ההנחה הרווחת היא שלעיתונים ומגזינים מודפסים כבר אין את ההשפעה שהייתה להם בעבר. אולי זה נכון, ולכן לפרישה של אנה ווינטור מעריכת המגזין "ווג" הייתה תחושה סמלית במיוחד, ואולי בעתיד הגלגל יסתובב בחזרה. כך או אחרת, גם אם למגזינים כבר אין אותו אפקט תרבותי או הצלחה כלכלית, הם הוכיחו שוב ושוב שלפעמים צריך רק צילום שער טוב או עיצוב יוצא דופן כדי לשנות שיחה ולהיכנס לזיכרון הקולקטיבי.
9 צפייה בגלריה
מיכאלה ברקו על שער ווג הראשון של אנה וינטור
(Peter Lindbergh, courtesy of the Peter Lindbergh Foundation, Paris. Cover: © Conde Nast)
"הניו יורק טיימס" החליט לכנס פאנל של עורכי מגזינים ולבקש מהם לבחור את שערי המגזינים האמריקנים המשפיעים בהיסטוריה. בין הבוחרים היו גייל קינג, העורכת הראשית של "אופרה דיילי", הגרסה הנוכחית של המגזין של אופרה ווינפרי; אדם מוס, העורך לשעבר של מגזין "הניו יורק טיימס" ומגזין "ניו יורק"; ודיוויד רמניק, עורך "הניו יורקר". מתוך רשימה של מאות אפשרויות הם סיכמו בסוף על 25 שערים באמת בלתי נשכחים, שאותם החליטו לא לדרג.
אנה ווינטור, שפרישתה אולי הייתה הטריגר לפרויקט הזה, הצליחה להכניס לרשימה הסופית רק שער אחד: הראשון שלה כעורכת "ווג" בנובמבר 1988. במשך 17 השנים של גרייס מירבלה כעורכת ראשית, היו על השער רק נשים עם מראה קלאסי, כמעט ללא הבעות פנים וכמויות עצומות של איפור. ווינטור החליפה את מירבלה בקיץ 1988 ומיד שינתה את המשחק בעזרת מיכאלה ברקו בת ה-18 מתל אביב. הצלם פיטר לינדברג צילם את ברקו מחוץ לאולפן, בשיער פזור ומתנופף בטבעיות, חיוך רחב ואמירה אופנתית כפולה: מכנסי ג'ינס משופשפים בשווי 50 דולר עם ג'קט משובץ תכשיטים של כריסטיאן לקרואה בשווי 10,000 דולר. מבית הדפוס התקשרו באמצע הלילה ל"ווג" לוודא שהשער שקיבלו להדפסה לא היה טעות. כל צילומי שערי האופנה שאנחנו כל כך רגילים אליהם היום עומדים על הכתפיים של התמונה ההיא של מיכאלה ברקו. באמת שקשה לזכור עוד עורך/ת מגזין אחר/ת שהודיעו על בואם באופן שמחק לגמרי, תוך גיליון אחד, את כל מה שהיה לפניהם.
הרשימה כוללת עוד כמה שערים ששינו לגמרי את השיחה בארצות הברית: שער של המגזין "אסקווייר" מאפריל 1968, ובו צילום של המתאגרף מוחמד עלי כשגופו מנוקב בחיצים. הוא צולם כמה חודשים לאחר שעלי סירב לצו גיוס לצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם והושעה מאגרוף לשלוש שנים. את אפקט החיצים השיגו הצלם קרל פישר והמנהל האמנותי ג'ורג' לויס באמצעות שילוב של דבק וחוט דיג. זמן קצר לאחר פרסום הגיליון, נרצח מרטין לותר קינג והמטען שנוסף לצילום הזה נותר לתמיד.
9 צפייה בגלריה
מוחמד עלי, אסקוויר, 1968
(Created by George Lois. Photo by Carl Fischer, courtesy of Esquire)
שער אחר הוא זה של המגזין "טיים" מ-14 באפריל 1997, בו יצאה אלן דג'נרס מהארון. "כן, אני גיי", הייתה הכותרת שהקדימה בהרבה שנים את עידן ה"יציאה מהארון בשער של מגזין בתפוצה גבוהה".
