביחסי ידידות עם הדת, מאשר לצאת ולשנוא. הרי דתל"שים מתחלקים לשניים - אלה שמניחים תפילין, לא אוכלים בשר וחלב ופשוט לא שומרים שבת וכו', ויש את האלה שמבחינתם הכול זה טמטום ושקר, ואני ביום כיפור אוכל חזיר בחלב אימו. אני לא רציתי להגיע למצב של שנאה".
אחרי שהוריד את הכיפה, פרץ החליט ללכת אחרי החלום שלו, וכשסיים לימודי תקשורת, השתתף בפרויקט יוטיוב שאפתני עם חברו הקרוב-לשעבר סער קליזו, על חבורת צעירים שנסגרו בווילה ועשו מתיחות. הפרויקט נחל הצלחה גדולה בהתחלה - אולם בסופו של דבר נכשל. פרץ חווה את הכישלון מבחינתו - אבל סירב להודות בכך - במיוחד מול אביו, שהיה סקפטי לכל אורך הדרך. הוא כל כך סירב להודות בכישלון, עד כדי כך שהעדיף לנדוד בין שינה ברכבו לבין דירות של חברים - הכול רק כדי לא להגיד לאבא שלו שצדק.
למה זה כל כך הפריע לך?
"כי הוא תמיד צודק. אבא שלי בכלל לא הבין למה אני מתעקש על זה, ולמה אני בכלל רוצה גם לעשות סטנדאפ. תמיד אמרתי לו, 'שמע, אני אעשה ואני אצליח. אוכיח לך שטעית'. ושם זה לא עבד. היה לי שם כל כך הרבה אגו שהתנפץ לי לרסיסים על הרצפה. לא רציתי להודות בשום פנים, עד שיום אחד אמא שלי שאלה אותי, 'מה קורה? אתה נראה לא טוב'. ניסיתי לטאטא את זה אבל היא אמרה לי - אתה צריך עזרה. זו הייתה הפעם הראשונה שהודיתי שהפרויקט נכשל. ואז היא אמרה לי, 'טוב, בוא דבר עם אבא'. אני לא רציתי. אפילו לא ידעתי איך נכנסים לשיחה כזאת. הייתי גמור. אני הבכור, פתאום בגיל 31 אתה צריך לבקש כסף. הוא איש צבא הוא לא מבין בכשלונות".
באותו רגע אתה מבין שנכשלת?
"ברור, הבנתי את זה גם לפני, פשוט לא הודיתי בזה. הלכתי אליו ולא הצלחתי כל כך לדבר, אמא שלי פתחה את הדלת ואמרה, 'יאללה תעזור לו, תן לו כמה שהוא צריך. יצאתי, ביי'. אבא שאל אותי כמה אני צריך. הוא אמר לי שיביא לי 5,000 שקל אבל אמר לי לשחרר מהשואו-ביזנס, לשחרר מהיוטיוב, לשחרר מהסטנדאפ 'כי אני לא כוכב'. הוא אמר לי, 'לך תעבוד כמו שצריך' ורצה שאני אגיד 'בסדר'".
הוא בעצם יצר תנאי בתמורה לכסף.
"כן. הוא אמר לי, 'אני אעביר לך את ה-5,000 שקל - אבל אני צריך שתגיד לי שאתה מבין'. אמרתי לו, 'סבבה, אני מבין'. יעלה הרבה יותר מסכום כזה כדי לגרום לי לוותר על החלום שלי, כן? אבל אבל כשאתה נמצא שם בסיטואציה, ואתה חושב שאם זה מה שיעשה לו טוב על הלב והוא ישחרר אותי מהשיח הכואב הזה... אז אמרתי, למרות שלא התכוונתי. מבחינתי זה להיות לוזר לבקש מאבא כסף בגיל 31".
מה זה עשה לך?
"שמע, אני בא לבקש כסף והוא ממש דורך לי על הראש ואומר לי, 'אמרתי לך. אתה רואה שצדקתי? שזה לא עובד ואתה סתם מתעקש?'. ואני כאילו חושב לעצמי, רבאק, למה צריך את זה עכשיו? אתה רואה שאני ממש מרים ידיים. אז למה כל זה עכשיו?".
אתה כועס עליו?
"כעסתי עליו מאוד על השיחה הזאת. מאוד מאוד. פשוט תביא את הכסף, למה לדרוך על הראש? אתה רואה את הבן שלך בבעיה כלכלית, תן לו כסף. למה אני איזה מכור לסמים?! אתה מכיר אותי, אז למה ההצגה הזו? למה אתה חושב שזה הכרחי? וכעסתי על זה הרבה זמן, עד שהבנתי שבסוף הוא רוצה בטובתי. הוא לא רוצה שאני אמשיך במסלול שהוא לא רואה בו הצלחה. אז עכשיו אני כבר לא כועס. אני ואבא שלי כבר חברים, הכול נסלח, הכול נשטף. אני אגיד לך את האמת, אני לא חושב שהוא מסתכל על השיחה הזאת באותה עוצמה שאני הסתכלתי עליה, יכול להיות שהוא אפילו לא זוכר את זה, יכול להיות שמבחינתו באתי ביקשתי כסף, הוא הביא לי ואולי אפילו חשב 'איך לא אמרת תודה'".
