זה לא סוד שלהביא אומנים גדולים להופיע בישראל זה מורכב. זה היה קשה לפני שפרצה המלחמה, וזה קשה יותר לאין שיעור במהלכה. בעוד שאולי לא נראה בקרוב את ברונו מארס או את גאנז אנד רוזס שוב בפארק הירקון - יש מי שבוחר להשאיר בצד את כל רעשי הרקע ולבוא להופיע בישראל למרות הכול. "כמו כל הצרפתים, אני מאוד מודאג ממה שקורה בישראל כרגע", מספר הפסנתרן המצליח ריצ'רד קליידרמן בריאיון שמתקיים בפריז לקראת הופעתו כאן. "זה נורא שמדינה עוברת את מה שעברתם ומתמודדת עם אובדן של כל כך הרבה חיים. הופתעתי שהוזמנתי להופיע בישראל למרות כל הבעיות שאתם מתמודדים איתן, אבל אני רוצה להביא איתי מסר של אהבה ושלום".
יש לך מעריצים בכל העולם, ולא כולם בהכרח תומכים בישראל. אתה לא חושש מהתגובות?
"אני לא חושב על זה. יכול להיות שיש אנשים שלא מרוצים מזה, אבל זה לא משנה לי". אני אספר לכם סיפור", מוסיף מנהלו אוליבייה טוסן, "ריצ'רד הופיע בעבר באיראן בסדרה של שש הופעות, וזו הייתה הצלחה גדולה. אחר כך הוא נסע לישראל, והיו באיראן מי שאמרו לו שלא כדאי לו לבוא. כשהוא שמע את זה הוא ענה להם, 'אני מגיע לנגן עבור האנשים במדינה שלכם, ואם הוזמנתי לישראל, אני הולך גם לשם'. והם קיבלו את זה".
לא חשבת לרגע שאולי מסוכן מדי להגיע?
"בכל פעם שהגעתי היה לי טוב, היו רגעים יפים והכול היה בסדר. אני מקווה שגם הפעם הקהל יגיע. יש הרבה אנשים שמרגישים טוב יותר כשהם מאזינים למוזיקה שלי, ואני מקווה שכך יקרה גם עכשיו", הוא מוסיף בתשובה לשאלה האם למוזיקה יש כוח לגשר בין עמים ואנשים. "הרבה פעמים אנשים פונים אליי ומספרים לי שהם מוצאים נחמה במוזיקה שלי - זה מאוד מרגש אותי. אפשר לעבור הרבה רגעים קשים בעזרת מוזיקה".
כשאתה מגיע לארץ, אתה מספיק גם לטייל?
"כן, טיילתי בירושלים ובתל אביב, ישראל זו מדינה עם המון מקומות מרגשים ואני מרגיש את זה כשאני שם. אני אוהב לראות את הערים ואת הארכיטקטורה. אבל המטרה העיקרית שלי כשאני בישראל זה לספק את ההופעה הכי טובה שאני יכול.
"בכל פעם שהופעתי בישראל הקהל קיבל אותי בכבוד רב. נראה שהם מכירים את המוזיקה שלי, אוהבים ונהנים ממנה. תמיד יש אווירה נעימה ואנרגיה חיובית. אני משתדל לנגן מכל הלב ולתת את כל כולי. אני תמיד משקיע את מירב המאמצים כשאני מופיע בישראל, כי אני מרגיש שהקהל מתחבר לסגנון הנגינה שלי, וזה מרגש אותי לנגן עבורם."
"במשפחה עדיין קוראים לי פיליפ או פיפי"
קליידרמן, בן ה-71, צפוי כאמור להגיע להיכל התרבות בתל אביב ב-6 באפריל בליווי סימפונט רעננה. כבר כמה עשורים, מתוך קריירה של כמעט 50 שנה, שהוא מגיע לכאן כל כמה שנים ומופיע. "אני אבצע חלק מהיצירות המקוריות שלי וגם יצירות רומנטיות רבות שעיבדתי בסגנון שלי", הוא מתאר את המופע הצפוי לו פה, חמש שנים אחרי הקודם. "יהיו איתי גם נגנים מישראל, ואני שמח לחלוק איתם את המוזיקה שלי ואת המופע. מדי פעם אבצע גם יצירות קצביות יותר, והערב ילווה בעבודות וידאו. אני חושב שזה יהיה מופע טוב עבור הקהל - לא ביקרתי בישראל כבר כמה שנים, ואני שמח מאוד לחזור בקרוב".
