באוקטובר הקרוב נחגוג עשור לסדרה הצרפתית "10 אחוז", שהגיחה למרקע אחרי מסכת של תלאות וסירובים. הסאטירה השנונה, המענגת והמצחיקה על סוכנות טאלנטים פריזאית, צברה עם השנים תאוצה וגרפה פרסים ומועמדויות. הכוכבות והכוכבים של צרפת עמדו בתור כדי להתארח בה. בסגרי הקורונה, עוד ועוד קהלים - כולל בישראל - גילו אותה בזכות נטפליקס. גם הקהילה הגאה אימצה אותה באהבה, בגלל השנינות והקאמפיות והופעות האורח המלבבות - וגם בזכות העובדה שבמשרדי הסוכנות בלטו דמויות להט"בקיות.
"שלוש חברות" - טריילר
(קרדיט: באדיבות קולנוע חדש)
ההצלחה והפולחן של "10 אחוז" עשו טוב בעיקר לכוכבת שלה – קאמי קוטן, שהפכה למבוקשת גם בהוליווד. קוטן גילמה את אנדריאה מרטל, הסוכנת הכריזמטית, נטולת-הרחמים, האנטיפתית, הבוגדנית והשאפתנית, שחולקת את חייה עם אישה וילדה. "לא צפינו שנזכה לכזאת הצלחה", סיפרה קוטן כשנפגשנו בפסטיבל ונציה האחרון. "זה לקח המון זמן, היה אפילו ערוץ אחד גדול שסירב לנו. גם כשהסדרה כבר יצאה, המפיקים חששו שהיא תהיה נישתית ובוטיקית מדי. היה בלתי אפשרי בכלל לתאר שמשהו כזה גדול יקרה. ואז הסדרה עלתה בנטפליקס, והקורונה עשתה את השינוי הגדול - והתפרסמנו בכל העולם. הסדרה הצליחה גם בגלל מה שהיא סיפרה על תעשיית הבידור וסוגיות חברתיות חשובות".
איזה סוג של תגובות קיבלת על הדמות שלך?
"טובות. מעולם לא נתקלתי במישהו שבא ואמר לי: 'אני ממש שונא אותך וממש שונא את מה שאת עושה'".
מאז מן הסתם מזהים אותך בכל מקום.
"כן, זה מגניב שאנשים מזהים אותי, ניגשים אליי ואומרים דברים נחמדים. לפעמים אני שומעת ילדים שאומרים: 'אמא, אמא, תראי מי כאן', כאילו שאני איזו כוכבת בינלאומית. זו בהחלט תחושה נעימה. בעקבות '10 אחוז' מתאפשר לי לעבוד עם במאים מארצות אחרות וזה משמח.
"אני משתדלת לחיות חיים נורמליים. עבדתי עם כוכבים הוליוודיים גדולים ואני לא יודעת איך החיים היומיומיים שלהם נראים, איך הם מצליחים להתנהל. מבחינתי אין דבר שאני לא עושה. אני רק לא הולכת יותר למועדוני לילה. וכשעדיין הלכתי למועדוני לילה, זה יכול היה להיות כואב".
למה בעצם?
"בגלל כשאנשים שיכורים, הם נוגעים בך, תופסים אותך, ואז אין להם יותר פילטרים. אחרי חמש דקות, הבילוי במועדון באמת נהיה משעמם".
"10 אחוז" זכתה גם לגרסאות במגוון ארצות ובשפות אחרות. "בגרסה הטורקית הפכו את הדמות שלי לסטרייטית", מקטרת קוטן. "וזה חבל ועצוב. העובדה שאנדריאה היא לסבית הופכת אותה למי שהיא. אנדריאה לא תמצא את עצמה אף פעם - טוב, חוץ ממקרים בודדים - במיטה של גבר, וזה מעניק לה עוצמה וכוח. כך היא יכולה לחמוק מהישג ידם ומהשליטה של גברים. זה שאין מתח מיני בינה לבין הגברים בסוכנות עוזר לה לראות את עצמה כשוות ערך".
