תראו את הזקנים האלו...חבורה של מגעילים, לא? עם השיניים התותבות, העור המקומט והמוכתם, הגוף המתפרק והדולף שלהם. למה ליצור סרטי "אימת-גוף" על אישה חטובה שמתבגרת ("יופי מסוכן") או זוג צעיר שהולך ומתמזג זה לתוך זו ("צמודים") כשהממשות של אימת-גוף גריאטרית מסתכלת לנו ישר בעיניים. הרבה יותר קל לעשות סרט גדוש בצילומי חלקי גוף זקנים (כן – כולל סקס גריאטרי), ואם זה לא מספיק גם נעקור קצת שיניים עם פלאייר ונעשה דברים מאוד רעים לעיניים. תסמכו על הבמאי-תסריטאי ג'יימס דה מונקו (יוצר סדרת סרטי "הטיהור") שחלק לא מבוטל מהזקנים יהיו גם מופרעים – כי אם להגעיל אז למה לא גם להטריד? ברוכים הבאים ל"דיור לא מוגן" (The Home) מתמודד מוביל לתואר סרט האימה המחורבן של שנת 2025.
"דיור לא מוגן" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
לקוראים שסרקזם עובר להם מעל הראש, או שמבינים אבל לא משתכנעים בקלות, יש לי רק עוד שתי מילים להוסיף: פיט דייוידסון. הפלא המתמשך של קומיקאי לא מצחיק, שמינף זאת לקריירה נוספת כשחקן שלא יודע לשחק. כאן הוא מגלם את התפקיד הראשי בסנריו קונספירטיבי-פרנואידי. מה שאומר שאין שנייה שבה הוא לא נמצא על המסך, למעט החלקים שבהם הצופים מוצבים בתוך הסיוטים שבתודעתו. עכשיו זה יהיה גם הסיוט שלכם.
בפתיחת הסרט מקס (דיווידסון) מוצג בתוך דירתו המזוהמת והמבולגנת, במה שנדמה כמצב של ערפול חושי. הדירה נראית בערך כמו שהייתם מדמיינים את מקום המגורים של דייוידסון אם לא היה לו כסף. את האנרגיה הלא-יציבה שלו מקס פורק על קיר בניין, כשהוא מצייר גרפיטי אקולוגי-אפוקליפטי מגוחך. הוא נעצר בשעת מעשה ומובל לתחנת המשטרה.
לאורך כל הסרט, האלמנט האקולוגי יחזור ויעלה פעם אחר פעם. הוא יהיה שם ברקע בשורה של דימויים ודיווחים טלוויזיוניים, שתמיד נקשרים לנושא זה. כך דה מונקו רומז שיש לו "מה לומר" גם אם לא בהכרח ברור בתום הצפייה מהו הדבר הזה. האם הרמיזות האקולוגיות הן בחזקת "רד הרינג" שכל תכליתו לייצר ספקולציות פרשניות ולהוביל אותן למבוי סתום? או שיש קשר אמיתי בין מצבו של כדור הארץ ומה שיתגלה? אני נוטה יותר לפיתרון השני, אך כמובן שלא ניתן לציין מפורשות כיצד הדברים נקשרים (למרות שהסרט באמת לא ראוי להגנת ספויילר). להבנתי מדובר בקשר לא ישיר, ובוודאי לא עמוק, אבל הוא כן מהווה מרכיב מהותי בעמדה הגרונטופובית (Gerontophobia – פחד אי-רציונלי מזקנים) שמפעפעת לכל אורך הסרט.
