האולם הגדול במתחם סינמה סיטי גלילות היה דחוס אתמול (ראשון) במאות מעריצים מושבעים של הסרט "חגיגה בסנוקר", שהתחרו ביניהם מי זוכר יותר ציטוטים מהסרט שחוגג עכשיו 50. "יש לו מזל שלא חנקתי אותו", דקלם אחד מהם את הציטוט הבלתי נשכח של עזריאל (יהודה בארקן) כשהוא נזכר בילד שמפנצ'ר לו את האופניים. "לא היה קומקום שלא סידרתי לו מכסה", חזר מעריץ אחר על מה שאמר חכם חנוכה (זאב רווח) לעזריאל. ומישהו שנדחף בטעות על ידי שכנו, זעף: "בואנ'ה יא בטטה, מה, אין לך עיניים בראש?", בדיוק כמו שחנוכה חטף את הקריזה על מושון שדפק לו את האוטו.
ברחבה בכניסה לאולם חולקו חולצות עם ציטוטים מהסרט. "ווראדי", איזו חולצה חייך בחור אחד, כשהאחרים עשו בינתיים סלפי עם ניצה שאול וטוביה צפיר, כוכבי הסרט, שהגיעו להקרנה החגיגית.
אלי תבור, התסריטאי שברא לא מעט שלאגרים קולנועיים וכבר חגג 90, לא הפסיק לחייך בהנאה. "שלמה שמגר (מבקר הקולנוע של 'ידיעות אחרונות' בשנות ה-60 וה-70, י"ב) כתב ב-29 ביוני 1975: 'כל אימת שסרט ישראלי יורד לשפל המדרגה – מקווה הצופה האומלל: די, יותר גרוע אי אפשר, אבל תמיד יש חדשות מפתיעות בשטח זה. אפשר גם אפשר! זה כמו אוקיינוס שכל הזמן מגלים בו בורות עמוקים יותר, שיאים תת-מימיים גבוהים יותר. אחרי 'צרלי וחצי', בבימויו של בועז דוידזון, היה יסוד להניח שהאיש ייקח ללב את מה שנאמר על רמתו הקולנועית ויעשה מאמץ כן להימנע מלגרור את קהל הצופים למצולת כאלה. באה המציאות וטפחה על פנינו. צ'רלי ייסר אותנו בשוטים, 'חגיגה בסנוקר' מייסרת אותו בעקרבים'", מצטט תבור כעת.
"יא ווארדי, איזה קטילות", מחייך תבור, "שמגר הלך לעולמו לפני 30 שנה, ו'חגיגה בסנוקר' חוגג עכשיו 50, והוא יחגוג גם עוד 50 שנה, מילה שלי".
6 צפייה בגלריה
"הוא יחגוג גם עוד 50 שנה". ניצה שאול וטוביה צפיר באירוע ציון 50 שנה ל"חגיגה בסנוקר"
(צילום: אלכס שוורץ)
מי אחראי להצלחה הגדולה של הסרט?
"השחקנים ובעיקר הבמאי. דוידזון הוא היוצר האמיתי של הסרט. אני אמנם כתבתי את התסריט, אבל האיש שעומד מאחורי הכל הוא בועז. הסרט הזה הוא 60 אחוז תסריט ו-40 אחוז אלתור של בועז והשחקנים. דוידזון, שעשיתי איתו ביחד שמונה סרטים, הוא במאי שמאלתר כל הזמן. היו כמובן תסריט ודיאלוגים, אבל בועז כל הזמן חושב ויוצר דברים חדשים. כתבתי סצנה לפי רעיון שלו, למחרת באתי והוא אמר: 'עזוב, יש לי רעיון יותר טוב לסצנה הזאת'. הלכתי שוב וכתבתי, והוא אמר, 'עזוב שטויות, יש לי רעיון עוד יותר טוב'".
