השבוע התפרסם כי הבמאי קארל אריק רינש, שאמור לעמוד לדין בניו יורק בעוון הונאת ענקית הסטרימינג נטפליקס, לא יכול לממן אף את כרטיס הטיסה שלו מלוס אנג'לס לדיון הקדם-משפטי המתנהל בעניינו. השופט המחוזי בניו יורק, אדם רחום וחנון, התחשב במצבו הנוכחי של רינש - מולטי-מיליונר, עד לאחרונה - וקבע כי שירות המרשלים הפדרלי של ארצות הברית יישא בהוצאות של הבאתו לניו יורק. פייר, יפה מצדו.
"47 רונין" בבימויו של קארל רינש – טריילר
(צילום: באדיבות יונברסל)
במשפט שנקבע לדצמבר, אמורה להתבהר סופית הסאגה המטורללת של רינש ונטפליקס, שהחלה בסתיו 2018 – כשנטפליקס רכשה פרויקט פרי מוחו הקודח של רינש, סדרת מדע בדיוני שאפתנית בשם White Horse. בדרך לפרויקט הנחשק, נטפליקס ניצחה את אמזון פריים ושירותי סטרימינג אחרים שהתחרו גם הן על הזכות להפיק את הבייבי של רינש.
בנקודת זמן זו, ההימור של נטפליקס אומנם נראה קצת מוזר, אבל מובן. מוזר, כי רינש ביים עד לאותה נקודה שלל פרסומות, אך סרט אחד בלבד ותו לא: פנטזיית האקשן "47 רונין" בכיכובו של קיאנו ריבס, שיצאה ב-2013. מוזר, כי לא רק שהפילמוגרפיה של רינש מנתה סרט אחד בלבד, אלא שהסרט הזה נכשל בגדול: לפי ההערכות, "47 רונין" עלה לאולפני יוניברסל צפונה מ-200 מיליון דולר, והרוויח כ-175 מיליון בקופות הקולנוע ברחבי העולם, מה שהפך אותו לכישלון צורב (סרט בתקציב עתק שכזה אמור לשלש את תקציבו לפחות בטרם ירשום ולו רווח זעום). המבקרים, מצדם, שחטו כמובן. וזה לא הכול: לפי שלל עדויות, ההפקה הפכה לסיוט בשל התנהגותו המעורערת של הבמאי רינש, שגם נאבק ללא הרף במפיקיו, מה שגרר צילומי-השלמה נרחבים ותקציב שהלך והתנפח עד לנקודת האבסורד.
ועדיין, נטפליקס בחרה להמר על רינש והפרויקט החדש שלו. מדוע? ובכן, כבר קבענו שההימור הנ"ל היה מוזר אך מובן - ואולי מן הראוי לדייק מעט ולומר שהוא היה מובן לשעתו. ב-2018 נכנסו מלחמות הסטרימינג להילוך מהיר, עם תחרות רצינית שניצבה מול נטפליקס בדמות אמזון פריים, הולו ושירות-הסטרימינג החדש Quibi (שהתרסק מאז בקול שאון), כמו גם האיום העתידי מטעם דיסני שהכריזה על שירות הסטרימינג החדש שהיא רוקמת. גם אפל התכוננה להשיק את שירות הסטרימינג שלה תוך פחות משנה, וכחלק ממאמצי החימוש, כולם כולל כולם התחילו לרכוש תוכן - קיים ועתידי - מלוא החופן, ובכל מחיר. מילולית, בכל מחיר. בין היתר, נטפליקס הזרימה מאות מיליונים לחוזים בלעדיים עם יוצרים כמו שונדה ריימס וראיין מרפי, והחלה משא ומתן עם אדם סנדלר שיסתיים בדיל של 275 מיליון דולר לארבעה סרטים.
מכות ברק, התפרצויות געשיות ו"המכניזם הסודי של הקורונה"
וכך, בתוך מרוץ חימוש חסר-גבולות ואחרי שהביסה את אמזון פריים בישורת האחרונה (ובעורמה לא מאוד ספורטיבית, לפי הדיווחים), נטפליקס זכתה ב-White Horse של רינש והתחייבה להפיקו בסכום של 61.2 מיליון דולר. אבל מעבר לערימות המזומנים הללו, רינש קיבל מנטפליקס בונוס נוסף, נדיר אז כמו גם היום: זכות הפיינל-קאט, המילה האחרונה בנוגע לתוצר המוגמר שהתחייב להגיש לענקית הסטרימינג. כן, אותה זכות ששמורה למתי-מעט מזן סטיבן ספילברג, מרטין סקורסזה וכריסטופר נולאן. לבמאי שעשה סרט אחד. שנכשל. קשות.
