ארבע שנים אחרי שעלתה לאוויר בנטפליקס והדהימה את העולם (ואת חברת הסטרימינג), "משחק הדיונון" סוף סוף מגיעה לסיומה. אל חשש, כמו שזה נראה, היוצר וואנג דונג היוק כבר שחרר כמה רעיונות מעורפלים על ספין אוף העוסק בשלוש השנים שעוברות בין עלילת העונה הראשונה לשנייה. אם כי בשלב הזה גם אם הוא יבקש ליצור ספין אוף שמראה את גיבור הסדרה, סונג ג'י הון (בגילומו של לי יונג ג'ה), יושב ואוכל נאגטס במקדונלדס, קרוב לוודאי שנטפליקס היו מוצאים לזה תקציב.
"משחק הדיונון", עונה 3 - טריילר
(באדיבות נטפליקס )
העונה השלישית צולמה יחד עם העונה השנייה, ויותר נכון יהיה לקרוא לה "החלק השני של העונה השנייה". אם לשפוט לפי הפרקים, דונג היוק בילה בחדר ישיבות אחד או שניים במשרדי נטפליקס והוא מבין היטב את הציפיות ממנו. העונה הזאת, שבה ג'י הון משלים את המהפך שלו מגבר מטופש, אנוכי וחסר אחריות לגיבור מוסרי ומיוסר, מביאה איתה הרבה יותר סדיזם ואכזריות (הפעם חלק לא קטן ממנה מגיע מצד השחקנים עצמם). היא לוחצת על הרבה יותר בלוטות בניסיון לזעזע את הצופה (עכשיו יש גם תינוקת בסיפור), מדכאת אותו עד עפר ושופעת סצנות קורעות לב אבל לא באמת טורחת לרענן את המסר אלא מקצינה אותו.
אני לא פוסלת את האפשרות שהאשם הוא בי, אדם שמלכתחילה לא התעלף מהסדרה, כשזו הוענקה לאנושות לפני ארבע שנים. אולי אני פשוט לא קהל היעד. יכול להיות שעונה שמתחילה עם איש לא סימפטי ששותה ויסקי ועונה לטלפון חוגה, היא פשוט עונה שלא טורחת לצאת קצת מהריבוע (או המשולש או העיגול) של עצמה אלא מספקת לנו עוד מאותו הדבר - תמונת מראה מכוערת למדי של הטבע האנושי - אבל ביתר שאת.
במקביל למאבק של ג'י הון וההחלטה הרת הגורל שלו לחזור למשחק כדי לנסות לחשוף את האנשים שעומדים מאחוריו ולהפסיק אותו, ממשיך גם סיפורו של הבלש, הוואנג ג'ון הו, שממשיך לחפש את האי עליו מתקיימים המשחקים לאחר שגילה שאחיו הוא הפרונט מן - המנהיג של צוות החיילים במשחק. כמו כן ישנה העריקה, שומרת 011, שחודרת אל שורות החיילים ומנסה לשחרר את שחקן 456. באמצעותם, כך טוען דונג-היוק בראיונות השונים שנתן, הוא מקווה לברר עד כמה יצליחו אנשים לשמור על האנושיות שלהם בתוך המשחק הקפיטליסטי האכזר, או במילים אחרות לענות על השאלה "האם אתם עדיין מאמינים באנושות?", שאלה שהמציאות מציבה לנו יום ביומו, אבל לא בצבעי פסטל מרהיבים ובלי משחקי ילדים מעוררי פלצות.
קווי העלילה שמתרחשים בין שורות החיילים או מחוץ לתחומי המשחק, לא באמת מצליחים להתעלות מעל קלישאות קולנועיות או טלוויזיוניות מוכרות, ובהיעדר הקסם הסוריאליסטי של המשחקים עצמם הם מתקשים להחזיק את העונה מעל קו המים. הביקורת על העולם הקפיטליסטי מאבדת מעט מהרוח הגבית כשבינתיים העולם הקפיטליסטי חיבק את "משחק הדיונון" מכל כיוון והפך את דונג היוק לאחד מהאנשים העשירים שהוא בז להם, לפחות פוטנציאלית.
לי יונג ג'ה הביע בריאיון ל"גראדיאן" תקווה שהעונה הקודרת והטראגית הזאת לא "תהפוך את הצופים לאדישים לאלימות", אבל אלימות היא אלמנט כל כך דומיננטי בעונה הזאת, שקשה להאמין שמישהו יכול לשרוד אותה מבלי להיאטם מולה. היוצר דונג היוק רמז באותו ריאיון ש"אנשים אומנם אוהבים סופים טובים אבל יש סיפורים, מטבעם, שלא יכולים להיות להם סופים כאלה". אפשר לראות בסצנה האחרונה של ג'י הון טוויסט מפתיע, אבל מהרבה בחינות היא רק המסמר האחרון שמנציח אותו כסוג של קדוש מעונה. מבלי לספיילר יתר על המידה, סופה של "משחק הדיונון" מצליח באותה נשימה לייאש וגם להפיח תקווה בעתיד האנושות, כשהסצנה האחרונה מבהירה שהרעיון של ניצחון מוחלט הוא חסר תוחלת, ושמשחקי הדיונון אינם ניתנים להשמדה משום שהם לא ארגון, הם רעיון. הכינו את הממחטות (ואולי גם את כיסויי העיניים ותרופות הארגעה שלכם, אין לדעת).