המוזיקאי, שנולד בשם פיליפ פאז'ה, התחיל לנגן בילדותו בזכות אביו שהיה מורה לנגינה, ואת תחילת דרכו עשה כשליווה מוזיקאים גדולים אחרים - בראשם ג'וני האלידיי. אך אט-אט, ובזכות נאמברים כמו "בלדה לאדלין", A Comme Amour או ביצועים שלו לקלאסיקות מוכרות כמו "לאליזה" של בטהובן - הפך קליידרמן את ז'אנר הפסנתר הרומנטי והאינסטרומנטלי לפופולרי ברחבי העולם, וכן את לימודי הפסנתר לאטרקטיביים.
"כשהתחלתי לנגן בפסנתר, הייתי בן חמש או שש. אבא שלי היה מורה לפסנתר והיה לנו אחד בבית", הוא נזכר במהלך השיחה שנערכת בביתו של טוסן, שמסייע לקליידרמן בתרגום משפטים, שכן כמו צרפתי טוב האנגלית לא מתגלגלת על לשונו. "אחר כך, אבא שלי לימד אותי הרבה שיעורים וייעץ לי רבות. בכל שנה שחלפה הייתי כל כך מאושר לשבת מול הפסנתר שלי ולנגן. אני זוכר שכשהייתי בן 15 או 16, זו הייתה עבורי הנאה צרופה לנגן עם מוזיקאים אחרים ולבצע יצירות ששמעתי ברדיו. מאוחר יותר, הפכתי לפסנתרן שמלווה כוכבי פופ צרפתים, ואז קיבלתי את ההזדמנות להקליט את האלבום הראשון שלי עם אוליבייה ופול דה סנוויל".
חשבת שתהיה מפורסם?
"אף פעם לא. זה קרה בזכות אוליבייה ופול, ובזכות 'בלדה לאדלין' - שהפכה להצלחה ענקית חודשים ספורים אחרי ההקלטה. בזכות זה התאפשר לי לנגן בכל העולם. הבלדה הזו נגעה באנשים. המנגינה עצמה לא מאוד מסובכת מבחינה מוזיקלית, אבל היא מצליחה להגיע ישירות ללב. זה שילוב בין מוזיקה פופולרית לקלאסית, וזה היה משהו חדש באותה תקופה".
"פול ואני החלטנו לערוך אודישנים לפסנתרנים שונים", חוזר טוסן אל המפגש הראשון שלהם, כשהם חיפשו מוזיקאי שיקליט את אותה בלדה מפורסמת שהלחין דה סנוויל לכבוד יום הולדתה של בתו אדלין. "קליידרמן הגיע ולא הכרתי אותו לפני כן - והוא מיד כבש אותי. שאלתי אותו אם הוא יסכים להקליט והוא הסכים. כך הוא נבחר מבין מספר פסנתרנים אחרים שהגיעו לאותו אודישן".
כמו שקליידרמן מתאר בעצמו, "בלדה לאדלין" הזניקה את הקריירה שלו במהרה - אבל לא לפני שהם הבינו שכדי להצליח גם מחוץ לצרפת כדאי שפיליפ פאז'ה ישונה לשם בעל ניחוח יותר בינלאומי. "זה בגללו!", קליידרמן פונה אל מנהלו בנימת צחוק מאשימה, "פעם זה היה מאוד נפוץ שאמנים משנים את שמם, וכשחשבנו על שם נזכרתי שלסבא-רבא רבא שלי קראו קליימן, וכך הגענו לקליידרמן - זה נשמע טוב. אבל בתעודות רשמיות או בדרכון אני תמיד פיליפ. גם במשפחה שלי עדיין קוראים לי פיליפ או פיפי".
