"היא הרוק-סטאר של המלחמה, היא מתפוצצת בטיקטוק", הגיבו בסביבתי כשסיפרתי על הריאיון עם ד"ר תמר עילם גינדין. רק שלה אין זמן להתעמק בכתרים שקושרים לה בציבור. מאז תקפה ישראל באיראן, עילם גינדין עלתה על רכבת הרים של דיווחים ופרשנויות, פריצות בלייבים, זום עדכון למנויים והרצאות לארגונים, כך שאת הריאיון האישי בינינו אנחנו קובעות ל-7:30 בבוקר.
השאלה הראשונה שאני מגלגלת לפתחה של פצצת הידע הזו, היא האם המלחמה תשחרר את העם האיראני מהשלטון העריץ. "המינוח 'לשחרר את איראן' הוא לא נכון", מסבירה עילם גינדין בריאיון. "התקיפה של ישראל החלישה את המשטר, אבל מי שייצא לרחובות וייקח את איראן בחזרה לידיו זה רק העם האיראני, זה חייב לבוא מתוכם", היא אומרת ומסבירה שזה ממש כמו בדיאטה.
"את יכולה להגיד לי שוב ושוב 'דיאטה', האם זה יגרום לי להתחיל? לא. יותר סביר שאתעצבן עליך. העם האיראני לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. אז נכון, יש כרגע הזדמנות, המשטר האיראני הכי חלש שהיה, אבל אנחנו רואים שהאיראנים לא יוצאים לרחובות. אולי זה מפני שהם מחכים שיהיו פחות הפצצות? יורש העצר רזא פהלוי אמר שתהיה יציאה מתואמת לרחובות, ושבינתיים יתכוננו ויחכו לאות מתי לצאת כולם ביחד", היא מוסיפה כשאנחנו משוחחות שוב אתמול (שני) בלילה. אלא שבבוקר שעולה - כלומר היום - כבר נכנסת לתוקף הפסקת האש. למדנו שבמזרח התיכון גם הדקות נזילות.
התקווה לשחרורה של איראן מקנאי הדת שהשתלטו עליה בסוף שנות ה-70 משותפת לכל מי שכבוד האדם וחירותו היא נר לרגליו, בטח כאשר המדובר בזכויות נשים. רבים זוכרים את הצעירה הכורדית מהסא אמיני שנעצרה על ידי משטרת המוסר בטהרן, לאחר שלטענת השלטונות התרשלה בעטיית החג'אב. היא התמוטטה במהלך מעצרה ומתה כעבור יומיים, דבר שהביא למחאת "אישה, חיים, חופש", שלשלטונות לקח חצי שנה לדכא.
"המשטר נבהל וחצי שנה אחרי מותה של מהסא אמיני לא הייתה אכיפת חג'אב, והשביתו את משמרות הצניעות. התוצאה הייתה שהרבה מאוד נשים איראניות הפסיקו ללכת עם חג'אב במרחב הציבורי, אבל בסוף האכיפה חזרה בלא מעט אלימות", אומרת עילם גינדין, ומזכירה שלמחאה הזו קדמה מחאה שהתחילה עשור לפני כן בזכות מספר סטודנטיות איראניות, והפכה לתנועה ארצית סוחפת בזכות העיתונאית מסיח עלינז'אד. נשים העלו לפייסבוק תמונות שלהן בטבע בלי חג'אב, במקומות ציבוריים נראו יותר ויותר נשים בשיער גלוי, מתעמתות עם אנשי דת, ובהמשך ייסדה עלינז'אד את "יום רביעי הלבן", שבו ניתן לעטות חג'אב לבן ולמחות בלי להסתבך.
"הצעד התגלה כאפקטיבי והשלטון נלחץ מכמות הנשים שעטו את הסממן החתרני", היא אומרת. ואם אתן נזכרות בספר "לקרוא את לוליטה בטהרן" או בסצנה מהסרט שנעשה על פיו, כשהגיבורה מגיעה לאוניברסיטה בשיער גלוי והשומר ממש מתחנן אליה שתעטה חג'אב - אתם לא לבד.