הסיפור של הסדרה הנרקמת, אם תהיתם, עסק בגזע של אנדרואידים שנוצרו כדי לסייע לבני האדם בעניינים שונים, עד לנקודה שבה האנושות מגלה את היותם יצורים לא-אורגניים, מה שמביא עימו קונפליקט רחב-היקף. או משהו כזה. רינש ואשתו דאז, דוגמנית אורוגוואית ומעצבת אופנה בשם גבריאלה רוזס-בטנקור, יצרו את הסדרה יחד והפיקו שישה פרקים קצרים לדוגמה, בין 4 ל-10 דקות אורכם, על מנת לסייע במכירתה. כשאזל התקציב של הפקת הפרקים הללו - בשל דרישותיו המופרעות של רינש, שכללו בין היתר 24 שעות רצופות של צילומים - התייצב לעזור קיאנו ריבס, מי שכיכב בסרטו היחידי של רינש, וסיפק את הממון הנדרש. ריבס גם הפך למפיק-שותף בפרויקט.
10 צפייה בגלריה
כמו ספילברג. או שלא. קארל רינש
(צילום: John Sciulli/Getty Images for Team One, Saatchi LA)
בשלב זה, אחרי שנטפליקס העבירה את הסכום הראשוני, החלה הסדרה (ששינתה את שמה ל-Conquest) את הפקתה המעשית - אלא שבנקודת זמן זו החל רינש להתחרפן. לפי עדויות שונות שנאספו בידי ה"ניו יורק טיימס", התנהגותו של רינש בסט הפכה לביזארית. הוא טען שהוא יכול לנבא מכות ברק והתפרצויות געשיות, וכי גילה את "מכניזם התשדורת הסודי" של נגיף הקורונה. לאלה הצטרפו שלל תלונות על התנהגות בריונית ומבזה שלו על סט הצילומים בסאו פאולו, ברזיל, כולל קללות וצרחות למכביר. בסט הצילומים בבודפשט, רינש רב עם אשתו לעיני עדים והאשים אותה כי היא מנסה לחסל אותו. לטענתה, כפי שנחשף במשפט הגירושים שלהם, נטל רינש תרופות פסיכיאטריות שונות במהלך כל התקופה, ואחרי שהסתיימו הצילומים ערכה לו רוזס-בטנקור "התערבות" - בהשתתפות בני משפחה וחברים, בהם גם קיאנו ריבס - שבה עומת עם מצבו המתדרדר. זה לא עזר.
רולס-רויסים, שעוני יוקרה וקריפטו
במרץ 2020, דרש רינש מנטפליקס כסף נוסף על מנת להשלים את העבודה על הסדרה. בשלב זה, כבר קיבל לידיו יותר מ-44 מיליון דולר, ואחרי משא ומתן קיבל מהם 11 מיליון נוספים. אלא שרינש לא ממש תכנן להשתמש בכסף הזה לצרכי ההפקה: הוא העביר סכום של 10.5 מיליון דולר לחשבונו הפרטי, והחל מיידית להשקיע אותו בהימורים פיננסיים הרי-סיכון. תוך שבועות, הפסיד כמעט 6 מיליון דולר. אשתו גבריאלה, שניסתה למנוע את התדרדרותו ונכשלה, הגישה ביולי 2020 בקשה לגירושים, ובמקביל יצרה קשר עם נטפליקס והודיעה להם על מצבו הנפשי של בעלה. ומשם המצב רק הלך והחמיר.
