מירית ליבה-מזרחי, שהתפרסמה בראשית שנות ה-90 כסולנית הלהקה שפיות זמנית, הלכה לעולמה היום (שלישי). הלווייתה תיערך מחר, יום רביעי, ב-18:00 בבית העלמין בכפר חיים.
ליבה-מזרחי, סיפר בעלה ערן ל-ynet, עברה אירוע מוחי לפני כחצי שנה. אתמול עברה אירוע מוחי נוסף. היא הותירה מאחוריה את ערן ואת ילדיה רועי ועומרי. לבני הזוג ליבה-מזרחי היה גם בן נוסף, רז, שנפטר לפני 22 שנה כשהיה בן חצי שנה.
כאמור ליבה-מזרחי הייתה חברה בשפיות זמנית, שהקימו ב-1989 תיכוניסטים מהרצליה בראשות מקס גת מור - מי שכתב בגיל 15 את "הקיץ האחרון", שהפך ללהיטה הגדול של הלהקה.
השיר, בקולה של ליבה-מזרחי, יצא כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת המפרץ, הושמע רבות ברדיו במהלכה - ובילה כמעט שנה במצעד הפזמונים של רשת ג', ממנה שבועיים במקום הראשון. השיר גם זכה בתואר "שיר השנה" ב-1991, ונחקק כאחד השירים הישראלים האיקוניים של שנות ה-90.
ב-1991 גם יצא אלבומה הראשון של הלהקה, "הקיץ האחרון" כשם הסינגל המוביל מתוכו, אולם זכה להצלחה סבירה בלבד. ב-1994 יצא אלבומה השני של הלהקה, "אחרי הגשם", אך לא זכה להצלחה. ב-1995 התפרקה שפיות זמנית.
ליבה-מזרחי המשיכה לענף ההייטק, אך מדי פעם חזרה להקליט ולהופיע. ב-2016 ביצעה והקליטה את השיר "כשהלחן מדבר" ללחן ועיבוד מאת קורין אלאל, וב-2021, במסגרת נשף הרוק של אביב גפן, חזרה להופיע עם חבריה לשפיות זמנית לביצוע שבו השתתף גם גפן.
ב-2020 סיפרה ליבה-מזרחי ל-ynet כיצד התגלגלה ללהקה כשהייתה תיכוניסטית: "הם פנו אליי. תמיד אהבתי לשיר, למרות שלא היו לי תוכניות מוגדרות בנידון. שרתי בטקסים בבית הספר, והם שמעו אותי והציעו לי להצטרף. לא היו לי תוכניות אחרות, ורציתי לעשות עם עצמי משהו בקטע של השירה, אז הסכמתי".
"הקמנו את הלהקה בתיכון", אומר מקס גת מור בשיחה עם ynet. "מירית הייתה שנה מעלינו, הזמרת של הטקסים - כל טקסי יום הזיכרון ובשאר האירועים. כשהיא שרה את השיר באודישן, הכל התחבר. הרגשת חשמל באוויר. הייתה לה מן הגשה טבעית, פשוטה, משהו מאוד נקי וישר. גם הקהל שהתוודע אחר כך לשיר הרגיש שיש שם איזו אמת, איזה כאב, שאנחנו הרגשנו אז, לכן הוא היה כל כך אהוב.
האיחוד של שפית זמנית בנשף רוק ב-2021
(צילום: ליהי קרופניק)
"אפשר היה לשיר את השיר באופן מאוד דרמטי, והדרמה, בהגשה של לירית נשמעה בצורה נכונה, מדויקת, ללא פתוס. השיר צעד יותר מכל שיר אחר אי-פעם במצעד של רשת ג', במשך שנה וקצת, ואף אחד לא הצליח לשבור את השיא הזה. במלחמת המפרץ הוא היה ברשימת השירים גלי צה"ל שביקשו לא להשמיע, כדי לא לפגוע במורל העם, אבל הקהל דרש והם נכנעו ללחץ הציבורי, והשיר הפך לפסקול התקופה. כשהשמיעו אותו כולם ידעו שמשהו לא טוב קרה במדינה - פיגועים, ימי זיכרון ורצח רבין. הוא הפך לשיר שמלווה אירועים טרגיים. השמענו אותו באירוע הראשון לזכרו של רבין. נפגשנו מדי פעם מאז פירוק הלהקה, אבל תמיד כשנפגשנו היה קליק מיידי כאילו לא נפרדנו.
"בתקופת הקורונה התאחדנו לכתבה ואחר כך לנשף של אביב גפן. ביקרתי אותה גם בשיקום בבית לוינשטיין אחרי האירוע המוחי. היא עדיין לא דיברה אז, רק הזיזה את יד שמאל, אבל הייתה בינינו תקשורת בעיניים. ראיתי שהיא מבינה אותי. היא צחקה, סיפרתי לה בדיחות. כולם מסביבה - גם הרופאים והמשפחה, היו בטוחים שהיא בדרך הנכונה. אתמול היה הלילה הראשון שלה בבית - אבל לצערנו היא איננה. הרבה מתקשרים אליי היום, כנראה משום שהרבה אנשים התחברו לשיר ושאת כל אחד הוא תפס בפינה אחרת, לכל אחד היה את הקיץ האחרון שלו. היה מתוכנן אירוע עם אמנים בתחילת החודש בבית שלהם, שכל הכנסותיו יהיו תרומה לבית חולים לילדים. חשבנו לבוא לעשות שם את 'הקיץ האחרון', אבל זה כבר לא יקרה במתכונת הזאת, וזה כל כך חבל. האירוע יתקיים, אבל הוא יהיה לזכרה".