"הסיבה היא שהשלטונות דאגו להעביר את האחריות לעטיית החג'אב לנותני שירות. כך למשל, אם תופסים אישה בלי חג'אב במונית, הנהג אשם. ככה זה כאשר רק למשטר יש כוח לעצור אנשים, לאנוס ולירות במי שמתחשק לו, ולצד השני אין שום שוט. ולכן, כששואלים למה העם האיראני לא מתקומם, צריך להבין שזה לא כמו לצאת לרחוב אצלנו ולחטוף מכת"זית. באיראן חוטפים מכות רצח ויריות. בנוסף לכך, יש אומרים שפלישת סדאם חוסיין לאיראן ותחילת מלחמת איראן-עיראק היא שהצילה את הרפובליקה האסלאמית, כי כשיש מלחמה זה לא הזמן למחות נגד השינויים בחקיקה ובמוסדות השלטון, אלא צריך להתאחד מסביב לדגל. בפועל, עד שהסתיימה המלחמה, כעבור שמונה שנים, המוסדות והחוקים החדשים כבר היו עובדה קיימת".
ולמרות הכול, עילם גינדין מפתיעה בהצהרה שאם להיות אישה מוסלמית, אז באיראן: "החל משנת 1963, לנשים באיראן יש זכות הצבעה שלא נשללה מהן. נכון שיש תקרת זכוכית להשתלבותן במערכת המשפט והפוליטיקה, אבל מותר להן לבחור ולהיבחר וגם לנהוג, והן גם לא משנות את שמן כאשר הן מתחתנות. בנישואים אומנם קיים מוהר, שזו החפצה, אבל בניגוד למה שקורה במדינות אחרות, המוהר שלהן מועבר לידיהן ולא לידי האבא. האישה יכולה לדרוש את המוהר מיד, כתנאי למימוש הנישואים, או בכל שלב לאורכם, וכמובן כשהזוג מתגרש. עוד דבר שמאפיין את הנישואים באיראן - החתונה לא מתקיימת בנוכחות אנשי דת, אלא באמצעות רישום במשרד הפנים. זוג שבוחר בחתונה דתית יכול לקיים אותה בנוסף".
ומה עם גיל הנישואים?
"נכון שגם היום, כמו בתחילת המאה ה-20, עדיין אפשר למצוא באזורים הכפריים בקרב מיעוטים סונים נערות בנות 13 שמחתנים אותן בכוח עם גברים מבוגרים, ולכן במקומות הללו יש אחוזים מבהילים של רצח בעלים והתאבדות נערות, כי נשים לא יכולות ליזום גירושים, ולכן הדרך החוצה היא או לרצוח או להתאבד. אבל הממוצע הארצי של גיל הנישואים לנשים באיראן עומד על 25, כאשר בערים הגדולות הוא נושק ל-30 - ושם הנשים גם לא ממהרות להיכנס להיריון. הן עצמאיות, הן לומדות, הן עובדות, ובהרבה מקרים גם מסתפקות בילד אחד".
לא סתם, מוסיפה עילם גינדין, האיראנים שהכי מצליחים בתפוצות הן דווקא איראניות ואיראנים ממוצא יהודי: "כאשר אתה מגזר מדוכא, שנלחם על מקומו וצריך לדעת לתחמן כדי לשרוד, ברגע שמוסרים הכבלים - השמיים הם הגבול. ההישגים הגדולים של איראנים בתפוצות רשומים על שם נשים, בין אם שחקניות, סופרות, מתמטיקאיות, מדעניות, וגם זוכות פרס נובל ואקטיביסטיות, שנגד האחרונות יש קמפיין תודעה ברשת. למשל, גולשיפתה פרהאני, שנחשבת לשחקנית האיראנית הכי מצליחה בעולם, ואומרים עליה שהיא משת"פית של השלטון ושאבא שלה היה קומוניסט (היא מגלמת את הגיבורה ב"לקרוא את לוליטה בטהרן"), או מסיח עלינז'אד שגם עליה אומרים שהיא רודפת בצע ומשת"פית של השלטון.