היום אתה מרגיש שהוא גאה בך?
"כן. אני חושב שהנקודה המדויקת בזמן שבה הרגשתי שהוא גאה בי הייתה כשהוא ישב במסעדה, ומישהו בא לומר לו, 'אתה אבא של מתן פרץ', והוא לא הבין. הבחור אמר לו, 'אני מת על הבן שלך, איזה תותח הוא. הוא בן אדם מצחיק, חבל על הזמן'. הוא התקשר אליי ואמר לי, 'לא היה לי מושג שאתה ככה'. וגם חברים שלו ראו והתחילו להגיד לו, כי הוא כזה מנותק מהרשתות החברתיות. הוא היה צריך שהם יאהבו אותי כדי להבין מה אני עושה".
"הלב שלי התנפץ כל כך הרבה פעמים, הוא כמו לגו כבר. בוא נאסוף ונרכיב"
פרץ מעיד על עצמו כי בשל המעברים הרבים בילדותו - מקריית ארבע לרמת בית שמש ואז לגן יבנה - הוא סיגל לעצמו את היכולת להתנתק מאנשים כאילו שלא היו. כך, לדוגמה, הוא מתאר כי לא נשארו לו כלל חברים מהשירות הצבאי, ומספר כי ההתנהגות הזאת מלווה אותו גם בחייו הרומנטיים. "בשנייה שאני מרגיש שזה לא זה - מבחינתי זה נגמר. לא יודע אם זה טוב או רע, כן? אבל החיתוך הזה בבשר החי זה גם סוג של מנגנון הגנה שלי".
אתה מפחד להיפגע?
"למה אני צריך את הזנבות של המערכות יחסים? נגמר, לא מתאים, בואו נמשיך הלאה. יצאתי עם מישהי חודש וחצי, שבשבילי זה הרבה. כשהרגשתי קרירות כזאת, היא שלחה לי הודעה שזה לא נראה לה, ואמרתי מיד שגם אני מרגיש ככה ולהתראות. היא שאלה, 'אתה לא רוצה לשאול למה?'. מבחינתי לא. נגמר, זהו, ביי. זה המנגנון ההישרדותי שלי".
אולי אתה מפסיד מזה?
"בגלל זה אני הולך לטיפול. אני מאוד רוצה להתחתן, אני עובד בשביל זה. אני לא מתעסק בשטויות. אני מחפש את הבחורה הזאת שאני אדע שיש שם משהו. אני לא רוצה להשוות, אבל בפעם הראשונה שעשיתי סטנדאפ, הרגשתי במוח שלי - זה זה! כל שאר הדברים שעשיתי הם בזבוז זמן. וביום שאני ארגיש ככה כלפי בחורה - אני אתחתן איתה, חד משמעית".
אתה יוצא לדייטים?
"כן".
איך זה לצאת לדייטים בתור מתן פרץ בגיל 37?
"אני חושב שבגיל 29 נגיד הייתי יותר פתוח. שגם אם אנחנו קצת שונים - לא קרה כלום, בואי נצא עכשיו חודשיים-שלושה, אפילו חצי שנה. היום אני חותך על הדברים הכי קטנים שיש. אני מסתכל גם על הנשים שאחים שלי הביאו, הגיסות שלי וגם על הגיסים שלי, ואני לא יכול להביא לפה סתם מישהי כי אני רוצה להתחתן - יש פה רמה. הם אנשים זהב טהור, ברמה שאם הם רבים עם אחים שלי - מבחינתי אחים שלי הם הבעיה".
למה צריך בכלל השוואה?
"אני חי חיים מהסוג שאני צריך אישה מאוד חזקה שתבין את האינטנסיביות של הדבר. הרבה פעמים אני יוצא עם מישהי וזה נראה לה מגניב לחודש-חודשיים, ואז היא מבינה כמה אני פסיכופת של עבודה, שרובן אומרות לי, 'תקשיב, זה פחות מתאים לי', ואני מבין את זה".
נשבר לך פעם הלב?
"בטח. התנפץ מלא פעמים. הלב שלי כמו לגו כבר. בוא נאסוף ונרכיב".
מתי בפעם האחרונה?
