ניקולס קייג' מחזיק במוניטין של מי שמגלם דמויות אקסטרימיות בתעוזה של קופץ בנג'י שחותך לעצמו את הכבל. בגלל שלל סיבות - חלקן כלכליות, חלקן מקצועיות, וחלקן קשורות לטמפרמנט שלו, הוא הפך לאיש לכל משימה מיוחדת. סרטי אינדי שנעשים בשולי השוליים, רעיונות משוגעים ובמאים שמהמרים על כל הקופה. ככל שחולפות השנים כך התפקידים שהוא בוחר נראים כמגיעים מפלנטה שלשחקנים אחרים אין אליה גישה. פעם עוד אפשר היה להיחרד/להתמוגג מסצנת משחק קיצונית כמו ההוצאה להורג באמצעות דבורים ב"איש הקש" (2006), אבל רגעים שכאלו הפכו בשנים האחרונות ללחם חוקו של קייג'.
"הגולש" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אדם שמסתובב עם חרב סמוראים בפקיסטן כדי ללכוד את אוסמה בן לאדן? "צבא של אחד" (2016).קריסה מנטלית ספקטקולרית של זעם ואלימות מתודלקת בסמים, סמי הזיה ואלכוהול - "מנדי" (2018). מלחמה של אדם דומם בבובות אנימטרוניות? "גן השעשועים של וילי" (2021). שף מתבודד שיוצא להציל את חזיר המחמד שלו שנחטף? "פיג" (2021). מהתלה רפלקסיבית שבה קייג' משחק גרסה של עצמו ומתנשק עם עצמו? "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (2022). רוצח סדרתי שנראה מיזוג בין גרסה מולבנת של רוברט סמית' מהקיור והדמות בציור "הצעקה" של מונק? "לונגלגס" (2024). בגלל שקייג' משחק, בממוצע, בארבעה סרטים בשנה, פנתיאון הדמויות המופרעות שלו מאוד נרחב. עכשיו נוסף גם התפקיד של גבר שמתערער במותחן האימה הפסיכולוגי "הגולש" (The Surfer).
גבר נטול שם (קייג') שנוהג במכונית לקסוס מהודרת מגיע יחד עם בנו הנער (פין ליטל) למגרש החניה של חוף ים בעיירה האוסטרלית "לונה ביי". המקום נראה כמו גן עדן עבור גולשים. אנו מבינים כי הגבר נפרד מאשתו לפני כמה חודשים ולא רואה מספיק את בנו. הוא הוציא את הנער מיום לימודים למטרות בונדינג גברי בגלישה משותפת. הסרט נפתח במונולוג שהוא נושא על הגלים כהתפרצות של עוצמה שנבנתה במשך פרק זמן ארוך - "אפילו שנים", והאופן שבו גלישה היא רגע מכריע של התמודדות עם עוצמה זו. הוא לא מסתיר שהוא רואה בגלישה מטאפורה לחיים, רק קצת מאוכזב שהבן לא מתעניין במיוחד במטאפורה זו.
תוך זמן קצר נגלה שלביקור בחוף הים הספציפי יש מטרות נוספות. בית חוף מפואר המשקיף על הגלים היה פעם בבעלות המשפחה של הגבר. עד גיל 15 הוא חי שם, אבל אז שינוי קיצוני בנסיבות החיים הוביל אותו ואת אימו לארצות הברית. כעת הוא מנסה לסגור מעגל: להשקיע את כל הכסף שהוא יכול לגייס בניסיון לקנות את בית החוף ובו, כך הוא חולם, הוא יוכל לאחד את משפחתו. תהום פעורה בין התקוות ומה שעומד להתחולל.
ההגעה לחוף מתבררת כמאוד לא פשוטה. על החוף יש קבוצת גברים גולשים - רובם צעירים, חסונים ובלונדיניים. מבחינתם החוף הוא רק שלהם והם מבהירים שהניסיון לערער על מעמדם יוביל לאלימות. ה"בי בויז", כפי שהם מכנים את עצמם, מונהגים על ידי סקאלי (ג'וליאן מקמהון) כמו כת גולשים. הם נמצאים בחוף ימים על גבי ימים, שותים, עושים סמים, ולעיתים מארחים בשעות הלילה נשים צעירות, בנות זוג או הנשים שלהן הם נשואים.
הדמות שקייג' מגלם מושפלת. תוך זמן קצר הבן שלו יעזוב אבל הוא ימשיך לשהות במגרש החניה המשקיף על החוף. מהר מאוד יתברר שזו רק תחילת הייסורים שלו וכל מה שהוא חלם להשיג הולך ומתפוגג. האדם היחיד שנמצא שם הוא גבר מבוגר, מזוקן שנראה כמו הומלס (ניק קאסים). גם לו יש חשבון לסגור עם סקאלי והגולשים הנתונים למרותו, אבל הוא נראה כמו מי שכבר איבד קשר עם המציאות. הדמות הזו היא סימן לבאות.
