יהורם גאון הפסיק לצפות בטלוויזיה. הוא לא מתעדכן בחדשות ומעדיף לדעת מה קורה בעם ישראל - מהשטח. "בשנה וחצי האחרונות אני מופיע לחיילים, למפונים ולהרבה אנשים שעברו את הטרגדיה הנוראה הזאת", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "וראיתי את העם הנפלא ביותר שקיים על האדמות. עזוב אותי ממה שאומרים בטלוויזיה. כל הטלוויזיה, ואני מדבר על כל הערוצים - מ-11 ועד 14, היא מפלגות".
מה זאת אומרת?
"הבסיס של התקשורת, של העיתונות, של רדיו, של טלוויזיה, הוא לתווך את המציאות לקהל. ברגע שהמתווך הזה חדל להיות מתווך והפך להיות מפלגה שמדברת אליהם - זה כבר לא התפקיד שמוטל עליו. הטלוויזיה היא מפלגות מחולקות. כל ערוץ הוא מפלגה. אני לא רוצה לשמוע מסרים, אני רוצה לשמוע מה באמת חדש. ואת זה אני לא אקבל מהטלוויזיה. הכול מגמתי. זה מצב איום. אני שומע משהו ואני שואל - 'זה מסר, זה לא מסר? זה ספין, לא ספין?'
"כשאתה רואה את העם לא דרך המסך, אתה תראה משהו אחר. נסעתי לכפר עזה לצלם קליפ, ראיתי את החיילים שלנו. ראיתי את העם עצמו בלי פירושים, בלי מסכים, בלי פילטרים. ואין כזה עם! עד כמה שזאת הייתה טראומה איומה ונוראה שמזכירה ימים אחרים שעברנו", אומר גאון כשהוא מתייחס לטבח 7 באוקטובר. "אסור לנו להסתכל על מה שקרה, וקורה, כחזות הכול, אלא כפיסת היסטוריה מסיפור ארוך מאוד שהתחיל במדבר ונמשך לעשרת הדיברות ועבר למלחמות יהודה, דוד, גירוש יהודי ספרד, שואה, מלחמות ישראל. אי-אפשר לקחת פיסה מתוך כל הסיפור הענק הזה שהוא ממשיך והולך שעה שמעצמות כמו אשור ובבל ורומא אינן - אין כלום.
"יש רק העם הזה שכל הזמן ממשיך, לפעמים ברבים ולפעמים פחות. הוא עובר פוגרומים, הוא עובר שואות והוא ממשיך. אתה מבין שאתה חוליה בשרשרת, חלק קטן מאוד מסיפור ענק, עם עולם, עם שיש בו נצח. כך אני מאמין וכך אני מסתכל על הדברים".
כשאתה שומע דברים על קץ הדמוקרטיה, מה זה עושה לך?
"שטויות! לא רואה קץ לעם הזה, ולא קץ לדמוקרטיה. אם מישהו יכול לצעוק שזה קץ הדמוקרטיה, אז הוא מדבר בתוך דמוקרטיה, לא? אחרת הוא היה כבר כבול באזיקים".
9 צפייה בגלריה
"אני מכיר את זה ממלחמת יום הכיפורים, גם אז היה קץ הדמוקרטיה". יהורם גאון
(צילום: מוטי קמחי)
החשש הוא שמדובר בתהליכים שלוקחים זמן.
"אני מכיר את זה ממלחמת יום הכיפורים, גם אז היה קץ הדמוקרטיה. מתי יהיה הקץ שלה? עוד 100 שנה? 200? בינתיים אנחנו בדמוקרטיה".
אז איך אתה צורך חדשות?
"אני חי בלי זה. ותאמין לי, אני חי יותר טוב".
מבחינת גאון, הטלוויזיה אולי מחולקת למפלגות - אך דווקא איפה שאמורות להיות מפלגות יש בלגן אחד גדול.
שנים הלכת עם הליכוד.
"אני לא הולך עם שום ליכוד".
שנים דיברת...
"נכון, אני גם האיש שרבין לקח לאוסלו לשיר את 'שיר לשלום'".