פה, מיליארד הדגלים האדומים שאמורים היו להעיר את נטפליקס מעיוורונה הלא-ייאמן, החלו לעשות את שלהם. הצוות הקריאייטיבי/הפקתי שרכש את הפרויקט של רינש והשקיע בו עד כה יותר מ-55 מיליון דולר, פוטר כמעט במלואו והוחלף. הבוסים החדשים רצו לדעת מה קורה עם הכסף - ונחרדו לגלות שאפילו אין להם גישה לחומרים המצולמים. רוזס, שאליה פנו בבקשה להעביר לידם חומרים אלו, סירבה מחשש לתגובה נפיצה של רינש. ב-2021 הודיעה נטפליקס לרינש כי הם עוצרים רשמית את הזרמת הכסף לפרויקט, ורינש הזועם - משלא הצליח לשכנע אותם לשים בו את מבטחם שוב - החל לבזבז את יתרת הכסף שברשותו, כ-4 מיליון דולר, בהשקעות קריפטו, בעיקר המטבע הווירטואלי Dogecoin. בסוף אותה שנה פדה את השקעותיו בסכום של איפשהו בין 23 ל-27 מיליון דולר, לפי ההערכות.
עם מזל שכזה, אדם בר-דעת היה מחזיר לנטפליקס את 11 מיליון הדולרים שנתנו לו, ומנסה להציל את הפרויקט שבו השקיע כה הרבה. אלא שרינש כנראה איננו אדם בר-דעת. עם הממון שברשותו יצא למסע בזבוזים נרחב והרסני, כשהוא רוכש שלל מכוניות יוקרה (כולל חמש מכוניות רולס רויס), שעונים במאות אלפי דולרים, רהיטי יוקרה ועוד ועוד. כשפרקליטיה של גרושתו-לעתיד רוזס ביקשו לשים את ידם על חלק מהכסף, טען רינש כי הוצאות אלו נקנו לצורך צילומי Conquest, וכי רכש אותם באמצעות כספי ההפקה של נטפליקס. בשלב מאוחר יותר, כשנתבע בידי נטפליקס, טען כי מדובר היה בכספו האישי - וכי נטפליקס חייבת לו 14 מיליון נוספים. כן, זה אמיתי. אחרי שקיבל סכום כולל של 55 מיליון דולר, ולא סיפק את סדרת המד"ב שהבטיח אלא רכש לעצמו רולס רויסים וקריפטו, רינש טען שמגיע לו עוד.
ב-18 במרץ 2025 נעצר רינש בלוס אנג'לס באשמת הונאה והלבנת כספים. בנוסף, הואשם בחמישה סעיפים נוספים של הונאת נדל"ן, שכל אחת מהן מגיעה עם גזר דין מקסימלי של 10 שנים מאחורי סורג ובריח. בגדול, אם תוכח אשמתו של רינש (ששוחרר בערבות של 100 אלף דולר) בכל הסעיפים, ייתכן וימצא את עצמו עם גזר דין שנושק ל-90 שנות מאסר. ובינתיים, כאמור, אין לו כסף - כך לטענתו - לכרטיס טיסה לניו יורק.
תביא קצת דינרוס
וזה היה הסיפור הגרוטסקי של קארל רינש. אבל אל תתבלבלו - הסיפור האמיתי כאן הוא לא במאי מעורער שלכאורה הינו גם נוכל, אלא של אימפריית המדיה שהפכה לקורבן שלו, ובעיקר של עצמה. מעבר לטירוף-המערכות המוחלט שהוביל לסיפור הספציפי הזה, שבמסגרתו נטפליקס העבירה כ-55 מיליון דולר לפרויקט שלא קיבלה לבסוף, קיים גם הנוף העסקי שבו כל זה קרה - שדה קרב שבו נורו צרורות רבות של מיליוני דולרים בעשור וקצת האחרונים, כשלעיתים קרובות התוצאות לא רק מאכזבות, אלא מצביעות על ליקויים חמורים בשיקול הדעת של כל המעורבים. וזה עוד אנדרסטייטמנט.