"הכיף שלנו עובר לקהל עד היום"
"חגיגה בסנוקר", שביים בועז דוידזון, יצא בשנת 1975, בכיכובם של זאב רווח ויהודה ברקן, כשבין השאר השתתפו בו גם צפיר, שאול, יוסף שילוח, אריה אליאס, יעקב בנאי וטליה שפירא. הסרט, אותו צילם דוד גורפינקל, מכר יותר מ-607 אלף כרטיסים בישראל – תבור אומר שגם יותר מזה - אבל מלבד ההצלחה בקופות, הוא הפך לסרט קאלט, עם שורות שכולם יודעים לצטט כמו "יקום החתן ויברך", "כרמלה, אורחים נוספים הגיעו" ו"הם דיברו... הם דיברו דיבורים".
מה ההשראה לסרט?
תבור: "שייקספיר כתב ב'קומדיה של טעויות' על שני זוגות של תאומים שמתבלבלים ביניהם והם מחליפים זהויות, ונוצרת פארסה", אומר תבור. "למה בחרתי בסנוקר? כי הסופר השני שנתן לנו השראה היה המשורר הלאומי של ישראל - חיים נחמן ביאליק. בדיוק באותה תקופה עבדתי כעיתונאי וכתבתי על איזו אליפות סנוקר שהייתה בארץ. ביאליק אמר פעם על ביליארד שזה 'שני ליצים אוחזים עיצים מגלגלים ביצים' - ומשם לקחתי את הרעיון".
נעלבתם מהביקורות הנוראיות?
"לא, ידענו שאנחנו עושים סרט בשביל הקהל, לא בשביל הביקורת ולא בשביל פסטיבלים. המפיקים של הסרט, האחים זבולני, שהיו מפיקי סרטים בפרס, נתנו לי לכתוב, ואז הביאו את בועז וביחד שיפרנו את התסריט. אני לא למדתי קולנוע. אנסו אותי להיות תסריטאי".
חשבתם אז שהסרט יהפוך לסרט קאלט?
"לא חשבנו ולא שיערנו, אבל עובדה שכבר ב-1975, כשמדינת ישראל הייתה שלושה וחצי מיליון תושבים ראו אותו יותר מ-600,000 צופים בבתי הקולנוע. היום יש הרבה יותר סרטים, ורק אחד עובר בעשר שנים את המספר הזה".
"מי חשב שזו תהיה הצלחה כזאת גדולה", מוסיפה ניצה שאול, שמגלמת בסרט את בת הרב. "הכיף הגדול שלי אז היה שכבר הייתי בלונדון ללימודים, והביאו אותי במיוחד להצטלם לסרט. יחד עם זה שמדובר בתסריט ממש טוב של אלי תבור, היו כל כך הרבה הפתעות ושמחה יחד על הסט. מי שחייבים לו המון זה בועז דוידזון, כי הוא ידע מתי לשחרר את החבל ולתת לכולם להתפרע, ומתי לעמוד על שלו ולעשות את זה מקצועי. והיה לנו גם צלם נהדר כמו דוד גורפינקל. השילוב של זאביק ויהודה פשוט היה גאוני. אי-אפשר להתעלם מזה שזאביק היה שחקן-שחקן. הוא עשה את הקילומטראז' שלו על הבמה של הקאמרי, וגם ליהודה לא היה חסר כישרון".
איך הגבת לביקורת?
"לי זה ממש לא הזיז. גם כבר לא הייתי פה וטסתי חזרה ללונדון. היו מספרים פנומנליים של קהל שהגיע לסרט לעומת סרטים מאוד יפים שהביקורת פרגנה להם וראו אותם 3,000 איש. כמה אפשר להיות מרוחק? לא לראות שיש פה סרט שנעשה לעם, אבל נעשה בצורה הכי מקצועית שיש, עם מיטב האנשים. זו יצירה אמיתית. עם כמה שהיא שטותניקית, יש בה משהו מכמיר לב".
6 צפייה בגלריה
"על הסט שלנו נולד המושג 'סרטי בורקס'". ניצה שאול, טוביה צפיר, אלי תבור, משה אדרי ורועי ברקן באירוע ציון 50 שנה ל"חגיגה בסנוקר"
(צילום: אלכס שוורץ)
הסרט עדיין רלוונטי?