האמנת בתהליך כששרת שם?
"בוודאי, בכל מאודי. בימי אוסלו הרחתי ניחוחות שלום. אמרתי שנגמרה המלחמה. אבל בדיוק כשהתחלתי להריח את השלום, התחילו להתפוצץ אוטובוסים, והבנתי שיש גורם, הצד השני ולא אנחנו, שהעניין של שלום ודו-קיום לא מתאים לתורת החיים שלו. כופרים היינו וכופרים נישאר מבחינתו. שיניתי את דעתי בפירוש".
"בדיוק כשהתחלתי להריח את השלום, התחילו להתפוצץ אוטובוסים, והבנתי שיש גורם בצד השני שהעניין של השלום והדו-קיום לא מתאימים לתורת החיים שלו"
והיום כשאתה רואה את הליכוד, היא עדיין מפלגת הבית שלך?
"לא, היום אין ימין ואין שמאל. היום יש בלגן".
תסביר.
"מה יש להסביר? אני רואה בלגן. זה מצב לא ברור".
"לא אכפת לי ימין-שמאל. הדבר הזה הוא כתם לדורות"
בשיחה עימו, הזמר והשחקן הוותיק מבקש להדגיש כי "מה שמעסיק אותי היום יותר מכל דבר אחר בארץ זה עניין החטופים, לכן לא אכפת לי לא ימין ולא שמאל. כי הדבר הזה הוא כתם לדורות. כמו שהיום בתשעה באב יושבים על הרצפה גם 2,000 שנה אחרי, סיפור החטופים שלא יחזרו ילווה את העם הזה 5,000 שנה קדימה. כי הסיפור שלנו - הערבות ההדדית, זה מה שמדביק אותנו אחד לשני".
אתה חושב שההנהגה עושה הכול כדי להחזיר את החטופים?
"כן. אני לא מאמין בשום פנים ואופן שמישהו לא רוצה שהם יחזרו, אבל יש פה מלכוד נורא".
ואיך אתה רואה את זה? צריך לסיים את המלחמה ולהחזיר את כולם?
"אני חושב שצריך להחזיר אותם היום. את כולם! כי אחרת התדמית של העם הזה בעיניי ובעיני עצמו תהיה עם כתם לדורות".
למרות כל מה שאמרת שאנחנו חלק מדרך ארוכה של אלפי שנים?
"כן! כי לא היה כזה דבר. זו לא מלחמה שתפסו בה שבויים, זה רגע נורא שחטפו אנשים מביתם והצבא והמנהיגות, כולם, היו חסרי אונים. יש משפט אחד שמסביר בדיוק מה קרה לנו ב-7 באוקטובר, בגדול היה שם היבריס. גאווה, יוהרה. 'לפני שבר גאון, ולפני כישלון גבה רוח', זה המשפט. גאון זה אגו. חטאנו בזה. אין מה לעשות.
"ראינו בטלוויזיה את חמאס מתאמן ויורה בתוך בתים. ראינו אותם מתאמנים. מה אמרנו? 'ערבי. כמו קפצונים של פורים'. זה מוות הדבר הזה. זלזלנו. אנחנו עוד זוכרים את מלחמת ששת הימים שכל המרחב של סיני היה מלא בנעליים. אבל הם כבר לא זורקים נעליים וצריך להסתכל על האויב בגובה העיניים".
יש עוד סיבות?
"ודאי".
מהן?
"כשתהיה ועדה ודאי ימצאו עוד סיבות".
אתה רוצה שתהיה ועדת חקירה ממלכתית?
"ברור! יש מישהו שלא רוצה?"
כן, עובדה שזה לא קורה.
"בסדר, צריכה להיות ועדה רק כדי להשקיט את הרוח כי האסון כבר קרה ואנחנו פחות או יותר יודעים את סיבותיו, עוד תחקירים, עוד דוחות".
משהו בתפיסה שלך השתנה מאז 7 באוקטובר?
