מסעדה יוקרתית על חוף הים של קאן. קווין סמית' – במאי/מפיק/שחקן, אושיית פולחן, סמל ניינטיז מובהק ואליל גיקים - מתיישב ישיבה מזרחית על השטיח, שהמים כמעט מלחכים את קצותיו. רעש הגלים מאיים לגבור על קולו של מי שהוכתר בשעתו ל"מלך החנונים".
"דוגמה" - טריילר
(קרדיט: קווין סמית', יוטיוב)
סמית', החמוש בסמלו המסחרי – כובע מצחייה הפוך - מתבונן בים התיכון וביאכטות העוגנות ממול, ומנסה לקחת פסק זמן מהמולת קאן. הוא גם משתדל להתאושש מהעייפות שהתרגשה עליו. "דוגרי, הג'ט-לג לא היה נוראי", הוא מספר. "האמת היא שאין לי מושג למה אני כל כך עייף, אבל בינתיים הכול סבבה".
ניכר שסמית' בן ה-54 השיל קילוגרמים רבים ממשקלו. מסתבר שלפני שנים אחדות הוא הפך לטבעוני, בהמלצת בתו הארלי קווין, אחרי שעבר התקף לב חמור - ומאז השניים מקדמים אורח חיים טבעוני ומאבק למען בעלי חיים.
בשלב מוקדם של שיחתנו, סמית' מפתיע כשהוא משתף אותי במשבר הנפשי שפקד אותו. "לפני שנתיים וחצי איבדתי את זה. השתגעתי לגמרי", הוא חושף.
מה קרה בדיוק?
"אני תמיד חי את החיים שלי באופן מאוד פומבי - עושה הופעות וחרא בנוסח הזה - ועם הזמן פיתחתי אישיות נפרדת לבחור שעולה על הבמה ומבדר את הקהל. פיתחתי גרסה של עצמי שכיניתי: 'הברנש השני', וראיתי בברנש השני מעין גרסת-חבובה גדולה של עצמי, שהייתי 'נכנס' אליה ושולט בה. היא הייתה מי שכולם רואים, הברנש היה טוב בהכול, ואילו אני עצמי לא הייתי טוב בהכול. יום אחד קמתי בבוקר, פניתי לשלוף את הברנש השני וגיליתי שאין בתוכו כבר אף אחד. אני כבר לא הייתי בתוכו. אף אחד לא שלט בו. וזה השלב שבו מעדתי ונפלתי לבור ללא תחתית".
סמית' אושפז במוסד לחולי נפש באריזונה, ששמו סיירה טוסון. "זהו מקום נפלא. האנשים שם עושים לא רק מטפלים במשוגעים - הם גם עוסקים בהתמכרות לסמים".
מפתיע שאתה אומר "משוגעים". היום, בעידן הפוליטיקלי קורקט, אסור להגיד את זה.
"כן, כשהייתי בבית המשוגעים, אנשי הצוות אמרו לי: 'אל תגיד משוגעים, אל תגיד בית משוגעים', אבל אני הגבתי: 'איך עוד אמורים לקרוא לדברים האלה?'. אני חושב שכשאתה משתגע מותר לך להשתמש באיזה פאקינג מונח שתרצה לתאר את זה. אני את שלי סבלתי, אז מותר לי לקחת בעלות".
מה אתה יכול לספר על תקופת האשפוז?
"כשהגעתי אל פסגת המחפופים - לבית המשוגעים - אמרתי להם בדיוק את מה שאמרתי לך עכשיו: 'אני לא חושב שאני קיים יותר'. ואז הבחוריקו, שון - זה היה שמו של המטפל – אמר לי משהו שעזר לי המון: 'ובכן, אני יכול להגיד לך בוודאות שקווין סמית' קיים, כי הברנש השני הוא הפרסונה שאתה מופיע איתה, הוא הפנים שאתה מראה לציבור, נכון?'. ואני השבתי בחיוב. ואז שון אמר: 'אני מבין את זה, הברנש השני עושה הכול נכון. הוא מי שעושה את כל החרא בשבילך - אז אף פעם לא יהיה לו צורך להגיע לכאן, והוא גם אף פעם לא יבחר להגיע לכאן. רק בן אדם שבור כמו קווין סמית' היה יכול לעבור את מפתן הדלת הזה'. אמרתי לו: 'תודה'. לקח לי חודש לאסוף את השברים. עכשיו אני בסדר. איבדתי את הראש ואנשי סיירה טוסון עזרו לי למצוא אותו".
