הרבה זמן חלף מאז שעלתה עונתה הראשונה של "ניתוק". כמעט שלוש שנים, אם להיות מדויקים, אך למרות הפתעה מסוימת שעימה מתחילה העונה החדשה, כמה דקות לתוכה ולא תרגישו שחלף יותר מרגע. הסיבה לכך היא הטון הספציפי של היצירה הנהדרת של אפל TV פלוס, ששוב נעה בין קצוות הסאטירה והפראנויה מבלי לאבד את המיקוד העיקרי, הקריטי שלה - הדמויות. אלא שאליה וקוץ בה: עם הפמיליאריות, שנמשכת גם במהלך העונה למרות אי-אלו ניסיונות לחרוג ממנה (כולל פרק-בקבוק שמתנהל כולו בטבע מושלג), קיימת גם תחושה קלה של דריכה במקום.
"ניתוק" עונה 2- טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
במהלך העונה השנייה, המיתולוגיה הפנימית של התאגיד זוכה להרחבה משמעותית, אולם עדיין רב הנסתר על הגלוי. למשל, מה לעזאזל עושה מחלקת "זיקוק מיקרו-דאטה" שאליה שייכים גיבורינו (ב"זהות העבודה" שלהם, כמובן), או למה בדיוק משמשות העיזים שאליהן התוודענו בעונה הקודמת. האמת היא שישנן שאלות רבות נוספות שעליהן לא ממהרת העונה השנייה לענות - וזו כבר מתחילה להיות בעיה, בעיקר מכיוון שנכווינו לעיתים כה קרובות מסדרות שפורשות בפני צופיהן שלל שאלות, ומותירות אותן פתוחות באקט של טיזינג בלתי-נגמר. כשתכליתו של הטיזינג הזה הוא הטיזינג עצמו - ובכן, אתה פשוט מרגיש מרומה.
על כל מעלותיה של "ניתוק", אשר נשמרות ברובן המוחלט במהלך העונה החדשה והשאפתנית יותר, הסכנה הזו עדיין קיימת - ובדומה לסדרות אחרות שמונעות על ידי התעלומה המרכזית שבהן (From הממכרת והמכעיסה, למשל, שעושה זאת כבר שלוש עונות ממכרות ומכעיסות), כאמור, פה ושם התחושה הנוצרת היא של דריכה במקום, של אי-התקדמות או של התקדמות פיקטיבית. למזלה של "ניתוק" יש לה דמויות עגולות ומרתקות, שנהנות בעונה החדשה מעומקים ואופקים חדשים, ולפיכך היא טרם הצטרפה לשורות הנחותות יותר של סדרות שמפליגות אך ורק על עוצמת המסתורין שלהן. אבל, כאמור, הסכנה עודנה קיימת.
העונה מתחילה כחמישה חודשים אחרי תום העונה הקודמת, עם הדרמה שהתחוללה בסופה, כאשר גיבורינו (בזהות העבודה שלהם) הגיחו קצרות לחיי אישיות-החוץ שלהם, וזכו להפתעות מרעישות. ברשותכם, לא ניכנס פה לעובי הקורה של ההפתעות הללו - על אף שגילינו עליהן עוד בעונה הראשונה, האירועים שהתרחשו בפרק הסיום של העונה הזו זוכים לפיתוח ישיר במהלך העונה החדשה, וחלק מהסיפוק שהיא מציעה נוגע לאופן שבו זה קורה.
למעשה, לא נרחיב כלל על מה שקורה בעונה החדשה, והסליחה עם מי שציפה לקצת יותר מידע. בסדרה כמו "ניתוק", שכל כך הרבה מהעונג שהיא מציעה לצופיה נשען על ההפתעות שטמונות בה במהלך דרכה, זה פשוט יהיה לא הוגן. מה שכן אפשר לספר זה שתפקידה של הרמוני קובל (פטרישיה ארקט) הצטמצם משמעותית, וזהו דבר טוב מכיוון שארקט הייתה זו שהפרה את האיזון בקאסט הנפלא כשחטאה במעט אובר-אקטינג (ובזמן המסך המועט שלה בעונה החדשה, היא ממשיכה לעשות זאת). מה שעוד ניתן לספר זה שכל אחת מהדמויות זוכה להרחבה והעמקה משמעותית במהלך העונה החדשה - ולא רק בכל האמור בזהויות-העבודה שלהן, אלא גם בנוגע לאישיויות-החוץ שלהן. יוצר הסדרה דן אריקסון עושה דברים מרשימים מאוד עם המתח שבין חצאי-האישיות של גיבוריו, זו שחיה במבוך הלבן של "לומון" וזו שנהנית ממנעמי החוץ (אם "נהנית" זו מילה סבירה ביחס לנשמות הבודדות והאבודות הללו). קו עלילה מסוים אחד, שסובב את דמותו של דילן (זאק צ'רי) על שני חצאיה הנפרדים, מחדד את המתח הזה באופן רב-פוטנציאל.
גם ברמת העצמת המיתולוגיה של "לומון", כאמור, אריקסון מגדיל לעשות בעונה הזו. מאפייני הכת שלה מחוזקים, בעיקר תוך שימוש בזמן המסך הנדיב שניתן למר מילצ'יק (טראמל טילמן המצוין), סגנה של קובל שקודם ואחראי כעת על מחלקת מיקרו-דאטה. מילצ'יק, מצמרר אף יותר ממה שהיה בעונה הראשונה, הוא תמצית פרצופה של הבירוקרטיה התאגידית-משיחית של "לומון". בשלב מסוים - סצנה מסוימת - המחויבות הסוגדת שלו לתאגיד לובשת כסות דתית של ממש, במעין דימוי של הלקאה-עצמית. פה ושם חיוכו המנומס, הקפוא, מקרב את "ניתוק" למחוזות האימה, כשבאופן כללי המוטיב הזה התחזק יותר. ככל שהעונה מתקדמת, מזדחל לתוכה אף ממד נוכח של אימת-גוף (Body Horror), עם סצנה אחת שהייתה גורמת גם לדייויד קרוננברג למחוא כף.
אך בסופו של דבר, כפי שכבר קבענו, גם בעונתה השנייה עוצמתה של "ניתוק" טמונה בדמויותיה ובמסע שהן עוברות - בדרך לאיחוי של אישיותן ונפשן החצויה, יש לקוות. הרוח הדכאנית של התאגיד המושל בהן היא מקור המשיכה הראשוני שלנו לסדרה, שכמו סאטירות ספקולטיביות אחרות ("ברזיל" של טרי גיליאם) מקצינה מבנים חברתיים-מוסדיים קיימים על מנת להעביר את הנקודה שלה, וממגנטת אליה את קהל הצופים המבועת שמזהה קווי דמיון לקומת המשרדים הפרטית שלו. אבל הקשר הרגשי שלנו ל"ניתוק" ממשיך לשגשג גם בעונתה השנייה תודות לאנשים שמהלכים במסדרונות הבוהקים האלה שבקומה השביעית של "לומון", אסירים שמבקשים להימלט מכלא שגבולותיו אינם ברורים דיים, בני אדם שמסרבים להמשיך ולהיות רק ברגים במכונה. רק בואו נקווה שבתום העונה הזו נדע מעט יותר על אופי המכונה הזו, כדי שמלבד הדמויות, תהיה לנו סיבה אמיתית להמשיך הלאה.