בשנים האחרונות, קוטן (46) הופיעה בשורה של סרטים מתוקשרים: "מים שקטים" עם מאט דיימון, "בית גוצ'י" (בו גילמה את המעצבת-דוגמנית-אמנית פולה פרנצ'י, המאהבת של מאוריציו גוצ'י) לצד אל פצ'ינו, אדם דרייבר וליידי גאגא, ו"רדופים בוונציה" – מותחן בלשי המבוסס על ספרה של אגתה כריסטי, בבימויו ובכיכובו של קנת בראנה. קוטן אף התארחה בסדרה "להרוג את איב" (באחד הפרקים הופיעה גם יבגניה דודינה, וקוטן מעידה שדודינה היא שחקנית מדהימה). "אני אוהבת את הדרך המחוספסת והאפלה שבה פיבי וולר-ברידג', יוצרת 'להרוג את איב', מציגה את הדמויות שלה", היא מספרת, "וגם את איך שהן מדברות על סקס.
"בכלל, אני אוהבת לקחת סיכונים, ולעיתים זה מסתיים בכך שאני אומרת: 'לא הייתי צריכה לעשות את זה'. אבל אני לא יכולה לשלוט ברצון לקחת סיכונים, בגלל שהוא מאלץ אותי ללכת לטריטוריות שאני לא מכירה. לעיתים אני משלמת מחיר על ההרפתקאות האלה, כי אני לא מוכנה לגמרי ולא מודעת לכל מה שיקרה בהן".
ולמרות ההרפתקאות הבינלאומיות, קוטן לא מזניחה את תעשיית הקולנוע של מולדתה. בשנה הקרובה יצאו שלושה סרטים צרפתיים חדשים בכיכובה - אחד מהם "רמברנדט", עוסק בזוג שחייו מיטלטלים בעקבות גילוי ציורים של רמברנדט. "כשאני משחקת באנגלית אני צריכה לשים לב לאיך אני אומרת את הדברים, וזה לא מה שקורה כשאני משחקת בצרפתית", מגלה קוטן.
ועד שכל המקבץ הזה ייחשף, אפשר לראות את קוטן ב"שלוש חברות" שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע בישראל. הסרט, שאותו ביים עמנואל מורה, התחרה על "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה. העלילה מתרחש בעיר ליון ועוקבת אחרי שלוש חברות - ג'ואן נפרדת מבן זוגה ויקטור, כיוון שחשה שאהבתה אליו דעכה. אליס (בגילומה של קוטן), חברתה הטובה, מעודדת אותה ותומכת בה, וכן חולקת איתה את רגשותיה כלפי אריק, בן זוגה. אליס כלל אינה מודעת לכך שאריק מנהל רומן עם רבקה, חברתן המשותפת. ואז ויקטור נעלם, מה שמסבך את חייהן.
הסרט גם מדגים את ההשלכות של הבחירות הרומנטיות שלהן ואיך הן מתמודדות איתן. "בתחילת הסרט אליס מאוד בטוחה בעצמה ומלמדת את האחרים. אליס היא מעט מתנשאת ויומרנית", מאבחנת קוטן. "ואז היא הופכת להיות ההפך הגמור: שבירה. היא חושפת את הפגיעות שלה. אליס כאמור נותנת שיעור לחברות שלה: 'תראו, אני יודעת מה לעשות ואיך לנהוג', ואז היא עושה בדיוק את הדבר ההפוך ומתאהבת שוב".
את יכולה להזדהות איתה?