"זה קריפי להגיד תאריך מדויק, אבל ב-1 בינואר 2023. ישבתי בדייט עם בחורה שיצאתי איתה איזה חודש וחצי-חודשיים. אמרתי לה 'אני אוהב אותך', והיא אמרה לי 'אני לא מחפשת משהו רציני'. אחרי חודש ומשהו היה לה יום הולדת וראיתי אותה נוסעת עם בן הזוג החדש שלה לחו"ל. וזאת הייתה הנקודה שאמרתי - טוב, אז זה לא שהיא לא מחפשת משהו רציני, היא לא מחפשת משהו רציני איתי ספציפית, אתה מבין? ושוב, להיות זה שאוכל את הפיצוץ. כתבתי לה מיליון הודעות זועמות ומחקתי. הקלדתי כמו מטורף ומחקתי. אכלתי שם סחרור עם עצמי".
בכית?
"היה את העוצמות האלה של בכי, אבל זה היה יותר כעס - על עצמי, עליה, על ההוא, כולם, על המטוס, אתה יודע. אתה חושב רטרואקטיבית ואומר 'איזה מטומטם, כאילו לא ראית את כל הסימנים שהיא ממקבלת אותך?!'".
יש לי תחושה שיש שני מתן - מתן הסטנדאפיסט מלך הבמה, ומתן הגבר המיוסר וחסר הביטחון.
"יש יותר משניים", הוא צוחק, "אח שלי רמי אמר לי משהו שמהדהד לי: 'אם היית מניאק לבחורות כמו שאתה לא שם על אף אחד כשאתה על הבמה - היית נשוי מזמן'. הוא צודק. כשאני עולה להופיע, אף אחד לא יכול עליי, ואני עושה מה שאני רוצה ואני מרגיש הכי בטוח בעולם. אני דג במים, זו הסביבה שלי. אם הייתי ככה בדייטים כבר הייתה לי בת זוג. אבל עם בחורות שאני מאוד מאוד רוצה - או שאני נהיה מוזר, או שאני מראה שאני רוצה מדי, ואז הן כזה, 'הוא רוצה אותי, אז לא'. זה משהו שאני עובד עליו, כי אני לא רוצה להיות מי שאני על הבמה, זה בן אדם שטיפה יותר דושבאג שלא מעניין אותו אף אחד, אבל בחיים האישיים שלי אני פחות כזה. ואולי זאת הסיבה שאני מתקשה יותר".
פרץ אומנם הוריד את הכיפה אבל מבחינתו אחד הדברים החשובים ביותר באשתו לעתיד - זיקה כלשהי לדת היהודית. הוא לא מחפש מישהי דתייה כי זה לא יתחבר עם אורח חייו, אבל מצד שני, הוא לא מוכן למישהי שתזמין שרימפס ופירות ים אליו הביתה. "יוצא לי לחשוב הרבה על איזו אישה אני רוצה להביא לקידוש, זה תמיד אצלי המדד האמיתי. אני בחיים לא אצא עם אתאיסטית לצורך העניין, אני חייב שיהיה איזשהו חיבור. לא שומרת כשרות, הכול טוב, לא קריטי לי, אבל אתה יודע, משם המרחק להכניס שרימפס לבית שלי הוא רחוק. שתאכל מה שהיא רוצה בחוץ, שתשב באיזה מסעדות שהיא רוצה, אבל מה שנכנס אליי הביתה - אני מעדיף שלא יהיו את הדברים האלה".
8 צפייה בגלריה
בחיים לא ייצא עם אתאיסטית, או מישהי שתזמין לו שרימפס הביתה. מתן פרץ
(צילום: עמית נעים)
איזה עוד דיל-ברייקרים יש לך?
"בחורות שהולכות למסיבות טבע. קשה לי עם זה, ואני לא חלילה בא ללכלך על הדבר הזה, מי שזה עושה לו טוב - לבריאות, זה שלכם. כמו שאנשים לא מבינים למה אני בונה לגו, אתה יודע, להבדיל. בסדר, זה שלי, אבל אני לא יכול להסתדר עם בחורות שאוהבות מסיבות, ואני אומר את זה על ההתחלה, בדייט הראשון. יש לי עוד אחד - לאחרונה שיצאתי איתה היה מחסור קשה בחוש הומור. לא ידעתי שזה אפשרי. לא צוחקת מכלום, אחי. ברמה שאמרתי לה, את יכולה להראות לי משהו שמצחיק אותך?'. היא הראתה לי משהו הזוי ואז אמרה: 'מצטערת אני לא בן אדם שצוחק מדברים'. זה משפט נורא להגיד, ואת עוד יוצאת עם סטנדאפיסט?! מה זה הדבר הזה, זה המקביל בעיניי ללהיות חירש ולצאת עם מוזיקאי. למה? למה שתעשה את זה לעצמך?".
