בוקר טוב ואמצע שבוע טוב לכל מי שהגיע עד הלום. אל תבכו, בבקשה. יכול להיות שיום אחד המזל יעיף מבט לכיוונכם וגם אתם תזכו להיות במשולש פלירטוטים עם ארז איסקוב, ושגם ההורים שלכם ידברו עליכם ב"צינור" עם גיא לרר, שבכלל לא הכריחו אותו ברשת לעשות אייטמים על "האח הגדול" כי זה ריאליטי הפריים של הערוץ והוא בכלל לא בוכה בפנים בכל פעם שהוא צריך ללרלר (שמתם לב מה עשיתי פה?) על הדיירים. בבקשה, אל תאבדו תקווה.
מתוך "האח הגדול"
(צילום: באדיבות רשת 13)
לא משנה איזו פניה לא נכונה החיים שלכם לקחו, הכל עוד יכול לקרות. ארז איסקוב יכול פתאום לעבור לידכם ברחוב ולקרוץ לכם, או להגיד לכם שאין לכם סיכוי איתו בחוץ סתם ככה, כשאתם באמצע הקפה של הבוקר. תהיו חזקים, תרימו את הראש ותנסו לשמוח במה שיש לכם בינתיים, גם אם זה לא קשור בשום צורה לארז איסקוב.
זה קצת כמו לצפות בבלון מתנפח. מגיע השלב שבו ברור לכולם שהבלון כבר עבר את הקפאסיטי שלו והוא עומד להתפוצץ בכל רגע. נדמה שכל התרחשות במציאות, כל תנועה מטבולית זעירה, כל תזוזה מולקולרית בבית האח, מנפחת את האגו של איסקוב עוד קצת. אם הוא היה צריך להיכנס עכשיו, אף אחד בהפקה לא היה מצליח להכניס אותו ואת האגו שלו בכניסה אחת - האגו היה צריך להיכנס בכניסה השנייה.
וככל שעובר הזמן והאגו של איסקוב הולך וגדל, אני יושבת על קצה הכורסא ומחכה לפיצוץ. משאת הלב הכי ברורה שלי במהלך צפייה בפרקי "האח" היא לצפות בדימוי העצמי של ארז - "לא השתקתי אותך, השתקתי את הסיטואציה" - איסקוב קמל, כשנשים סביבו יתחילו לנטוש אותו באמת. אני מתפללת שתרצה באמת לא תשחק איתו יותר, שמאי לא תפתח אליו רגשות. מאנה לא אכפת לי ומשלקה כבר אין לי ציפיות, אבל כן, אני מודה. אני רוצה לראות את איסקוב מתנפץ ומתפכח אל האמת הנוראה: מאחורי הביטחון העצמי המופרז שלו מסתתר איסקוב רועד וקטן, קצת כמו הקוסם מארץ עוץ.
עייפתי מאיסקוב השחצן, אין תחכום והנאה בחוסר המודעות העצמית הזה, שגורם לו לעוף על עצמו במחירי אל-על, כשבפועל מדובר בלואו-קוסט פר אקסלנס. מלא מעצמו ומשוכנע שהוא *נותן* למאי ותרצה זמן במה. אני רוצה לראות אותו אוסף את החלקים שלו מהרצפה ומחבר מהם איסקוב אחר. אחר כך, אגב, אני אשמח לראות את גלעד זוכה בתביעה שלו נגד "האח", אבל זה כבר סיפור אחר.
ואם איסקוב משוויץ בחגורה שחורה בפלירטוטים - שאול כנראה קרא ספר אחד יותר מידי של אמנות הפיתוי. אבל הוא לא טרח אפילו לקרוא את הכריכה האחורית בספרים על מערכות יחסים אמיתיות, בין בני אדם, דוברי שפה כלשהיא עם יותר מכישור תקשורת אחד. זה עצוב לא פחות לצפות בו נופל שוב ושוב בדיאלוג מול אליאה ושני, פולט שטויות שלא ברא השטן כמו ג'יפיטי שנתקע על מוד מעצבן שאף אחד לא טורח לשנות. טרול בשקל, חי בסרט שאף אחד לא קנה אליו כרטיס.
אלוהים יודע איך אלאיה החליטה לזלוג לתוך הניסיון שלו לייצר דרמה, למרות שברור שאין אפילו גיף של חתול מנגן בפסנתר שיצליח לגשר על פערי האינטליגנציה ביניהם ויגרום להם להיות נוכחים באותו האירוע. הסיפור של שאול ואנה בעונה הזאת, רוחות רפאים שנוטפות זיעה בניסיון כושל לייצר דרמה, הוא לא פחות מטרגדיה, והטרגדיה הכי גדולה היא שהם תופסים זמן מסך.
האם יובל ושני יתפייסו אי פעם וישובו להעניק לנו את מתנת הזוגיות הבלתי נסבלת שלהם? האם אלאיה היא אשה לחתונה או ששאול או גבר להדחה? האם תרצה תצליח להתעלות מעל הנרטיב העגום שלה כצלע במשולש של איסקוב? האם מוגרבי יאכל פיצה אם כתוב עליה בזיתים שחורים "מכבי"? כל זאת ועוד בפרקים הבאים. לק ג'ל לכולם, תהיו טובים.
