באחד הגלגולים של "איש חשוב מאוד" בארצות הברית - יותר נכון, באחד הניסיונות להעניק לה עיבוד אמריקני - נפגשה היוצרת שירלי מושיוף עם השחקן זאק אפרון. הפגישה נועדה לבדוק את נכונותו לגלם את הדמות הראשית, המקבילה של יהודה לוי בניכר. מושיוף נפגשה עם אפרון במשך שבועיים על בסיס יומיומי, וחלבה ממנו פרטים ביוגרפיים כדי להתאים אליו את הסדרה. כשהמנהלים שלו קראו את התקציר - הם חטפו שבץ. הדרמה החושפנית והמורכבת לא התאימה לתוכניות המשפחתיות שהיו להם עבור אפרון, והרעיון נפל.
"מאהב צרפתי" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בסוף השבוע האחרון זכתה "איש חשוב מאוד" לגלגול נוסף, הפעם בנטפליקס, אבל ספק אם תזהו בו את המקור. "מאהב צרפתי" (French Lover) הוא סרט צרפתי שצולם בפריז, ועוקב אחרי הרומן הבלתי אפשרי של אבל קמארה (עומאר סי מ"מחוברים לחיים" ו"לופן", שאי אפשר לעמוד בפניו) ומריון (שרה ז'ירודו). הוא שחקן מפורסם ופופולרי, היא שפית צנועה שמתמודדת עם גירושים מכוערים. הם נפגשים בסצנה שלקוחה כמעט אחד לאחד מ"איש חשוב מאוד" – הוא מגיע לבית קפה שהיא ממלצרת בו, חושד שהיא מצלמת אותו בסתר, מביא לפיטורים שלה ואז חש אשמה ומנסה לפצות אותה. הם מתיישבים אצלה בבית על פייסל, היא מכינה חביתה, הוא חותך בטעות קישוא במקום מלפפון והשאר היסטוריה.
2 צפייה בגלריה
למרות הכריזמה של הכוכבים - אין הצדקה ל-120 הדקות של הסרט. מתוך "מאהב צרפתי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אלא שלמרות התחלה מצוינת ומושכת, "מאהב צרפתי" הופך די מהר לקומדיה רומנטית מהסוג המוכר להכאיב שמאבד כמעט את כל הג'וס והעומק של סדרת המקור. אם "איש חשוב מאוד" היא דרמה חשופה על הפער שבין הדימוי הציבורי של שחקן מפורסם ובין האדם שהוא באמת, המחיר שהוא משלם על הפרסום והבלבול הפנימי שהוא יוצר אצלו, העיבוד הקולנועי משטיח לגמרי את האזורים האלה לטובת מסלול צפוי מראש וחסר מעוף או הגיון, שמאלץ שני אנשים מעולמות שונים להיות יחד. מה שאמור היה להיות חקירה פסיכולוגית הפך לשבלונה קומית, שמחזיקה מעמד רק בזכות הכריזמה של שני הכוכבים שלה והכימיה המצוינת ביניהם, וגם זה, בואו, לא באמת מצדיק את 120 הדקות עליהן משתרע הסרט.
"מאהב צרפתי" לא מייסר לצפייה, הוא מופק לעילא, מושקע, הסצנות המשותפות של מריון ואבל מצחיקות הודות לכישרון של שניהם – היא ומבטה הכלכלבי והגישה הנונשלנטית שלה לאדם באשר הוא אדם, והוא וחיוך מיליון הדולר שלו. אבל החיבור ל"איש חשוב מאוד" מעמיד עבור הסרט רף שאין לו סיכוי לחצות. אין בו הגיון תסריטאי, הדמויות הראשיות ודמויות המשנה פועלות בצורה לא עקבית, לפעמים הן לוקות בהתקפי זעם לא ברורים או נפרדות וחוזרות ללא הסבר והוא זרוע מונטאז'ים לא מנומקים. למעשה, הסרט קרוב יותר ל"נוטינג היל", גם מבחינת המטרה שלו, כלומר פאן של קומדיה רומנטית ולא דרמת עומק. הבעיה היא שגם בתור קומדיה רומנטית הוא שטחי ומהונדס.
"איש חשוב מאוד" מטיחה את המציאות בפני הפנטזיה של "נוטינג היל", על החיבור האפשרי והגואל בין אדם מפורסם מאוד ואישה לא מוכרת, שפחות מעוניינת בחשיפה. יחסי הכוחות ביניהם ברורים ובכל זאת השאיפה הכמוסה היא שכל אחד יקח מהיחסים האלה משהו והם ישתוו, ויצליחו להתעלות על האופן בו הם נתפסים כלפי חוץ. ב"איש חשוב מאוד" אלמה דישי ויהודה לוי נפרדים. החיים שלהם לא מצליחים להשתזר זה בזה, אבל ב"מאהב צרפתי" הכול אפשרי, לא אחטא בעוון הספוילר אם אחשוף כאן שהם מסיימים את הסרט יחד והכול מסתדר בהינף תובנה אחת מהירה וכמובן ברגע הנכון. ואולי זה ההבדל הכי משמעותי בין המקור לעיבוד, שגם מעלה את השאלה מה מעניין יותר, המציאות או הפנטזיה. וגם אם אתם מוצאים את הפנטזיה מושכת יותר, עדיין מגיעה לכם פנטזיה יותר מוצלחת.
