לפני כחודשיים, עם יציאתו של טריילר נוסף ל"ת'אנדרבולטס*" (Thunderbolts*), ניתן היה לגחך קלות על חשבון מארוול. הקונספט של הטריילר היה להדגיש כי לא מדובר בעוד סרט גיבורי-על, אלא לנסות לצבוע אותו בצבעי הסוואה כאילו יצא מאולפני A24. בהתאם לכך העיצוב הגרפי ריפרר לאולפן, וצוינו הקרדיטים של יוצרי "ת'אנדרבולטס*" מעבודותיהם הקודמות בסרטי A24: הבמאי ג'ייק שרייר והתסריטאים לי סונג ג'ין ו-ג'ואנה קאלו - יצרו את הסדרה "עצבים" (Beef). אנדרו דרוז פלרמו צילם את "האביר הירוק", הנרי יון ערך את "מינארי", מעצבת התפאורה גרייס יון עבדה על "תורשתי", והלהקה האקספרימנטלית "סון לוקס" כתבה את פס הקול ל"הכל בכל מקום בבת אחת". בל נשכח גם את השחקנים פלורנס פיו ("מידסומר") סבסטיאן סטאן (A Different Man) וג'וליה לואי דרייפוס (You Hurt My Feelings).
ת'אנדרבולטס - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
במילים אחרות, האולפן שהפופולריות האדירה של סרטיו שינתה (ויש שיאמרו הרסה) את הקולנוע מאז 2008 מנסה לחסות תחת כנפיו של מותג הבוטיק המוערך של הקולנוע העצמאי. ההכנסות הגלובליות הכוללות של עשרת הסרטים הרווחיים ביותר של A24, מ"הכל בכל מקום בבת אחת", דרך "אור ירח" וכלה ב"הזמן שלנו", הן כ-820 מיליון דולר. מתוך ה-33 הסרטים של אולפני מארוול ל-23 סרטים היו הכנסות גבוהות מסכום זה. שבעה מתוכם הרוויחו יותר מפי שניים מעשרת הסרטים האלו. אז מה מחפש הענק בגנו של הגמד?
אולי ליטוף לאגו המוכה של קווין פייגי, שמנסה להוכיח כי אולפני מארוול אינם רק מכונה להדפסת כסף? מילא שיחשבו את זה עליך כשאתה באמת מדפיס כסף, אבל בשנים האחרונות היו לאולפן כמה הפסדים משמעותיים: "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" (לפחות 110 מיליון), "נצחיים" (150 מיליון) ו"המארוולס" (180 מיליון). כל אלו היו הרבה יותר מ"מכה קלה בכנף" ולכך חברו גם הביקורות הקטלניות שקיבלו הסרטים.
3 צפייה בגלריה
מתוך "ת'אנדרבולטס"
מתוך "ת'אנדרבולטס"
מתוך "ת'אנדרבולטס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אז האם לפנינו סרט A24 שהצליח לתחמן את אימפריית אולפני מארוול במצבה הפגיע? או סרט מארוול סטנדרטי עם לא יותר מיומרה לאיכויות אמנותיות? מבין שתי האפשרויות האמת קרובה יותר לקוטב השני, ועדיין "ת'אנדרבולטס*" הוא אחד הסרטים היותר טובים שיצאו מהאולפן מאז "הנוקמים: סוף המשחק" (2019).
לחבורת ה"ת'אנדרבולטס" יש היסטוריה של כמעט 30 שנה בקומיקס של מארוול, כאשר היא כוללת דמויות משתנות בתוך החבורה ובדמויות שמנהלות/מנהיגות אותה. המיוחד בה, בקומבינציות השונות שלה, הוא המסמוס של הגבול הברור בין "גיבור-על ו"נבל-על" באמצעות הסתמכות על "נבלי-על משוקמים" – לפחות לפרק הזמן שבו הם חלק מהרכב נתון של החבורה.
בסרט, החבורה מבוססת על גלריית דמויות שחלקן זניחות לחלוטין, וחלקן יוותרו זניחות גם לאחר הסרט. הדמות הבולטת ביותר, הן מבחינת חשיבותה העלילתית והן מבחינת איכות המשחק היא ילנה בלובה (פלורנס פיו). כבר פגשנו אותה ב"האלמנה השחורה" (2021) ובסדרה "הוקאיי" (2021). היא אחותה של נטשה רומנוב (האלמנה השחורה) וכמותה היא חניכת מסלול ההכשרה המצלק של "החדר האדום", שהטמיע בה כישורי לחימה והתנקשות יוצאי דופן (גם אם פורמלית אין לה "כוחות-על"). בסצנה הפותחת היא עומדת בקצה גג של גורד שחקים ונושאת בוויס-אובר מונולוג של אדם שאיבד כל טעם לחייו. בפאוזה במונולוג היא קופצת מהגג במה שעשוי להיראות כמו התאבדות, אבל זו רק תחילת הביצוע של משימה קטלנית נוספת. במהלך משימה זו היא תחסל לא מעט אנשים בעודה ממשיכה לשאת את המונולוג הדיכאוני.