"אני חושב שצבא צריך להיות צבא. היה על זה ויכוח, אם אני זוכר נכון, שהייתה התעקשות על העניין הזה לקרוא לצבא, 'צבא ההגנה לישראל' - שאנחנו רק מגיבים. אולי זה היה טוב כשהקימו את הצבא, אבל כשאתה מוקף בשבע זירות של אנשים שרוצים להרוג אותך, זה צריך להיות צבא שתוקף, שמקדים מהלכים. התחלנו לקבל את השם הזה כלשונו - שאנחנו רק מגיבים. זה צריך להיות צבא ישראל. הקם להורגך השכם להורגו".
אתה מציע לשנות את צבא ההגנה ישראל לצבא ישראל.
"כן".
בקשר ליחסינו עם הפלסטינים, משהו השתנה אצלך מאז הטבח?
"כל מחשבה בכיוון של יחד. דו-קיום עם בן אדם שכל סיבת קיומו היא שאני לא אהיה פה - מי שהיה מסוגל לשרוף ילדים - אני לא מתחבר לזה. הסיפור עם הפלסטינים לא כל כך ברור לי. זה עם שנברא ב-1967, צריך לברר פעם מה זה העם הזה? איפה הוא נולד? מה שפתו? מה דגלו? מה כספו? מה העבר המשותף של העם הזה מ-1967 ועד היום? לנו יש עבר של 3,000 שנה. העם הפלסטיני טעון בירור".
אתה חושב שיש בלתי מעורבים בעזה?
"ברגע שיש פלסטיני שמצלצל לאבא ואומר, 'תביא את אימא, הרגתי כרגע עשרה ישראלים', והאבא אומר שאימא מאוד שמחה- קשה לי עם הסיפור של המעורבים. ראיתי איך קיבלו את החטופים שלנו בעזה, הם לא מעורבים, לא הרגו, אבל שמחו מאוד על מה שקורה. אז אולי יש בלתי מעורב אחד או בלתי מעורבת אחת. בוא ניתן להם את הקרדיט שזה יכול לקרות".
גאון מבקש לספר על רעיון שהיה רוצה ליישם ברצועת עזה, בדומה להצעת נשיא ארצות הברית טראמפ. "יש לי חבר ילדות, יואב, אדריכל מדופלם שבנה את מלון הרודס, יש לו בראש דבר אחד - לפתור את הבעיה של רצועת עזה. אני מסכים שכרגע זה נשמע כמו משהו מנותק עם הלחימה, אבל יש לו סקיצות נפלאות שהוא מנסה להציע לממשלה - עם תעלות ואגמים שמקיפים את כל הרצועה. זה יהיה מקום בידור ונופש לכל העולם".
לאס וגאס בעזה?
"כן, לאס וגאס, מונטה קרלו. אגמים שימנעו מאנשים לחדור אלינו, לאזור העוטף. זה אמנם ניסיון הגנתי, אבל זה יכול להיות אחד המקומות היפים, כי החוף בעזה הוא אחד היפים שיש באזור. זה רעיון מצוין אבל אנשים נזהרים ומפחדים ממנו כי הם לא מאמינים שדבר כזה יקרה".
מה התושבים יעשו?
"זאת עבודה של מאות אלפים להקים את המקום. צריך משקיעים שיאמינו בזה ולבנות את הדבר הזה. המפות וההדמיות שיואב עשה זה מטורף לגמרי".
"כולם חוזרים להיות ילדים קטנים ברגעים שאני מדבר על ההורים"
גאון בן ה-85, ממשיך לעבוד כאילו הרגע יצא מבית הספר למשחק. הוא עסוק במופע הגדול "עוד אני פוסע - סיפור חיי", שבו סוקר את קורות חייו בשיריו ובדבריו. "זה מופע ענק וגרנדיוזי שלא היה כמותו", מתפאר גאון שיעלה לבמה בהיכל התרבות ב-3 מאי ובקיסריה ב-8 במאי, "'חברים הפקות' השקיעו בו את כל מה שניתן להשקיע בארץ. לואי להב המפיק ישב ושמע את כל השירים שלי לאורך השנים, משהו כמו 800, ובחר מהם. במקביל ישבתי וכתבתי את קורות חיי, ואני מספר את הסיפור שלי. שני הדברים האלה משתלבים יחד".