"אליס לא רוצה לקחת סיכונים ולא להיות הנושא של התשוקות שלה - היא רוצה לשלוט. אני יכולה להזדהות איתה, כיוון שכשהייתי נערה מתבגרת הייתה לי תשוקה למישהו שלא שם עליי בכלל, וזה נמשך כל כך הרבה זמן. רציתי אז להשתחרר ממנו ולא ידעתי איך. הייתי כלואה בתשוקה שלי, לא הייתה לי שליטה על התשוקה הזאת וזה התיש אותי. רציתי שזה יפסיק ולא ידעתי איך. כך שאני יכולה להבין את אליס. סוג כזה של יחסים לא פועל מרגשות אמיתיים - אהבה זה דבר כל כך נהדר, עשיר ומלא-מסתורין והיא שונה לגמרי מתשוקה. כשהתשוקה משתלטת, הרגשות שלך שולטים בך".
בסוף הסרט אומרת אחת החברות: "אני לא חושבת שאהבה זה בשבילי". מה את חושבת על כך? את התקשית למצוא אהבה?
"לא, אבל הפסיכואנליזה ממש עזרה לי למצוא אהבה".
אז מהי הקונספציה שלך על אהבה: גורל? עבודה קשה? או בעצם אשליה?
"אני במערכת יחסים כבר 20 שנה (ארכיטקט, אבי שני ילדיה - א"ק) ואני חושבת שזה קצת מכל דבר, אבל זה תלוי בבן אדם. זה תלוי גם באיך את מתמודדת עם החיים ומה קורה במהלכם. חברות זה דבר מאד חשוב בקשר. תמיד חשבתי שאני לא רוצה להתחתן ולשים את האהבה שלי על פיסת נייר, על חוזה, בגלל שזה מנוגד לאהבה. יחד עם זאת אני מאמינה שצריכה סוג של הסכמה על בסיס הבנה וקבלה של דברים, וערכים משותפים בסיסיים.
"זה לא אומר שאם אתם אומרים שתישארו ביחד, אתם אכן תישארו ביחד. בכל יום את מתעוררת ואת מחדשת את הנדרים שלך - זה בינך לבינו, בינך לבין עצמך, את לא צריכה להעיד על זה בפני אף אחד. אם את אדם דתי זה סיפור אחר ואני יכולה להבין אנשים שרוצים להתחתן".
קוטן סבורה שגם אם נמצאים במערכת יחסים ארוכה עם בן אדם, את "יכולה לגלות דברים שחשבת שלא תקבלי. ואז את מקבלת אותם ורואה דברים מנקודת מבט שונה, כי את מתבגרת. זה קורה לא רק בין בני זוג, אלא גם בין חברים. במערכות יחסים, את חייבת להיות גמישה. 'שלוש חברות' לא שינה את נקודת המבט שלי על אהבה וזוגיות, אבל הוא אישר כמה אינסטינקטים שהיו לי לגבי מערכות יחסים".
מה יש בתרבות הצרפתית שמביא את היוצרים והיוצרות לעשות קומדיות על אהבה ועל בגידה, בדרך שנראית כל כך יומיומית ורגילה?
"אני ממש לא חושבת שלא אכפת לנו מבגידות. בניגוד לאמריקה שבה הנישואים נחשבים למוסד כל כך חזק, צרפת נמצאת אולי במקום הראשון במספר הגירושים. מה שאני אוהבת בדמות של אליס ב'שלוש חברות' הוא שהבגידה שלה היא לא בגלל שהיא שוכבת עם גבר אחר, אלא בכך שהיא מעמידה פנים שהיא מאוהבת בבן זוגה, בעוד שהיא לא. יש הרבה צורות של בגידה, והשאלה מה זה אומר לבגוד. יש משהו מאד יפה בחופש המחשבה בלהיות ספונטנית ולהרגיש מה שאת מרגישה. ספונטניות מול קודים של מכובדות. אני אדם מוסרי ונאמן – זה מאוד חשוב לי. אני מעריכה נאמנות ואינטגריטי".