קצרה היריעה מלהרחיב פה על סדרות הסטרימינג עתירות-התקציב שלא סיפקו את הסחורה בשנים האחרונות, אבל די אם נזכיר כמה מהן: "קאובוי ביבופ" (נטפליקס), "מרקו פולו" (נטפליקס), "סיטדל" וגרורותיה (אמזון פריים), "ווילו" (דיסני+), "המכשף: מקור הדם" (נטפליקס), "מורשת יופיטר" (נטפליקס), "חיל החלל" (נטפליקס), Halo (פרמאונט+), "שודדי הזמן" (אפל TV פלוס), "פלישה סודית" (דיסני+) - ואם אנחנו כבר בדיסני, אז בואו, גם חלק נכבד מהסדרות לבית מארוול ו"מלחמת הכוכבים", אם לא כולן. יש את אלו שבוטלו אחרי עונה אחת בלבד מחמת מחורבנותן הבוטה, וישנן אלו שהמשיכו או ממשיכות (ר"ע "סיטדל") מכוח האינרציה והסכומים האדירים שהושקעו בהן. ולכו תדעו כמה סיפורים כמו זה המופרע של רינש ונטפליקס כלל לא הגיעו בכלל לאוזנינו מפאת פאדיחה.
הנקודה היא זו: התחרות העזה בין שירותי הסטרימינג השונים, במלחמתן על תשומת הלב שלנו וממוננו, הובילה לכמה טעויות עצומות-ממדים, והפכו את התחום לדוגמה ומופת לבזבזנות אינפלציונית. אפילו סדרות עתירות-תקציב שאיכשהו כן המשיכו הלאה מעבר לנקודת ה"וואו, פישלנו בענק, בואו נחתוך הפסדים ונסיים אחרי עונה" - מ"שר הטבעות: טבעות הכוח" של אמזון פריים, הסדרה היקרה בהיסטוריה, ועד ל"אווטאר: כשף האוויר האחרון" המזעזעת של נטפליקס, שתזכה באופן פלא בעונה שנייה ואחרונה - מדגימות את הבעיה. אולי הן מדגימות אותה אף ביתר שאת.
במילים אחרות: זהו שוק משוגע, והכיסים העמוקים של שירותי הסטרימינג רק הופכים אותו למשוגע יותר. לג'ף בזוס, האיש העשיר בעולם, אין בעיה לזרוק מיליארד דולר על סוג של ספין-אוף (מהנה למדי, אגב, וכמובן, מושקע בטירוף) לסיפוריו של ג'.ר.ר טולקין; לנטפליקס, החברה המובילה והגדולה בתחום, אין בעיה להזרים מאות מיליונים לדרמת המד"ב "בעיית שלושת הגופים", למרות שחומר המקור (המהולל, אך בכל זאת) הוא ספר סיני שלא ממש מוכר לחלק הארי של לקוחותיה. העיקר שיוצרי הסדרה הם האנשים מאחורי "משחקי הכס". יאללה, תנו להם מלא כסף, יהיה בסדר. או שלא (הסדרה לא בדיוק הפכה לסנסציה שנטפליקס קיוותה שתהיה, בלשון המעטה).
חשוב לזכור שבסופו של יום, מסגרת ההצלחה של ענקיות הסטרימינג לא תחומה רק בגבולות ההצלחה של סדרות ספציפיות, אלא בסך הכולל של המנויים שהן מחזיקות. כך, ניתן למצוא ערך אפילו בהשקעות-ענק פזרניות שלא מוכיחות את עצמן בשטח - הן מספקות באזז ופרסום, שבתורם מתבטאים גם בנתוני מנויים חדשים. ועדיין, הלקח הנלמד על ידי שירותי הסטרימינג לאחרונה הוא שלעיתים פחות פירושו יותר.
קחו לדוגמה את אחת ההצלחות הגדולות של נטפליקס בשנה האחרונה, "התבגרות". הדרמה הבריטית אומנם צולמה בוואן-שוטים ארוכים ומורכבים, ועדיין - עם תקציבה הנמוך והבאזז המשמעותי סביבה, מדובר בהוכחה לכך שערכו של תוכן עדיין נמדד באיכותו ובמידת חיבורו לקהל, ופחות בסטים מפוארים ותועפות של אפקטים מיוחדים. דוגמא קצת פחות צנועה? בבקשה: אחת ההצלחות הגדולות של ענקית הסטרימינג בשנה האחרונה הייתה הסדרה המשטרתית-בלשית "מחלקה Q", פרויקט מעט גדול יותר מ"התבגרות", שעדיין עלתה בכללותה כמו פרק אחד מהעונה החדשה, האחרונה והנפוחה כקודמותיה של "דברים מוזרים", גם היא מבית נטפליקס.