מה זה עושה לך לספר את סיפור חייך במופע?
"לעמוד בבריכת הסולטן מול 6,000 איש ולחוש שאתה נמצא בזאפה - זה ענק. ההתייחסות שלי הייתה כאילו שאני יושב מולך ומספר לך את הסיפור".
9 צפייה בגלריה
"במלחמת יום הכיפורים גם אז היה קץ הדמוקרטיה״. יהורם גאון
(צילום: אלי חן, במחנה נח"ל. ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
את מי אתה מדמיין מולך?
"אני מדבר שם הרבה על אבא שלי, אז כנראה שאותו. כל המשפחה שלי עוברת בין כל השירים. כשאני שר עליהם אני רואה אנשים בקהל מנגבים את הדמעות. לא חשוב הגיל שלך, גם אם אתה בן 90, כולם חוזרים להיות ילדים קטנים כשאני מדבר על ההורים".
אתה עדיין מתרגש?
"בהתרגשות אין עניין של ותק. נכון שיש אנשים שעולים לבמה כאילו הם פקידים, אבל אני מאוד נרגש כי זו מלחמה ארוכה ונמשכת על אהבתו של הקהל. ההופעה שהייתה אתמול היא לא ההופעה של היום. אני מתפלל שזה יצליח, מתפלל על אהבת הקהל. זה לא שקיבלת דרגה שאתה אלוף משנה וזהו".
ואיך אתה שומר על אהבת הקהל?
"יש את העניינים הטכניים כמו לדוגמה מורה לפיתוח קול שאני הולך אליה שלוש-ארבע פעמים בחודש, אני הולך לרחל הוכמן (מהבכירות בתחום, ר"ב). אם תפסיק לתחזק את השריר שלך הוא ייפגע. יש לי קלטת ואני עושה 45 דקות חימום קול לפני כל הופעה".
כשהוא נשאל על הקשר האישי עם הקהל, גאון מעיד שזה נושא שנרכש בניסיון רב-שנים, אבל אי-אפשר לצפות אותו מראש. "האולם יכול להיות שקט לגמרי, ולא תשמע אפילו ציוץ, ובתוך השקט הזה אני שומע אם הקהל לא נינוח, אם הוא עצבני, אם הוא רוצה שאני אמהר יותר, אני לא יכול להסביר.
"לא הייתה לי שום דרישה מאנשים שעברו עכשיו את הטראומה הכי נוראה בארץ הזאת. תנו לי רק לשיר לכם מה שתרצו"
"זה עניין של טיימינג. יום אחד אני יכול להגיד משפט והקהל צוחק, ולמחרת יש שקט בתגובה בדיוק לאותו המשפט. במשך השנים אתה לומד איך להגיב. זה משהו שבין אמן שעומד על במה שנים רבות לבין קהל. למדתי אצל מורה למשחק מהנחשבות בעולם, אבל משחק למדתי באמת בלהקת הנח"ל - שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים. לעמוד מול הר של חיילים שברגע שהם אוהבים את מה שאתה עושה - אתה מרחף על עננים, וברגע שלא, הם עושים רעש כזה שאתה רוצה לחפש מיד את המקום שהאדמה תיפתח ותיפול פנימה.
"בתיאטרון יש שטיחים אדומים, יש כיסאות עם לבד, הכול מכובד. אם מישהו רק משתעל כל האולם מסתכל עליו. לחיילים אין עכבות. באו לבדר אותם. אם זה טוב - זה נהדר, ואם לא הם מגיבים ישר. שם אתה לומד בדרך הקשה את המקצוע".
והיום אתה מרגיש שהם חופשיים להגיב באותו אופן?
"הם אותם חיילים, אני בא ממקום אחר של ותק עצום. הם לא רואים בי להקה צבאית, אלא משהו אחר. במלחמה הלכתי עם מפונים וחיילים, אלה היו הופעות קשות שרק שאלתי מה אנשים רוצים לשמוע. לא הייתה לי שום דרישה מאנשים שעברו עכשיו את הטראומה הכי נוראה בארץ הזאת. תנו לי רק לשיר לכם מה שתרצו".
