אם אתם זוכרים אותן, רוב הסיכויים שיש לכם את כל הסיבות להתגעגע לניינטיז. ערוץ 2, התקווה התמימה שהשלום אוטוטו מגיע, גלובליזציה כלכלית ו"עניין של זמן" בטלוויזיה. מעין "דגראסי" ישראלית, שהפכה למוצר צריכה בסיסי בקרב צעירים באשר הם, עם שיר נושא שלא נס ליחו. אל תיבהלו, עברו 33 שנים, אבל אם אתם מהמתגעגעים - אתם לא לבד, ואתם גם לא צריכים להתאפק. איחוד של כמה מחברי "עניין של זמן" יקרה בפסטיבל שנות ה-90 אפוף הנוסטלגיה שייערך בסוכות (9 באוקטובר, בזאפה מידטאון שבתל אביב), ויכלול הופעות של שרון חזיז, סער בדישי, תומר שרון, אורי בנאי וניר פרידמן - ביחד ולבד - לזכר הימים היפים ההם. צפו בשרון חזיז וניר פרידמן, שהגיעו לבצע את הלהיטים שלהם באולפן ynet:
שרון חזיז וניר פרידמן - "עניין של זמן"
(צילום: ירון ברנר ואלכס בורטמן)
"כיף לי מאוד לחזור לחבורה הזאת", מעיד בדישי בריאיון ל-ynet, "ממש לא מזמן פרידמן ואני - שבקשר טוב עוד מימי הלהקה הצבאית וגם בשנים שעברו מאז הסדרה - הוצאנו שיר בשם 'סילבסטר בעזה', שכתבנו עוד כשהיינו בלהקה וקראו לנו להופיע בעזה בסילבסטר. החלטנו להוציא את השיר הזה עכשיו, כשהוא נהיה רלוונטי".
עד כמה "עניין של זמן" עוד נוכחת בחיים שלך?
"כל יום. אנשים לא מפסיקים להזכיר לי את זה, למרות שהם תמיד חושבים שאני מ'צעירי תל אביב'. אני זוכר את התקופה הזאת כמו אתמול. השתחררתי מלהקה צבאית ואמרו לי שיש אודישן ליוצאי להקות צבאיות בחינוכית, זה היה לעונה השנייה [של הסדרה]. נסעתי לשם ובחנו אותי לתפקיד של השחצן ולתפקיד של הביישן, והבמאית אמרה, 'אתה כזה ביישני חמוד, אני רוצה אותך בתור הביישן'. הצטרפתי לחבורה די מגובשת ולמדתי דרכם הכול על טלוויזיה. למזלי, הצטרפה אליי גלית גיאת שהכרתי מהלהקות הצבאיות.
"אני זוכר שכתבו פרק שמבוסס על הדמות שלי, וכל כך אהבו אותו ששמו אותו בטריילר ובפרומו, ועוד נתנו לי לכתוב שיר לפרק הזה, שהלחנתי ושרתי בסוף הפרק. זה היה שוק גדול, עוד הייתי ילד שהשתחרר מלהקה צבאית והסדרה הייתה ענקית".
איך התמודדת עם גילויי ההערצה?
"אני באמת לא טוב בזה. אמא שלי תמיד צוחקת עליי שאני לא במקצוע הנכון. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. הדבר הכי חמור שקרה לי היה שעמדתי בכספומט באלנבי ובאו אליי שתי נערות מתנשפות, הצביעו עליי ואז אחת מהן פשוט התעלפה. שאלתי את השנייה מה קרה והיא אמרה 'היא התעלפה כי היא מתרגשת לראות אותך!', ואז, תוך כדי שחברה שלה שוכבת שם מעולפת, היא שולפת לי מחברת עם מלא תמונות ומדבקות שלי. ואני אומר לה, 'אבל מה צריך לעשות איתה?'. בסוף היא התעוררה לבד וביקשה ממני חתימה והקדשה. אמרתי 'אבל זה רק אני, עומד ומוציא כסף מהכספומט'. ככה הבנתי שזה המקצוע".
שרון חזיז – "הולכת ממך"
(צילום: ירון ברנר ואלכס בורטמן)
מה אתה הולך לבצע בפסטיבל?
"שיר מקורי שלי, 'אני מאבד אותך', וגם את Losing My Religion של REM. וכמובן שנשיר כולנו יחד את שיר הנושא של 'עניין של זמן'".
גם אם אתם לא טיפוסים נוסטלגיים כל כך, כמו תומר שרון למשל, אתם עדיין יכולים להיזכר בשנות ה-90 בחיבה. "למרות שבמקרה שלי באמת יש הרבה סיבות להיות נוסטלגי לשנות ה-90", הוא מאבחן. "אבל זה תמיד כיף להיפגש עם החבורה הזאת. עם חלקם נפגשנו בכל מיני נסיבות במהלך השנים, בעיקר כשכל האמנים הפכו ללהקה צבאית אחת גדולה בשנה הראשונה אחרי המלחמה, מעין חמ"ל הופעות מטורף".
אז אתה לא בהכרח מתגעגע, אבל אפשר להניח שגם אף אחד לא נותן לך לשכוח.
"את הסדרה? ברור. 'עניין של זמן' נוכחת בחיים שלי כל הזמן. זה מדהים איך אנשים זוכרים. במקרה של החבורה שלנו, שהמשיכה גם ל'פלטפוס', זה מאוד נוכח. אין יום, כבר 30 שנה, שלא עוצרים אותי או מזכירים לי או שולחים לי איזה מערכון. בניינטיז הרגשתי שאני נורה מתוך לוע תותח לעשר שנים מטורפות שלא האמנתי שזה קורה לי, שנים של כוכבות גדולה והצלחה עצומה והיה נורא כיף".
אז מה הוא מתכנן במופע? "אני שר כמה שירי ניינטיז, אחד של דוראן דוראן - Ordinary World, ואת Creep של רדיוהד, שאני זוכר שהייתי בהופעה שלהם ברוקסן עוד לפני שהם היו מפורסמים. הייתי בצבא, הגעתי עם מדים לרוקסן כי אמרו שיש להקה מחו"ל. אני זוכר שראינו את הגמד עם העין העצלה ונדהמנו מאיך שהוא שר, וכמובן שיר הנושא של 'עניין של זמן', שהיא אייקון ניינטיז ידוע".
ניר פרידמן – "חי בפלורנטין"
(צילום: ירון ברנר ואלכס בורטמן)
הניינטיז הייתה תקופה די אופטימית.
"בניינטיז קרה משהו מיוחד שלא קרה באף דור, מבחינת ההיפתחות לעולם - הניינטיז הם הסיקסטיז הישראליים. מה שקרה היה 'השלום', שהאמנו שבאמת הגיע. השלום מהשירים, משהו ייחודי שלא קרה עד אז ולא מאז. הפכנו לרב-ערוציים, חומת ברלין נפלה, הכול קרה. הרגשתי שאני עף על החיים ואני שמח ששנות העשרים שלי היו בשנות ה-90".
