איפה היית בערב שבו הממשלה חתמה על הסכם הפסקת המלחמה בעזה? בעתיד, 3,000 איש יענו על השאלה ההיסטורית הזאת בתשובה שהם היו בהופעה של אזיליה בנקס. אם תסריט חיינו בשנתיים האחרונות לא היה מספיק מופרך עד עכשיו, אמש (חמישי) באמפי תל אביב בפארק הירקון היה הקרשנדו המפואר.
אזיליה בנקס בהופעה בתל אביב
(צילום: שירה נאות)
בשעה 21:00 בדיוק, בנקס עלתה לבמה עטופה בדגל ישראל, ובמשך שעה ורבע ירתה שיר אחרי שיר כמעט בלי לעצור - ובלי לתת לקהל זמן למחוא כפיים בין שיר לשיר. זו הייתה מסיבה של ראפ, פופ ומוזיקת האוס שכולם הצטרפו אליה גם בלי להכיר את כל השירים של הראפרית-זמרת. אחרי הכול, זה מחזה נדיר לראות אמנית אמריקאית שמופיעה בישראל בשנתיים האחרונות.
בנקס, בת ה-34 מניו יורק, הפכה בחודשים האחרונים לציונית נלהבת. סיבות שונות ומשונות (כמו למשל הטענה שלה שמוסלמים מעוניינים לכבול אנשים שחורים בשלשלאות) הובילו אותה להפגין שוב ושוב את תמיכתה בישראל ברשת X (טוויטר לשעבר). בנקס טענה שספגה ביטולי הופעות בעקבות סירובה לקרוא Free Palestine בפסטיבלים שונים, וגם היללה את ביבי ואמרה שהיא מעדיפה אותו על טראמפ.
לפני שבועיים הודיעה שתבקר בישראל לכמה שבועות, ובהתאם, מאז שנחתה בארץ לפני כמה ימים היא ממשיכה לספק ציוצים משעשעים, כמו תשבוחות לחנות כלי זמר בדיזנגוף סנטר, תמונה מנווה צדק וגם אמרה שהיא ישו, משום שעם נחיתתה נחתמה עסקה לסיום המלחמה.
ביקורה של בנקס בישראל נחשב לתמוה במיוחד. ב-2018 היא הופיעה פה וכשעזבה - אמרה שלא תדרוך שוב בישראל, אחרי שלטענתה חוותה פה יחס נוראי מצד הציבור המקומי. כל העלילות האלה לא קיבלו ביטוי על הבמה. בנקס לא שטחה את משנתה בנושא המלחמה, ובקושי דיברה בין השירים. מה שכן אמרה היה חלש וקשה להבנה, וניכר שבנקס לא באה להרצות לקהל, אלא לספק את ההופעה שלה כפי שהיא מבוצעת בלונדון או בניו יורק. המשפט הברור ביותר שאמרה למיקרופון היה "כשאבות אבותיכם מתפללים עבורכם אתם נהיים טובים יותר ממה שהייתם פעם", וגם שאותם אבות אבותינו הגיעו לארץ ישראל עם "תוכנית".
קשה לנקות את ההקשר הפוליטי מההופעה, אבל אם נעשה זאת בכלים כירורגיים של מנתחים תתגלה מתחת הופעה חמודה מאוד. בנקס הצליחה לשיר ברצף שירי ראפ ארוכים, ולשלב בין ורסים מהירים לפזמונים יותר רכים בסגנון סול. היא עמדה ממש קרוב לקהל, בקצה הקאט-ווק של הבמה, ובכל הזמן התמסרה לנוכחים. היא גם התגברה על תקלת מלתחה, כשבתחילת הערב המעצב הישראלי אלון ליבנה, שהיה חתום על הלוק שלה, עלה לבמה לתקן את אחת הכתפיות בלוק הג'ינס ועור הפרה שהכין עבורה במיוחד, ובנקס שיחקה עם המחשוף של השמלה כדי לעניין את הקהל.
בלי רקדנים, בלי פירוטכניקה או תאורה מתוחכמת, רק עם מסכי וידאו מאחוריה ופלייבק שניגן די-ג'יי אלמוני - בנקס הצליחה להפוך את גני יהושוע המנומנמים למסיבה מצוינת. וכאן כבר כלי הניתוח לא מספיקים, כי לא ברור אם האקסטזה בקהל הייתה בגלל השירים או בגלל הידיעה שהמלחמה בעזה מסתיימת. כשההופעה הסתיימה בלהיט הגדול ביותר של בנקס, "212", היא אפילו לא נפרדה מהקהל אלא פשוט ירדה מהבמה, האור נדלק, וכולם דידו מחויכים החוצה.
בפעם הקודמת שבנקס הייתה בישראל היא מילאה את מועדון הבארבי - חלל קטן יותר מזה שבו הופיעה אתמול. נכון, ייתכן שהעובדה שאין ממש מבחר של הופעות חו"ל גרמו לעוד אנשים להגיע להופעה גם אם היא לא כוס התה שלהם. אבל אפשר גם להסתכל על זה בצורה מעודדת. ישראל של 2025 היא שמרנית בהרבה, ויש בה הרבה פחות מקום לפופ סקסי ואלקטרוני כמו של בנקס. כוכבות הפופ הישראליות שהצליחו לפני המלחמה שינו כיוון או ירדו מגדולתן, והשירים האהובים והמושמעים ביותר היום בישראל הם שירי פופ אמוני.
באופן טבעי המלחמה גרמה לנו להסתגר פנימה ולחפש את הישראלי והיהודי. את ההופעה גדש קהל מהקהילה הלהט"בית ובני נוער בלבוש טרנדי, מה שגרם לתקווה לחיבור מחדש של התרבות הישראלית אל מה שמתרחש בעולם. העובדה שנשאר להם ולנו חיבור למה שקורה במוזיקה העולמית, ולמגמות ליברליות ומשוחררות מינית בה, היא סימן לאופטימיות גם אם החיבור הזה עטוף באמירות מטורללות. הפעם זו אזיליה בנקס, ועם סיום המלחמה, בתקווה, היא תהיה הסנונית הראשונה לאמנים אחרים.