"גם היום אני עדיין מתאמן כל יום"
קליידרמן אומנם כבר ביסס את מעמדו בעולם, אבל במציאות של מוזיקה מתחדשת ובינה מלאכותית, צריך להודות שזה כלל לא מובן מאליו להמשיך להופיע באירועים על טהרת הפסנתר - ללא כל מילים לשיריו. "שמעתי הקלטות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית, אבל אני מאמין שהיוצרים, המלחינים והמבצעים יישארו ייחודיים. לא נראה לי שבעתיד הקרוב בינה מלאכותית תשתלט על עולם המוזיקה", הוא גורס.
4 צפייה בגלריה
"אני מנסה לשתף את הרגשות שלי עם הקהל". ריצ'רד קליידרמן
(צילום: China Photos/Getty Images)
איך מצליחים להגיע גם אל קהל חדש וצעיר בעידן של מוזיקת פופ ומוזיקה דיגיטלית?
"בהרבה מדינות אני רואה בההופעות שלי הרבה הורים וילדים שמגיעים יחד להאזין למוזיקה שלי. יש הרבה ילדים שבאים לראות אותי, ואחרי ההופעה הם רוצים להתחיל ללמוד פסנתר. זה מרגש אותי לדעת שאני מצליח להשפיע עליהם ושיש נגנים צעירים שלומדים לנגן בעזרת המוזיקה שלי.
"אני לא זמר ואני באמת מתמקד במוזיקה אינסטרומנטלית בלבד. אבל אני מנסה לשתף את הרגשות שלי עם הקהל, והדבר החשוב ביותר עבורי הוא שיהיה לי פסנתר טוב. כשיש לי פסנתר טוב, אני מרגיש טוב. גם בלי מילים, אני מאמין - ואני מקווה - שהנגינה שלי והעיבודים שאני מבצע מצליחים להעביר תחושות, ממש כמו מילים. אני משתף את המוזיקה שלי בישראל כמו גם במדינות רבות אחרות בעולם. אחרי 45 שנות קריירה, אני עדיין נרגש להמשיך ולעשות את זה".
יש לך עצה לאותם נגנים צעירים?
"להתאמן, להתאמן, להתאמן ועוד להתאמן. לדוגמה היום, לפני שהגעתי לכאן, התאמנתי בבית שלי במשך כמה שעות. כל יום יש לי יצירות חדשות ללמוד, אני חייב לתרגל את הרפרטואר שלי - וזה משהו שאני מקפיד לעשות כל יום".
4 צפייה בגלריה
"ההזדמנות להופיע במדינות בכל העולם היא מתנה עבורי". ריצ'רד קליידרמן
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
אחרי כל כך הרבה שנים של יצירה, יש לך עדיין חלומות להגשים או שיתופי פעולה שאתה רוצה לעשות?
"שיתפתי פעולה עם כמה זמרים בצרפת, אבל זה לא תמיד קל לתאם את זה בין אומנים. לאחרונה נוצר קשר ביני לבין צ'ילי גונזלס, פסנתרן קנדי-צרפתי שחי בגרמניה, הוא סיפר לי שהוא התחיל לנגן פסנתר בהשראת המוזיקה שלי, והזמין אותי להשתתף איתו בהקלטת אלבום. גם הופענו יחד בכמה הופעות, כולל בתיאטרון אולימפיה בפריז. זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד.
"אחרי 45 שנות קריירה המטרה שלי היא להמשיך להופיע כמה שיותר שנים. אני עושה את המיטב כדי לתת את ההופעות הטובות ביותר שלי, והחלום שלי הוא להמשיך לנגן בכל רחבי העולם - מאמריקה הלטינית ועד אסיה וסין. ההזדמנות להופיע במדינות בכל העולם היא מתנה עבורי".
הכותבת הייתה אורחת של הפקת המופע בפריז.
