זה נראה כמו הפרויקט הקולנועי הנפיץ ביותר בישראל בשנים האחרונות, שעוסק ישירות ובלי פילטרים מרככים בישראל של אחרי 7 באוקטובר, וכבר זכה לתשואות בפסטיבל קאן לצד טענות על צנזורה פוליטית שהובילה להדרתו שם מהתחרות הראשית. וכרגע, על אף שהוא צובר מעמד ושבחים בחו"ל, יש סיכוי שלקהל הישראלי כלל לא תהיה אפשרות לשפוט אותו בעצמו.
ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet נודע כי "כן!", סרטו החדש של נדב לפיד - בכיר הבמאים הישראלים בעולם, לפחות מבחינת הכרה בעולם הקולנוע האמנותי - מתקשה כרגע למצוא מפיץ בישראל, וקיים סימן שאלה גדול אם הסרט שהיה אחד המדוברים בעולם הקולנוע השנה, בכלל יראה אור בארץ שבה נוצר. "אין קהל חשוב יותר עבורי מקהל ישראלי. זה סרט ישראלי, שכתב וביים ישראלי, והסרט הכי על ישראל של עכשיו שאפשר לראות", אומר לפיד.
לכאורה, אפשר להבין את החששות מהפרויקט, כאן כמו שם בקאן: "כן!", לפי התיאורים של מי שראו אותו, הוא סאטירה חריפה ופוצעת על ישראל של אחרי 7 באוקטובר, אותה לפיד מתאר לכאורה כמקום דקדנטי, טבול בכאב וספוג מיליטריזם.
לפי תיאורי העלילה ממי שראו אותו, הסרט עוסק באמן ג'אז ואשתו (האמן אריאל ברונז, שגם הוא לא חף מפרובוקציות עבר, אם זכורה לכם שערוריית הדגל בישבן מ-2016, שעליה נחקר במשטרה בחקירה שהסתיימה בסגירת התיק, ולצידו אפרת דור) שמענגים את האליטה המקומית הנהנתנית בווילות בתל אביב בזמן המלחמה, ואז נשכר ליצור המנון חדש למדינה - מלא ברגשות נקמה לפלסטינים.
האמן שמוכר את נשמתו יוצא לעוטף עזה ללמוד לעומק על הטבח, ופוגש את חברתו לשעבר (נעמה פרייס, זוגתו של לפיד במציאות) במסע שהוא גם חשבון נפש של לפיד עם מדינתו, אבל לא פחות חשוב שלו עם עצמו, כשאת סרטיו כמעט תמיד מובילים גיבורים בדמותו. על אף שנצפה עד כה בעיקר בפסטיבלים, הסרט נבחר רק לפני שבועיים כאחד מ-100 הסרטים הטובים של העשור במשאל מבקרים של "אינדיווייר", שבו נכתב כי "הסרט מאשר מחדש את מעמדו של לפיד כבמאי הקולנוע הכי מסעיר חושים שפועל בעולם".
לפיד ממילא מעולם לא ניסה להתחנף לקונצנזוס. אך מעולם, בכל ארבעת הפיצ'רים הקודמים שלו, לא נתקל במצב כזה. "כרגע אין מפיץ לסרט בישראל", הוא מספר ל-ynet. "חברת הפצה אחת מרכזית צפתה בסרט, אנשיה טענו שאהבו אותו מאוד, היססו, העבירו הצעה, אמרו שרוצים אותו ואז לפתע התחרטו ומשכו אותה מסיבות שלא מובנות לי לגמרי. בחברת הפצה מרכזית שנייה טוענים שעוד לא צפו, וחוככים עדיין בדעתם".
יכול להיות שהנסיבות הן טכניות-כלכליות? הסרטים שלך ממילא לא נועדו להיות להיטים, וזו אחריות היוצרים למצוא מפיץ.
"אלה אולי לכאורה הנימוקים, אבל יש פה משהו מטריד יותר. בכל מקרה, אנחנו נוציא את הסרט, גם אם נפיץ במו ידינו ואצטרך ללכת בעצמי לכל קולנוע, להביא את העותקים למרות שהיום אין גלגלי סרטים, ולדאוג שיקרינו איפשהו. זה הכי חשוב לי. כל זה אם לא יחסמו ולא יצנזרו אותנו, וגם אם כן - הסרט יראה אור יום".
כרגע הסרט "כן!" אכן מיועד להקרנה ראשונה בארץ במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים, ביום ראשון עוד כשבועיים, שם לפיד ירואיין על יד ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), יוצר ישראלי נוסף שלא נמנע ממחלוקת פוליטית. כמו כן, הוא משובץ להקרנות לחברי האקדמיה לקולנוע הישראלית - מה שאולי יגביר את הבאזז סביבו והצורך להפיצו לקראת טקס האופיר.
האירוע בארץ מרגיש כמו המשך צרותיו של הסרט גם בפסטיבל קאן. על אף שזכה שם לתשואות, ולטענות כמה מבקרים עולמיים חשובים כי היה צריך לזכות בפרס הראשי "דקל הזהב" - הוא מראש כלל לא נכלל בתחרות הראשית. זאת למרות ההימורים המוקדמים לפני הפסטיבל שמקומו שם כמעט מובטח, בטח לאור העובדה שלפיד הציג במסגרת זו בעבר את "הברך" ואף זכה בפרס. הסרט נדחק בהחלטת הנהלת הפסטיבל למסגרת הצדדית "שבועיים של במאים", ובעיתונות בצרפת עלתה הטענה כי הדבר נעשה מטעמים של רצון להימנע ממהומה פוליטית בתחרות, לצד לחצים מצד אחת מראשות הפסטיבל על הצוות האמנותי שכן שקל לכלול אותו.