"ההסתכלות של סטנדאפיסטים זה 'לא מגיע לו, קומבינות'. שיגידו מה שהם רוצים, לא מעניין אותי"
אחרי שכבש שתי תוכניות פריים-טיים - "מה שתגידו" בכאן (שאותה עזב כי לא רצה להתעסק באקטואליה כל יום-כל היום), והצטרף ל"מה קורה פה" ברשת (תוכנית שלא ענתה על הציפיות בלשון המעטה) - פרץ מכוון לעוד פסגה: בדצמבר הקרוב, הוא יופיע לראשונה בחייו בהיכל מנורה.
העזת לחלום על זה?
"חד משמעית. שנתיים אחרי שהתחלתי להופיע, אדיר מילר עשה מנורה. ואז אמרתי, 'וואו זה מטורף, זה אמיתי, זה אפשרי!'. ההסתכלות של סטנדאפיסטים, לרוב ממה שאני מכיר על הצלחות של סטנדאפיסטים אחרים, זה: 'לא מגיע לו', 'איזה קומבינות', 'הוא לא כזה מצחיק'. זו תעשייה של אנשים סוליסטים. לא נעים להגיד, אבל זה לא מעניין אותי מה שהם יגידו עליי, שיגידו מה שהם רוצים. סטנאפיסטים זה עם, ואני בתוכו. הם אוהבים לשנוא. יש איזושהי תפיסה בעולם הסטנדאפ הישראלי, שהיא לא נכונה אגב, והרבה סטנדאפיסטים גם לא חושבים ככה - שכאילו כל הצלחה של מישהו היא בהכרח באה על חשבוני, וזה לא נכון. ההפך הוא הנכון. אני מסתכל על אדיר מילר ועל בן בן ברוך ועל הרבה אנשים אחרים, ואני אומר, איזה יופי שהוא עשה את זה. כי אפשר, אתה מבין?".
לא מפחיד לפתוח כל כך הרבה כרטיסים למכירה? אפשר להפסיד הרבה כסף.
"זה מפחיד וזה מרגש. אני בלחץ מטורף, אבל זה הדבר, זה ה-דבר. ואם נפסיד כסף? אז נפסיד כסף. מה הכי גרוע שיכול לקרות? בסדרה 'הפמליה' הם לוקחים סיכונים בהוליווד ואומרים, 'מה הכי גרוע? נחזור לקווינס'. אז אני אחזור לקווינס".
סבבה לחזור לקווינס, אבל האגו ייפגע אם לא תמכור כרטיסים כמו שחשבת.
"אין אגו יותר, מת. אז לא נמכור את כמות כרטיסים, לא נורא. אבל ניסיתי! אבל עשיתי! אני יכול! במשך 30 שנה ישבתי בבית ואמרתי, 'אני לא אנסה'. פחדתי, כל הזמן היו חששות, מה יקרה אם אכשל? אז הפכתי את השאלה - מה יקרה אם אצליח? ככה אני חושב".
והכסף?
"יש לי מספיק, ברוך השם. מספיק כסף כדי לקחת סיכונים. כשאין לך כסף ואין לך מה לאבד - אתה מפחד להסתכן. אבל כשיש לך - אתה לוקח סיכונים, שזה אבסורד בפני עצמו".
שאלה אחרונה. במאי 2025 פורסם שסירבת להתראיין לעיתון "הארץ". למה?
"עיתון 'הארץ' בעיניי, על כל המעלות המדהימות שיש בו גם - ואני חייב להגיד שהכתבה שעשו לי בעיתון הארץ הייתה הכתבה הכי מעמיקה והעבודה העיתונאית הכי מטורפת שראיתי אי פעם - מה שהעיתון הזה מייצג, והנזק שהוא גרם פה למדינת ישראל הוא בלתי הפיך, במיוחד במלחמה. אני לא יכול לתת לזה יד, לא מסוגל. מצפונית, בתור בן אדם שגדל בחברון, ובתור בן אדם שאוהב את המדינה הזאת ומוכן ליטרלי למות בשבילה, לא מוכן. לא מוכן לתת יד למוסד הזה. אין לי בעיה עם גיוון דעות, אין בעיה. יש בעיה שהעיתון זה פוגע במדינת ישראל, פוגע בביטחון המדינה ופוגע בנו בפן ההסברתי. כשאני מתווכח עם פרו-פלסטינאים והם שולחים לי כתבות של 'הארץ' כחיזוק לצד של 'ישראל עושה פשעי מלחמה', ובסוף התברר שזה לא נכון - הנזק נעשה. בתור פעיל הסברה, הנזק שאני ראיתי בעיניים שלי שנגרם על בסיס יומי למדינת ישראל ולעם היהודי בעולם כולו, בגלל עיתון 'הארץ' - אני אישית לא רוצה שום קשר אליו".