"ועוד איך. עובדה שלא מפסיקים לראות אותו. על הסט שלנו נולד המושג 'סרטי בורקס' כי בועז שאל מה אוהבים באיטליה והתשובה הייתה מערבוני ספגטי, ואז כל אחד הציע משהו ישראלי. שיחקתי את את יונה, בתו של הרב, שאותו גילם יעקב בנאי המדהים. הרגשתי כמי שמשחקת מול אגדה".
רועי ברקן, בנו של יהודה בארקן, שהפיק את החגיגה אמש, ראה את הסרט כבר מאות פעמים. הפעם הראשונה הייתה כשמלאו לו שמונה. "50 שנה זה לא הולך ברגל", הוא אומר. "מה אבא היה אומר עכשיו? הוא בטוח עכשיו מסתכל מלמעלה ומחייך, בדיוק כמו שכילדים היינו מסתובבים בין בתי הקולנוע ומסתכלים איך הקהל צוחק, גם הערב, כשהאור יכבה, הוא יהיה גאה ביצירה שלו. התפקיד הכי גדול שלו הוא 'לופו בניו יורק', אבל כאן מדובר בסרט עם כל כך הרבה ציטוטים נהדרים שמביא לצפות בו סבא בן שבעים עם נכדו".
טוביה צפיר, מושון בשבילכם, אוהב במיוחד את המשפט "אתם עבדתם עליי". "אני אומר אותו בסרט אחרי שנופל לי האסימון שסידרו אותי במשחק הסנוקר", הוא מספר. "בהווה כולם אומרים את זה, כל אחד מנקודת ראותו, במיוחד על מה שקרה לנו לצערי הגדול ב-7 באוקטובר. הסרט הזה הוא 50 שנה של מחמאות נלהבות מהקהל הישראלי, וזה שיא הכיף. זה גם סרט שתרם לי רבות לקריירה".
6 צפייה בגלריה
"כל אחד הצחיק את השני". ניצה שאול ורועי ברקן באירוע ציון 50 שנה ל"חגיגה בסנוקר"
(צילום: אלכס שוורץ)
איזו סצנה אתה זוכר במיוחד?
"אני זוכר בעיקר את הארוחה בבית הרב, שבה אנחנו מתחרים על ניצה שאול. זאת הייתה סצנה נהדרת. שלושה ימים צילמנו אותה, וזה לא היה קל, כי במשך שלושה ימים היו המון צחוקים. הכיף של זאביק בחיים ובתפקיד היה למתוח את כולם ולעשות כל מיני דאחקות, וזה נורא הצחיק אותנו. כל אחד הצחיק את השני, והיה צריך לעצור ולעשות עוד טייק ועוד טייק.
"לא חשבנו שזאת תהיה כזה הצלחה. המבקרים קטלו שנה קודם את 'צ'רלי וחצי' ושבועז ביים, וידענו שנחטוף פה מקלחת קרה של צוננים, כי זה היה עממי, אבל כייפנו ועשינו את זה מכל הלב. לא היה אכפת לנו מה יכתבו. הייתי אז בבמת השחקנים, עשיתי פינטר, אריסטופנס, עשיתי קלאסיקות. לא הייתי מעורה בסרטים העממיים, אבל עשינו את התפקיד הזה כשחקנים מכל הלב".
מה המבקרים פספסו?
"המבקרים פספסו את העניין שמדובר בתעשיית קולנוע שהולכת ונבנית. הכיף שלנו עובר לקהל עד היום. ראיתי את הסרט איזה 30 פעם, אבל אשתי לא ראתה אותו אפילו פעם אחת. היא קצת סנובית, אבל יחד עם זה, בתור הסוכנת שלי, היא מבינה שזה תרם לי מאוד לקריירה".
אחרי שיחות שניהל רועי ברקן עם השחקנים, עם משה אדרי - הבעלים של הסינמה סיטי, ועם בועז דוידזון בן ה-81 - שחי כבר עשרות שנים בלוס אנג'לס, והביע משאלה לחזור לביים כאן, התחילה ההקרנה. מחיאות הכפיים, שאגות הצחוק, והקהל שחזר על הציטוטים המנצחים, לא הפסיקו לרגע. "ורי נייס קאזן!", אמר האיש שישב לצידי, בדיוק כמו חנוכה, לבת הזוג שלו שכמעט נחנקה מצחוק.