"פעם היו כוכבים ומפיקים שחשבו שהם מעל הכול. היום כבר אין להם חסינות"
קוטן נולדה בפריז. אביה ז'יל קוטן הוא אמן ופסל ואבי-סבה, פול קוטן, היה סופר והיסטוריון שניהל את אחת הספריות הגדולות של צרפת. אמא שלה באה ממשפחה יהודית שחיה באלג'יריה. בגיל 12, קוטן גרה עם אמא שלה ואביה החורג באנגליה במשך חמש שנים. "הלכתי אמנם לבית ספר צרפתי, אבל ההתבגרות בלונדון נתנה לי ממד אחר", היא מספרת. "התאהבתי בתרבות האנגלית ובהומור האנגלי, שממש לא דומה לצרפתי. אהבתי לדבר אנגלית".
כשקוטן חזרה לצרפת, היא החלה לנסות את מזלה במשחק. "סיימתי את בית הספר למשחק בגיל 20 ועבדתי בתיאטרון. במקביל הייתי מורה לאנגלית. עשיתי גם פרסומות באותה תקופה. התלמידים שאלו האם אני האישה על הספה, מהפרסומת לסופרמרקט.
"כעבור שלוש שנים, הסדרה 'כלבה' הפכה אותי למעט יותר מוכרת. הייתי אז בת 23, ולא חשבתי בכלל באותה תקופה שאעשה קולנוע. אהבתי מאוד את התיאטרון. ואז הגיעה הסדרה '10 אחוז', וכשהתחלתי להתפרסם נסעתי לאנגליה עם הסוכן הצרפתי שלי ואמרתי לו: 'בוא נמצא סוכן אנגלי'. ניסיתי לגרום לזה לקרות".
וזה אכן קרה, וכאמור קוטן הפכה לכוכבת בינלאומית. בין היתר, היא הופיעה לצד הלן מירן בסרט "גולדה" של הבמאי גיא נתיב, בתפקיד לו קדר - מזכירתה, העוזרת האישית וחברתה הנאמנה של גולדה במשך שנים רבות, שהייתה צמודה אליה גם בתקופת המלחמה. רגע לפני פרוץ הקרבות, בשלהי ספטמבר 1973 , קדר אף התלוותה לפגישה של גולדה עם המלך הירדני חוסיין, שהזהיר מפני המלחמה.
קדר נולדה בפריז למשפחה יהודייה שגלתה מרוסיה. ואחת הסיבות שנבחרה ללוות את מאיר, עת הייתה שגרירת ישראל בברית המועצות בסוף שנות ה-40, הייתה שליטתה בצרפתית – שפת הדיפלומטיה הישראלית באותן שנים. אז לא מפתיע שנתיב בחר בקוטן לתפקיד קדר.
"את קאמי קוטן פגשתי לראשונה דרך המסך — בסדרה הצרפתית השנונה '10 אחוז', שם כבר לא ניתן היה להתעלם מהניצוץ, מהחוצפה המדויקת והמקוריות שלה", אומר נתיב בשיחה עם ynet. "אחר כך ראיתי אותה ב'מים שקטים', והבנתי שזו שחקנית נדירה, שמביאה איתה עומק גם בשקט שלה. כשעבדנו יחד, היא התגלתה לי לא רק ככישרון גדול, אלא כאדם מעורר-השראה — חכמה, רגישה, חדה ומלאת חמלה. לצד הלן מירן, היא מהנשים שלא שוכחים — לא על המסך ולא בעשייה".
נתיב מספר כי בזמן הצילומים, קוטן נסעה ברכבת מצרפת ללונדון בכל יומיים, נסיעה של שעות, רק כדי להספיק לראות את ילדיה לפני השינה. "הייתה בזה עדות למחויבות, לאימהות, לאיזון שהיא מייצרת בין עולמות שבדרך כלל מתנגשים. היותה יהודייה צרפתייה יצר חיבור שקט, כמעט אינטואיטיבי, לדמותה של לו קדר, העוזרת של גולדה. אף שמעולם קאמי לא דיברה על יהדותה בראיונות — משהו בה, אולי במבט, אולי בנשימה — אמר שהיא נושאת את זה בתוכה. מקווה שייצא לנו ליצור שוב ביחד בעתיד".