7 צפייה בגלריה
הפך אותו לכוכב אינדי. קווין סמית' (מימין) וג'ייסון מיוז, מתוך "מוכרים בלבד"
(צילום: באדיבות yes)
"'דוגמה' לא נוצר כבדיחה. הוא נוצר כסרט ששימר את האמונה"
סמית', שנולד למשפחה קתולית בניו ג'רזי ועם השנים התרחק מהדת, חושף ש"בגלל ההתרחקות מהדת, היה לי קל יותר להשתגע. אם הייתה לי את האמונה, אני לא חושב שהייתי מוצא את עצמי במוסד סגור. כי הייתי יכול להישען בניחותא על כתפו של ישו - אבל לא הייתה לי את הכתף הזו, ושם סיימתי. אם עוד הייתה לי האמונה, זה לא היה קורה לי. קל יותר כשאתה יכול לומר: 'ישו, קח את זה מכאן', או כשאתה יכול להאמין שישו דואג לך. בגלל שהתרחקתי מהאמונה, לא היה לי את זה כבר ואז נותרתי עם ההבנה הנוראית שאתה בגפך; שאתה נולד לבד ואתה תמות לבד, ואתה לבד גם לאורך חיים. יש סביבך כמובן אנשים וכאלה, אבל בסופו של דבר אין מישהו שדואג לך".
בצעירותו, סמית' התנסה בסדנא לכתיבה יוצרת ובלימודי קולנוע, אבל לא ממש התמיד. אחרי שעבד כמוכר במינימרקט שהיה צמוד לחנות וידאו, הוא החליט להרים סרט על חוויותיו מהתקופה הזאת. סמית' נעזר בחברו סקוט מוז'ייר והשניים ליקטו 27,000 דולר מההורים שלהם ויצרו ב-1994 את "מוכרים בלבד" (Clercks). הסרט בשחור-לבן גרף את הפרס הראשון בפסטיבל סאנדנס, השתתף בפסטיבל קאן והרוויח סכום נכבד ביחס להשקעה הזעומה. סמית' הפך לדמות בולטת בקולנוע האינדי האמריקאי. מאז, בסרטיו ובשאר מפעלותיו, הוא מביע חיבה גדולה לקומיקס, לסאגת "מלחמת הכוכבים" ולדמויות של בטלנים, סטלנים ושאר אנדרדוגס.
ב"מוכרים בלבד" הופיעו לראשונה הדמויות ג'יי (סוחר סמים חרמן, סטלן, בוטה ואחוז-תזזית שמרבה לקלל ולפלוט שטויות, ומתהדר בשיער ארוך, שאותו מגלם ג'ייסון מיוז) ובוב השקט (החבר הטוב, השמן שממעט לדבר, ואותו מגלם סמית'). הצמד-חמד הזה הופיע בהמשך בסרטים ובפרויקטים נוספים של סמית'. רשימה חלקית: "עכברי הקניון", "לרדוף אחר איימי", "דוגמה", "ג'יי ובוב השקט מכים שנית", שני ההמשכונים של "מוכרים בלבד", העונה החמישית של "הפלאש" והסדרה המצוירת "מוכרים בלבד".
ב ב"עכברי הקניון" החל שיתוף הפעולה של שלו עם בן אפלק. שיתוף הפעולה הזה כלל מצד אחד את "ג'רזי גירל" (2000), שבו אפלק הופיע לצד זוגתו דאג ג'ניפר לופז, ומצד שני את "דוגמה" (2000) – שעסק בשני מלאכים (אפלק ומאט דיימון) שגורשו מגן עדן ומוגלים לכדור הארץ. השניים במעשיהם מאיימים לחרב את מלאכת הבריאה. האל בכבודו ועצמו - בגילומה של לא אחרת מאשר הזמרת/יוצרת אלאניס מוריסט - ממהר להציל את יציר כפיו.
"אחרי שאני צופה כיום ב'דוגמה', רבע מאה אחרי שעשיתי אותו", אומר סמית', "אני מרים את הראש, רואה את הילד שעשה את הסרט הזה ואומר לעצמי: 'הילד הזה האמין בכל מה שיש כאן על המסך. זו הייתה הדת שלו, האמונה שלו'. הסרט 'דוגמה' לא נוצר כבדיחה. הוא נוצר כסרט ששימר את האמונה. זו תפילה של ילד, שרצה ליצור סרט שיביע את האמונה שלו ואת איך שהוא מרגיש כלפיה. אני למדתי שמונה שנים בבית ספר קתולי ובמשך 12 שנים הייתי עוזר הכומר - וזה אף פעם לא היה נראה כאילו יש עוד מישהו שרוצה להיות שם מלבדי. אני נהניתי מכל העניין.