בואו נעבור לדיסני+ על מנת לחזק את הנקודה. ב-23 ביולי עלתה בשירות הסטרימינג סדרת הפנטזיה "וושינגטון בלאק", שללא ספק (תציצו בטריילר) נהנתה מתקציב עתק. אך האם שמעתם עליה משהו, עד לרגעים אלו ממש? לעומת זאת, הדרמה הקומית הקטנה "מתה לסקס", שעלתה בדיסני+ באפריל האחרון (והופקה עבור שירות הסטרימינג הולו, שבבעלות דיסני), כבשה את לב הצופים, זכתה בבאזז יפה והפכה לאחת הנצפות ביותר השנה, עד כה. עכשיו, בהנחה שאתם בוס בדיסני, האם תשליכו 70-60 מיליון דולר על ה"וושינגטון בלאק" הבאה, או שמא תסתפקו ב-10-15 מיליון, פלוס מינוס, שעולה סדרה כמו "מתה לסקס"?
10 צפייה בגלריה
הסצנה הנ"ל עלתה כמו תקציב השרוכים ב"וושינגטון בלאק". מתוך "מתה לסקס"
(צילום: באדיבות דיסני+)
התשובה ברורה - לפחות עבורכם, לאו דווקא לאותו בוס בדיסני. תאגיד גדול שכזה מחויב לשלל אינטרסים ואינטרסנטים שלאו דווקא מתעניינים באיכותו של תוכן, אלא בנראותו. בפגישת בעלי המניות, פרצופים יתכרכמו למשמע "אל תשאלו, יש לנו דרמה קומית קטנטונת שתעיף לכולם את הסכך", אבל יתבהרו משמעותית למשמע "רכשנו את הזכויות לסדרת ספרי פנטזיה, אנחנו מתכננים פרנצ'ייז רב-שנתי על פני מגוון פלטפורמות. זה יעלה הרבה, הרבה מאוד. אבל היי, זה מה שאנחנו עושים!". אם התוכן האינטלקטואלי הנ"ל אוחז במאפייני Woke שידורו בנוח מתחת למטרייה הפרוגרסיבית של אותו שירות סטרימינג - ספציפית במקרה של דיסני, שבהחלטה מושכלת מתמקדים בתכנים כאלו בשנים האחרונות - מה טוב. עזבו את תג המחיר, העיקר שהקהל הליברלי יחוש סיפוק.
אך במובנים רבים, תעשיית הסטרימינג מיישמת את הלקחים שנושאים בחובם כישלונות גדולים ויקרים. נטפליקס, למשל, ממשיכה להשקיע בממותות דוגמת "דברים מוזרים", אך במקביל מקדמת תכנים לא-מתוסרטים שהינם זולים משמעותית להפקה, כמו גם תכני דוקו מזן "מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן" (שזכה להצלחה רבה בשירות) ותכני ספורט/בידור מזן מפעלות ההיאבקות של WWE. גם בדיסני+ ובאמזון פריים מחבקים יותר ויותר תכנים לא-מתוסרטים ותכני ספורט, וכמו נטפליקס משקיעים משמעותית ברכישת תכנים בינלאומיים, מהודו ועד ניגריה, שמוצאים קהל גדול מבלי לעלות בגדול.
האם מחדל מסוג סאגת קארל רינש עלול לקרות שוב? בהחלט. ענקיות הסטרימינג עדיין נאבקות זו בזו בלהט שגובל בהפקרות, כשתכני הפרימיום היוקרתיים נמצאים בחוד החנית. ומסדרונות הניהול עדיין מלאים בטיפוסים שמעדיפים לנצח בקרב מול מקביליהם בשירות המתחרה, במקום להתרכז בטיב ואיכות המוצר שהם משווקים ללקוחותיהם. כנראה שעדיין לא עברנו את השלב ההתפתחותי הזה, וגם אנחנו, הצופים, עושים את שלנו עם צמא לא-נגמר לתכנים ואצבע קלה על הכפתור בשלט. רינש אומנם עלול למצוא את עצמו במאסר ממושך, ובצדק, כך נראה - אבל הביזנס המשוגע שבו צמח הפרח המפוקפק הזה טרם בא בחשבון עם עצמו על חלקו בדבר.