ללא קשר למופע הגדול שמעסיק אותו, לצד הופעות שונות ברחבי הארץ, הוא לא מוכן לעצור - ועובד בימים אלה על סרט חדש לצידה של גילה אלמגור. "מסופר שם על שני שחקנים שעברו את גיל 80, הם נשואים ומשחקים, התסריט הוא כמעט לשחק את עצמנו, ומה שעובר עלינו והמחשבות שלנו. כתב את זה האחיין שלי, בועז גאון".
עד כמה אתה מעורב בעשייה שלך, נגיד בכתיבת הסרט או השירים?
"אני תמיד משתתף, לא מקבל שום דבר כמובן מאליו. לא יכול להיות שאקליט שיר ולא אהיה שלם איתו".
9 צפייה בגלריה
"התסריט הוא כמעט לשחק את עצמנו". יהורם גאון על שיתוף הפעולה עם גילה אלמגור
(צילום: אוראל כהן)
אף פעם לא הרגשת שאתה צריך לייצר להיט?
"לא. שיר שאני לא אוהב לא יכול לצאת לי מהפה. אני נאלם דום אל מול המיקרופון. לא נכנעתי מעולם לשום תכתיב של תקופה או זמן. אני זוכר שבזמנו כולם שרו מלודיות מאוד גדולות ונפלאות, ופתאום הרוק נכנס לתמונה ואני נשארתי 'תקוע' במרכאות עם דובי זלצר וחיים חפר ואלכסנדר פן, לא זזתי משם ואני חושב שיש בעקביות הזאת עוצמה וכוח רב. לדעתי, לא כתבו כמוהם מאז לעולם".
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
"אין לי זמן פנוי. אני מפחד מזמן פנוי. לא רוצה אותו. אני אוהב להיות עסוק. כשהיינו בחזרות בהבימה קיבלתי שיעור גדול מגילה אלמגור. בחור צעיר דיבר איתה, כשהוא הלך שאלתי אותה, 'מה זה היה?', היא אמרה שזה סטודנט שעושה סרט ורוצה שתשתתף. אמרתי לה, 'לא הסכמת נכון?', והיא אמרה 'בוודאי שהסכמתי'. התפלאתי, שאלתי למה היא צריכה - היא אמרה לי כדי 'להיות'".
מה זה אומר מבחינתך?
"שלא יהיה מצב שאתה לא שומע עליי, או שאני לא שומע על עצמי. שלא יהיה מצב שאני לא נמצא, זו התמכרות לעשייה - לא לתשומת לב. אני מכור לעבודה. אני כל הזמן רוצה להיות עסוק. אני חי את שלשום, את היום ואת מחרתיים. אני חייב לדעת מה הדבר שאעשה מחרתיים - ואם לא אדע, זה רע מאוד. אני מתחיל להיות חסר מנוחה ולדאוג. אחרי הרבה מאוד עשייה אתה מפחד לא להיות עסוק. בגיל הזה אני לא חושב על רלוונטיות. אחרי 85 שנה של קריירה אתה רלוונטי, לא יעזור כלום.
"מהרגע שהחלטתי שאני רוצה להיות זמר בכיתה ב', לא שיניתי את דעתי כהוא זה. זה עניין של אופי. כל הדברים האחרים הם פועל יוצא של הבחירה בקריירה הזאת. ברגע ששמעתי את מחיאות הכפיים זה היה בשבילי כמו סם. כתבתי חיבור בכיתה ד'-ה' שזה כמו סם, על אף שלא ידעתי איך מרגישים עם סם בכלל".
איך המשפחה מתמודדת עם זה שאתה כל הזמן עסוק?
"אני חושב שכל בני המשפחה מבינים והם שמחים בשמחתי ומפרגנים מאוד. אני לא סבא אידיאלי, אני לא סבא שמתיישב אצל הנכדים והולך על ארבע ושם את הנכד על הגב. לא ניסיתי אף פעם להיות כזה. יש לי שבעה נכדים. הקשר איתם נהדר, אבל הוא יותר טלפוני. יש מפגשים בשבת ובחג, אבל ביום-יום אני יוצא להופעה, זה כל עולמי. כל הדברים האחרים לוקים בחסר מבחינת ההגדרה של סבא ואבא. זה משהו שהולך איתי לאורך זמן".