"בשבוע שעבר זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2023, נרגס מחמדי, פרסמה עצומה שעליה הייתה חתומה גם זוכת הנובל לשנת 2003, שירין עבאדי, ובה דרישה מהרפובליקה האסלאמית להפסיק להעשיר ודרישה מישראל להפסיק את התקיפות. הן קיבלו ביקורת גם מצד אנשים מכל העולם שכעסו על ההכרה בישראל כישות לגיטימית, וגם מצד איראנים שכעסו על ההכרה ברפובליקה האסלאמית כנציגת איראן".
על גרף הדמוגרפיה באיראן אומרת עילם גינדין שהוא "נראה כמו בקבוק קוקה קולה": "מיד אחרי המהפכה היה בייבי-בום, בשנות ה-90 עלה קמפיין לצמצום ילודה שהוביל לירידה דרסטית בשיעור הילודה, ואז בשנות ה-2000 הבינו שמישהו יצטרך לשלם את הפנסיה של כל המבוגרים, והתחילו עוד קמפיין לעידוד הילודה. אבל זה לא עבד. ברוב המשפחות האיראניות יש ילד אחד, או שניים בהפרשים גדולים".
ומה לגבי הנישואים עצמם?
"יש נישואים שנחתמים בפני פקיד במשרד הפנים ובאותו מעמד האישה מקבלת מסמך ובו סכום המוהר שלה, ובתמורה היא מעבירה לגבר את הזכויות על החיים שלה. יש נישואים זמניים שיכולים להיות לכמה שעות ומשמשים תחליף 'חוקי' לזנות, אבל הם גם פתרון לצעירים שאין להם כסף למוהר, או לצעירים דתיים שרוצים לבדוק התאמה ולחיות ביחד, בלי לשמור נגיעה", היא מסבירה ומציינת שנישואים זמניים הם גם פתרון לפרק ב' שמותיר את הונו של הגבר בידי ילדיו. וסוג הנישואין השלישי הוא המרתק מכול.
"אצלנו קוראים לזה 'לגור ביחד', אבל אמא איראנית לא יכולה להגיד 'הבת שלי גרה עם החבר שלה', זו פריצות. אז היא אומרת שהם 'נשואים בנישואים לבנים', שזה קיום משק בית וזוגיות בלי שום מסמך'".
ומה עם הזכויות שלה?
"בנישואים זמניים או לבנים היא לא מעבירה לו את כל הזכויות שלה, אבל בנישואים מסורתיים היא כן מעבירה לו את כל זכויות החיים שלה ובאותיות הקטנות של ההסכם נקבע שהוא זה שיחליט על כל דבר בחייה - האם ומה תלמד, האם והיכן תעבוד, וגם האם תוכל להנפיק דרכון ולצאת מהארץ".
"אני לא נביאה, גם אני בהלם מכל מה שקורה"
כל מי ששואלת עכשיו את עצמה איך זה שהנשים האיראניות - שהן חכמות, עצמאיות, משכילות, מתפרנסות - מסכימות לדיכוי של הרפובליקה האסלאמית, עילם גינדין כאן כדי להזכיר שוב שכאשר עוצרים אותן, זה לא לילה באבו-כביר, אלא עינויים איומים ונוראיים, "הרופאים שקיבלו לבתי החולים את הנשים שנעצרו ועונו בעקבות ההפגנות ב-2022-3, בכו ואמרו שלא ראו דברים כאלה. ברשתות לא חסכו בתיאורים פלסטיים של מצב הנשים אחרי ההתעללות במעצר, אבל אחסוך זאת מהקוראים. הן היו אמיצות ויצאו לרחובות, ואני ממש חוששת שאם הן יצאו עכשיו לרחובות כדי להחזיר את איראן לעם האיראני, האלימות תהיה יותר קשה, כי למשטר אין מה להפסיד".
נתפלל להצלחתן. מה בעינייך תהיה תמונת הניצחון?
