צריכה להיות לך חתיכת תעוזה לפתוח הופעה מול עשרות אלפי אנשים בפארק הירקון עם שיר שיצא לפני פחות מעשרה ימים. אבל אצל פאר טסי שום דבר בשנים האחרונות כבר לא מפתיע חוץ מאלמנט ההפתעה בעצמו וההליכה שלא על פי הספר.
"פרפר" - פאר טסי בפארק הירקון
(צילום: שחר אמאנו)
עם פתיחת הכנפיים של ה"פרפר" המסקרן והמסתורי, נפתח גם הגרון של כל הקהל שכבר למד את השיר בעל פה, מנסה להבין את סוד הקסם ולמה בכלל יש עצב. שיר שאולי מספר על רחמים, אבא של פאר שהלך לעולמו לפני כחודשיים, אבל יותר מכל מספר על טסי עצמו, שלא יודע לאן תיקח אותו הרוח אבל יודע שהקהל שלו הוא הכנפיים הכי צבעוניות במוזיקה הישראלית. כאלו שייקחו אותו גבוה עם השירים ולא ייתנו לו לטבוע.
פאר טסי מבין את השפה הפרפרית וגם את האנושית, וכך גם הייתה ההופעה השנייה שלו בפארק הירקון. מצד אחד השירים שמעיפים את הקהל וחורכים כמעט כל פלטפורמה אפשרית, מצד שני נותן לאנשים למצוא את עצמם בתוך המילים מתוך הבנה שמי שבא לראות אותו זקוק לנחמה, למוזיקה טובה, ולא לבית חרושת של שירים שיתפיידו אחרי שבוע. כל שורה נבחרה בקפידה, כל משחק מילים גורם לחייך ולחשוב יחד ("אין שום נס בקפה שחור", הוא שר ב"מפת העולם"), לא שוכח לקרוץ לעבר ("הרצפה לא שוכחת את כל מי שדורך", ב"תיקון הכללי"), מזכיר לכולנו שהכול כאן זמני ("רק רציתי לחבק אותך, כי מי יודע מה יהיה מחר", ב"מה יהיה מחר"), מגחך על הבחורות שעושות גוסטינג ב"נזכרה בי", מצחיק עם "היי מאמא" שהוקדש לאמו, ומדמיע עם "אחרי הנצח" שנכתב לזכרו של בן דודתו של איתן דרמון, והפך להמנון בחרבות ברזל.
שעה וחצי לתוך ההופעה קיבלנו את "המדומיין", שיר שאולי הלך קצת לאיבוד ב"רדיו שטח 2" אבל מסמל יותר מכל את מה שפאר טסי הפך להיות. מודל חיקוי לאלפי חולמים שאף אחד לא האמין בהם, לילדים שעומדים על המגרש וזורקים עוד כדור לסל בזמן שהקולות מהצד אומרים להם לחדול. אבל טסי לא ויתר, והפך בעזרת צוות מצויין כמו איתן דרמון, טליסמן ואבי אוחיון מהאיש ההוא שטענו שיש לו רק שיר אחד לזמר שצריך לברור שירים מתוך שורה של אלבומים מצוינים, שמזכירים בשלמותם רק את אלה של זוהר ארגוב ואלבומי המופת של חיים משה.
״מלודי״ - פאר טסי בפארק הירקון
(צילום: שחר אמאנו )
"אני יודע שתלכו הביתה לרשתות ותכתבו הוא לא שר את השיר הזה, ואת ההוא, אבל תדעו שזה מאוד קשה לבחור בין השירים", התוודה טסי בפני הקהל שלו, שחיבק אותו במחיאות כפיים על הכנות.
כמו בכל הופעותיו, גם כאן טסי לא בא להאדיר את עצמו, הוא בא לשיר ולתת כבוד למי שהיה שם בשבילו כשהיה מי שמחק אותו. להתרגש באמת עם השטח האמיתי שלו שהולך איתו לכל מקום, שותף מלא בטקס ההכתרה של הזמר הלאומי החדש ש"לא מחפש את הכתר" כמו שהוא שר ב"המדומיין", אבל קיבל את המלוכה מהשטח, מהאנשים, בלי קמפיין יח"צ ובלי מיתוג מלאכותי, והוא לא מתכוון לתת לכדור הזה ליפול לו מהיד.
במשך שעתיים טסי היה במיטבו. מרגש, סוחף, לא מפספס אף משפחה וחברים שבאו עם דגל של החיילים שנפלו ונותן כבוד לכל אחד. לצד הלהיטים הגדולים שהפכו את השטח שלו לתחנה הכי חמה שיש, הוא הכניס פנימה גם שירים כמו "ערק" ו"זמרת גדולה" המעולים שלא נכנסו לאלבומים אבל הפכו להמנונים. ממש כמו "שחור או לבן" ו"בלי לומר שלום" הנשכחים, שהקהל ברשתות ביקש ופאר ביצע, במסגרת השותפות בין קהל למנהיג שלו.
״משקה יקר״ - פאר טסי בפארק הירקון
(צילום: שחר אמאנו )
ההדדיות הזו היא סוד הקסם שהופך את טסי לתופעה הולכת ומתעצמת. הוא מכבד את הקהל שלו והם אותו, הוא מקשיב להם והם לו. שותפים אמיתיים לדרך שמגיעים לכל הופעה בכל מקום, צועדים יחד בתנאי השטח הלא פשוטים בפארק הירקון, עולים על דרך השלום וזוכרים את הדרך הביתה. עושים זאת לאט לאט אבל בטוח, קסם כמו מדבר בגשם, כמו זמר גדול שמלווה את הכל בעצבות וגם בשמחה, ויודע שבלי הקהל הוא כמו פרפר בלי כנפיים.
