במאי הקודם הודיעה דיסני שהיא עומדת לפטר כ-175 עובדים מחברת הבת שלה, פיקסאר, כ-14 אחוזים ממצבת העובדים של החברה. הסיבה: בדיסני לא חוו נחת ממספר המנויים שהצטרפו לשירות הסטרימינג של החברה, דיסני+. זאת היתה עוד לבנה בחומת ההסתגלות הלא-פשוטה של פיקסאר למודל העסקי של שירות הסטרימינג, למרות שרכישת החברה התבצעה עוד בשנת 2006.
"ניצחון או הפסד" - טריילר
( באדיבות דיסני+)
לכאורה מדובר בשני מודלים שונים – דקדקנות ואיכות מול מהירות והוזלה של תהליכי הפקה; לקיחת סיכונים יצירתיים מול נוסחאות בטוחות, חוויה קולנועית מול תכנים שמותאמים לצפייה ביתית. פיקסאר נאלצה להתמודד עם לא מעט אילוצים – שלושה סרטים שלה, "אדומה אש", "נשמה" ו"לוקה" שוחררו לדיסני+ במקום לבתי הקולנוע בתקופת הקורונה, הסרט "אלמנטלי" רשם הצלחה צנועה יחסית בקולנוע - והיא עלולה לאבד את הקסם המיוחד שלה לטובת מיטת הסדום של הרווחיות.
באופן כמעט סמלי עולה בימים אלה בדיסני פלוס הסדרה המקורית הראשונה של פיקסאר לדיסני, שאינה נשענת על יקום קיים (כמו "סטודיו לחלומות" שנשענה על "הקול בראש", ועלתה בדיסני+ בדצמבר האחרון). "ניצחון או הפסד", שעוסקת באופן כמעט פילוסופי בשאלה מהו ניצחון ומהו הפסד, עולה בתקופה בה פיקסאר עצמה נמצאת בסיטואציית Win or Lose, בהתאם להצלחה שלה להתאים את עצמה לפלטפורמה החדשה.
אם "ניצחון או הפסד" היא אבן הבוחן של פיקסאר, אפשר להגיד שהיא בהחלט עשויה לנצח. בשמונה פרקים (או לפחות בארבעה מתוכם שנשלחו לביקורת) היא מצליחה לייצר את הקסם הפיקסארי, זה שמשלב התמודדות עם אתגרים רגשיים, יכולת לתווך אותם לצופה באופן שובה-לב ולהשיג איזון נכון בין הומור שנון וקלילות ובין רגעים דרמטיים, אנושיים ומורכבים. פיקסאר מצליחה לנקז את הייחודיות שלה אל פורמט טלוויזיוני מובהק: השבוע שקדם לאליפות הסופטבול, שבה מתחרה קבוצת הילדים המעורבת "פיקלס", מוצג בכל פרק מחדש, בכל פעם מנקודת מבטה של דמות אחרת.
בין הדמויות שנקודת המבט שלהם מוצגת בפרקים, שכל אחד מהם אורך כ-20 דקות, אפשר למצוא את הבת של מאמן הקבוצה, שמתמודדת עם תחושת הכישלון שלה כשחקנית ועם גירושים טריים של ההורים שלה; השופט בליגה שעוטה על עצמו שריון מטאפורי לאחר פרידה שוברת-לב; כוכבת הקבוצה שמנסה להבין איך להרוויח כסף בזמן שהאמא היחידנית שלה מכורה לרשתות חברתיות, ואותה אמא יחידנית, שבעצם משקיעה מעל ומעבר כדי לקיים את המשפחה שלה. כשהמבט הולכת ומתרחב והפרקים הולכים ומשלימים זה את זה לכדי יצירת תמונה רב-ממדית, "ניצחון או הפסד" מצליחה להתמקד בנושאים כמו חרדה, הורות מודרנית, פשרות, אהבה בעידן הדיגיטלי וחוסר-ביטחון, עם עומק ובלי המחויבות הטוטאלית להפי אנד.
התכונה של פיקסאר (ש"הואשמה" בעבר כמי שפיתחה נטייה מטרידה לאובר Woke) להרגיש את הדופק של הקהל הצעיר שלה (ובמקרים רבים גם המבוגר) ולדבר אליו בגובה העיניים ובאופן חף מפדגוגיה, עם מטאפורות ויזואליות נהדרות (הבת של המאמן מהפרק הראשון מסתובבת עם אגל זיעה מדבר שהולך וגדל ככל שהיא מתאמצת יותר להוכיח את עצמה), בהחלט באה לידי ביטוי גם כאן. כמעט כל ההורים בסדרה הם גרושים או הורים יחידים, ולמעשה הסדרה עלתה לכותרות בדצמבר האחרון כשפורסם שקו עלילה שכלל ילדה טרנסג'נדרית נחתך החוצה מהסדרה. הדמות עצמה נשארה והיא מדובבת על ידי טרנסג'נדרית אמיתית, שאנל סטיוארט. כנראה שיכולת ההכלה של דיסני עדיין לא הרחיבה את עצמה עד כדי כך, ואולי ממשל טראמפ השני נתן את אותותיו, ככה או ככה, "ניצחון או הפסד" בהחלט לוקחת את האליפות.