"ב'דוגמה' רציתי ליצור גרסה משלי לכנסייה. זו כל הפואנטה של הסרט: התפיסה שלי של התפילה של יום ראשון, עם בדיחות אנאליות מ די פעם, כדי שזה יהיה יותר קל לעיכול. אז כשאני צופה כעת בסרט אני מזהה בדיוק מה הוא היה אמור להיות, מה הוא בפועל ומהיכן הוא יצא - ואני גם מבין לגמרי שלא הייתי יכול ליצור אותו שוב, כי אני כבר לא מאמין בדברים האלה. אין מצב שהייתי יכול לעשות אותו היום".
"דוגמה" עיצבן לא מעט צופים, שטענו שמדובר בחילול קודש.
"הכנסייה עצמה לא יצאה נגד הסרט. היא מעולם לא אמרה מילה עליו, כי אנשיה חכמים מספיק להבין שאם אתה לא רוצה שיבחינו במשהו, אתה לא פאקינג מצביע עליו וצועק. החבר'ה שרדפו אותנו היו ארגון מעקב תקשורת עצמאי שנקרא 'הליגה הקתולית'. בהם היה בחור בשם פיל דונהיו – בתוכנית הטלוויזיה שלו היו מתנפלים על סרטים ותוכן טלוויזיוני, שהיו מציגים קתולים באור שלתחושתם לא היה חיובי. אז בזמנו, חטפתי חרא מהחבר'ה האלה.
"אגב, כשהיינו בקאן בשעתו עם 'דוגמה', היו צריכים לראשונה להתקין גלאי מתכות בארמון הפסטיבל, בגלל שהסרט גרר איומים על החיים שלנו. ששמעתי על האיומים, אמרתי: 'מה? יש בסרט מפלצת קקי מגומי - למה שאנשים כל כך יתרגזו ממנה?'".
במשך שנים רבות, "דוגמה" לא היה נגיש לצפייה. "עשינו את הסרט עבור מירמקס - שהייתה חלק מדיסני בזמנו - ודיסני לא רצו את הסרט הזה מעלה אבק במאגרים שלהם, כי הוא היה יותר מדי שנוי במחלוקת. אז הארווי ויינשטיין קנה באופן אישי את הזכויות. וכך, הסרט פשוט שכב להארווי בארון. לא היה ל'דוגמה' אפילו DVD. במשך שנים, אנשים שאלו אותי: 'איפה ה-DVD?'. ואז הארווי הסתבך, כפי שכולנו יודעים, והיה זקוק לאחרונה, כך אני מניח, לכסף עבור סבב נוסף בבית המשפט. הייתה לו בעלות על כמה סרטים באופן אישי, ללא קשר למירמקס ולחברת ויינשטיין, והוא מכר אותם לאלסנדרה ויליאמס, מעריצה גדולה של 'דוגמה'.
"אלסנדרה צפתה בראיון שבו אמרתי שכבר אין לי גישה ל'דוגמה', והיא אמרה: 'אנשים חייבים לראות את הסרט הזה'. אלסנדרה יצרה איתי קשר ושאלה אם אני מעוניין להוציא את הסרט מהמגירה, ואמרתי: 'השם ישמור, בוודאי!'. היא עבדה קשה כדי להוציא אותו שוב אל אוויר העולם".
בחודשים האחרונים, סמית' עסוק בהשבת "דוגמה" לתודעה. הוא הסתובב אתו ב-20 ערים בארצות הברית וגם הגיע לקאן – העותק המשופץ הוצג במסגרת "קאן קלאסיקס", לכבוד חגיגות ה-25 שנה לסרט. וסמית' מאושר מהתגובות. "אני שומע מהמון אנשים אחרי ההקרנה ש'זה הסרט שחיבר אותי מחדש לאמונה שלי' - שאני לגמרי מבין, אבל אני גם שומע מאנשים שאומרים: 'זה הסרט שגרם לי להבין שאני לא קתולי כפי שחשבתי שאני'. בסרט הדמויות מדברות על זה שחשוב יותר שיהיו לך רעיונות מאמונות – רעיונות בניגוד לאמונות הן דבר גמיש, ונראה שהשורה הזו עובדת גם היום ואנשים עדיין לוקחים ממנה משהו שימושי.
"זה טוב, אפילו קצת חמוד, שבסופו של דבר משהו שעשיתי לפני המון שנים עדיין יכול לעבוד למישהו גם היום ושתהיה לו השפעה חיובית על החיים שלהם. שזה משהו שיכול לסייע לאנשים האלה להשתפר ולהפוך את החיים לקלים יותר".
נתקלת גם בסבב הזה בתגובות עוינות?