"העם משתלט על בית המנהיג, מוציא את ח'אמנהא'י מהבונקר ועושה בו שפטים", היא מפליגה בתיאור, ואז מוסיפה שבעצם גם לראות את ח'אמנהא'י יוצא מאיראן זו תמונת ניצחון.
7 צפייה בגלריה
"לראות את ח'אמנהא'י יוצא מאיראן זו תמונת ניצחון. עלי ח'מנהא'י
(צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA/Handout, Reuters)
כתרים רבים היא קושרת ליכולת של צה"ל לא רק להחליש את המשטר ולחסל מפקדים בכירים ואנשי גרעין, אלא גם לחסל יעדים שקשורים בביסוס תודעה. כמו רשות השידור שהייתה זרוע התעמולה המרכזית של השלטון, גם האוניברסיטה של משמרות המהפכה, זו שכל בכירי המשטר למדו בה, הופצצה. מצד שני, טרגוט מטרות אזרחיות כמו בנקים, וטרגוט מאגרי נפט ופגיעה באיכות החיים של האזרח הפשוט, בעיקר כשהיא נמשכת כבר יותר מעשרה ימים, מביאה לסחף גובר והולך לכיוון הדגל, כשגם פעילי אופוזיציה בולטים ומאומתים כבר דיברו על לשתף פעולה עם הרפובליקה האסלאמית כדי להעיף את הפולש (ישראל) מאיראן.
והשלטון של הרפובליקה האסלאמית מצוי כרגע בסכנה?
"אני לא נביאה, גם אני בהלם מכל מה שקורה. יש כמה תרחישים אפשריים: העם האיראני יוצא לרחוב, לוקח את איראן חזרה לעם האיראני ומנהיג עם תמיכה רחבה - כרגע נראה שזה יורש העצר רזא פהלווי חוזר לאיראן ומוביל אותה מדיקטטורה לדמוקרטיה בלי תקופת כאוס. זה התרחיש הכי טוב שיכול לקרות. והתרחיש הכי רע זה שהרפובליקה האסלאמית שורדת ומקצינה את הדיכוי והעינויים של העם", היא אומרת ומזהירה שמי שיכול לסייע לרפובליקה האסלאמית לשמור על כוחה זה דווקא המערב, אם יאפשר להם לחזור לשולחן המשא ומתן בנושא הגרעין. "משא ומתן גורם לכך שהכתישה נפסקת והשלטון שורד".
ואם אתם שואלים מה עמדתו של העם האיראני בתוך הכאוס, אז עילם גינדין כאן כדי להזכיר שהעם האיראני מונה כ-90 מיליון איש ויש בו שלוש קבוצות עיקריות. "קבוצת תומכי המשטר מרגישה מאוד מושפלת ממה שקרה וכמובן רוצה לשקם את הרפובליקה האיסלאמית. מתנגדי המשטר נחלקים לשתי קבוצות שיש ביניהן ויכוח: אלה שכועסים כי איראן מדינתנו האהובה סופגת פגיעות, ואלה ששמחים כי הרפובליקה האסלאמית - שיש לה כל כך הרבה דם איראני על הידיים - עכשיו מושפלת ומוכה על ידי ישראל. הקבוצה השנייה רוחשת אהבה עצומה לישראל ולראש הממשלה בנימין נתניהו, בעיקר מאז שישראל הורידה את הכפפות והתחילה במדיניות חיסולים בלתי מתפשרת של בכירים במנגנון הרפובליקה האסלאמית".
יש לך הסבר איך זה קרה להם? איך הם הופתעו ככה?
"זה גם מה ששואלים בפורומים של תומכי המשטר, שבהם אני זבוב על הקיר. ההסבר הוא שהם לא החזיקו מהאיומים של טראמפ שאמר שאם תוך חודשיים לא מגיעים להסכם - תגיע מתקפה. הם ניהלו איתו התמקחות של סוחרים וחשבו שהוא מציב רף כפתח למשא ומתן, בעוד הוא התכוון לכל מילה שאמר".