שער של "ואניטי פייר" מחודש יולי 2015 הציג לראשונה את מי שהאמריקאים הכירו עד אותו רגע כ-ברוס ג'נר, אלוף אולימפי בקרב 10, ומעכשיו הייתה קייטלין ג'נר, כנראה הטרנסג'נדרית המפורסמת בעולם. "תקראו לי קייטלין" אמרה הכותרת מעל צילום של אישה מטופחת בהלבשה תחתונה שצילמה אנני לייבוביץ'. זו היתה דוגמה - קצת יותר נדירה במאה ה-21 - לשער מגזין שמוביל שיחה תרבותית פורצת דרך.
שער חשוב צעיר יחסית נוסף הוא זה של המגזין "ניו יורק" מאוגוסט 2015, שאליו צולמו 35 מ-46 הנשים שהתלוננו באופן פומבי כי ביל קוסבי תקף אותן מינית. הצילום היה הגל הראשון בצונאמי MeToo. שש שנים מאוחר יותר שוחרר קוסבי מהכלא.
"ואניטי פייר" שינתה את השיחה גם באוגוסט 1991, עם צילום השער של השחקנית דמי מור בעירום הריוני. הצילום הזה, אף הוא של אנני לייבוביץ', הוא לא רק אחד המשפיעים אי פעם, אלא בוודאי אחד הזכורים ביותר. התגובות השמרניות היו רבות כצפוי, מספר רשתות סופרמרקטים סירבו למכור את העיתון ולצילום הייתה השפעה ברורה על היחס כלפי מור במשך שנים רבות אחר כך. אבל היום האומץ הזה של דמי מור נחשב לסיבה מרכזית בשינוי התדמיתי הסוחף שעברה תפיסת גוף האישה בהיריון.
ואם כבר נשים ששינו את השיחה: מדונה צולמה על שער המגזין "אינטרוויו" ביוני 1990 כשהיא אוחזת במפשעה, התנועה שעשתה לה הרבה צרות במהלך סיבוב ההופעות Blonde Ambition; ושער "ספורטס אילוסטרייטד" מיולי 1991, ועליו צילום של כוכבת נבחרת ארצות הברית בכדורגל, ברנדי צ'סטיין, מורידה חולצה ונשארת עם חזיית ספורט, אחרי שהבקיעה את השער שהעניק לאמריקאיות זכייה בגביע העולמי.
שער ש"נהנה", במרכאות כפולות ומכופלות, מעיתוי טרגי הוא זה של ג'ון לנון ויוקו אונו בגיליון ינואר 1981 של "הרולינג סטון": לנון בעירום מלא מחבק את יוקו בסוודר וג'ינס על שטיח לבן. אנני לייבוביץ' - שהרשימה הזו ממחישה שוב שהיא כנראה גדולת צלמי המגזין אי פעם - צילמה את השניים בשעות אחר הצהריים המוקדמות של 8 בדצמבר 1980, בדירתם המשקיפה לסנטרל פארק. שעות ספורות לאחר מכן, לנון נרצח על ידי מארק דיוויד צ'פמן מחוץ לבניין.
9 צפייה בגלריה
ג'ון לנון ויוקו אונו חבוקים, הרולינג סטון, 1981
(Annie Leibovitz/Trunk Archive. Cover: © 1981 Penske Media Corporation)
ואם כבר טרגדיות, אז אי אפשר בלי שער "הניו יורקר" מה-24 בספטמבר 2001: עמוד שחור כולו, ובו בולטים שני מגדלי תאומים בצבע שחור כהה במיוחד.
9 צפייה בגלריה
התאומים שאינם, שער הניו יורקר, 24 בספטמבר 2001
(Art Spiegelman and Francoise Mouly/courtesy of The New Yorker.)