"גולדה" – טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
במהלך הקריירה שלה, קוטן הופיעה בלא מעט פרסומות, כולל אחת עבור טלפון יפני עם בראד פיט ("זה היה מפגש קצר, אך נחמד. הוא התפלא שבארוחת הצהריים בהפקות צרפתיות שותים יין"), שאותה ביים לא אחר מאשר ווס אנדרסון. "טוב יש לי ילדים, אז צריכים להתפרנס", היא צוחקת. "ברגע שילדת אותם, את צריכה לדאוג להם".
קוטן מוכרת במיוחד מהקמפיינים של מותג הקפה הנחשב נספרסו, שבהם כיכבה יחד עם ג'ורג' קלוני. "ג'ורג' הוא איש נהדר, חם ומאוד מצחיק ומלא-חיים. ג'ורג' גורם לך להרגיש נוח. האנרגיה שלו היא מיוחדת וחיובית, מאד נלהבת והוא דואג לכל אחד מסביב על הסט".
קוטן נמצאת כאמור בתקופה נהדרת ועסוקה, ובין היתר נבחרה להנחות את טקסי הפתיחה והסיום של פסטיבל קאן האחרון. בטקס הפתיחה, קוטן נשאה נאום ובו עשתה בין היתר מחווה לתנועת MeToo. "אני רוצה לציין שמפגש לילי בחדרי המלון של גברים כל-יכולים הוא כבר לא חלק מההרגלים והמנהגים של המערבולת של פסטיבל קאן, בעקבות אימוץ תנועת MeToo, ואנחנו שמחים על כך", הכריזה בדברי הפתיחה.
במהלך אותו פסטיבל, ניכר היה שתעשיית הקולנוע הצרפתית מגלה באיחור לא אופנתי את המהפכה. "זה אכן לקח זמן", מאשרת קוטן, "התקשורת מאד עזרה לכך לקרות, כי היא הייתה קולנית בעניין ונתנה מקום לשיח שאיש לא רצה לשמוע וזה הוביל לצדק. פעם היו כוכבים ומפיקים שחשבו שהם מעל הכול. היום כבר אין להם חסינות. הסימן הטוב ביותר לשינוי הוא העובדה שיש יותר סרטים של נשים ועל נשים. יש גם יותר נשים על הסט, וזה משנה דברים. האווירה שונה לחלוטין.
"מה שצריך לקרות עכשיו זו התעוררות קולקטיבית, בגלל שהתנועה של MeToo לא יכולה להתקיים אם את לבד. ואם את לבד - זה מאוד מסוכן. הדרך היחידה לגרום לשינוי היא שתהיה פעילות משותפת. יש עוד כל כך הרבה עבודה לעשות בעניין".
מה עמדך בסוגיית מתאמות אינטימיות. ישנם במאים צרפתיים שמתנגדים לכך וטוענים שזה מפריע לחופש האמנותי והורס את הרומנטיקה.
"זאת טעות גדולה שהם מתנגדים. העובדה שבצילומי סצנות סקס, מגיע אדם מקצועי ומסביר לך איך תאמיני שמה שאת עושה בכאילו הוא אמיתי, זה דבר טוב. בדרך כלל, בצילומים אנחנו לא באמת עושים סקס", היא אומרת וצוחקת, "אז טוב שיש מישהו שעוזר לך ליצור את האפקט שזה אמיתי, למרות שזה לא אמיתי.
"תראה, יש שחקניות כמו ניקול קידמן - שעשתה משהו מרשים ב'בייביגירל' - שאין להן בעיה עם סצנות עירום וסקס. אבל יש כאלה שמתקשות יותר, ואז מתאמת אינטימיות יכולה לעזור להן. כמובן, שבמקרה של שחקנים ושחקניות צעירים שנאלצים לשחק בסצנות מין, בין אם יש להם או אין להם ניסיון מיני, על זה בכלל אין ויכוח, שצריך מתאמת אינטימיות".