בסדרת פלשבקים מובהר לנו שמקס הצעיר (ג'אגר נלסון) גדל כילד אומנה בביתם של בני זוג חביבים. נער מאומץ בשם לוק (מת'יו מיניירו) היה האדם הקרוב לו ביותר. הם אומנם לא היו אחים ביולוגיים אבל, כפי שלוק אמר למקס כמה פעמים, הקשר שלהם "סמיך מדם". לאחר שהדברים נאמרים יש אינסרט של קעקוע על צווארו של מקס המבוגר הנושא את המוטו הזה. כך אפשר להבין את נוכחותו המתמשכת של לוק במחשבתו של מקס. לוק, כך מסתבר, עזב לקולג' ושם התאבד בנסיבות שאינן מוסברות. מהשברים של האקספוזיציה אנו אמורים להבין שאירוע טראומטי זה הוביל את מקס למסלול ההרסני שבאחריתו אנו פוגשים אותו.
קופר (ויקטור וויליאמס), האב מהאומנה, מצליח למצוא פיתרון שיותיר את מקס מחוץ לכלא. הוא משכנע שופט לתת למקס עבודות שירות במקום מאסר, והשופט גוזר עליו ארבעה חודשים של עבודה כשרת בבית האבות ששמו (המתורגם) הוא "כרי דשא ירוקים".
קל לנחש שאותו בית אבות מאוד שונה משמו הפסטורלי. מקס מקבל מפתחות אבל מודיעים לו שהם לא פותחים דלתות במרתף, ושאסור לו לעלות לקומה הרביעית של המבנה. מהרגע הראשון מתרחשים סביבו דברים מוזרים. כבר ביום הראשון הוא נקלע לעמדת צפייה באותו סקס גריאטרי מובטח הנעשה בזמן שהזקנה ההוללת חובשת מסיכה של פני נערה. אין רגע שבו דה מונקו לא ישתמש בסאונד ובצילום כדי לייצר תחושת סכנה ואי-נוחות. שברים של פרטים ודימויים, שרק חלק קטן מהם יתלכד לדבר משמעותי. זה בעיקר נחווה כמו תרגיל בסחרור עלילה ופיזור רמזים, בלי שהסרט נע לעבר מטרה שתצדיק כל זאת. מה שלא ניתן לפספס הוא את מקור ההשפעה העיקרי על בית האבות המוצג – "מלון האוברלוק" מ"הניצוץ" של סטנלי קובריק. מעליב לציין זאת כמקור השפעה לאור הפער בין אחד מסרטי האימה הגדולים של הקולנוע והעליבות של "דיור לא מוגן".
לא ניתן לציין מה מקס יגלה, אבל תמיד קיימת האפשרות שכל מה שקורה לו הוא תוצר של התערערות נפשית. ואולי מישהו עשה לו משהו שגרם לו להתערער. למעשה העלילה כל כך לא סבירה שהפיתרון הפשוט ביותר הוא שהדמות גולשת לפסיכוזה, ואם לא הדמות אז נראה שהתסריט נכתב ע"י אדם במצב פסיכוטי. אני מתנצל אם התיאור הזה יגרום לסרט להישמע יותר מעניין מכפי שהוא. מה שכן ניתן לומר הוא ש"ההסבר" שיינתן לדברים הוא מאוד לא סביר. אם תנסו לחזור מהסבר זה לדברים שקרו במהלך הסרט הרי שלא תהיה כל סבירות להתרחשותם בדרך שבה הם הוצגו. בקיצור – קשקוש.
יש לא מעט דימויי הגעלה, וכמה רגעי הבהלה במהלך הסרט. הדקות האחרונות שלו נעות לעבר אלימות מאוד קיצונית, שאמורה להיות מספקת עבור הצופים. רק לאחרונה ראינו איך זאק קרגר מבצע מהלך דומה לקראת סוף "שעת הנעלמים" כשהוא הופך אלימות קיצונית לקתרטית. לא כך במקרה הנוכחי. לא מספיק להראות ביתורים ושיסועים, צריך שזה יהיה סוף שנבנה בדרך מנומקת על מה שהתרחש עד שלב זה. יומרות לא חסרות ל"דיור לא מוגן", אך הבימוי הגובל בפארודיה, העלילה משופעת במניפולציות ריקות, והמשחק של דייוידסון מסתכמים בסרט שיש לעשות כל מאמץ להימנע ממנו.