3 צפייה בגלריה
מתוך "ת'אנדרבולטס"
מתוך "ת'אנדרבולטס"
אי אפשר להתלונן לאור מה שהתרגלנו לאחרונה. מתוך "ת'אנדרבולטס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
פתיחה זו קובעת הן את הטון שילווה גם את הדמויות האחרות, והן את אופי האיום המרכזי שיוצג בעלילה. בלובה פועלת בשליחותה של אשת הצללים ולנטינה אלגרה דה פונטיין (ג'וליה לואי דרייפוס), שמנהלת את ה-CIA ונתונה לחקירה בקונגרס בניסיון לחשוף את סודותיה האפלים. האנשים שאותם דה פונטיין מפעילה נשלחים למשימות השמדת ראיות שעשויות לסכן אותה – אבל אנשים אלו הם בעצמם סודות אפלים שמהם יהיה צורך להיפטר. ברמת הקונספט זה עשוי להזכיר את "יחידת המתאבדים" (2021) של די-סי/וורנר אבל יש הבדל משמעותי: כאן יש מידה של עומק רגשי ולא רק הומור שחור וניהיליזם.
הדמות השנייה בחשיבותה היא של באקי בארנס/"חייל החורף" (סבסטיאן סטאן) שכבר הופיע בארבעה סרטים בפאזה השנייה והשלישית של האולפן, ובסדרת הטלוויזיה "הפלקון וחייל החורף" (2021). בארנס הפך לא מכבר לחבר קונגרס ומנסה לשפר את העולם דרך המערכת הפוליטית. כזכור הוא הופעל במשך עשרות שנים כסוכן שטוף מוח שרצח בפקודת שולחיו. גם אצלו יש משא של אשמה וכאב נפשי הנושא דמיון לזה של בלובה.
הדמויות האחרות זניחות יותר. אלכסי שוסטקוב (דייויד הארבור), אביה של בלובה ומי שהיה מעין גרסת ברית המועצות ל"קפטן אמריקה", חי חיים מתסכלים כנהג לימוזינה בארה"ב, מבלי שיש לו כמעט כל קשר עם הבת שלו. מבוגר, שמן וקריקטורה לא מעודנת לשמחת חיים מתודלקת בוודקה – שוסטקוב אינו נטול בעיות בעצמו, אך משמש כהפוגה הקומית בקבוצה העגמומית. ג'ון ווקר (וואייט ראסל) הוא "סוכן ארצות הברית" – ניסיון שלא עלה יפה ליצור יורש לקפטן אמריקה, כפי שהוצג בסדרה "הפלקון וחייל החורף". אדם שמעמיד פנים שחייו מעוגנים יותר מכפי שהם, ושברגעי לחץ עצביו הרופפים מבהירים מדוע הוא לא היה יכול להיות יורש הולם לאייקון הגבורה האמריקאי.
3 צפייה בגלריה
מתוך "ת'אנדרבולטס"
מתוך "ת'אנדרבולטס"
יש מידה של עומק רגשי ולא רק הומור שחור. מתוך "ת'אנדרבולטס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
שתי הדמויות האחרונות זניחות במיוחד – כמי ששימשו כנבלות-על ורוב הופעתן הייתה מאחורי מסיכה. אווה סטאר "הרוח" (האנה ג'ון-קאמן), שיכולתה לעבור דרך חומרים מוצקים מיקמה אותה כדמות שעליה סקוט לאנג היה צריך להתגבר ב"אנטמן והצרעה" (2018), ואנטוניה דרייקוב, ה"טאסקמאסטר" (אולגה קורילנקו), האיום הגדול על האחיות רומנוב ובלובה ב"האלמנה השחורה".
אחד הפרויקטים שדה פונטיין ניהלה, ושנמצא בעדיפות גבוהה להשמדת ראיות, נקרא "פרויקט סנטרי". האדם היחיד ששרד אותם הוא "בוב" (לואיס פולמן), שנראה כמו נעבעך ביישן ומבולבל שלא לגמרי קולט איפה הוא נמצא ומה קרה לו. לא ניתן לפרט מכיוון שמדובר בדמות שצדדים נוספים שלה אמורים להתגלות במהלך העלילה. מי שמכיר מהקומיקס את הדמות של "הסנטרי" ושל צידו השני ה"ווייד" (Void) יודע מהו יחס הכוחות בינו לבין שאר הדמויות שהוזכרו. ניתן לציין כי לדמות זו וליכולות שלה יש תפקיד משמעותי ברמה הנושאית של הסרט – אותו עיסוק במסגרת ז'אנר גיבורי-העל בניסיון להתגבר על טראומות עבר, תופעות פסיכולוגיות קליניות, ומציאת ערך בחיים. נוכחותו מאפשרת לעלילה לנוע לתוך מרחב פנימי-נפשי בדרך מפותחת יותר מבסרטים הקודמים של האולפן.
חרף הנושא "הקודר", הסרט מצליח לשמור על טון קליל. ברמת הביצוע הטכנית-סגנונית (של בוגרי A24) – אין תחושה שהביאו חבורת קולנועני אינדי והפילו עליהם משימה שגדולה על כישוריהם. לא הייתי מצפה שה"ת'אנדרבולטס*" יציג דימוי מורכב של מצבים נפשיים לא פשוטים – והוא אכן לא עושה זאת. בה בעת, יחסית לז'אנר, הוא לא פשטני בדרך מקוממת. נקודת התורפה העיקרית היא בתנועה בין בוב-סנטרי-ווייד שנעשית באופן מהיר ומאולץ מדי בהתאם להתפתחויות המתבקשות לקראת סצנות השיא. באורך יחסית קומפקטי של 126 דקות (כולל כותרות הסיום ושתי סצנות במהלך ובסוף הקרדיטים) נראה שפיתוח נוסף של הדמות והשינויים שהיא עוברת היה מתקבל בברכה.
פורסם לראשונה: 19:01, 01.05.25