הילדים שלך אמרו לך את זה?
"אף פעם, אני חש לבד. לא צריך שיגידו לי. יש לי בן ובת שהם אהבת חיי. אחד עורך דין למקרה שאסתבך, ואחת פסיכולוגית תרפיסטית למקרה שאסתבך במוח. אוהב אותם אהבת נפש. כשהם היו קטנים הייתי חוזר מחו"ל עם מזוודות מלאות, פיצוי כזה. חוץ ממטוס ג'מבו אמיתי הבאתי להם הכול. אבל זה שטויות, פעם אחת כשהייתי בחו"ל הטיסה חזור הייתה ביום ראשון והכול היה סגור, והגעתי לארץ ועצרתי בקיוסק וקניתי בלונים - הילדים קפצו יותר מאשר מהמכוניות עם שלט. הסיפור הוא תשומת הלב ולא איך שאתה מביע אותה".
איזה אבא הילדים שלך יגידו שאתה?
"אני יודע בדיוק איזה אבא אני, אבל ברגע שהילדים שלי נשאלים, הם יעשו הכול כדי לשמור על כבודי. יספרו לך כמה אני נפלא ונהדר, לא שחס וחלילה אני לא מאמין בזה, אבל אני יודע שאני לא אבא וסבא נהדר. במסגרת המקצוע המתיש והמעיק הזה אני משתדל לעשות ככל יכולתי".
יש דבר שאתה מצטער שלא עשית?
"הליווי של הילדים בבית הספר באסיפות הורים, לא הייתי שם. השתתפות בחוויות הראשוניות שלהם, ניסיתי לחפות על ידי מתנות. אני יודע לפענח את הדברים. להיות הילדים של יהורם גאון זה לא קל".
"פה ממש ליד בית הקפה שאנחנו יושבים, היה בית הספר שלהם. נסענו באוטו והמון ילדים הקיפו את האוטו ורצו חתימות. הסתכלתי בראי ואני רואה את הילדה שלי בוכה. עצרתי בצד ושאלתי, 'למה את בוכה?' היא אמרה, 'מי הם? אתה אבא שלנו. מה זה הדבר הזה?' אתה קולט לפעמים דברים שאתה לא מודע אליהם.
"יום אחד משה, הבן שלי, הגיע עם צמה קטנה מאחורה בראש. וראיתי את זה ואמרתי לו, 'מה זה?' הוא אמר לי 'כל הילדים ככה'. אמרתי לו 'תוריד את זה'. הוא סירב. אמרתי לו, 'אנחנו בית אחר, ספרדים, מירושלים. אני יודע שאנחנו גרים ברמת השרון, אבל תחנך אתה את רמת השרון ולא שהיא תחנך אותך'. יום אחד באתי עם מספרים ואמרתי לו, 'תוריד את זה'. הוא הוריד. ואז הוא אמר לי לבוא איתו לאסיפת הורים והלכתי. אני מגיע ורואה 30 ילדים עם צמה ורק הילד שלי בלי. התובנה הייתה כמו בוקס לפנים. אני לא אשכח את זה. הוא היה היחיד שהיה בלי הצמה - בגללי".
"העוזר שלו היה מצלצל אליי ואומר לי 'הרב מתגעגע'"
לצד הבחירה המובהקת בקריירה לדבריו, שוב ושוב לאורך הראיון גאון מזכיר את בני משפחתו. כך למשל כשנשאל על הקשר שלו עם הדת, סיפר על מערכת היחסים המיוחדת עם הרב עובדיה יוסף, שהלכה והתהדקה עם מות אימו של גאון, לפני למעלה מ-30 שנה. "אין חג שאנחנו לא מקיימים, ארוחות שישי אני עושה, אני לא אוכל חזיר, לא אוכל המבורגר עם גבינה ולא פירות ים. אבל אני נוסע בשבת ולא מניח תפילין. בשנת האבל על מותה של אימי הנחתי תפילין בביתו של הרב עובדיה יוסף, היינו חברים קרובים שאתה לא יודע כמה".