ולצד הפער בטכניקות המשא ומתן, עילם גינדין מבקשת להדגיש שוב שגם מה שצה"ל עשה באיראן הוא לא יאומן. "זה אפילו לא מדע בדיוני, זה לגמרי משחק מחשב. החיסול של כל בכירי מערכת הביטחון במיטותיהם באופן כירורגי זאת עבודה שהיא מעבר לדמיון, שלא קשורה בכלל למציאות. מתנגדי המשטר אמרו שישראל פתחה להם את השמיים".
"כמו האיראנית הממוצעת, אני מאוד דחיינית"
עילם גינדין, שאומרת על עצמה "אין לי גנטיקה איראנית, אני פרסייה של כבוד", היא אמא לשלושה, מתגוררת בכפר סבא, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, בעלת הוצאת הספרים זרש ומחברת ספרים בנושא איראן. את הרומן שלה עם איראן החלה מכיוון השפה.
"את האבחנה הלשונית הראשונה שלי עשיתי בגיל שלוש, כשאמרתי 'סבתא בתיה ישנה וסבתא אסתר יושנת', כלומר הבחנתי בין האידיולקטים של הסבתות שלי", מתגאה מי שהיא דור רביעי לבלשניות.
"גם לסבתא שלי מנוחתה עדן וגם לדודה שלי תיבדל לחיים ארוכים יש תואר שני בלשון עברית, סבתא רבתא שלי הייתה אשכנזייה שלימדה צרפתית בדמשק, אנחנו שלושה דורות במשפחה שלימדו באולפן. בנוער שוחר מדע למדתי סינית, בחטיבה למדתי ערבית ולקחתי חוג ביידיש, האנגלית שלי היא משנתיים בארצות הברית בתיכון ועוד מגורים של שנתיים כבוגרת, עשיתי בגרות בצרפתית, ולמדתי גם קצת אלבנית, ליטאית ואיטלקית".
ואיך עברת למדיניות ופוליטיקה?
"אני במקור מומחית לאיראן הטרום-אסלאמית, ההרצאות הראשונות שלי היו על מגילת אסתר, בזכות הלימודים שלי אצל פרופסור שאול שקד. בהמשך הבנתי שהקהל מתעניין יותר באיראן של היום, וכשהתחילו להתקשר ולבקש ממני ניתוח של האקטואליה באיראן הייתי עושה שיעורי בית, כולל וידאו-צ'טים עם איראנים, קוראת על הנושא ולומדת עליו".
מי שדחפה אותה למסד את ההרצאה על המגילה ולכתוב בעקבותיה ספר היא אימא שלה, שהזהירה: "בסוף מישהו שהיה בהרצאה שלך ייקח את המידע ויכתוב ספר, אז עדיף שאת תעשי את זה. אבל אני, בנוסף, כמו האיראנית הממוצעת, מאוד דחיינית", היא צוחקת.
אבל כשהתלמיד מוכן ההזדמנות מגיעה, ובהתלכדות שבין פריצת פלטפורמת מימון ההמונים לחיינו וחופש שהיה לה מהעבודה ויצר לה זמן לכתיבה, היא העלתה על המחשב את מה שהמתין ובעבע בתוכה 17 שנה.
"הייתי מחוברת באינפוזיה של גוגל-דוקס למי שהיה אז עוזר המחקר שלי, יובל קפלן, והיום הוא שותף שלי בהוצאת זרש, והספר פשוט עף מהידיים למקלדת. לא זזתי מהכיסא, כל פרק שסיימתי יובל מיד ערך".
וגם עכשיו היא לא זזה מהמסך, מהכיסא, מהרכב בדרך לראיונות, ושמחה מאוד על כך שהילדים שלה תקועים בחו"ל ולא נמצאים איתה. "הם בני 25, 23 ו-11 וחצי, ונסעו לטיול אחים שאני מימנתי להם. אני ממש שמחה שהם לא כאן, גם בגלל המצב וגם כי בטוח לא היה לי זמן אליהם עכשיו, שלא לדבר על בישולים".