"בטקסס, בדיוק עמדתי להיכנס לקניון שבו עשינו הקרנה ברשת AMC - והיה שם ילדון, בן 18 או 20, שעמד על קו ההפרדה עם שלט מחאה ועליו הכיתוב 'AMC מציג כופרים'. אז צפרתי, והילדון נורא התרגש, הסתכל סביבו וראה שזה אני. ואז הוא הסיט את המבט. ממש החרים אותי", אומר סמית' ופורץ בצחוק. "זה היה כזה מוזר. ואילו בלוס אנג'לס, בזמן שרצתי לאולם ראיתי משהו מזווית העין. נכנסתי לתוך האולם, ואז החלטתי לבדוק מה קורה בעצם בחוץ. יצאתי והבחנתי בזוג, בחור ובחורה, שהחזיקו בשלט. על צד אחד שלו הייתה מריה בוכה, עם הכיתוב: 'למה?'. הבחור ניסה לחלק עלונים. אז הלכתי אליהם ועשיתי איתם סלפי. הם לא אהבו שעשיתי את זה, אבל אני נהניתי".
"אני עדיין חי חיים די נוצריים, זה לא חרא שאני יכול להיפטר ממנו"
בימים אלה, "דוגמה" יוצא למסכים באלפיים מסכים בארצות הברית וסמית' שוקד גם על סרט המשך, למרות שזה לא עניין פשוט לתאם בין כל הכוכבים הגדולים, ומה גם ששחקנים אחדים הלכו לעולמם. "אני כותב אותו כבר שישה חודשים. הבחור שעשה את 'דוגמה' היה כולו אמונה, הבחור שיוצר את הסרט הנוכחי - האמונה כבר לא קיימת אצלו, ובזה די עוסק הסרט, על איך להיות נוצרי, כשאתה לא. זה מה שאני עושה, בעצם, מאז שנת אלפיים - חי את חיי כנוצרי מבלי שאני נוצרי או מזדהה כנוצרי.
7 צפייה בגלריה
המשכון ל"דוגמה"? אנחנו בעניין. קווין סמית' ובתו, הארלי קווין סמית', בפסטיבל קאן
(צילום: Lewis Joly/Invision/AP)
"אין שום דבר רע בעקרונות האמונה שלהם - אין רע בלדאוג לאחרים, בלשים את טובת האחר על פני טובת עצמך או בלחיות ממקום של שירות האמונה. כל אלה דברים נפלאים, אז גם אם אני אולי כבר לא מזדהה כנוצרי - אני עדיין חי חיים די נוצריים. וגם הגישה שלי די נוצרית. זה משהו אינהרנטי, זה לא חרא שאני יכול להיפטר ממנו - זה נצרב בי מאז שאני פאקינג ילד. כשלמדתי ללכת, למדתי במקביל ש'אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך'. החרא הזה לא נעלם רק כי אני לא מסכים עם הכנסייה על עניין כזה או אחר, או כי אני לא חושב שאני מאמין באלוהים יותר. אתה עדיין יכול להיות אדם שנוהג באחרים מתוך אהבה וכבוד נוצרי - גם מבלי להיות נוצרי. ועל זה יהיה הסרט. אני מקווה. מחזיק אצבעות. שהוא גם יהיה על השטן. אני תמיד לוקח השראה לסרטים שלי מהחיים האמיתיים - כך שאני מניח שאני אקח גם מזה שהשתגעתי".
סמית', שהקריירה שלו ידעה עליות ונפילות (כולל סרטי אימה כושלים), תמיד היא פעלתן היפראקטיבי: סרטים, סדרות טלוויזיה, קליפים, פודקאסטים ומופעי סטנד-אפ. מאז שהתאושש מהמשבר הנפשי שפקד אותו, הוא שוב פעיל במיוחד. "בין היתר ביימתי בשנה שעברה את The 4:30 Movie. צילמתי אותו בבית קולנוע שנמצא בבעלותי. קניתי את הקולנוע הישן בשכונה בה גדלתי בניו ג'רזי ואנחנו עושים שם הרבה הקרנות. אני גר בלוס אנג׳לס והמשרד והקולנוע שלי נמצאים בניו ג׳רזי. אני גם מוציא חוברות קומיקס ומפתח פרויקטים נוספים".
הזכרנו במהלך הריאיון את הארווי ויינשטיין. ידעת בשעתו על מעלליו?
"לא, לא היה לי מושג. וכשפתחתי את 'ניו יורק טיימס' וגיליתי על הפרשייה, זה היה פסיכי. אני זוכר שאני ועוד כמה חבר'ה שעבדו במירמקס עשינו בינינו סבב טלפונים במשך שבוע ושאלנו אחד את השני: 'ואתה, ידעת?'".
בהוליווד קשה למצוא הרבה אנשים כמוך, שמדברים בכזאת כנות ונחשפים באומץ.
"אה! כן, אני יודע. זה מצחיק, כי אנחנו בתעשייה שבה אנחנו מספרים שקר שמספר אמת, אז עלינו תמיד להיות כנים".