"כן!", יש לציין, נתמך בלי סייגים על ידי קרן הקולנוע הישראלית, קרי במימון כספי ציבור (כמו סרטיו הקודמים של לפיד), ולפיד החמיא בריאיון קודם עימי לראשת הקרן נועה רגב שלא חששה להשקיע בסרט כש"רק שיקולים קולנועיים עומדים לנגד עיניה", לדבריו. לאווירה הנפיצה הכללית נוספת כמובן התדמית של לפיד (50) כ"ילד הרע" של עולם הקולנוע הישראלי, שכבר הסתכסך קלות עם מירי רגב כשהייתה שרת התרבות סביב סרטו זוכה דב הזהב בברלין "מילים נרדפות" (ולדברי צופים יש בסרט החדש דמות שמזכירה אותה), וביקר בצורה חריפה ביותר את הממשלה ובמיוחד את השר סמוטריץ' ב"הברך", שעסק בבמאי מלא טינה למדינתו. ברור שהפעם גם הנושא רגיש עוד יותר מעוד ביקורת ארסית על הממשלה.
לפיד מודע לתגובות הקיצוניות שסרטיו מעוררים, והוא בסדר עם זה. אפילו ניכר שהוא רואה בביקורות עליו מחמאה. "אין לי בעיה שהסרטים שלי יעוררו תגובות קיצוניות, כי הם בעצמם קיצוניים. אני אומנם אעריך את זה שלא ייתנו לי סטירה פיזית, אבל בסדר מבחינתי שהם יעוררו תגובות חריפות, ושיכתבו עליהם דברים קשים. בשביל זה יצירות אמנות נעשו".
לפיד מדבר על האפשרות שיפיץ את הסרט בעצמו, אך כשנשאל אם הוא שוקל מסלול הפצה כמו של זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת", הוא מדגיש שלא יוותר על הפצה קולנועית. "אלה שני סרטים מאוד שונים", הוא מסביר. "הסרט שלי הכי עלילתי שאפשר לדמיין. הוא מסיבה של קולנוע, והוא גם מיוזיקל בדרכו עם אתנחתות מוזיקליות - סרט שחייבים לראות בתנאים הכי טובים שיש בעולם ולתת לו להתפוצץ. אם הסרט יצונזר - אני מקווה שקולנועני וקולנועניות ישראל יעלו על הבריקדות ויחזירו מלחמה. כן, כל כך הרבה דברים נוראים קורים בישראל, אבל צנזור הסרט הזה הוא עוד מסמר קבורה בעולם התרבות שלנו".
סביר להניח שאף גוף רשמי לא יצנזר את הסרט - ספק אם יש לו סמכות לכך. אך בהקרנות של "אין ארץ אחרת" וסרטים שנויים במחלוקת אחרים, היו מחאות מאורגנות היטב של כל מיני גופים מימין, בעיקר "בצלמו" בראשות שי גליק, שגם שולח מכתבים לשר התרבות ו"מתריע", וזה בתורו מזהיר גופי תרבות מהקרנת הסרטים.
"הכול אפשרי", הוא מוסיף. "אם זה יקרה, ישראלים יצטרכו להילחם על הזכויות לראות את הסרט. להילחם כדי לראות אמנות שהיא לא פרופגנדה ולחם ושעשועים. אני אלחם, אבל זה לא תלוי רק בי. הקהל צריך לעשות בחירה: אם ישאירו לשי גליקים את הזכות להיות אוצרים מטעם עצמם של האמנות בישראל, אנחנו יודעים איך היא תיראה. אבל זה לא צריך להיות ככה. הסרט יכול להיות קו בחול, או לחילופין זה שיבשר את הרגע שמותר רק להצדיע לדגל ולשיר את ההמנון".
מבתי קולנוע "לב" בחרו להגיב על דבריו של לפיד: "נדהמנו לקרוא את דבריו של נדב לפיד בראיון עם בנימין טוביאס. מיד לאחר שצפינו בסרט ב-26.5 הצענו להפיץ את הסרט בבתי הקולנוע בישראל. מאז חלפו למעלה מחודש וחצי, ובמהלכם פנינו להפקה מספר פעמים – אך לא קיבלנו מענה, ומדבריהם השתמע שאין עניין מצדם.
"לכן, אנו מצרים על השימוש הציני של לפיד אשר בחר להציג נרטיב שגוי ומטעה של במאי ש'נדחה' בישראל. טענותיו פשוט אינן נכונות, והן יוצרות מצג שווא הפוגע פגיעה ישירה בקהילת הקולנוע המקומית – בבתי הקולנוע, בחברות ההפצה, בקרנות הקולנוע וביוצרים עצמם – שכולנו ממשיכים, גם בתקופה הקשה הזו, להיאבק על זכותו של הקולנוע הישראלי להישמע ולהיראות.
"הצגה מעוותת כזו של המציאות לא רק שפוגעת בכלל השותפים לעשייה, אלא מערערת את הערכים של חופש היצירה והביטוי שכולנו שותפים למאבק עליהם".