ההתרחשויות המוצגות בדקות הפותחות את הסרט נראות כמו מהלך פתיחה של דבר שכבר ראינו פעמים רבות. הגבר שוחר הטוב שהופך לקורבן לעוד ועוד התנכלויות והתעללויות - עד שהוא ישיב בנקמה נוראה. אינספור סרטים התבססו על המהלך העלילתי הזה - מ"כלבי הקש" (1971) המצוין של סם פקינפה דרך סרטי ויג'ילנטה מ"ממשאלת מוות" (1974) ועד "סתם אחד" (2021). אנו לא יודעים יותר מדי על עברו של גיבור "הגולש" ועל יכולותיו הפיזיות, אבל אנו בהחלט מקווים שהוא יתגלה כבעל "סט מאוד מיוחד של כישורים". בסצנות הראשונות הסרט מותח את הקפיץ של הצופים, ורבים מהם ייחלו לנקמה אכזרית ומפורטת בחלאות האוסטרליות. אבל הסרט מכוון לדבר מאוד שונה.
כבר בצעידה הראשונה של האב והבן לעבר החוף נכנסים אלמנטים שרומזים כי "הגולש" אינו מתקיים רק ברמת המציאות. יש הבלחות של חיות מקומיות כמו לטאות וקיפודים, המלווים באלמנטים מועצמים של סאונד. נדמה כי הגיבור רואה בגבעות מסביב לחוף מעין השתקפות של עצמו. אבל זה עדיין השלב ה"ריאליסטי" של הסרט. ככל שהוא מתקדם "הגולש" מתרחק מהנתיב הקונבנציונלי של נקמה לחקירה סוריאליסטית של תהליך אובדן זהות. הדמות מאבדת בהדרגה את הקשר עם המציאות, והסביבה של החוף ומגרש החניה הופכים לסיוט קפקאי-סוריאליסטי תחת השמש הקופחת.
המיקום של הסרט בחופי אוסטרליה אינו מקרי. נראה ש"הגולש" מתכתב עם מסורת קולנועית שמתקיימת בנקודת החיבור בין הטבע האוסטרלי הפראי ופראיות האדם. הוא מתכתב באופן מודע עם סרטים משנות ה-70 וה-80 שהיו הגרסה אוסטרלית לסרטי אקספלוייטיישן (להלן Ozploitation), ובה בעת מזכיר גם את עבודותיו המוקדמות של הבמאי האנגלי המנוח ניקולס רוג.
סרטי Ozploitation כמו Wake in Fright (1971) או "סוף השבוע הארוך" (1978) עוסקים בדמויות שנקלעות לתהליך הידרדרות - בין אם הדבר קשור להתנכלות של הסביבה האנושית, כך במקרה הראשון, או של חיות הטבע עצמן - כמו בשני. גם ב"הגולש" תהליך ההידרדרות של הגיבור מצליב את האיום של בני האדם כחיות טרף ושל הטבע עצמו.
"פרפורמנס" (1970) סרט הביכורים של ניקולס רוג (בשיתוף פעולה עם דונלד קאמל) עסק בתהליך אובדן הזהות וההתמזגות של גנגסטר לונדוני וכוכב רוק שחולקים את אותו הבית. אלמנטים פסיכדליים ועריכה לא-ליניארית מבססים תהליך מנטלי נפרד מכל הגיון ברור. דבר דומה מתרחש גם ב"הגולש" בקונטקסט של החוף האוסטרלי. התהליך זה יוביל את הדמות שמגלם קייג לכמה רגעים מאוד קיצוניים עם קשר מוגבל ל"מציאות" - אם למושג זה יש משמעות בשלב המאוחר יותר של העלילה. ב-Walkabout (1971) רוג השתמש בעריכה לא-לינארית כדי לבחון מסע של שני ילדים לבנים - נערה צעירה ואחיה הצעיר - במדבר האוסטרלי. בסרט זה, כמו גם ב"הגולש" הטבע נוכח כדמות, כחלק מאפשרות של שינוי, אך גם של הרס של האדם.
החיבור הלא צפוי שמתבצע בסרט הופך למובן הרבה יותר כשלוקחים בחשבון את סרטיו הקודמים של הבמאי האירי לורקן פינגן ובעיקר את סרטו השני "ויווריום" (2019). בסרט ההוא זוג צעיר נלכד בעיירה מוזרה ומשתכפלת שממנה לא ניתן לברוח, רק כדי לגלות שהם אנוסים לגדל תינוק שאינו שלהם. סביבה מלאכותית שגוזלת את תחושת העצמי שלהם כמו המרחב של סביבת חוף הים ב"הגולש".
ממה שכתבתי קל להסיק כי "הגולש" אינו לכל אחד. למעשה זהו סרט אידיאלי למסגרות של הקרנות חצות בפסטיבלים לקולנוע. לטעמי הדבר המוזר שהסרט מנסה להיות לא לגמרי מצליח. ככל שהסרט מתקדם הוא מאבד כיוון באופן לא קונסטרוקטיבי והצפייה בו עשויה להיות מאתגרת מהסיבות הלא נכונות. יחד עם זאת ייתכן שחובבים צעירים של קולנוע "מוזר" יגלו סרט שעבורם יהיה בעל ערך מיוחד.
