על הנייר יש לסדרת הדוקו "מזוודות ורודות" שעלתה ב-yes את כל המרכיבים שעשויים למשוך משתמשי-קצה, כפי שאכן אירע כשהסיפור הזה התפרסם בתקשורת בינואר 2023: ארבע צעירות ישראליות, נורמטיביות, "כולן ימינה בטינדר" כמו שהגדיר אותן מישהו בזמנו, כלומר טובות-מראה, כולן מבתים סבירים (אחת מהן מבית אמיד למדי, לפי עדותה) נתפסו בנתב"ג עם 15 קילוגרם של קוקאין וקטמין מוסלקים במוצרי צריכה כמו פלייסטיישן ושמפו. כולן בשנות ה-20 המוקדמות לחייהן, ונדמה שאורח החיים שלהן תואם את חייו של הצעיר הבליין הממוצע; סיפור שמחבר בין תרבות אינסטגרם, פארטיות בטבע, פשע מאורגן וריאליטי-דוקו.
"מזוודות ורודות" - טריילר
(באדיבות yes דוקו)
נדמה שהשאלה הגדולה של "מזוודות ורודות", זו שתמשוך צופים מלכתחילה, היא גם איך הן נתפסו - אבל בעיקר מה, למען השם, מביא ארבע בנות נורמטיביות ובלי עבר פלילי לבצע פשע בסדר גודל של אימפריית עבריינות? חייב להיות שם משהו עמוק, מרתק, משמעותי, שמכניס את הצופה לעולם אחר. בגלל זה כל כך מאכזב לגלות שהתשובה היא פשוטה, קלת-דעת וחוזרת על עצמה בכל מיני וריאציות: עשינו הרבה סמים, נגמר לנו הכסף, קיבלנו הצעה לכסף קל, לקחנו אותה.
גם כשמנסים לרדת עוד קצת לעומק, מה שצף הוא רגשי-נעורים גנריים להכאיב: הרגשתי לא שייכת, לא יפה, לא אהובה, רציתי לברוח. אמיתיים ככל שיהיו הרגשות האלה, די מהר מתברר שהם לא מחזיקים שלושה פרקי דוקו. אחרי שעה בערך אתה מבין את הסיפור, אבל "מזוודות ורודות" ממשיכה כאילו תובנה ממש מעוררת-התפעלות עומדת לצוץ מעבר לפינה.
את הזווית הפנימית מביאות שתיים מתוך ארבע הצעירות - אוראל בן חיים מכפר סבא וארבל מזרחי מתל אביב (השתיים שלא הגיעו הן עידן צאובר ולי פוני), וגם נציגות של משטרת ישראל, שלא מסבירה את העובדה הכי מטרידה בכל הסיפור - למה איש לא טרח להתאפק קצת ולבדוק אל מי הסמים האלה מגיעים, במקום לעצור את הבנות במכס, להביא אותן לתחנה ולשחק איתן בשוטר טוב/שוטר רע? הסדרה משובצת, כמצופה בז'אנר, סרטי ארכיון ממצלמות מעקב ושחזורים נוצצים - ובעיקר, היא מנצלת את העושר האינסופי שמציע האינסטגרם ושאר עקבות הפחמן שמשאיר הדור המתועד להפליא הזה. אבל זה לא גורם ל"מזוודות ורודות" להתרומם.
מי ששילם את המחיר היתה החוליה החלשה בשרשרת, אבל האנשים החזקים שהפעילו אותה נשארו מאחורי הקלעים. למה? רק השאלה הזאת לבדה שווה שלושה פרקים. ארבע הצעירות היו כל כך חסרות מושג (למרות שממצאים שונים, שלא נכנסו לכתב האישום, מעידים שזו לכאורה לא עבודת הבלדרות הראשונה שלהן) שלא היה להן אפילו מושג כמה שווה העבודה שלהן במחירון הבלדרות - אם מחירון הבלדרות הוא אכן דבר - ושמנצלים אותן מכל הכיוונים. השולחים, ששילמו להן גרושים ולא הפעילו שום אמצעי זהירות, והמשטרה, שרכבה על פרשייה לוהטת ולכדה את מי שברור מעל לכל ספק שהן אינן הדג השמן בהיררכיה העבריינית.
יכול להיות שמור לושי ודניאל סיוון, הדוקומנטריסטים הפורים ("יומני אוסלו", "איוואן האיום"), ניסו לשחזר את הנוסחה שעבדה להם בסדרה "מאחורי הטופ מודל הבאה של אמריקה": לקחת סיפור מוכר ולספר דרכו סיפור גדול יותר על החברה. רק שב"מזוודות ורודות" הסיפור הגדול נשאר מחוץ לפריים. במקום לחקור את המנגנון שגייס צעירות נורמטיביות לעולם הברחות הסמים, או לשאול למה המשטרה הצליחה להגיע דווקא אל הבלדריות ולא אל המפעילים שלהן, הסדרה נותרת ברמת הוידוי האישי.
יו, תראו, מזוודה ורודה. מתוך "מזוודות ורודות"
(צילום: איתי רזיאל, באדיבות yes דוקו)
ככל שזה נוגע לצופה, "מזוודות ורודות" הייתה יכולה להסתפק בקלות בשעה אחת מהודקת וסבירה, שלא מסתפקת בסיפור המעטפת אלא מעמיקה פנימה. אולי עכשיו, כשעונשן מאחוריהן, הן ימנפו את הפרסום לצבירת עוקבים ויהפכו למשפיעניות של ממש, אחרי הכל אנחנו חיים בעידן שבו פרסום שלילי הוא פייק ניוז. העונש שגזר בית המשפט על ארבע הבנות קוצר להדהים, אבל זאת עדיין לא סיבה להאריך את שלנו.