"אתה לא מבין איך אנשים הסתכלו עליי. קיבלתי מהרב עובדיה יוסף 2,400 סטירות"
"זו קרבה מאוד עתיקה. הוא היה רב בתל אביב והתבקשתי על ידי בתו, עדינה, שהייתה צעירה מאוד, להביא לו ספר שאבא שלי כתב. הוא עדיין לא היה הרב הגדול שהפך להיות עם הזמן. הבאתי לו ונשארנו ידידים, הייתי בא אליו הביתה לירושלים לפעמים. פעם ישבנו בבית כנסת והוא קרא לי מרחוק והושיב אותי לידו, אחרי שהוא הקים מישהו. קיבלתי עוד כתר לראש. אתה לא מבין איך אנשים הסתכלו עליי. קיבלתי מהרב עובדיה יוסף 2,400 סטירות. זאת חברות שיש בה - אני לא מתבייש להגיד את זה - הרבה הערצה. העוזר שלו היה מצלצל אליי ואומר לי, 'הרב מתגעגע'. אנשים לא הבינו איך זה עובד. יום אחד הוא היה צרוד, הבאתי לו מכונה של אינהלציה. אחרי שבוע אמר לי, 'זה לא עובד, תודה רבה' והחזיר לי. שתבין את הקרבה".
איזו עצה שלו אתה זוכר במיוחד?
"פעם הוא אמר לי, 'כשאתה נכנס אליי, אני רואה את האנשים איך הם מתייחסים אליך, יש לך עודף של כבוד שאתה מקבל, זה לא טוב. צריך להשוות את זה. תיתן תרומות כדי שלא יהיה הבדל גדול בין מה שאתה נותן למה שאתה מקבל. אם אני רק מקבל כבוד ולא נותן שום דבר אז אני לוקה בחסר".
איך נתת?
"כל מיני צדקות, גם אצלו".
גם ההופעות לחיילים?
"מה פתאום. ההופעות שלי לצבא וכו' זה מבחינתי לעשות מילואים עד היום, אני מגיע לכל מקום שאני נדרש. בחיים לא לקחתי כסף מהצבא. יש הופעות שאני מתבקש להגיע ואני אפילו לא חולם לקחת כסף, זה מלכלך את ההופעה".
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
"השיחה האחרונה שלנו הייתה במות בנו, כשבאתי לשבעה. הוא ישב שם עצוב ושבור ומרוסק לגמרי. אי-אפשר היה לדבר איתו הרבה באותו זמן".
לפני ארבע שנים, גאון השתעשע עם הרעיון של ריצה לנשיאות המדינה, אולם ויתר בסופו של דבר. "אני שמח שלא הפכתי לנשיא. הוצע לי בזמנו ועכשיו אני שמח שזה לא קרה".
מי הציע לך?
"הוצע לי, עזוב".
מי, נתניהו?
"לא… הוצע לי. עזוב נתניהו. זה לא היה בא מעצמי, שבא לי פתאום להיות נשיא".
אני מניח שזה לא בא מתמר זנדברג.
גאון צוחק. "עזוב. זה טוב שזה לא קרה בסוף".
ואיך אפשר בלי "סברי מרנן" - גאון סיים את צילומיו לסדרה לפני כשלוש שנים, והיא ירדה מהמסך רק לאחרונה, אבל מבחינתו זה פרוייקט שלא ייגמר לעולם. "כמו 'קרובים קרובים'", הוא אומר, "יש אנשים שרואים אותה עד היום והיו לה 32 פרקים. ל'סברי מרנן' יש 323 פרקים, הטלוויזיה עושה בשבילך את העבודה. שמעתי שהמפיק משה אדרי רוצה לעשות סרט".
אתה תשתתף בו?
"בוודאי".
יש לך חלום שעוד לא הגשמת?
"יש לי יעד - לעשות מה שעשיתי עד היום, פשוט יותר טוב".
